לט. לעומת זאת, המיילים ששלח רומן לאדריכלית (ומייל התשובה שלה מיום 6.5.2015), מכתבי התובעים לנתבע מיום 28.10.2015 ומיום 3.3.2016 (לו צורפה חוות דעת יליסייב) והמייל ששלחו לו ביום 15.3.2016 (בצירוף חוות הדעת) - כל אלו הן ראיות בכתב שנוצרו "בזמן אמת", ואשר תומכות בגרסתה של התובעת, כפי שפורטה בתצהירה. תמיכה נוספת מצויה במייל מיום 21.10.2015 ששלחה אפרת ויינר לרוכשי הדירות בבניין, ובו סיכום אסיפת דיירים, בו נכתב:
"ביום שלישי אפי גולן ... הגיע לבניין, הוא טען שעודכן כי רונן סיים טיפול בליקויים בבניין לפני שעזב ולכן פניותינו לליקויים לא נענו, כמובן שהבהרנו לו שלא נעשה טיפול בליקויים בבניין ... לגבי הדירות הוא אמר שכל תקופות החגים לא היה מענה במשרד כי לא עבדו, אבל מעכשיו כל פקס שיישלח על ליקויים בדירות ייענה ויגיעו לתקן ..".
הנני מבכר את עדותה של אנה על פני עדויותיהם של אפרים ורונן, וקובע שעלה בידי התובעים להוכיח כי הם פנו וחזרו ופנו לנתבע ולנציגיו בדרישה לתיקון הליקויים שנמצאו בדירתם בסמוך לגילויים, אולם "נענו" בהתעלמות.
3.4 תיקון ליקויי בניה על-ידי הקבלן - ההלכה הפסוקה
מ. סעיף 4ב לחוק המכר קובע כי אם התגלתה אי-התאמה הניתנת לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר. בע"א 472/95 זלוצ'ין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858 (1996) נקבע כי השאלה אם יש לאפשר ל"מוכר", כהגדרתו בחוק המכר, לתקן את ליקויי הבניה או לחייבו בפיצויי תיקון, תלויה בעובדותיו של כל מקרה, אך ככלל - יש לאפשר לקבלן לתקן את הניתן לליקוי כאשר הוא מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן אותם היא רצינית. מאידך, לרוכש דירה קמה זכות לפיצוי כספי כאשר נכשלו ניסיונות תיקונים מצד הקבלן, או כאשר קבלן חולק על עצם אחריותו לתיקון. (וראו גם: ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד נז(6) 83 (2003); ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פסקה 11 (פורסם בנבו, 28.2.2005)). במקרה שבפנינו, הנתבע לא הודה בליקויים ולא נטל אחריות לתיקונם. רונן הודיע לתובעת כי הוא "לא הולך לתקן" את דלת הכניסה הפגומה. בחודש אוקטובר 2015, אפרים, מנהל הפרויקט, היה מודע לקיומם של ליקויים בדירות בבניין, כפי שניתן ללמוד ממייל מיום 21.10.2015 ששלחה אפרת ויינר לרוכשי הדירות בבניין, שהתייחס לאסיפת דיירים שהתקיימה , ואשר צוטט לעיל בפסקה הקודמת.
למרות זאת, הנתבע לא הגיב למכתב התובעים מיום 28.10.2015 ולחוות דעת יליסייב שנשלחה אליו במייל ביום 15.3.2016, וכללה פירוט של הליקויים ודרישה לתיקונם. אי-הכרה בליקויים והתעלמות מפניות התובעים שללו מהנתבע את זכותו לתקן את הליקויים חלף פיצוי התובעים בעלות תיקונם. התובעים זכאים לפיצוי כספי.
