61. אולם, אין חולק כי הנתבעת הפסיקה לשלם לתובע סכומים בגין עמלות החל מסוף שנת 2012, זאת חרף בקשות חוזרות ונשנות של התובע (ר' סעיפים 7.1-7.7 לתצהיר התובע).
62. עיון בחקירתו הנגדית של הנתבע מעלה כי היא מתיישבת עם האמור בכתב ההגנה כי הנתבעת שילמה לתובע מקדמות, לפנים משורת הדין, על חשבון עמלות. זאת לאור האמונה כי פעולותיו הרבות של התובע יניבו פירות. אולם משהתברר כי אין התובע מצליח לגייס לקוחות, חדלה הנתבעת לשלם לתובע עמלות בגין מכירות (ר' סעיפים 36.2-36.3 לכתב ההגנה), כדלקמן:
"עו"ד ספנירד: ... אם זו פרשנות שלך שמגיע לו עמלות רק על מכירות שהוא עשה, ולטענתך הוא לא עשה שום מכירה. ..מדוע לטענתך שילמת לו מקדמות על מכירות שבכלל לא היו?
העד, מר בן אנוש: כי אני בן אדם טוב.
...
שילמתי את זה כי רציתי איזושהי מקדמה, לתת איזשהו תמריץ, גם להראות לו שהכוונה טובה, שאין לי כוונה ללכת, כי אני רוצה להסדיר את זה, ואני בכל זאת רוצה לתת לו הזדמנות להצליח" (ר' עמ' 40 שורות 3-17).
ובהמשך:
"עו"ד ספנירד: עכשיו אני מפנה אותך...לנספח 20 לתצהיר שלך. זה ריכוז עמלות ששולמו לתובע. ... העמלות שאתם שילמתם ב-2011 ו-2012, זה בגלל שאתה איש טוב?
העד, מר בן אנוש: כן, זה מלפנים משורת הדין, בגלל שאני איש טוב, כן.
...
לא הייתי צריך לתת לו" (ר' עמ' 44 שורות 22-27).
63. לצורך שינוי תנאי מהותי בהסכם עבודה נדרשת הסכמת שני הצדדים להסכם. על כך נפסק:
"שינוי בתנאי עבודה או בזכויות וחובות אישיות קיימות, פירושו החלפת הקיים בחדש; ומסתבר כי זה יכול לבוא רק כתוצאה מהסכמה הדדית (ע"א 53/71 רוזן ואחרים נ. לייזרוביץ, פ"ד כו(1) 48, 55; וראה גם דברי השופט אהרן ברק בעניין מילפלדר – בג"צ 239/83 יהושע מילפלדר נ. בית הדין הארצי לעבודה ואחרים, פ"ד מא(2) 210, 216)" (ר' פסק דינה של כב' סגנית הנשיא, השופטת א' ברק, בע"ע 200/03 שלמה גרמה - מועצה הדתית אזור, 14.10.04).
64. הפחתה בשכר העבודה מהווה הרעה בתנאי העבודה, וחזקה שהעובד לא הסכים לה. על כן מוטל על המעסיק – הנתבעת – הנטל הראייתי להוכיח שהעובד הסכים להרעה בתנאי עבודתו או ויתר על זכויותיו (ר' ע"ע 242/03 אורגד גינזבורג - סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, 7.11.04). הסכמה זו יכולה להיות דרך התנהגות.
65. אם יוכח שהעובד הסכים להרעה בתנאי העבודה, מדובר בשינוי תנאי בחוזה העבודה בהסכמה, ומהסכמה זו לא יוכל להתנער העובד לאחר שהסתיימו היחסים בין הצדדים.
66. סוגיית ההסכמה בהתנהגות לשינוי חוזה העבודה שהתחיל כחד-צדדי (על ידי המעסיק) נדונה בדב"ע נד/3-86 יוחנן גולן - אי.אל.די. בע"מ, פד"ע כז 270 (להלן: פס"ד גולן). בפס"ד גולן דובר על עובד ששכרו הופחת חד-צדדית על ידי המעסיק. העובד אכן מחה על השינוי בשכרו אך לא הגיש תביעה ולא התפטר. הוא המשיך לעבוד כשמונה חודשים בתנאי השכר החדש, והגיש את התובענה רק לאחר שפוטר.
