61. אולם, אין חולק כי הנתבעת הפסיקה לשלם לתובע סכומים בגין עמלות החל מסוף שנת 2012, זאת חרף בקשות חוזרות ונשנות של התובע (ר' סעיפים 7.1-7.7 לתצהיר התובע).
62. עיון בחקירתו הנגדית של הנתבע מעלה כי היא מתיישבת עם האמור בכתב ההגנה כי הנתבעת שילמה לתובע מקדמות, לפנים משורת הדין, על חשבון עמלות. זאת לאור האמונה כי פעולותיו הרבות של התובע יניבו פירות. אולם משהתברר כי אין התובע מצליח לגייס לקוחות, חדלה הנתבעת לשלם לתובע עמלות בגין מכירות (ר' סעיפים 36.2-36.3 לכתב ההגנה), כדלקמן:
"עו"ד ספנירד: ... אם זו פרשנות שלך שמגיע לו עמלות רק על מכירות שהוא עשה, ולטענתך הוא לא עשה שום מכירה. ..מדוע לטענתך שילמת לו מקדמות על מכירות שבכלל לא היו?
העד, מר בן אנוש: כי אני בן אדם טוב.
...
שילמתי את זה כי רציתי איזושהי מקדמה, לתת איזשהו תמריץ, גם להראות לו שהכוונה טובה, שאין לי כוונה ללכת, כי אני רוצה להסדיר את זה, ואני בכל זאת רוצה לתת לו הזדמנות להצליח" (ר' עמ' 40 שורות 3-17).
ובהמשך:
"עו"ד ספנירד: עכשיו אני מפנה אותך...לנספח 20 לתצהיר שלך. זה ריכוז עמלות ששולמו לתובע. ... העמלות שאתם שילמתם ב-2011 ו-2012, זה בגלל שאתה איש טוב?
העד, מר בן אנוש: כן, זה מלפנים משורת הדין, בגלל שאני איש טוב, כן.
...
לא הייתי צריך לתת לו" (ר' עמ' 44 שורות 22-27).
63. לצורך שינוי תנאי מהותי בהסכם עבודה נדרשת הסכמת שני הצדדים להסכם. על כך נפסק:
"שינוי בתנאי עבודה או בזכויות וחובות אישיות קיימות, פירושו החלפת הקיים בחדש; ומסתבר כי זה יכול לבוא רק כתוצאה מהסכמה הדדית (ע"א 53/71 רוזן ואחרים נ. לייזרוביץ, פ"ד כו(1) 48, 55; וראה גם דברי השופט אהרן ברק בעניין מילפלדר – בג"צ 239/83 יהושע מילפלדר נ. בית הדין הארצי לעבודה ואחרים, פ"ד מא(2) 210, 216)" (ר' פסק דינה של כב' סגנית הנשיא, השופטת א' ברק, בע"ע 200/03 שלמה גרמה - מועצה הדתית אזור, 14.10.04).
64. הפחתה בשכר העבודה מהווה הרעה בתנאי העבודה, וחזקה שהעובד לא הסכים לה. על כן מוטל על המעסיק – הנתבעת – הנטל הראייתי להוכיח שהעובד הסכים להרעה בתנאי עבודתו או ויתר על זכויותיו (ר' ע"ע 242/03 אורגד גינזבורג - סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, 7.11.04). הסכמה זו יכולה להיות דרך התנהגות.
65. אם יוכח שהעובד הסכים להרעה בתנאי העבודה, מדובר בשינוי תנאי בחוזה העבודה בהסכמה, ומהסכמה זו לא יוכל להתנער העובד לאחר שהסתיימו היחסים בין הצדדים.
66. סוגיית ההסכמה בהתנהגות לשינוי חוזה העבודה שהתחיל כחד-צדדי (על ידי המעסיק) נדונה בדב"ע נד/3-86 יוחנן גולן - אי.אל.די. בע"מ, פד"ע כז 270 (להלן: פס"ד גולן). בפס"ד גולן דובר על עובד ששכרו הופחת חד-צדדית על ידי המעסיק. העובד אכן מחה על השינוי בשכרו אך לא הגיש תביעה ולא התפטר. הוא המשיך לעבוד כשמונה חודשים בתנאי השכר החדש, והגיש את התובענה רק לאחר שפוטר.
בנסיבות אלה נפסק:
"האם המשך עבודתו של המערער אצל המשיבה מהווה הסכמתו לשינוי בתנאי העבודה או כריתת חוזה עבודה חדש? האם המערער ויתר על הסעדים שעמדו לרשותו כתוצאה מהפרת חוזה העבודה על ידי המשיבה? הכלל הוא, כי עיכוב של מספר חדשים בין הפרה יסודית של חוזה (ההורדה בשכר) לבין הגשת תביעה אינו מנתק את הקשר שביניהם, משום שטרם נקיטת צעד כזה יש לצפות מהעובד לבדוק את זכויותיו ולשוחח עם הממונים עליו. על כן, עיכוב סביר בהגשת התביעה אינו מהווה ויתור של העובד על זכויותיו או כריתת חוזה עבודה חדש. עם זאת, עיכוב ארוך ובלתי סביר מצביע על השלמת העובד עם תנאי השכר החדשים".