3.5 חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט
מא. ביום 6.11.2016, עוד בטרם הועבר התיק לטיפולי, מינה השופט כפכפי את המהנדס דב סיגל כמומחה מטעם בית המשפט על מנת שיבקר בדירת התובעים, יקבע את הפגמים המצויים בה, יעריך את הזמן הסביר הנדרש לביצוע תיקונם ויקבע את עלות התיקון "כפי שהיה על התובעים לשלם לקבלן מזדמן מטעמם". המומחה ביקר בדירת התובעים ביום 30.10.2017 (בעמ' 5 לחוות הדעת נכתב, כנראה בשגגה, שהביקור היה ביום 30.10.2016), ולאחריה הגיש חוות דעת הנושאת תאריך 26.11.2017. עיקרי הליקויים שפורטו בחוות הדעת הם: סימני רטיבות, שיפוע ניקוז שלילי במסתור כביסה, ריצוף בשיפוע מתון, קושי בהזזת חלק מהדלתות, אי-אטימות של מתקני תברואה, ניקוז לקוי במרפסת שמש, סטייה בתקרה בחדר אמבטיה, גימור פגום של טיח, ליקוי אריח בכניסה לחדר שינה ובחדר אמבטיה, מסילת חלון מטבח עקומה ורובה סדוקה. עלות כל התיקונים הוערכה בסך 21,130 ₪, הכולל בתוכו עלות פיקוח הנדסי ומס-ערך-מוסף. המומחה ציין כי עשויים להיות הבדלי מחיר בין קבלנים שונים בסדר גודל של 20%-25%, כי משך הביצוע הינו 15 ימים וכי "במשך שבוע תידרש דירה חלופית".
מב. בישיבה ביום 11.2.2019 הודיע בא-כוח התובעים כי מקובלת עליו חוות דעת המהנדס סיגל, וכי אינו מבקש לחקרו בחקירה נגדית. הנתבע לא הגיש חוות דעת מטעמו, ובא-כוח הנתבע לא ביקש לחקור את המומחה מטעם בית המשפט על חוות דעתו. לאור זאת, ובהתאם להלכות הקיימות בנוגע לחוות דעת של מומחה אשר מונה על-ידי בית משפט (ע"א 5509/09 מסארווה נ' עזבון מסארווה, פסקה 14 והאסמכתאות המובאות שם (פורסם בנבו, 23.2.2014)), הנני מאמץ את מסקנותיו של המהנדס סיגל בחוות דעתו האמורה.
הנני מעמיד את גובה הפיצוי המגיע לתובעים בגין ליקויי הבנייה על עלות הליקויים (21,130 ₪) בתוספת 20% שעשויה לנבוע מהבדלי מחיר בין קבלנים שונים (4,226 ₪), ובתוספת דמי שכירות ראויים לתקופה של חצי חודש (1,850 ₪) (על-פי חוות דעת השמאי אבני). סכום הפיצוי הכולל בגין ליקויי הבנייה יעמוד על סך כולל של 27,206 ₪, נכון למועד חוות דעת המהנדס סיגל.
4. אי-תשלום זיכויים
מג. בכתב התביעה נטען כי התובעים "שדרגו" שני מושבי אסלה, שני ברזים בחדרי אמבטיה, שני כיורי רחצה, זרוע למקלחת וראש דוש, בגינם הם קיבלו זיכוי בסך 817 ₪, כפי שעולה מטופס הזמנת לקוח מיום 28.2.2013 שהוצא על-ידי י. זהבי חרושת מרצפות בע"מ זהבי כימיקלים בע"מ (להלן: הספק) (נספח 11 לתצהיר התובעת). לטענתם, הזיכוי אינו בסכום ריאלי, ולפיכך הם עתרו לקבל יתרת זיכוי בסך 2,183 ₪. בתצהיר התובעת נכתב כי למפרט לא צורף מחירון זיכויים, ומחירון כזה לא נמסר לתובעים על-ידי הנתבע בשום שלב.
מד. אפרים, מנהל הפרויקט, הסביר בתצהירו כי בעת ביצוע שדרוג של מוצר על-ידי רוכש דירה מהנתבע, הנתבע משלם לספק את מחיר המוצר בטרם שדרוגו, ואשר הינו נמוך באופן משמעותי ממחיר השוק לרוכש רגיל, ורוכש הדירה מקבל מהספק זיכוי בגובה הסכום המשולם לספק על-ידי הנתבע. בסיכומיו בכתב כינה בא-כוח התובעים הסבר זה במלים "קנוניה מובנית".