בנסיבות אלה נפסק:
"האם המשך עבודתו של המערער אצל המשיבה מהווה הסכמתו לשינוי בתנאי העבודה או כריתת חוזה עבודה חדש? האם המערער ויתר על הסעדים שעמדו לרשותו כתוצאה מהפרת חוזה העבודה על ידי המשיבה? הכלל הוא, כי עיכוב של מספר חדשים בין הפרה יסודית של חוזה (ההורדה בשכר) לבין הגשת תביעה אינו מנתק את הקשר שביניהם, משום שטרם נקיטת צעד כזה יש לצפות מהעובד לבדוק את זכויותיו ולשוחח עם הממונים עליו. על כן, עיכוב סביר בהגשת התביעה אינו מהווה ויתור של העובד על זכויותיו או כריתת חוזה עבודה חדש. עם זאת, עיכוב ארוך ובלתי סביר מצביע על השלמת העובד עם תנאי השכר החדשים".
בית הדין הארצי ראה את התנהגותו של התובע שם כהסכמה לתנאי השכר החדשים, ותביעתו להפרשי שכר נדחתה.
67. דברים אלו יפים גם לענייננו. הגם שאין חולק כי התובע מחה על כך שאין הוא מקבל תשלום עמלות כבעבר, לא התפטר מעבודתו ולא הגיש תביעה, אף לא למתן חשבונות, עד לאחר פיטוריו, אלא המשיך לעבוד בנתבעת כשנתיים נוספות בתנאים אלו.
68. נוכח האמור, שוכנענו כי הלכה למעשה, הסכים התובע לשינוי זה של ההסכם על דרך ההתנהגות.
69. על כן דין רכיב תביעה זה להידחות.
70. ערים אנו לכך כי הפקיד התובע המחאות בסכומים שונים מאת הנתבעת במהלך השנים 2013-2015 (ר' נספחים 25-27 לתצהירו). אולם סכומים אלו לא צוינו בתלושי שכרו של התובע, ולטענת הנתבעים ניתנו לו כעמלות מכירה עתידיות אשר קוזזו בגמר החשבון שנערך לתובע בחודש 05/2015. נתייחס לסכומים אלו בהמשך, אולם נקדים ונציין כי לא שוכנענו כי אכן מדובר בעמלות מכירה.
71. אשר לטענות התובע לזכאות לבונוס השקעה, בגין השקעות חברת רימונים בנתבעת (ר' סעיף 7.7 לתצהירו) וכן בגין השקעה שסיכל לטענתו הנתבע, מסיבותיו האישיות, שלא לטובת הנתבעת (ר' סעיף 10, על תתי סעיפיו, לתצהירו), לא שוכנענו כי יש לקבלן, שכן התובע לא הוכיח את טענותיו אלו.
72. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי גם אם מצא משקיע לחברה, לא הייתה חייבת היא לקבלו (ר' עמ' 14 שורות 19-21).
73. עוד אישר התובע בחקירתו הנגדית, כי לא ידע מה היא מערכת היחסים העסקית בין הנתבעת לחברת רימונים (ר' עמ' 20 שורות 19-21), וכן לא ידע להסביר מדוע נכשלה הצעת ההשקעה לה טען בשנת 2014 (ר' עמ' 20-21 לחקירתו הנגדית).
74. מנגד, גרסת הנתבעים היא כי בין החברה לנתבעת 2 נחתם הסכם לשיתוף פעולה ביום 20.6.10 (ר' נספח 7 לתצהיר הנתבע); חברת רימונים לא השקיעה בנתבעת אלא הייתה לקוחה בלבד (ר' סעיף 60 לתצהיר הנתבע), ולא הייתה כל השקעה של חברת רימונים בנתבעת אלא קניית מוצרים, לא נסתרה.
75. מעבר לצורך, נציין כי לא שוכנענו שהתובע הרים את נטל ההוכחה אשר לטענותיו לגבי השתלטות של חברת רימונים על הנתבעת, שכן בהתאם לחומר הראיות והעדויות כאמור, שוכנענו כי חברת רימונים היא לקוחה של הנתבעת ותו לאו.
