22. אף כי סעיף 3 להסכם קובע כאמור כי למנהלים זכויות בלעדיות להורות על חלוקת דיבידנדים, אין בו הוראה מפורשת כי הדיבידנד שיחולק ישולם למנהלים ולא לבעלי המניות. עם זאת רואים אנו כי עו"ד שמואלי מאשר כי כוונת הצדדים הינה כי סמיר מור ויוסף נודל יהנו מכל רווחי החברה (כפוף לתשלום דמי השכירות) ואף ישאו בכל הפסדיה אם תפסיד. גם אריה נודל בעדותו מאשר כי זו היתה כוונת הצדדים (עמ' 49 לפרוטוקול מיום 26/5/09) (ראה גם עדותו של יוסף נודל עמ' 37 לפרוטוקול מיום 26/5/09). כפי שיפורט להלן בפועל שולם דיבידנד גם לאחים נודל.
23. נוסח הסכם הניהול כולל בחובו סממנים לבעלות שאינם שגרתיים בחוזי ניהול ושיכולים להצביע על הענקת זכויות רחבות למנהלים. סממנים אלו, כמו הזכות לקבלת רווחים, האחריות לנשיאה בהפסדים, זכויות ניהול בלעדיות ואיסור על בעלי המניות לשנות את הניהול אלא בנסיבות של הפרת הסכם השכירות וכדומה, מעידים כי בפנינו בעלי זכות ניהול מיוחד. עם זאת אין להסיק מסממנים אלו כי ניתנו לסמיר מור זכויות הבעלות במניות.
24. כפי שניתן ללמוד מההסכמים, שיירו האחים נודל לעצמם זכויות בחברה ולא העבירו את כולן למנהלים ובהם סמיר מור. כך נקבע כי בתום תקופת השכירות יחזרו הזכויות לבעלי המניות –
--- סוף עמוד 8 ---
האחים נודל. כך שמרו לעצמם את הזכות להפסיק את הסכם הניהול אם יופר הסכם השכירות וכך כאשר קבעו בסעיף 4 להסכם הניהול מגבלות ברורות לסמכותם של המנהלים:
המנהלים לא יהיו רשאים לעשות בחברה כל פעולה ו/או מחדל שיש בהם משום:
(א) שינוי ו/או פגיעה בזכויות בעלי המניות הנוכחיים.
(ב) שינוי בזכויות החברה ו/או בעלי מניותיה לגבי רישיונות והיתרים לעסוק בבדק רכב, רישיון ועבודות מוסך.
(ג) שינוי ברישום זכויות החברה ו/או בעלי מניותיה באגוד המוסכים.
(ד) מתן היתר לאחרים, פרט לחברה, לעשות שימוש ו/או לנהל עסק במושכר נשוא הסכם השכירות.
המסקנה המתחייבת מכל אלו הינה כי למרות הענקת הסמכויות הרחבות למנהלים, אין בהסכמי הניהול והשכירות כדי לבסס העברת המניות בחברה לידיהם של סמיר מור ויוסף נודל או למי מהם.
התקנון
25. סמיר מור מפנה גם להוראות תקנון החברה ומהם מבקש הוא ללמוד כי הסמכויות הרחבות שהוענקו למנהלים מעידות על הסכמה להעברת הבעלות במניות. סמיר מור מפנה לסעיפים 2(א), 27, 28, ו-30 לתקנון ומבקש להסיק מהם הסכמה להענקת זכות בעלות.
26. טענה זו איני יכול לקבל. סעיף 2(א) לתקנון קובע הוראה כללית ומקובלת ולפיה כל העברת מניות תהא כפופה להוראות התקנון. סעיפים 30-27 לתקנון מעניקים לדירקטוריון החברה סמכויות רחבות בנוגע לאישור העברת מניות. סעיף 27 קובע כי "כל העברת מניות בחברה כפופה לאישור הדירקטורים ולכללים שיקבעו וזאת לפי שיקול דעתם המוחלט". סעיף 28 קובע שהעברת הזכות מותנית ברישום בפנקס החברים וסעיף 30(א) מקנה לדירקטורים זכות "לסרב לרשום העברה של מניה לא מסולקת במלואה לאדם שאינו נראה להם, או של מניה שיש לחברה עכבון עליה, או מניה שלגביה לא מולאו תנאי תקנה 27".
גם הוראות אלו לא היו חריגות בתקנונים של חברות שנוסדו על פי פקודת החברות. קביעת סייגים להעברת מניות בתקנון החברה אפשרי גם לפי הוראת סעיף 294 לחוק החברות, התשנ"ט- 1999. הוראות סעיף 30 לתקנון הינן הוראות המצויות אף בתקנון לדוגמה ותכליתן למנוע נזק או פגיעה בחברה (ראה י' כהן לעיל, עמ' 744, 745).