מה. בסיכומי בא-כוח התובעים נטען כי מקור הזכות לה הם טוענים - קבלת זיכוי במחיר השוק - הינו בסעיף 3(א1) לחוק המכר, בו נקבע: "המפרט יכלול מחירון של פריטים שלגביהם קבע השר שיש לציין מחיר לעניין ויתור עליהם, שינוי מיקומם או הוספתם (להלן - פריטים מתומחרים)". הטענה בתצהירה של אנה, לפיה מחירון כזה לא נכלל במפרט, לא נסתרה על-ידי תצהירי העדים מטעם הנתבע. אולם מאחר והתובעים לא הוכיחו כי הפריטים מושא הזיכויים מצויים ברשימת הפריטים שנקבעו בצו שהוצא על-ידי שר הבינוי והשיכון, ואף לא ביססו באופן כלשהו את טענתם לפיצוי בגובה 3,000 ₪, לא ניתן לקבוע כי שוויים של הזיכויים המגיעים להם הינו 3,000 ₪.
מו. בכתב התביעה נטען עוד כי מגיע לתובעים זיכוי בסך 1,000 ₪ בגין ביטול דלת פנים של חדר כביסה. הטענה העובדתית בדבר ביטול דלת פנים לא נזכרה בתצהיר התובעת, והטענה לזיכוי בסכום האמור נזנחה בסיכומי בא-כוח התובעים.
אשר על כן, הנני דוחה את התביעה לסעד כספי בגין זיכויים.
5. הפסד ימי עבודה
מז. אחד מרכיבי הסעד שנתבעו הינו הפסד ימי עבודה שנגרם לתובעים בסך כולל של 5,000 ₪. למרות שאחד מפרקי התצהיר של אנה הוכתר במילים "עוגמת נפש ואובדן שעות עבודה", לא נאמר בו דבר בנוגע להפסד ימי עבודה שנגרם לתובעים בעטיו של הנתבע. אף בסיכומים בכתב נזנח סעד זה. לפיכך, נדחית התביעה לסעד כספי בגין הפסד ימי עבודה.
6. עוגמת נפש
מח. התובעת תיארה בתצהירה את השפעת האיחור במסירת החזקה בדירה וליקויי הבנייה שהתגלו בה על חייה וחייה בעלה:
"21. אני ובעלי כיום בני כ-67 ו-72 שנים בהתאמה. יובהר כי השפה העברית איננה שפת האם שלנו, מה שהקשה עוד יותר את משא הטרטורים שעבר עלינו, ...
23. .... לא חשבנו שניתקל במצב שבו יטרטרו אותנו בנוגע למועד המסירה ויותירו אותנו בחוסר וודאות, ולאחר מכן יטרטרו אותנו בנוגע לליקויים ויגרמו לנו לבזבוז עשרות שעות, להתעצבן ולהתאכזב - כאשר גם לאחר כל אלה לא קיבלנו מענה.
24. כאמור לעיל, הנתבע הודיע לנו על הקדמת מועד המסירה ונערכנו לשווא למעבר לדירה החדשה, אולם לאחר הודעה זו ולאחר שהשלמנו את תשלום התמורה - הנתבע ונציגיו לא מסרו לנו מועד מסירה קונקרטי, הותירו אותנו תלויים על בלימה ללא יכולת לכלכל את צעדינו וזלזלו בנו בכל הנוגע לליקויים.
25. בהסתמך על המועד שהתחייב אליו הנתבע, מכרנו את דירתנו הישנה, תוך שחישבנו טווח בטחון של שלושה חודשים לאחר המועד המוסכם עם הנתבע - טווח זמן שלא הועיל לנו, לאור האיחור הרב במסירת הדירה.
26. בשל האיחור ומכירת דירתנו הישנה, נאלצנו לעבור טרטורים כדי לנסות למצוא דירה לתקופת האיחור הנוספת. יובהר כי לאור חוסר הוודאות האמור לעיל, וחוסר הרצון שלנו להימצא בהפרת חוזה - אני ובעלי היינו בחרדות איומות, שפשוט הדירו שינה מעינינו וגרמו לנו מפח נפש בל יתואר ....