76. כמו כן, גרסת הנתבעת כי התובע לא הביא משקיע שנדחה על ידי הנתבע, אלא כי בשל מצבה הכלכלי של החברה נשקלה האפשרות למכור חלק ממנויותיה בתמורה לחוב של החברה, אולם עסקה זו לא יצאה לפועל בשל חילוקי דעות בין בעלי מניות הנתבעת, לא נסתרה ומתיישבת עם האמור בחקירתו הנגדית של הנתבע (ר' עמ' 59-60 לחקירתו הנגדית).
77. על כן, ומשלא הוכיח התובע כי אכן בוצעה השקעה שלא על ידי מי מבעלי מניות החברה, דין רכיב תביעה זה להידחות.
האם הסכם העסקתו של התובע היה לתקופה קצובה של 8 שנים?
78. אין חולק בין הצדדים כי הסכם ההעסקה שנחתם עם התובע היה הסכם לתקופה קצובה ל-3 שנים (ר' סעיף 65 לסיכומי הנתבעים). עם זאת חלוקים הצדדים האם הוארכה התקופה הקצובה, תחילה ל-5 שנים ולאחר מכן ל-8 שנים בסך הכול.
79. עיון בהסכם העסקתו של התובע מעלה כי קובע הוא אשר לתקופת העסקתו, כך:
"3. תקופת העבודה
3.1 התקופה. החברה תשכור את העובד והעובד ישרת כעובד של החברה למשך תקופה ראשונית של 3 (שלוש) שנים (להלן: "התקופה הראשונית"), וימשיך לאחר מכן למשך תקופה בלתי מוגבלת (להלן: "התקופה הנוספת"), אלא אם הסתיימה על ידי מי מהצדדים, במהלך התקופה הנוספת, עם הודעה מוקדמת בכתב של 30 יום (התקופה הראשונית והתקופה הנוספת תיקראנה בהסכם זה "התקופה").
3.2 סיום בעילה. מבלי לפגוע בזכות כלשהי של מי מהצדדים לסיים הסכם זה בהתאם לדין החל, החברה תקבל את הזכות לסיים את העסקת העובד בהתאם להסכם זה ללא כל תקופת הודעה מוקדמת, כפי שנדרש בדין החל, וללא תשלום במקום תקופת ההודעה מוקדמת כאמור, בגין מי מהעילות הבאות (להלן: "עילה"): (1) הפרת אמון; או (2) כשל מכוון או סירוב של העובד לבצע באופן מספק תפקידים כל שהם הנדרשים באופן סביר במסגרת הסכם זה; או (3) עבירה מכוונת או רשלנות רבתי של העובד בביצוע תפקידיו במסגרת הסכם זה; או (4) ביצוע עבירה על ידי העובד נגד החברה או חברה בת או חברה קשורה כלשהי של החברה; או (5) נסיבות המעניקות לחברה את הזכות לסיים את ההעסקה מבלי לשלם פיצויי פיטורין בהתאם לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963.
...
3.4 שמירת זכויות. על אף כל דבר נוגד הכלול להלן, מוסכם בזאת כי במקרה שהחברה מסיימת הסכם זה, למעט בעילה, לפני תום התקופה הראשונית, העובד יהיה זכאי לקבל את כל התשלום, בהתאם לסעיף 2 לעיל, עד לתום התקופה הראשונית" (ר' תרגום ההסכם בנספח 4א לתצהיר הנתבע. ההדגשות במקור – ע.א).
80. עיון בהסכם המקורי, באנגלית, מעלה כי בסעיף 3.1 נמחק המספר 3 ושונה ל-5 ובמהלך חודש 01/2014 שונה ל-8 שנים (ר' נספח 4 לתצהיר הנתבע).
כאשר לטענת התובע מדובר בהארכת התקופה הראשונית, קרי התקופה הקצובה.
לטענת הנתבעת מדובר בתקופות העסקה נוספות, הקצובות בזמן, כאשר בהתאם להסכם ניתן לסיימן בהודעה מוקדמת של 30 ימים, ואין מדובר בתקופה קצובה נוספת לשלוש שנים שנקבעו בהסכם.
