נד. מר ורדי הצהיר כי מנהל הפרויקטים של חברת טלמניע הודיע כי יעבוד עם הנתבע 2 (ס' 115 לתצהירו המשלים).
נה. הנתבע 2 הצהיר כי כל שבעה הלקוחות אשר הודיעו לתובעת על הפסקת התקשרות ועברו לנתבעת 1 התקשרו מלכתחילה עם התובעת לצורך קבלת שירות ממנו כמומחה יחודי ונזקקים לשירותו זה גם עתה (פרק ט/2 לתצהירו המשלים). עוד הצהיר הנתבע 2 כי לקוחות אלו מצויים בעיצומם של מהלכי ביטוח מורכבים שלא סובלים דיחוי (פרק ט/3 לתצהירו המשלים) וכי התובעת לא ביצעה חפיפה ולא נערכה לטפל בלקוחות אלו. גם בפועל לא טיפלה בלקוחות אלו (פרק ט/4 לתצהירו המשלים) וכי יגרם ללקוחות אלו נזק ממניעת יכולתו לטפל בהם בטווח המידי (פרק ט/5 לתצהירו המשלים). משכך, לקוחות אלו לא יחזרו בהם מהודעות הפסקת ההתקשרות עם התובעת ולא ישובו לעבוד עם התובעת גם אם ינתנו לה הסעדים המבוקשים על ידה ואם ינתנו – לקוחות אלו יפנו ליועץ אחר, צד שלישי. בכל אלה יש כדי ללמד כי כל עניינה של תביעת התובעת היא למנוע מלקוחות אלו לעבוד עם הנתבע 2 ולא כדי לשמרם.
נו. מכל המפורט לעיל עולה כי אותם לקוחות אשר הודיעו לתובעת על הפסקת פעילות והמשיכו לעבוד עם הנתבע 2 עשו כן ביוזמתם ועל פי רצונם החופשי, בשל כך שטופלו עד אז על ידי הנתבע 2 לשביעות רצונם והכירו רק אותו ו/או בשל יחסי חברות שפיתחו עמו ובשל מומחיותו הייחודית. הנתבע 2 לא שידל ולא שכנע לקוחות התובעת לעבור לעבוד אתו.
תנית הסודיות:
נז. אין חולק כי בכל הסכמי העבודה של הנתבעים 2 – 5 מופיע סעיף 7 הקובע כך:
"7.1 במשך כל תקופת העסקתו בחברה וגם לאחריה העובד מתחייב שלא להעביר ו/או לעשות שימוש במידע שהגיע אליו במסגרת עבודתו בחברה ובקשר עם עבודתו בחברה והנוגע לעסקיה של החברה ו/או ללקוחות החברה ו/או ליעוץ שניתן ללקוחותיה ו/או הסדרים כספיים של החברה ו/או שיטות עבודה וכל מידע אחר העלול לפגוע בחברה ו/או להתחרות בה" (להלן – תנית הסודיות).
נח. התובעת טענה כי הנתבע 2 פעל בניגוד לתנית הסודיות (ס' 70 לכתב התביעה וס' 85 ו-87 לתצהיר משלים של מר ורדי) אך לא פירטה ולא הבהירה את טענתה.
נט. התובעת טענה כי הנתבעת 3, במהלך העסקתה אצל התובעת, טיפלה בלקוחות בהם היה מעורב עו"ד יחזקאל פרידמן (ס' 74 לכתב התביעה). עוד טענה התובעת כי לאחר מתן הודעת התפטרותה סירבה הנתבעת 3 להעביר לה (לתובעת) כל המידע הרלוונטי הנוגע ללקוחות אלה (ס' 75 לכתב התביעה) ולבסוף טענה התובעת כי הנתבעת 3 מסרה מידע הקשור בטיפול בלקוחות אלה במטרה להעבירם לנתבעת 1 (ס' 78 לכתב התביעה וכן בס' 92, 93 ו-96 לתצהיר משלים של מר ורדי).
ס. טענתה זו של התובעת נגד הנתבעת 3 לא מפורטת ולא ברורה. לא ברור מהו המידע הסודי ומה הועבר ממנו ולמי. בנוסף, הסוגיה בדבר הזכויות בלקוחות בהם היה מעורב עו"ד יחזקאל פרידמן הוחרגה בהסכמת הצדדים מהמחלוקת שעומדת לדיון בפנינו בשל חוסר סמכות עניינית. די באלה כדי לדחות טענה זו של התובעת.