29. גם בכל הנוגע לליקויים - כמפורט לעיל הנתבע ונציגיו התעלמו באופן שיטתי מפניותינו וכשנענינו ע"י רונן מנהל העבודה (עד המועד בו עזב - ולאחר מכן כבר לא היה עם מי לדבר), הדבר בוצע בצורה גסה ומזלזלת ...
31. בנוסף לכל האמור לעיל, ברצוני לעמוד על עובדה שגרמה לנו לעוגמת נפש חמורה שבעתיים והביאה אותנו, ביחד עם יתר הבעיות, מול הנתבע, להצטער על היום שרכשנו ממנו דירה. בדיעבד התברר לנו כי צינור הבית המשותף של כל הבניין מסתיים בקומה השנייה, כל שכל הצפה בביוב המרכזי מגיעה ישירות לדירתנו של התובעים.
32. חווינו שני "אירועי" ביוב שכאלה: בתחילת חג סוכות 2015.... בערב חג שני (סוכות) ... שליחי האינסטלטור הגיעו באותו היום ... מבדיקת אותם שליחים הוברר כי מקור הבעיה בצנרת המרכזית של הבניין, אותה הם ניקו".
מט. אפרים ורונן טענו בתצהיריהם כי התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש מאחר והאמור בתצהירה של אנה הינו "עורבא פרח" ו"טיעון סרק".
נ. "הערכת שיעורה של עוגמת נפש שנגרמה לתובעים היא עניין לבית משפט לענות בו". בע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 28.2.2005) (להלן: עניין סגל) נפסק כי בקביעת שיעורי הפיצויים בגין עוגמת הנפש בגין ליקויי בנייה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים, טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה, התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו ועלות תיקון הליקויים. באותו עניין התערב בית המשפט העליון בקביעת בית המשפט המחוזי את גובה הפיצוי, והעמידו על 5,000 ₪ לכל מערער, לאחר שקבע: "... אין באפשרותי להתעלם משיעורי הפיצויים המקובלים בכגון דא ומטענת שיכון ופיתוח כי פיצוי בשיעור של 15,000 ₪ לכל מערער בגין עגמת נפש קרוב ביותר בחלק מהמקרים לעלות התיקונים שנקבעו ...". בת"א (מחוזי ב"ש) 21528-06-16 עזריה נ' כ. כוכב הנגב חברה לבנין ופתוח (1990) בע"מ (פורסם בנבו, 23.7.2020) (להלן: עניין עזריה) הועמד הפיצוי בגין עוגמת נפש על 15% מהפיצוי בגין ליקויי הבנייה.
בת"א (מחוזי י-ם) 1042/97 אברמוביץ נ' סולל בונה בע"מ (פורסם בנבו, 11.4.2005) (להלן: עניין אברמוביץ) הובהרה ההלכה בעניין פיצוי על עוגמת נפש בגין איחור במסירה, בתקופה שקדמה לחקיקת סעיף 5א לחוק המכר (ההדגשות הוספו - א"ג):
"פסיקת פיצויים בגין עגמת נפש מקורה בצדק מתקן. .... הפיצוי יפסק בתנאי שהוא עומד במבחני הציפיות והסיבתיות. פסיקת הפיצוי תלויה באומד דעתו של בית המשפט ועליו לזכור שאין הפיצוי בא להעניש את המפר או המזיק, אלא מטרתו השבת המצב לקדמותו. בראש נזק זה ניתן לפסוק פיצוי בשל הליקויים בבתים ובשל האיחור במסירה (ע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי, פ"ד לה(4) 31, 40-41; ע"א 675/85 שמייסר נ' הודסמן, פ"ד מד(1) 133,138; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65; ע"א 4445/90 עמיגור (ניהול נכסים) בע"מ נ' מיוסט, [פורסם בנבו] דינים עליון לד 611)".