81. אשר למהותו של הסכם עבודה לתקופה קצובה והשלכותיו, נאמר בהלכה הפסוקה:
"חוזה עבודה לתקופה קצובה כולל מועד לסיומו. יש וחוזה כאמור כולל הוראה המרשה לצד לחוזה לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו ומבלי להפר את החוזה, אך יש והחוזה אינו כולל הוראה כאמור, ואזי בחוזים לתקופה קצובה ניתן פיצוי מלא בגין ההפרה. חישוב הפיצוי מבוסס על ההפסד שנגרם לצד המקיים על ידי הצד המפר, דהיינו שכר ונלווים, בניכוי הסכום (לרבות הנילווים) שהשתכר העובד באותה תקופה, או שיכול היה להשתכר, בשקידה סבירה" (ר' דב"ע מח/22-3, מח/27-3, טלמון אלקטרוניקה בע"מ - יפה, פד"ע כ',112,107. להלן: פסק דין טלמון).
82. בפסק דין דב"ע מט 3/123 פנקס - ישקר בע"מ נהריה, פד"ע כא 343, נפסק:
"חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה, אשר אין בו הוראה המרשה לצד לו לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו ומבלי להפר את החוזה, הוא חוזה עבודה אשר יש לו תוצאות משפטיות מיוחדות ובלתי רגילות, הן מבחינת הגבלת החופש המקובל להשתחרר מחוזה העבודה והן מבחינת הנטל המוטל על הצדדים לו במקרה של הפרת החוזה. משום כך יש להקפיד על כך שחוזה עבודה אישי לתקופה קצובה כאמור, יהיה חד-משמעי וישקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה בדבר החובות אשר הם נוטלים על עצמם. כל ספק בענין זה יטה איפוא את הכף לכיוון היותו של חוזה העבודה כחוזה לתקופה בלתי קצובה".
כן נאמר שם:
"נטל ההוכחה כי חוזה העבודה האישי של המערער עם המשיבה הוא חוזה לתקופה קצובה מבלי שניתן לסיימו לפני תום תקופתו, הגם שנעשה בעל פה, מוטל על המערער. כפי שפירטנו בפיסקה 8 לעיל, חוזה כזה חייב להיות חד משמעי ומשקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה. מחומר הראיות בפני בית הדין קמא אי אפשר להגיע למסקנה כי אכן היתה הסכמה כאמור, ועל כן נוטה הכף לכיוון היותו של חוזה העבודה של המערער כחוזה לתקופה בלתי קצובה, כפי שקבע בית הדין קמא בפסק דינו".
83. בענייננו, אין חולק כאמור כי התקופה הראשונית לשלוש שנים הייתה קצובה. כך גם עולה מנוסח ההסכם, כי לאחר שלוש שנים מתחילה התקופה הנוספת, אותה ניתן לסיים בהודעה מוקדמת של 30 ימים מראש.
84. אשר לנסיבות כריתת ההסכם אשר יכולות ללמד על אומד דעתם של הצדדים במועד הסכמתם, הצהיר התובע כי העובדה שנחתם חוזה לתקופה קצובה הייתה נוכח הסכמתו של התובע לקבל שכר בסיס נמוך, במועד חתימת החוזה – שכר מינימום, תוך הציפייה כי ההכנסות מעמלות ומבונוסים בתקופה זו יפצו על שכרו הנמוך (ר' סעיף 5.13 לתצהירו). כאשר ההכנסות ממכירות ובונוסים לא עלו לפי המצופה הוארכה התקופה הראשונית, הקצובה משלוש לחמש שנים ולאחר מכן לשמונה שנים בסך הכול (ר' סעיף 5.14 לתצהירו).
85. התובע חזר על האמור בחקירתו הנגדית:
"ש. תאשר לי שלקראת סוף 2010 אתה מבקש מארז ושלמה לחתום על חוזה העסקה? ת. כן. אני מאשר. ש. מה שהוסכם זה שאתה תקבל שכר של 3850 שקל לחודש והשכר אחר כך עלה ל-4100 ובסוף ל-6000 שקל? ת. כל התנאים של העסקה נכתבו על ידי עורכי הדין של הנתבעת 1 ואני חתמתי על החוזה. ש. בחוזה נחתם 3850 ולאחר מכן הבסיס עלה ל- 4100 ול-6000 וזה לא כתוב בחוזה? ת. כן.
ש. בוא תאשר לי שמה שכתבת בס' 5.13 לתצהיר שלך נקודה שישית שהצפי של ההכנסה של 20 אלף היתה הערכה שלך ואף אחד לא התחייב בפניך שתרוויח 20 אלף שקל על פי החוזה הזה? ת. ההערכה הוסכמה ביני לבין בן אנוש ונכללה בתחזית הפיננסית של התכנית העסקית של החברה. ...