סא. למעלה מן הצורך נציין כי בסיכומיהם הבהירו הנתבעים כי הם מקיימים ויקיימו את חובתם לשמירת סודיות לפי חוק (ס' 97 לסיכומי הנתבעים). אנו מקבלים הבהרה זו של הנתבעים אך אין בכך לתמוך בטענות התובעת בענין תנית הסודיות.
גזל סוד מסחרי:
סב. התובעת טענה כי "מעשי הנתבעים עולים לכדי גזל סוד מסחרי ושימוש שלא כדין בו, כמשמעותם בסעיפים 5, 6, 9 ו-10 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999" (ס' 95 לכתב התביעה) אך גם טענה זו לא פרטה ולא ברור מהו לטענתה אותו סוד מסחרי.
סג. בהלכת צ'ק פוינט נקבע כי על המעסיק הטוען לקיומו של סוד מסחרי – הנטל להוכיח כך –
"סוד מסחרי" אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן. (ראו פס"ד מנחם מן).
סד. התובעת ציינה בס' 91 לכתב התביעה כי כוונתה לרשימת לקוחותיה. מר ורדי נחקר על כך והעריך כי לתובעת כ-100 לקוחות (עמ' 11 ש' 19 – 20 לפרוטוקול) אך התובעת לא הציגה רשימת לקוחות שלה. גם אם נתייחס לאותם 7 לקוחות ספציפיים אשר הודיעו על הפסקת התקשרותם עם התובעת לאחר עזיבת הנתבע 2 – עדין התובעת לא טענה ולא הראתה כי שמרה לקוחות אלו בסוד וכיצד שמרה אותם בסוד.
סה. בכל הנוגע לרשימת לקוחות הובהר בפסיקה, כי "רשימת ספקים או לקוחות תוכר כסודית רק כאשר היא מחזיקה "ערך מוסף" מלבד קיבוץ שמות הלקוחות או הספקים בענף, בנסיבות בהן הוכח כי נדרש מאמץ מיוחד בגיבושה, ויש יתרון בקבלתה מן המוכן" (ראו ע"ע(ארצי) 62/08 דוד לבל – חברת הדקה ה-90 בע"מ (27.12.2009) וכן פס"ד מנחם מן וכל המובאות בס' 26 לו).
סו. בענייננו, שבעה הלקוחות האמורים היו בטיפולו העצמאי של הנתבע 2 בלבד בתקופת העסקתו בשורות התובעת ומר ורדי אף הודה כי לא הכיר אותם ואולי טיפל באחד מהם וגם זאת לא באופן שוטף (עמ' 11 ש' 6 – 9 לפרוטוקול). יתרה מזו, הנתבע 2 הצהיר - והצהרתו זו לא נסתרה – על תחום מומחיותו הייחודי אשר התפתח בעשרים השנים האחרונות נוכח השינויים שחלים על ביצוע תשתיות לאומיות בשיטת PPP (ס' 76 לתצהירו המשלים) – תחום מומחיות ייחודי אך לא סודי, לא כלפי עובדי התובעת, לא כלפי לקוחותיה ולא כלפי יועצי ביטוח עסקי נוספים בשוק. זהו פלח שוק מתפתח שכל מי שיש לו המומחיות לטפל בו – רוצה לפרסם זאת ברבים.
סז. התובעת גם לא הראתה דרך טיפול ייחודית או הצעת ביטוח עסקית, סודית שהיא פיתחה לטיפול בלקוחות רלוונטיים, שגילויה עשוי לפגוע בה.
סח. התובעת אפוא לא הוכיחה טענתה בדבר סוד מסחרי ולכן היא נדחית.
סט. לא למותר לציין כי בסיכומי התשובה טענה התובעת כי "בהתאם לסעיפים 5 ו-6 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 ברי כי הנתבעים גזלו סודות מסחריים מהתובעת. היינו, הנתבעים השתמשו במידע עסקי שאינו נחלת הרבים ואינו ניתן לגילוי בנקל. כך למשל, מערך הביטוחים של הלקוחות, מערך החוזים וההתקשרויות של הלקוחות, התביעות והנושאים הפתוחים ביחס ללקוחות. ללא המידע האמור לא ניתן לטפל בלקוחות שגזלו הנתבעים מהתובעת. ויודגש, אין נפקא מינה אם הסוד המסחרי ניטל מהתובעת או מאדם אחר (כמו למשל, לקוח) אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו"(ס' 20 לסיכומי התשובה. הדגשה במקור).
