ד. עוד טענה התובעת כי אי מתן צווי המניעה הזמניים המבוקשים יצור אנדרלמוסיה במגזר העסקי, משיבינו המעסיקים וגם העובדים כי פתוחה בפניהם הדרך לפעול כך בכל מקום עבודה.
ה. בתגובה לכך טענו הנתבעים 2 ו-4 כי הבקשה היא ניסיון בחוסר תום לב של התובעת לחזור בה מההסכמה הדיונית שקיבלה תוקף של החלטה ביום 13.8.2020. כי עיקר הבקשה הוא מחזור של טענות ומסמכים שהיו בידי התובעת עוד בטרם הגישה הבקשה הראשונה לצווי מניעה זמניים; כי אין בבקשה עובדות המהוות "שינוי נסיבות" ו/או טעמים משפטיים חדשים המצדיקים מתן צווי מניעה, בפרט כשנקבע הליך בזק לשמיעת התיק העיקרי ולבסוף כי בבקשה זו נסוגה התובעת מטענות עליהן הטילה את יהבה בבקשתה הקודמת לצווי מניעה זמניים אודות מעללי שידול לקוחות כביכול שביצע הנתבע 2 עוד במהלך תקופת עבודתו. טענות שלא נתמכו בבדל ראיה ואף הופרכו.
ו. ביום 24.8.2020 ניתנה החלטה לאחד הדיון גם בבקשה זו ביחד עם התביעה והבקשה הראשונה לצווי מניעה זמניים וזאת בשל כך שכרוכות בהן שאלות זהות ושאלות דומות של משפט ועובדה. הדיון נקבע ליום 31.8.20.
8. הסעדים:
התובעת תבעה צווי מניעה קבועים נגד כל הנתבעים אשר עניינם בתמצית איסור על התקשרות עסקית בתחום הביטוח העסקי עם לקוחות התובעת ו/או מי שהיו לקוחות התובעת או לקוחות שהתובעת היתה ו/או נמצאת עמם במו"מ לרבות ביצוע עבודה עבורם; איסור על גילוי מידע פיננסי, עסקי ומסחרי לרבות סודות מסחריים ורשימת לקוחות התובעת לצד שלישי כלשהו.
9. המתווה המשפטי:
א. המדיניות השיפוטית הנהוגה היא שככלל לתנית הגבלת עיסוק בהסכם עבודה אישי כשלעצמה אין ליתן משקל רב. יש ליחס לה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים. בהעדר אינטרס לגיטימי עליו באה התניה להגן – יגבר עקרון חופש העיסוק וזאת מכמה טעמים:
הטעם הראשון, חוק יסוד: חופש העיסוק מעניק לעובד זכות לעבוד בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד. חופש העיסוק הוא עקרון חוקתי. כישוריו של העובד במקצוע ובתחום מומחיותו הם קניינו והבסיס להשתכרותו ואלה מוגנים בחוק יסוד זה.
הטעם השני, משפט העבודה מונחה על פי עקרון יסוד המבוסס על חזקת חוסר השוויון הבסיסי שבין כוחו של העובד לכוחו של המעסיק. על פי עקרון זה אין ליתן תוקף לתניות בהסכם עבודה אישי, שיש להניח שעובד סביר לא היה מסכים להן מרצונו החופשי. ככלל, עובד חותם על תנית הגבלת עיסוק מחוסר ברירה; העובד רוצה להתקבל למקום העבודה אולם סביר להניח כי אם יסרב לחתום לא יועסק. בנוסף, הידע והניסיון שצובר עובד במהלך עבודתו הופכים לימים לחלק מכישוריו ואלה הינם קניינו. עובד סביר לא יוותר על זכותו להשתמש בכישוריו ובניסיון אותם רכש במהלך עבודתו.
הטעם השלישי, מקום עבודתו של אדם, שבו הוא מבלה חלק נכבד מיומו, אינו אמצעי השתכרות בלבד, כי אם מקום שממנו הוא מבקש להפיק סיפוק והגשמה עצמית. הגבלה על ניידות העובד תפגע בזכות להגשמה עצמית. ככלל, עובד עובר ממקום עבודה אחד למשנהו במטרה להתקדם ולשפר את תנאי עבודתו. האדם חופשי לעבוד במקום בו יחליט ואם לדעתו המעבר למקום עבודה חדש מיטיב עמו, זכותו לעשות כן.
הטעם הרביעי, המשק המודרני מבוסס על קיומה של תחרות חופשית בשוק פתוח וכלכלה חופשית. הגבלה על זכותו של עובד לעבור ממקום עבודה אחד למשנהו פוגעת בתחרות החופשית.
הטעם החמישי והאחרון, החברה האנושית מעוניינת במעבר מהיר וחופשי של מידע במשק.
(ראו ע"ע(ארצי) דן פרומר ואח' – רדגארד בע"מ (4.6.1999) (להלן – הלכת צ'ק פוינט וכן ע"א 6601/96 System UNC AES נ' משה סער ואח' (28.8.2000)).