עט. ביחס לנתבע 2 טענה התובעת בסיכומיה כי קיבל תוספת משמעותית לשכר הבסיס, על בסיס רווחי התובעת וכן הטבות נוספות כגון רכב צמוד ובתמיכה לכך ציינה התובעת סכומים שקיבל הנתבע 2 כמענק רווחים וזאת מתוך אישור רואה החשבון של התובעת מיום 2.9.2020. אין בידינו לקבל טענות אלה של התובעת וזאת מכמה סיבות:
האחת, כאמור התובעת לא טענה בכתב תביעתה ומר ורדי לא הצהיר בתצהירו המשלים כי שולמה תמורה מיוחדת לנתבעים 2 ו-4 עבור התחייבותם לא להתחרות בתובעת. הנתבע 2 הצהיר כי מעולם לא הוצג לו על ידי התובעת כי התגמול שקיבל הוא תגמול מיוחד עבור התחייבותו לאי תחרות (ס' 10 לתצהירו המשלים). מכאן שגרסתו לא נסתרה.
שנית, הנתבע 2 הצהיר כי חלקו ברווחי התובעת שולם לו במסגרת סיכום שלו עם מר ורדי על מעבר מדורג לשותפות בתובעת וכביטוי לסיכום זה (ס' 8 -9 לתצהירו המשלים). הנתבע 2 חזר על גרסתו זו גם בחקירתו (עמ' 20 ש' 23 – 29 לפרוטוקול). גם מר ורדי הצהיר כי הנתבע 2 קיבל מעמד של עובד שותף שכיר שהקנה לו השתתפות ברווחי התובעת (ס' 54 לתצהירו המשלים). מכאן שגרסתו זו של הנתבע 2 לא נסתרה.
שלישית, מעיון בהסכם העבודה של הנתבע 2 ובנספח א' לו (נספח 10 לתצהיר משלים של מר ורדי) לא צוין מפורשות כי שכרו של הנתבע 2 כולל תמורה עבור התחייבות לאי תחרות. מאידך צוין כי עבודה בשעות נוספות נכללות בשכר. דהיינו, מקום שהתובעת התכוונה לכלול רכיב מסוים בשכרו של הנתבע 2 היא ציינה זאת במפורש ואם לא ציינה – משמע לא התכוונה לכלול רכיב זה בשכרו של הנתבע 2. למותר לציין כי התובעת היא זו אשר ניסחה את הסכם העבודה. כך ביחס להסכם העבודה של הנתבע 4 (נספח 27 לתצהיר משלים של מר ורדי).
רביעית, התובעת ביקשה לסתור את טענת הנתבע 2 בדבר הבטחת מר ורדי למנותו מנכ"ל התובעת בכך שלהבטחה זו אין ביטוי בהסכם העבודה (ראו חקירת הנתבע 2 בעמ' 18 ש' 1 – 19 לפרוטוקול). אותו דין צריך לחול גם ביחס לתמורה המיוחדת. התובעת אינה יכולה, כאשר זה נוח לה, לכלול בהסכם העבודה מה שאין בו במפורש.
חמישית, אישור רואה החשבון של התובעת מיום 2.9.2020 לא הוגש לתיק וזאת משוויתרה התובעת על הגשתו במסגרת דיון נוסף במעמד הצדדים (ראו החלטה מיום 11.9.2020, בקשה של התובעת מיום 13.9.2020 לצרף אישור רואה החשבון סובול וטפסי 106 לתיק, החלטה מיום 16.9.2020 והודעת התובעת מיום 21.9.2020). בנסיבות אלו אין התובעת רשאית להסתמך על מסמך זה. נוסיף, כי התובעת טענה לראשונה בסיכומיה כי שכרו של הנתבע 2 היה גבוה מאוד לאור כך שכלל תמורה מיוחדת (ס' 38 לסיכומיה). התובעת לא הציגה משכורות של עובדים בדרגה, בוותק ובמומחיות של הנתבע 2 לצורך השוואה. התובעת גם לא הראתה את הכנסותיה מהלקוחות בהם טיפל הנתבע 2 לצורך השוואה בין תרומתו לה לבין חלקו ברווחיה. כאמור, הנתבע 2 הציג הסבר אחר לחלקו ברווחי התובעת. הסבר אשר נתמך בתצהיר מר ורדי ולכן לא נסתר ואנו מעדיפים אותו.