ש. האם מישהו הבטיח לך 20 אלף שקל או שזו היתה הערכה? ת. זאת היתה ההבנה הבסיסית שבעקבותיה נחתם הסכם העסקה" (ר' עמ' 14 שורות 22-27 ועמ' 15 שורות 1-15).
ובהמשך:
"ש. תאשר שמי שביקש לשנות את התקופה של 3 שנים, זה לא היה החברה, אלא אתה? ת. כן, זה נכון. ש. מתי זה היה? ת. אני לא זוכר מתי זה שונה ל-5 שנים, ל-8 זה שונה ב13.1.14" (ר' עמ' 18 שורות 25-28). כמו כן, אישר התובע כי השינוי על גבי ההסכם נעשה בכתב ידו וכי הצדדים לא חתמו על השינוי בפני עורך דין (ר' עמ' 19 שורות 1-6).
86. ערים אנו לטענות הנתבעת כי השינויים בחוזה נעשו לבקשתו ובכתב ידו של התובע, אשר ניצל את יחסי האמון, חוסר הבנתם של בעלי מניות הנתבעת בשפה האנגלית ואת העובדה שהיו במשבר ניהולי, וביצע שינויים בהסכם ללא שיתופם של עורכי דינה של החברה. אולם לא נוכל לקבלן שעה שעולה מחקירתו הנגדית של הנתבע כי הייתה הבנה בפועל של הסעיפים להסכם, שאף נוסח על ידי עורכי דינה של החברה (ר' עמ' 25 שורות 21-26) וכי דובר על הסכם לתקופה קצובה, שאם יופר יהא זכאי התובע לסכומים המצוינים בהסכם (ר' עמ' 25 שורות 27-31 ועמ' 26 שורות 1-8).
87. כאשר נשאל הנתבע מדוע נקצבה התקופה הראשונית לשלוש שנים, השיב:
"לתת זמן סביר, כשג'ק חשש ממצב שהוא הביא הצלחה ושהוא לא ייהנה מהפירות שלה. אז, זאת הייתה המטרה של זה. הוא לא הביא הצלחה, ולא היה פירות" (ר' עמ' 32 שורות 19-21).
ובהמשך, כשהופנה הנתבע לטיוטה שערך התובע:
"עו"ד ספינרד: .. ואתה רואה שהחישוב שג'ק עשה, ואתה, נכון, תאשר לי שאתה ידעת את זה, האישור שהוא עשה את זה, זה לפי הערכה של כספים שהתקבלו במהלך ה-3 שנים האלה, שאמורים לפצות, להגיע יחד עם הבונוסים, לסכום מסוים. נכון? זה מה שכתוב, אני מפנה אותך ...
העד, מר בן אנוש: תראה, כל הדבר הזה מבוסס על הצלחה. מה זה חשוב? אם תהיה הצלחה של 100,000,000 אז הסכום יהיה גבוה. אם לא תהיה הצלחה הסכום יהיה נמוך. מה זה משנה? אלו הערכות. תחזית. הערכות.
...
3 שנים מבחינתי הייתה תקופה סבירה לאפשר, היה חשש. כל ההסכם הזה, בעצם המטרה שלו הייתה, הרי מה קורה בדרך כלל? בדרך כלל העובד מביא הצלחה, בדרך כלל, במקרים שבאים לבית משפט, העובד מביא הצלחה והוא תמיד חושש שהחברה תקפח אותו ולא תיתן לו תמורה להצלחה הזו. אז פה, אוקיי. הנה, יש פה הסכם שאומר – רק תצליח. תצליח, תקבל תמורה עד השמיים. זו הייתה של ההסכם – יש הצלחה, יש תמורה" (ר' עמ' 33 שורות 5-22).
שוכנענו כי הסברו זה של הנתבע עולה בקנה אחד עם גרסת התובע כפי שהובאה לעיל.
88. כמו כן, אשר לטענה כי הכוונה בשינויים שנערכו בהסכם הייתה לתחום את התקופה הבלתי קצובה, זאת לאור גילו ומצבו הרפואי של התובע, אנו בדעה כי אין לקבלה.