בית הדין הארצי ראה את התנהגותו של התובע שם כהסכמה לתנאי השכר החדשים, ותביעתו להפרשי שכר נדחתה.
67. דברים אלו יפים גם לענייננו. הגם שאין חולק כי התובע מחה על כך שאין הוא מקבל תשלום עמלות כבעבר, לא התפטר מעבודתו ולא הגיש תביעה, אף לא למתן חשבונות, עד לאחר פיטוריו, אלא המשיך לעבוד בנתבעת כשנתיים נוספות בתנאים אלו.
68. נוכח האמור, שוכנענו כי הלכה למעשה, הסכים התובע לשינוי זה של ההסכם על דרך ההתנהגות.
69. על כן דין רכיב תביעה זה להידחות.
70. ערים אנו לכך כי הפקיד התובע המחאות בסכומים שונים מאת הנתבעת במהלך השנים 2013-2015 (ר' נספחים 25-27 לתצהירו). אולם סכומים אלו לא צוינו בתלושי שכרו של התובע, ולטענת הנתבעים ניתנו לו כעמלות מכירה עתידיות אשר קוזזו בגמר החשבון שנערך לתובע בחודש 05/2015. נתייחס לסכומים אלו בהמשך, אולם נקדים ונציין כי לא שוכנענו כי אכן מדובר בעמלות מכירה.
71. אשר לטענות התובע לזכאות לבונוס השקעה, בגין השקעות חברת רימונים בנתבעת (ר' סעיף 7.7 לתצהירו) וכן בגין השקעה שסיכל לטענתו הנתבע, מסיבותיו האישיות, שלא לטובת הנתבעת (ר' סעיף 10, על תתי סעיפיו, לתצהירו), לא שוכנענו כי יש לקבלן, שכן התובע לא הוכיח את טענותיו אלו.
72. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי גם אם מצא משקיע לחברה, לא הייתה חייבת היא לקבלו (ר' עמ' 14 שורות 19-21).
73. עוד אישר התובע בחקירתו הנגדית, כי לא ידע מה היא מערכת היחסים העסקית בין הנתבעת לחברת רימונים (ר' עמ' 20 שורות 19-21), וכן לא ידע להסביר מדוע נכשלה הצעת ההשקעה לה טען בשנת 2014 (ר' עמ' 20-21 לחקירתו הנגדית).
74. מנגד, גרסת הנתבעים היא כי בין החברה לנתבעת 2 נחתם הסכם לשיתוף פעולה ביום 20.6.10 (ר' נספח 7 לתצהיר הנתבע); חברת רימונים לא השקיעה בנתבעת אלא הייתה לקוחה בלבד (ר' סעיף 60 לתצהיר הנתבע), ולא הייתה כל השקעה של חברת רימונים בנתבעת אלא קניית מוצרים, לא נסתרה.
75. מעבר לצורך, נציין כי לא שוכנענו שהתובע הרים את נטל ההוכחה אשר לטענותיו לגבי השתלטות של חברת רימונים על הנתבעת, שכן בהתאם לחומר הראיות והעדויות כאמור, שוכנענו כי חברת רימונים היא לקוחה של הנתבעת ותו לאו.
76. כמו כן, גרסת הנתבעת כי התובע לא הביא משקיע שנדחה על ידי הנתבע, אלא כי בשל מצבה הכלכלי של החברה נשקלה האפשרות למכור חלק ממנויותיה בתמורה לחוב של החברה, אולם עסקה זו לא יצאה לפועל בשל חילוקי דעות בין בעלי מניות הנתבעת, לא נסתרה ומתיישבת עם האמור בחקירתו הנגדית של הנתבע (ר' עמ' 59-60 לחקירתו הנגדית).
77. על כן, ומשלא הוכיח התובע כי אכן בוצעה השקעה שלא על ידי מי מבעלי מניות החברה, דין רכיב תביעה זה להידחות.
האם הסכם העסקתו של התובע היה לתקופה קצובה של 8 שנים?
78. אין חולק בין הצדדים כי הסכם ההעסקה שנחתם עם התובע היה הסכם לתקופה קצובה ל-3 שנים (ר' סעיף 65 לסיכומי הנתבעים). עם זאת חלוקים הצדדים האם הוארכה התקופה הקצובה, תחילה ל-5 שנים ולאחר מכן ל-8 שנים בסך הכול.