אולם בעניין עזריה, שניתן לאחרונה, שנים אחדות לאחר חקיקת סעיף 5א האמור, קבע בית המשפט: "לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש בקשר לאיחור במסירה, משום שהפיצוי הסטטוטורי לפי סעיף 5(א) לחוק המכר עולה על הנזק הממוני שנגרם לדיירים, ומבטא את מכלול נזקיהם". הנמקה לגישה זו מצויה בפסק דין שניתן בת"א (שלום ראשל"צ) 14461-05-17 נג'ר נ' רום רימון נכסים ובנין בע"מ (פורסם בנבו, 12.2.2020) (להלן: עניין נג'ר):
"כשם שלא ניתן לתבוע במצטבר פיצוי מוסכם ופיצוי בגין נזק מוכח כאשר קיימת חפיפה בין שני המרכיבים .... כך לא ניתן לתבוע פיצוי סטטוטורי לפי סעיף 5א לחוק המכר (דירות) במצטבר לפיצוי בגין נזקים שנגרמו בפועל עקב האיחור במסירה, אלא אם מדובר בראשי נזק נפרדים מאלו שהפיצוי הסטטוטורי נועד לכסות. השאלה היא, אפוא, מהם הנזקים שהפיצוי הסטטוטורי נועד לפצות בגינם, מעבר לנזק המובן מאליו של דמי השכירות עבור דירה אחרת.
הפיצוי הסטטוטורי מקנה לקונה תוספת של 50% לדמי השכירות בשמונת החודשים הראשונים, ושל 25% ביתרת התקופה. מדובר בתוספת ניכרת, אשר נועדה לפצות את הקונה על נזקים נלווים כתוצאה מהאיחור במסירת הדירה, מעבר לדמי השכירות עבור דירה חלופית. תוספת זו מגלמת, לדעתי, פיצוי של הקונה עבור עוגמת נפש ועלויות נוספות הכרוכות בכך שהוא נאלץ למצוא דירה חלופית לתקופת האיחור, כגון עלויות הובלה, אחסון, נסיעות, תיווך וכדומה. אין זה סביר שהמוכר ייאלץ לשלם בגין עלויות אלו בנוסף לפיצוי הסטטוטורי".
(וראו דיון בתביעה לפיצוי מוסכם ולפיצוי בגין נזק לא ממוני עקב איחור במסירה, בת"א (שלום י-ם) 47568-11-12 נחום נ' אחים חסיד חברה קבלנית לבניה בע"מ, פסקאות 65-62 (פורסם בנבו, 29.6.2018)).
נא. עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים הוכחה באמצעות תצהירה של אנה. סבלם כתוצאה משני "אירועי ביוב" קשור, לדבריה, לצנרת המרכזית של הבית ולא לדירת התובעים. למרות שבחוות דעת יליסייב, בהתייחסו לדברי התובעים בנוגע להצפה בחדר האמבטיה כתוצאה מסתימה בצינור הביוב הראשי, המליץ המומחה מטעמם על "בדיקה מעמיקה של הרכוש המשותף", לא הוגשה מטעמם חוות דעת של מומחה בנוגע לצינור הביוב הראשי ולא הוכחה רשלנות של הנתבע בהתקנתו. המהנדס סיגל, המומחה מטעם בית המשפט, הסתפק בהשערה ש"קיימת בעיה במערכת הביוב הביתי" והציע לבצע בדיקה של מערכות הביוב בבניין, אולם לא הצביע על פגם במערכות אלו, אשר אותו ניתן לקשור לנתבע. לפיכך, בבואי לקבוע את גובה הפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה על-ידי הנתבע לא הבאתי בחשבון את שני אירועי הביוב. לאור עמדת בית המשפט בעניין עזריה ובעניין נג'ר, על אף שאינה משקפת את ההלכה המחייבת, אין מקום לחייב את הנתבע בפיצוי בלתי ממוני בגין איחור במסירה. עליו לפצות את התובעים בגין עוגמת נפש רק עקב ליקויי הבנייה המתוארים בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. בהתחשב בפרמטרים שנקבעו בעניין סגל, ויישומם למקרה שבפנינו, הנני מעמיד את פיצוי זה על סך 5,000 ש"ח, נכון למועד הגשת התביעה.