הנתבעת לא הביאה כל ראיה התומכת בטענתה זו, שהיא בניגוד לעולה מההסכם הכתוב. נפסק כי משכו של חוזה לתקופה קצובה יכול להתארך באופן אוטומטי, על ידי הודעה של אחד הצדדים או הסכמת שניהם, זאת על פי תנאי ההסכם שנכרת. אם לא הותנה אחרת והתקופה הקצובה הסתיימה, רואים את חוזה העבודה ככזה שנותר על כנו, למעט הפיכתו לחוזה לתקופה שאינה קצובה (ר' י' לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות העובד, 2008, פרק 4 עמ' 9).
כעולה מההסכם הוגדרה התקופה הראשונית והקצובה, לשלוש שנים. ואילו לאחר מכן, התקופה הנוספת הוגדרה כבלתי מוגבלת עם יכולת יציאה בהודעה מוקדמת בת 30 ימים.
לפיכך, חרף טענות הנתבע, שאליהן אנו מודעים, לא שוכנענו כי אכן הייתה סיבה לקצבת תקופה בלתי מוגבלת, שניתן לבטלה בהודעה מוקדמת כמפורט בהסכם, אלא מקובלת עלינו פרשנותו של התובע כי התקופה המוגבלת הוארכה משלוש שנים לחמש שנים ולאחר מכן לשמונה שנים בסך הכול.
89. לאור כל האמור, שוכנענו כי הרים התובע את נטל ההוכחה כי לנתבעת הייתה מודעות, וכוונת הצדדים הייתה לקבוע מועד קצוב, שהוארך, לבקשת התובע, לאכיפת הסכם העסקתו עד ל-8 שנים.
90. בעניין זה נציין, כי כאשר ידע התובע שהיחסים עומדים להסתיים, ציין הוא בשיחת השימוע כי בהתאם להסכם העסקתו זכאי הוא להיות מועסק לתקופה קצובה של 8 שנים והדבר מעיד על פרשנותו של התובע להסכם. אכן הנתבע דחה את משמעות התובע להסכם במסגרת השימוע, אולם העיד כי לא פנה לייעוץ משפטי על מנת לבחון את טענותיו של התובע (ר' עמ' 30 לחקירתו הנגדית).
91. עוד נציין כי ערים אנו לטענת הנתבעת, כי דבר נוסף המחזק את גרסתה כי לא הייתה כוונה להאריך את התקופה הקצובה ליותר משלוש שנים, היא החתימה על הסכם להקצאת מניות עם התובע. לטענתה לו הייתה החברה סבורה כי עליה להמשיך ולהעסיקו במשך 8 שנים, לא היה התובע מקבל אופציה כספית נוספת, בשים לב למצבה הכלכלי של החברה (ר' סעיף 78 לסיכומי הנתבעים).
אולם ההסכם להקצאת מניות נחתם בין הצדדים ביום 17.12.11 (ר' נספח 5 לתצהיר הנתבע), ולא ניתן ללמוד ממנו דבר על הסכמת הנתבעת להאריך את התקופה הקצובה שאז עוד עמדה על שלוש שנים. מה גם, שהסכם זה לא קוים והנתבעת לא הקצתה לתובע מניות עד ליום זה.
92. לאור האמור שוכנענו כי הנתבעת הפרה את ההסכם וכי יש לפצות את התובע בהתאם להסכם העסקתו.
אולם לפני שנבחן מהו הפיצוי לו זכאי התובע בהתאם להסכם, נפנה לבחון את נסיבות סיום העסקתו של התובע.
נסיבות סיום העסקתו של התובע
93. ביום 31.12.14 הוצע לתובע לשנות את הסכם העסקתו, כך שישונו הקריטריונים לקבלת העמלות וגובהן (ר' נספח 6 לתצהיר התובע).
94. ביום 10.2.2015 נשלח אל התובע מכתב זימון לשימוע, שכן לטענת הנתבעת היא לא הייתה מרוצה מביצועיו. כדלקמן:
following our discussions/meetings in the past and in recent months, I am" writing to invite you to attend a hearing in respect of your poor performance. …The purpose of the meeting is to establish the facts and any relevant information in correspondence with your performance. We are aware of the many correspondence you make but for us this is an apparent effectiveness, that had not led to any business results. …".
(ר' נספח 7 לתצהיר התובע).