ע. טענה זו טענה התובעת לראשונה בסיכומיה ודי בכך כדי לדחות אותה על הסף. עם זאת בחקירתו נשאלו הנתבעים 2 ו-4 על כך. הנתבע 2 העיד כך:
"ש. נכון שלקחת מהמחשבים של המבקשת כל מיני דברים שקשורים ל לקוחות – תנאי התקשרות, אנשי קשר, הסכמים, רשימת לקוחות?
ת. לא נכון, הדבר היחיד שעשיתי ממנו העתק זה ההתכתבויות שלי עם אברי.
ש. כל החומר שיש לך בקשר ללקוחות לא עשית לך שום העתק ?
ת. שום דבר" (עמ' 27 ש' 5 – 9 לפרוטוקול).
והנתבע 4 העיד כך:
"ש. נכון שלקחת ממחשבי המבקשת כל מיני דברים שקשורים ללקוחות שאתה מטפל היום?
ת. לא לקחתי שום דבר, מלבד חומר שקשור בלקוחות המשותפים.
ש. אתה מדבר על הלקוחות שבנספח 36?
ת. כן.
ש. אז איך לגבי הלקוחות האחרים אתה יכול לטפל בהם ללא החומר הרלוונטי?
ת. אין שום בעיה, זה כמו כל לקוח חדש אחר שמגיע למשרד, אנחנו לא פונים ליועץ הקודם. אנחנו מבקשים את החומר מחברת הביטוח ומהלקוח. זה מה שמקובל בתחום שלנו". (עמ' 30 ש' 14 – 20 לפרוטוקול).
עא. דע עקא שהתובעת לא פירטה מהו בדיוק המידע העסקי, לאיזה לקוח מתייחס המידע העסקי, מדוע מידע ספציפי הרלוונטי ללקוח מסוים מהווה סוד מסחרי כלפי אותו לקוח וכיצד מי מהנתבעים מפר את תנית הסודיות בשעה שהוא מקבל מידע עסקי זה מהלקוח עצמו.
תנית אי תחרות:
עב. אין חולק כי בכל הסכמי העבודה של הנתבעים 2 – 5 מופיע סעיף 8 הקובע כך:
8.1 העובד מתחייב בזמן היותו עובד החברה וכן עם הפסקת עבודתו בחברה ולתקופה של 18 חודש לאחריה, לא לפנות, במישרין או בעקיפין, ללקוחות החברה, אשר החברה מקיימת עמם קשרים מסחריים במועד הפסקת העבודה, או נמצאת בשלבי מו"מ לקיום קשרים מסחריים כאמור, או היתה עמם במו"מ בתקופת עבודתו של העובד בחברה, ולא לקבל מהלקוחות האמורים, במישרין או בעקיפין, כל הזמנה, הצעה ו/או עסק, שהחברה כבר עסקה בהם אותו זמן או התעתדה לעסוק בהם, וכן מתחייב העובד להימנע באופן מוחלט ממתן שירות כלשהו ללקוחות החברה בין במסגרת היותו עצמאי ו/או שכיר ו/או בכל מסגרת אחרת. הנ"ל לא יחול לגבי העסקה ישירה כשכיר של העובד על ידי הלקוח ובלבד שלא מדובר בתפקיד שעניינו טיפול בביטוח למעט בביטוחי הלקוח עצמו.
8.2 במקרה ובו, מכל סיבה שהיא, בין אם תוך כדי הפרת הוראת סעיף 8.1 ובין אם לאו, יתן העובד, בזמן או לאחר תום תקופת עבודתו עבור החברה, שירות יעוץ בתחומים בהם עוסקת החברה, בין אם כעצמאי ובין אם כשכיר או בכל דרך אחרת, למי מלקוחות החברה (כפי שיהיו מעת לעת ובתום תקופת עבודתו של העובד בחברה), הרי ש-70% מכל תמורה כספית או תמורה אחרת אשר יקבל העובד או מי מטעמו או שתתקבל בתאגיד בו מועסק העובד או שבו הוא שותף או בעל מניות, מלקוח כאמור, למשך תקופה של עד 18 חודשים לאחר סיום העסקתו של העובד בחברה, תהא שייכת לחברה" (להלן – תנית אי תחרות).
בהסכמי העבודה של הנתבעים 3-5 נקבעה בסעיף 8.1 להסכם תקופה של 24 חודשים ובסעיף 8.2 להסכם תקופה של שלוש שנים.
