24. יוצא אפוא כי על אף היכרות ארוכת השנים של בעלות הזכויות במתחם סומייל, לא צלחה דרכה של יורוקום לרכוש את זכויותיה של קבוצת שורקה. מבוי סתום זה נבע ממורכבותו של מתחם סומייל, היעדר יכולתן של בעלות הזכויות להגיע להבנה והסכמה באשר למכירת הזכויות, קיומן של אינטריגות פנימיות בתוך קבוצת שורקה והצורך בפינוי התושבים ממתחם סומייל.
25. בנסיבות אלה החליטו יורוקום וקבוצת שורקה למכור את זכויותיהן במתחם סומייל לצד שלישי. לטענת מר שורקה, מכירת זכויותיה של קבוצת שורקה במתחם סומייל נבעה מתוך הכרח. לדבריו: "... זה היה טיפשי למכור אבל פשוט אילצו אותנו למכור ... רק שתבין סומייל עבר כמה גלגולים אחד מכר לשני, כשזה הגיע אלינו זה היה לקראת סוף הדרך לקבל היתר ... חיכית כ"כ הרבה שנים, נשאר סוף המרוץ ונאלצנו למכור. הוכרחתי כי הבנק אמר לנו שאם לא נמכור נלך לכונס נכסים. ניסיתי בכל הדרכים ולא הצלחתי ... אז יצא מרוץ להתחיל למכור ..." [פר' עמ' 227, ש' 18-12]. ובהמשך:
"עסקת האופציה לא הייתה לי ברירה לקבל אותה ... אחרי שהעסקה עם חג'ג' לא הצליחה והוא פשוט נעלם ל-6 חודשים, באו נדמה לי במקרה הזה, זיו, זיו אמר שאיזשהו עו"ד, לא זוכר את שמו, הביא חברה חדשה, ורדינון שולביץ וגם בר אמר שהוא מכיר אותו אבל הם לא יכולים לשלם מזומן אלא הם רוצים אופציה, אמרתי אני צריך מזומן לבנק ואמרו לי אין ברירה. עשיתי כמה טלפונים ולא הצלחתי. חג'ג' נעלם. זו הייתה המצאה חדשה ובלית ברירה ניגשתי לבנק ודיברתי איתם ואמרו לי תקשיבו, הם עשו מגורמים לא נכונים אבל זו בעיה אחרת שלא נכניס אותה פה, אמרתי אין קונה אחר, אין קונה וזו ההצעה, אופציה לשנה. הבנק נתן לי את האישור"
[פר' עמ' 228, ש' 27-20]
מר סגן-כהן הסביר כי "... עקב אי ההסכמה שביניהם [בין רו"ח רבינוביץ לבין מר שורקה – א.ש.] אנחנו החלטנו להרים ידיים ולוותר, למכור את זכויות הקרקע, באו אלינו הרבה אנשים ששמעו מזה כי העולם קטן ואמרו אנחנו מוכנים לקנות או אנחנו מוכנים לקנות אך ורק את מאת האחוזים מהפרויקט כי הם גם ידעו את הקלייש בין רבינוביץ לשורקה אז אמרו תשברו אתם את הראש תקנו מהם אנחנו נקנה מכם את המאה אחוז" [פר' עמ' 171, ש' 8-4].
בין המתעניינים ברכישת הזכויות במתחם סומייל הייתה גם קבוצת חג'ג', אשר הובאה למשא ומתן על ידי מר פנחסי. משא ומתן זה לא צלח ולא התגבש לכדי הסכם, בין היתר, מאחר שקבוצת חג'ג' דרשה כי מועד התשלום בגין הרכישה יהיה רק לאחר קבלת היתר בניה – דבר שעלול להימשך מספר שנים רב. בהמשך נטשה קבוצת חג'ג' את המשא ומתן וניתקה מגע עם מר שורקה [סעיף 10 ל-נ/19].
26. קבוצת שורקה המשיכה לנהל משא ומתן עם רוכשים פוטנציאליים אחרים, ביניהם ורדינון. נתבע 7, מר שחר מחט, דירקטור נתבעת 10 (להלן – מר מחט) הסביר כי במסגרת תפקידו כמנהל פיתוח עסקי בורדינון, פנה לדירקטור ורדינון, מר דן ורדינון (להלן – מר ורדינון) לצורך בדיקת היתכנות לרכישת הזכויות במתחם סומייל. לדבריו: "עסקת סומייל הייתה ידועה לכל מי שמתעסק ביזמות בתל אביב" [פר' עמ' 286, ש' 18]. בנוסף, פנה מר מחט לנתבע 8, מר יעקב שולביץ (להלן – מר שולביץ) אשר שימש כנציג נתבעות 12-11 ועניין אותו בחבירה אסטרטגית לצורך ניהול משא ומתן לרכישת הזכויות במתחם סומייל.
מר מחט, מר ורדינון ומר שולביץ מינו את עו"ד דורון אריאל (להלן – עו"ד אריאל) לייצג את נתבעות 13-10 וחברת איירס רוק לימיטד שהינה חברה בבעלות רעייתו של נתבע 9, מר רונן חצור (להלן – בעלות האופציה) במסגרת משא ומתן עם קבוצת שורקה. לדברי מר מחט, הוחלט כי תחילה ינוהל משא ומתן מול קבוצת שורקה ורק לאחר שיתגבשו עקרונות הרכישה עם קבוצה זו, יפנו לניהול משא ומתן מול יורוקום.
27. לטענת מר שורקה, ורדינון הציעה לערוך עסקת אופציה בגין הזכויות במתחם סומייל. מחיר מימוש האופציה עמד על סך 83,500,000 ₪. מאחר שבין קבוצת רבינוביץ-שגיב-בר לבין קבוצת שורקה התקיים הליך בוררות, נדרש מר שורקה, כמנהל הנכסים המשותפים לשתי הקבוצות, לאשר את הסכם האופציה לפני הבורר. הבורר העביר את הסכם האופציה לרו"ח רבינוביץ וזה הודיע כי יש בידיו הצעה מאת צד שלישי אשר מקבל על עצמו את כל תנאי הסכם האופציה ואף מוכן להוסיף לתמורה עוד חצי מיליון ₪. בהמשך התברר כי אותו צד שלישי הוא קבוצת חג'ג'. מאחר שהצעתה של קבוצת חג'ג' הייתה גבוהה בחצי מיליון ₪ מהצעתה של ורדינון, ביקש הבורר את תגובתו של מר שורקה להצעה זו. מר שורקה פנה למר ורדינון ופרס לפניו את הצעתה של קבוצת חג'ג'. לאחר שמר ורדינון הסכים להשוות את הצעתה של ורדינון להצעתה של קבוצת חג'ג', ומאחר שקבוצת חג'ג' לא הציעה הצעה טובה יותר, אישר הבורר את כריתת הסכם האופציה מול ורדינון.