ההוראה לפיה הדירקטוריון יכול לסרב לרשום העברה של מניה בלתי מסולקת נועדה להבטיח את תשלום ההון לחברה ולמנוע העברה למי שאינו מסוגל לפרוע את ההתחייבות (ראה סעיף 19 לתקנון המצוי). גם הוראת סעיף 27 לתקנון אינה חריגה ומקובלת, ואף כי ניסוחה רחב, הרי
--- סוף עמוד 9 ---
שהדירקטוריון מחויב להפעיל את סמכותו בתום לב לטובת החברה (ראה סקירה אצל י' כהן הנ"ל עמ' 750-753 וכן ראה ע"א 131/88 רוגובסקי נ' סביר, פ"ד מד(2) 622 (1990); ע"א 6205/98 אונגר נ' עופר, פ"ד נה(5) 71 (2001); ע"א 759/00 עזבון גולדשטיין נ' פסגת ברטנורה בע"מ, פ"ד נח(3) 711 (2004)).
הענקת סמכות לדירקטוריון החברה, בין לאישור העברה של מניות ובין סמכות לסירוב רישומה של העברה, אינה הופכת את המנהלים לבעלי החברה. הסמכות מוענקת למנהלים להגן על החברה, על בעלי מניות המיעוט וכדומה ואין בה להעביר לידיהם את השליטה בחברה. על כן הוראות התקנון במקרה שבפנינו אינן מלמדות על העברת זכויות במניות לסמיר מור.
אומד דעת הצדדים
27. סמיר מור טוען כי הסכם הניהול ומסמכי יסוד החברה אינם אלא חוזים למראית עין במובן סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן "חוק החוזים") ועל כן מבקש הוא שבית המשפט יתעלם מהאמור בהסכמים ויאכוף את ההסכם "האמיתי" שבין הצדדים. הסכם זה הוא ההסכם להעברת המניות.
את טענותיו בדבר אומד דעתם של הצדדים מבסס סמיר מור על נסיבות כריתת המסמכים השונים, ועל התנהגות הצדדים לאחר החתימה. נדון בטענות.
28. על נסיבות החתימה סיפר סמיר מור בתצהירו (נ/9) ובעדותו. בסעיף 14 לתצהירו הוא מספר כי זאב נודל ז"ל הציע לו לקבל לבעלותו את המוסך ביחד עם יוסף נודל. כן ציין כי "בכדי לאפשר לי וליוסף לספק שרותי מבחן לכלי רכב (טסט) על בסיס אותם רשיונות ממשרד התחבורה שמחזיקים בהם אריה וזאב ז"ל [...] ובכדי לאפשר המשך הפעלות העסק על החלקה שחכרו אותה אריה וזאב ז"ל ללא צורך בקבלת הסכמת מינהל מקרקעי ישראל [...]", הוסכם כי הבעלות הפורמאלית בחברה תהא של האחים נודל. עוד הוסיף כי הוסכם שהוא ויוסף יהיו "בעלי השליטה ובעלי המניות למעשה בחברה".
בעדותו (עמ' 106 לפרוטוקול מיום 25/3/10) סיפר כי כל ההסכמות הושגו בעל פה. לאחר מספר שיחות בהם סוכמו עיקרי הדברים פנו הצדדים לעו"ד שמואלי וזה חזר והסביר לו כי "לא ניתן לרשום את הפעילות על שמך, אתה הבעלים של החברה [...]". עוד אמר עו"ד שמואלי, כך לגרסת סמיר מור, כי "כל הניסוח של ההסכם הזה הוא ניסוח משפטי רק בשביל להסוות את הבעלות".
סמיר מור חזר והעיד כי הוסכם שהוא הבעלים של החברה וכי כל מטרת הסכם הניהול היתה להסוות את ההסכם האמיתי.
29. לגרסה עובדתית זו אין עדים נוספים. עו"ד שמואלי העיד מפורשות כי מעולם לא נאמר לו שהכוונה להעניק לסמיר מור זכויות בעלות במניות החברה (עמ' 9). עוד הדגיש כי מעולם לא נאמר
--- סוף עמוד 10 ---
לו שההסכמים הינם רק למראית עין (עמ' 9). לדבריו ההסכמים כפי שנוסחו משקפים את רצון הצדדים (עמ' 15). בכל מקרה עו"ד שמואלי הכחיש כי הסביר לסמיר מור שההסכם מיועד רק למטרות הסוואה של החוזה האמיתי.