עג. בע"א 6601/96 AES System Inc. נ' משה סער ואח' (28.8.2000) סקר כב' הנשיא (כתארו אז) אהרון ברק וניתח את האינטרסים המנוגדים החלים בסוגיה של תנית אי תחרות בהסכמי עבודה וקבע בס' 31 לפסק הדין כך:
"את עמדתי ניתן לסכם בארבע הפרופוזיציות האלה: ראשית, תניה בין מעביד לעובד המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרסים לגיטימיים" של המעביד, היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור"; שנית, "האינטרס הלגיטימי" של המעביד – הנותן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד – הוא האינטרס ה"קנייני" או "מעין קנייני" של המעביד בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו (עד כמה שהיא סודית). רשימה זו אינה סגורה, ובקביעתה של רשימת "האינטרסים הלגיטימיים" יש להתחשב ביחסי האמון שבין עובד למעביד, בהילכות המסחר הראויות ובחובת תום-הלב וההגינות שבין עובד למעביד; שלישית, ההגנה הניתנת ל"אינטרסים הלגיטימיים" של המעביד אינה מוחלטת. היקפה נקבע על-פי מבחנים של סבירות ומידתיות, המתחשבים במועדה, בתחומה ובסוגה של ההגבלה; רביעית, ככלל, אין למעביד "אינטרס לגיטימי" שעובדו לא יתחרה בו לאחר סיום עבודתו. על-כן הגבלת חופש העיסוק של המעביד המגשימה אך את האינטרס של המעביד שעובדו לא יתחרה בו ("אי-תחרות כשלעצמה") נוגדת את תקנת הציבור. בטלותה של הגבלה זו נובעת מהיעדר "אינטרס לגיטימי" ביסודה, ועל-כן, ככלל, אין מקום כלל לבחון את סבירותה או את מידתיותה של אותה הגבלה.
עד. משמע, לא די בקיומה בלבד של תנית אי תחרות בהסכמי העבודה של הנתבעים כדי לאסור עליהם להתקשר עם לקוחות התובעת. על התובעת להראות אינטרס לגיטימי שלה אשר מוגן באמצעות תניה זו ורק אז ינתן תוקף לתניה זו. ללא הוכחת אינטרס לגיטימי כאמור – תנית אי התחרות נוגדת את תקנת הציבור והיא בטלה. נוסיף ונדגיש כי הלכה זו חלה גם במצב בו, כטענת התובעת, העובד הוא עורך דין וניתנה לו הזדמנות לנהל משא ומתן בטרם חתם על הסכם העבודה הכולל תניה כזו ונערכו שינויים בתניה זו בהתאם לבקשתו וגם אם, כטענת התובעת, חזרו הצדדים ואישרו תנאי הסכם העבודה ובכללם תניה זו במסגרת הסכמים מאוחרים יותר למתן טיפול משותף בלקוחות (נספח 36 לתצהיר משלים של מר ורדי).
עה. התובעת הצביעה על ארבעה אינטרסים לגיטימיים שלה אשר לטענתה מוגנים על ידי תנית אי התחרות בהסכמי העבודה שלה עם הנתבעים, כדלקמן:
תמורה מיוחדת:
עו. בסיכומיה טענתה התובעת כי הנתבעים 2 ו-4 קיבלו תמורה מיוחדת עבור התחייבותם שלא להתחרות בתובעת (ס' 35 – 44 לסיכומים).
עז. בעיון בכתב התביעה מצאנו טענת התובעת כי "לצד התמורה המיוחדת שקיבל יוראי, כעובד שותף שכר, שהייתה גבוהה משמעותית מעובדים אחרים...הוא שימש בתפקיד המצריך מידה רבה של אמון כלפי החברה" (הדגשה במקור. ס' 55 לכתב התביעה וס' 59 לתצהיר משלים של מר ורדי). לא מצאנו בכתב התביעה טענה בדבר תשלום תמורה מיוחדת לנתבעים 3 – 5. גם לא מצאנו טענה כי התמורה המיוחדת ששולמה לנתבע 2 היתה עבור התחייבותו לא להתחרות בתובעת.
עח. בתצהירו המשלים הצהיר מר ורדי כי הנתבע 4 קיבל תמורה מיוחדת בגין עבודתו (ס' 99 לתצהירו המשלים) אך לא הצהיר כי תמורה מיוחדת זו שולמה לו עבור התחייבותו לא להתחרות בתובעת. משמע, עד לסיכומיה, התובעת לא טענה ולא הצהירה כי נתבעים 2 ו-4 קיבלו תמורה מיוחדת עבור התחייבותם שלא להתחרות בה.