שישית, בהתאם להלכת צ'ק פוינט יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבותו שלא להתחרות בעתיד במעסיקו עם תום יחסי העבודה ביניהם. דהיינו, על התובעת להראות תמורה קבועה, לא מותנית בתנאי, אשר ניתנה לנתבע 2 באופן קבוע. בענייננו, התובעת לא טענה ולא הראתה התחייבות מצידה לשלם תמורה מיוחדת לנתבע 2 גם במצב בו לא יהיו לה רווחים. התובעת אף טענה כי הבהירה לנתבע 2 שיתכן שעקב משבר הקורונה לא תשלם לו כלל את חלקו ברווחים של שנת 2019 (ס' 67 לכתב התביעה). בנוסף, בהתאם להסכם העבודה של הנתבע 2, לתובעת הזכות להשקיע חלק מרווחיה שלא בתחום הביטוח והשקעתה זו תיגרע מחישוב הרווח ממנו יגזר חלקו של הנתבע 2 (ס' 2.1 סיפא לנספח א' להסכם העבודה). דהיינו, הסכום המשולם לנתבע 2 אינו קבוע ומותנה בהחלטות כלכליות של התובעת.
שביעית, אין חולק כי התובעת טרם שילמה לנתבע 2 חלקו ברווחיה לשנת 2019 ועל פי עדות מר ורדי היא תעשה כן רק בחודש ינואר 2021. משמע, גם לשיטת התובעת היא לא שילמה לנתבע 2 התמורה המיוחדת כטענתה ולכן אין ביכולתה להצביע על תשלום זה כמקים לה אינטרס לגיטימי.
פ. בחס לנתבע 4 טענה התובעת בסיכומיה כי שכרו ההתחלתי היה 12,000 ₪ ברוטו והוא עלה ב-2,000 ₪ בכל חצי שנה בממוצע עד אשר הגיע ל-26,000 ₪ ברוטו סמוך להתפטרותו. מדובר בשכר גבוה ביחס לעובדים אחרים של התובעת ובשוק בכלל אשר זהים בוותק ובמעמד של הנתבע 4 (ס' 42 לסיכומיה). גם טענה זו אין בידינו לקבל מהסיבות כדלקמן:
האחת, הנתבע 4 הצהיר כי לא קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבותו לאי תחרות עם התובעת (ס' 9 ו-10 לתצהירו). הוא נחקר על הכנסתו בתקופת עבודתו אצל התובעת (עמ' 29 ש' 5 – 11 לפרוטוקול) וכן על העלאת שכרו האחרונה (עמ' 30 ש' 21 – 30 לפרוטוקול) וגרסתו לא נסתרה.
השניה, מעיון בהסכם העבודה שלו (נספח 27 לתצהיר משלים של מר ורדי) לא נמצא ציון מפורש כי שכרו של הנתבע 4 כולל תמורה מיוחדת עבור התחייבותו לאי תחרות הגם שנמצא ציון מפורש כי השכר כולל תמורה עבור עבודה בשעות נוספות.
השלישית, גם ביחס לנתבע 4 – התובעת לא הראתה כי שכרו היה גבוה ביחס לעובדים אחרים השווים לו בוותק ובמעמד הן אצל התובעת והן בשוק בכלל. יובהר כי לבית הדין אין ידיעה שיפוטית על כך והפסיקה אליה הפנתה התובעת בס' 40 לסיכומיה לא עוסקת בעובדים בתחום היעוץ הביטוחי העסקי כדוגמת הנתבע 4 ולכן גם לא יכולה להאיר את עינינו בענין זה.
פא. לבסוף, בחקירתו אישר מר ורדי כי כל עובד של התובעת מקבל נוסח הסכם עבודה זהה לעיונו, הכולל סעיף אי תחרות (עמ' 5 ש' 22 – 25 לפרוטוקול). התובעת לא טענה כי כל עובדיה מקבלים תמורה מיוחדת עבור התחייבותם לאי תחרות ומכאן שבעדותו זו של מר ורדי יש כדי לסתור טענת התובעת בדבר תשלום תמורה מיוחדת לנתבעים 2 ו-4 עבור התחייבותם לאי תחרות.
פב. התובעת לא הוכיחה טענתה בדבר תשלום תמורה מיוחדת לנתבעים 2 ו-4 ולכן היא נדחית גם לגופא.
הכשרה מיוחדת:
פג. בסיכומיה טענה התובעת כי בהתאם להלכת צ'ק פוינט יש להחיל תנית אי תחרות מקום בו מתקיימת הכשרה מיוחדת, כבענייננו (ס' 34, 52 – 54 לסיכומים). אין בידינו לקבל טענה זו ונסביר.