79. עיון בהסכם העסקתו של התובע מעלה כי קובע הוא אשר לתקופת העסקתו, כך:
"3. תקופת העבודה
3.1 התקופה. החברה תשכור את העובד והעובד ישרת כעובד של החברה למשך תקופה ראשונית של 3 (שלוש) שנים (להלן: "התקופה הראשונית"), וימשיך לאחר מכן למשך תקופה בלתי מוגבלת (להלן: "התקופה הנוספת"), אלא אם הסתיימה על ידי מי מהצדדים, במהלך התקופה הנוספת, עם הודעה מוקדמת בכתב של 30 יום (התקופה הראשונית והתקופה הנוספת תיקראנה בהסכם זה "התקופה").
3.2 סיום בעילה. מבלי לפגוע בזכות כלשהי של מי מהצדדים לסיים הסכם זה בהתאם לדין החל, החברה תקבל את הזכות לסיים את העסקת העובד בהתאם להסכם זה ללא כל תקופת הודעה מוקדמת, כפי שנדרש בדין החל, וללא תשלום במקום תקופת ההודעה מוקדמת כאמור, בגין מי מהעילות הבאות (להלן: "עילה"): (1) הפרת אמון; או (2) כשל מכוון או סירוב של העובד לבצע באופן מספק תפקידים כל שהם הנדרשים באופן סביר במסגרת הסכם זה; או (3) עבירה מכוונת או רשלנות רבתי של העובד בביצוע תפקידיו במסגרת הסכם זה; או (4) ביצוע עבירה על ידי העובד נגד החברה או חברה בת או חברה קשורה כלשהי של החברה; או (5) נסיבות המעניקות לחברה את הזכות לסיים את ההעסקה מבלי לשלם פיצויי פיטורין בהתאם לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963.
...
3.4 שמירת זכויות. על אף כל דבר נוגד הכלול להלן, מוסכם בזאת כי במקרה שהחברה מסיימת הסכם זה, למעט בעילה, לפני תום התקופה הראשונית, העובד יהיה זכאי לקבל את כל התשלום, בהתאם לסעיף 2 לעיל, עד לתום התקופה הראשונית" (ר' תרגום ההסכם בנספח 4א לתצהיר הנתבע. ההדגשות במקור – ע.א).
80. עיון בהסכם המקורי, באנגלית, מעלה כי בסעיף 3.1 נמחק המספר 3 ושונה ל-5 ובמהלך חודש 01/2014 שונה ל-8 שנים (ר' נספח 4 לתצהיר הנתבע).
כאשר לטענת התובע מדובר בהארכת התקופה הראשונית, קרי התקופה הקצובה.
לטענת הנתבעת מדובר בתקופות העסקה נוספות, הקצובות בזמן, כאשר בהתאם להסכם ניתן לסיימן בהודעה מוקדמת של 30 ימים, ואין מדובר בתקופה קצובה נוספת לשלוש שנים שנקבעו בהסכם.
81. אשר למהותו של הסכם עבודה לתקופה קצובה והשלכותיו, נאמר בהלכה הפסוקה:
"חוזה עבודה לתקופה קצובה כולל מועד לסיומו. יש וחוזה כאמור כולל הוראה המרשה לצד לחוזה לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו ומבלי להפר את החוזה, אך יש והחוזה אינו כולל הוראה כאמור, ואזי בחוזים לתקופה קצובה ניתן פיצוי מלא בגין ההפרה. חישוב הפיצוי מבוסס על ההפסד שנגרם לצד המקיים על ידי הצד המפר, דהיינו שכר ונלווים, בניכוי הסכום (לרבות הנילווים) שהשתכר העובד באותה תקופה, או שיכול היה להשתכר, בשקידה סבירה" (ר' דב"ע מח/22-3, מח/27-3, טלמון אלקטרוניקה בע"מ - יפה, פד"ע כ',112,107. להלן: פסק דין טלמון).
82. בפסק דין דב"ע מט 3/123 פנקס - ישקר בע"מ נהריה, פד"ע כא 343, נפסק:
"חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה, אשר אין בו הוראה המרשה לצד לו לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו ומבלי להפר את החוזה, הוא חוזה עבודה אשר יש לו תוצאות משפטיות מיוחדות ובלתי רגילות, הן מבחינת הגבלת החופש המקובל להשתחרר מחוזה העבודה והן מבחינת הנטל המוטל על הצדדים לו במקרה של הפרת החוזה. משום כך יש להקפיד על כך שחוזה עבודה אישי לתקופה קצובה כאמור, יהיה חד-משמעי וישקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה בדבר החובות אשר הם נוטלים על עצמם. כל ספק בענין זה יטה איפוא את הכף לכיוון היותו של חוזה העבודה כחוזה לתקופה בלתי קצובה".