פד. בהתאם להלכת צ'ק פוינט, במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת כתמורה על ההשקעה של המעסיק בהכשרתו. ברי, שאם העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, הרי שהיא הופכת לקניינו ואין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה לאחר סיום עבודתו.
פה. התובעת לא טענה כי הכשירה את הנתבע 2 ליתן יעוץ ביטוחי ספציפי לתחנות כוח ופרויקטים של תשתיות וכי השקיעה לצורך כך משאבים מיוחדים. התובעת לא טענה באיזה אופן הכשירה את הנתבע 2 ולא הראתה השקעה מצידה בכך. הנתבע 2 הוא זה אשר הצהיר על מומחיותו הייחודית אותו פיתח בלימוד עצמי (ס' 75 לתצהירו המשלים). בחקירתו נשאל הנתבע 2 על המומחיות הייחודית שהוא ציין, לא על טענה כזו מצד התובעת, והוא העיד כך:
"ש. אני מבין שאתה כותב כמה פעמים בתצהירים שלך שאתה מומחה בתחנות כח, מומחה יחודי?
ת. נכון.
ש. נכון שמומחיות זו נרכשה על ידך תוך כדי היותך אצל המבקשת?
ת. אני עובד שמה 25 שנה, התשובה היא כן" (עמ' 23 ש' 11 – 15 לפרוטוקול).
העובדה שהנתבע 2 אישר כי רכש את מומחיותו הייחודית במסגרת עבודתו אצל המבקשת אינה סותרת את הצהרתו כי פיתח מומחיותו זו בלימוד עצמי ואינה מעידה כי התובעת הכשירה אותו לכך.
פו. בנוסף, התובעת לא טענה ולא הוכיחה כי הנתבע 2 התחייב לעבוד אצלה תקופה מסוימת בתמורה להשקעתה בו.
פז. לא למותר לציין כי מר ורדי בעצמו לא סבר שיש לו בעלות על הידע שהנתבע 2 רכש. ראה הודעתו בדואר אלקטרוני לנתבע 2 מיום 23.2.2020 (נספח 12 לתצהירו המשלים) שם כתב, בין היתר כך: "... אני לא מזכיר כאן שכל מה שאתה יודע בתחום, לרבות התנהלות עם לקוחות, גורמים בחו"ל וכו', למדת ממני. מאחר ואני לא סובר שיש לי בעלות על הידע שעובדים רוכשים, גם אם במקרה שלך מדובר בהשקעה רבת שנים שלי אישית ותמיכה מקצועית מלאה".(הדגשה לא במקור).
פח. בנסיבות אלו, טענתה זו של התובעת לא רק שמהווה הרחבת חזית אסורה אלא שגם לא הוכחה ולכן היא נדחית גם לגופא.
הפרת חובות תום לב ואמון:
פט. בפסיקה שלאחר הלכת צ'ק פוינט הורחבה חובת תום הלב והובהרה על ידי השופטת (כתוארה אז) נילי ארד בפס"ד גירית כדלקמן:
"בית דין זה ובית המשפט העליון בהלכתו הפסוקה, כמו גם מלומדי משפט בכתביהם, עמדו על ייחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו...
יש לתת משקל הולם לשיקולים של אמון, הגינות, תום לב ומסחר הוגן. הפרת חובות אלה על ידי הנתבעים, יש בה משום פגיעה ממשית באינטרס הציבורי ובתקנת הציבור שאין להתירה. באשר, תקנת הציבור היא שלא יהפוך העובד ל"סוס טרויאני" אשר בא בחצריו של מעסיקו ויצא ממנו ונתח בידו".
צ. הראנו בפסק דין זה לעיל כי שבעת הלקוחות של התובעת אשר עברו לעבוד עם הנתבעים עשו זאת ביוזמתם ומרצונם החופשי, ללא שידול או שכנוע מצד הנתבע 2. מיד שנודע להם על עזיבת הנתבע 2 הם הודיעו לתובעת על הפסקת התקשרותם עמה.
צא. הנתבע 2 הצהיר כי שבעה לקוחות אלו שייכים למגזר שוק מצומצם, בעלי תחנות כח ו/או עוסקים בפרויקטים של תשתיות במימון בנקאי והם נזקקים למומחיות שפיתח בטיפול בעניינם (פרק ט/1 לתצהירו המשלים). גרסתו זו לא נסתרה.
צב. שבעה הלקוחות האמורים של התובעת קיבלו שירות עיקרי מהנתבע 2 בלבד במסגרת תקופת העסקתו אצל התובעת. הנתבע הצהיר כי טיפל בלקוחות אלה והתנהל עמם באופן עצמאי (ס' 13 לתצהירו המשלים) וחלק מהם אף הובאו לתובעת על ידו (ס' 80 לתצהירו המשלים). על רקע זה יש מחלוקת בין הצדדים אם כולם גויסו לתובעת על ידי הנתבע 2 או גם על ידי מר ורדי אך אין ספק כי כולם טופלו באופן שוטף על ידי הנתבע 2 בתקופת העסקתו אצל התובעת. מר ורדי נחקר על כך והעיד כך:
"ש. האם מתוך אותם שבעה לקוחות אתה טיפלת באחד הלקוחות?
ת. אחד, לא באופן שוטף, שניים, זו הסיבה שהלקוחות הלכו עם יוראי כי הוא היה האיש המטפל. היכן שהיו מקרים שבהם הטיפול היה גם שלי וגם של יוראי יחד והיו כמה מקרים כאלה , אף לקוח כזה (לא – א.ה)חשב ללכת עם יוראי" (עמ' 11 ש' 6 – 9 לפרוטוקול).
מר ורדי לא הצביע על לקוח אחד מתוך שבעה הלקוחות האמורים אשר טופל על ידו ועל ידי הנתבע 2 באופן שוטף. עוד העיד מר ורדי כי פנה לכמה מלקוחות אלה והודיע להם כי צוות אחר בתובעת יחליף את הנתבע 2 בטיפול בענייניהם ולמרות זאת, הם בחרו להודיע לו על הפסקת התקשרות. כך ביחס למנכ"ל אלון תבור (עמ' 12 ש' 12 – 14 לפרוטוקול). עוד העיד מר ורדי כי פנה טלפונית למר נועם ניצני מחברת מגלים (נספח 18 לתצהירו המשלים) כי "ידעתי שיוראי טיפל בו וגם מכיר אותו שנים רבות ורציתי לדעת מה הוא מתכוון לעשות" (עמ' 12 ש' 32 – 33 לפרוטוקול) ומר ניצני אמר לו "שיוראי הוא האיש שמטפל בהם ולכן נראה לו טבעי להמשיך לעבוד עם יוראי" (עמ' 13 ש' 4 לפרוטוקול) ובהמשך העיד מר ורדי "היה ברור לגמרי שנועם ניצני עומד בכל התקופה בקשר עם יוראי...לא בגלל שנועם ניצני חושב רעות על החברה אלא בגלל שהאיש שהוא מכיר טיפל בו מצוין....היה ברור לי שניצני מתכוון ללכת ליוראי. לא ניסיתי לשכנע אותו דקה. אני חושב שהנהלת מגלים כמו הנחה של כל חברה פעלה לטובת החברה כפי שהיא רואה אותה" (עמ' 13 ש' 27 – 32 לפרוטוקול). עוד אישר מר ורדי כי מר ניצני ביקש ממנו לכבד את ההחלטה שלו להפסיק את ההתקשרות עם התובעת ולהמשיך עם הנתבע 2 (עמ' 14 1- 3 לפרוטוקול).
צג. מר ורדי אישר בעדותו כי גם מר דידי פז מחברת נגב אנרגיה הודיע לו על סיום התקשרות והסביר שמאחר ויוראי הוא זה שטיפל ומכיר יותר טוב מאחרים והיה איש הקשר לפחות ב-80% מהדברים מצא לנכון שיהיה הכי פשוט להמשיך לעבוד עם יוראי" (עמ' 14 ש' 7 – 9 לפרוטוקול).
צד. מעדויות אלו אנו מסיקים כי הלקוחות עצמם, משיקולים מסחריים, כלכליים, העדיפו להמשיך ולעבוד עם הגורם המוכר להם, שעמו עמדו בקשר לאורך התקופה, הוא הנתבע 2. אחד הלקוחות אף הסכים להישאר בטיפול התובעת אך לאחר תקופת ניסיון החליט לעזוב ולחבור לנתבע 2. משכך, אנו קובעים כי הלקוחות עזבו ביוזמתם וסיבת העזיבה היא הרצון בקבלת המשך שירות מקצועי והולם מהגורם המוכר להם.
צה. מר ורדי בעצמו הודה בעדותו כי ללקוחות אלה היה אך טבעי להמשיך לעבוד עם הנתבע 2 ובקבלתם החלטתם זו הם פעלו משיקולים ענייניים, מסחריים אשר מטיבים עמם ולא בגלל שהם חשבו רעות על התובעת. ראו עדותו לעיל.