30. יוסף נודל אשר היה אמור, לגרסת סמיר מור, לקבל מחצית מהזכויות בחברה הכחיש אף הוא את גרסתו של סמיר והבהיר כי ההסכמים שנחתמו שיקפו את המוסכם. עוד הוסיף כי אביו, זאב נודל ז"ל, לא היה מוותר ללא תמורה על נכס שבבעלותו (ת/7 סעיף 14). יוסף נודל העיד כי נכח בפגישה אצל עו"ד שמואלי עת נחתמו ההסכמים והבהיר כי המטרה היתה למלא את התפקיד של "הפעלת החברה" (עמ' 34, 35 לפרוטוקול מיום 26/5/09). אין בפי יוסף נודל כל טענה כי רכש בעלות כלשהי במניות החברה. לדבריו החברה הוקמה "כדי להקל על בעלי החברה את החיים, כדי שהם יוכלו להמשיך ולחיות ולהתקיים מהחברה החדשה לעומת זה שהחברה תופעל על ידי אנשים אחרים" (עמ' 34).
31. אריה נודל בתצהירו הבהיר נחרצות כי מעולם לא התכוון להעביר לתובע או ליוסף זכויות בעלות בחברה וכי אף אחיו לא עשה כן (ת/8). מכל מקום הוא מבהיר כי אפילו אחיו זאב נודל ז"ל היה מעונין להעביר זכויות לסמיר מור, לא יכל לעשות כן ללא הסכמתו. אריה נודל מבהיר:
"טענת הנתבע על פיהן הציע לו כביכול אחי זאב ז"ל לקבל כביכול לבעלותו את המוסך יחד עם בני יוסף !! הינן שקריות בעליל. מדובר בטענה בעלמא המנוגדת לאמת, מנוגדת לכל היגיון, ומסיבות ברורות אינה נתמכת בכל ראיה" (סעיף 4 ל-ת/8).
32. גם בעדותו הוא מדגיש כי בפגישה אצל עו"ד שמואלי סוכם על הסכם שכירות ועל הקמת החברה בבעלותו שלו ושל אחיו זאב (עמ' 42 לפרוטוקול מיום 26/5/09). עוד הדגיש כי מעולם לא הוסכם על העברת מניות לסמיר מור (עמ' 43).
אריה נודל הוסיף והדגיש כי במשך השנים הוא אף קיבל דיבידנד מהחברה. לדבריו קיבל דיבידנד פעמיים או שלוש (עמ' 47 לפרוטוקול מיום 26/5/09). העד הפנה לפרוטוקול אסיפת בעלי המניות מיום 10/12/98 בו הוחלט על חלוקת דיבידנד. על הפרוטוקול חתום זאב נודל ז"ל (נספח "כ" ל-ת/8 עמ' 56 לפרוטוקול). כן הדגיש כי מעמדו של סמיר מור כדירקטור היה בדיוק כמו מעמדם של יוסף נודל ואחריו רון נודל (עמ' 49).
33. רואים אנו כי לגרסתו של סמיר מור ולפיה ההסכמים ומסמכי היסוד של החברה הינם חוזים למראית עין בלבד אין כל תמיכה. להיפך, העדויות כולן מצביעות כי המסמכים משקפים את אומד דעתם של הצדדים. במיוחד חשוב להדגיש כי גרסתו של סמיר מור ולפיה בשיחה עם עו"ד שמואלי הבהיר לו הלה כי ההסכמים נועדו להסוות את הכוונה האמיתית, נסתרת לחלוטין בגרסתו של עו"ד שמואלי. ודוק, עו"ד שמואלי סירב להגיש תצהיר מטעם מי מהצדדים והתייצב בבית המשפט כעד ניטרלי שערך את המסמכים עבור שני הצדדים.
--- סוף עמוד 11 ---
34. גרסתו של סמיר מור גם אינה מתיישבת עם ההגיון. לסמיר מור אין כל הסבר מדוע החליטו האחים נודל להעביר לו וליוסף את הבעלות במניות ללא כל תמורה. הרצון להבטיח את תשלום דמי השכירות וכך להבטיח להם הכנסה הקבועה, הצדיק דוקא הקמת חברה בשליטתם ללא העברת השליטה בחברה לסמיר מור.
עו"ד שמואלי הסביר כי "האחים נודל ביקשו ממני לעשות הסכם או הסכמים שיבטיחו להם לפרוש מהעבודה המעשית ויבטיחו להם הכנסה חודשית" (עמ' 11 לפרוטוקול מיום 22/3/09). לצורך כך הם הקפידו לשמור על השליטה בידם ורק ביקשו לשחרר עצמם מניהול ותפעול המוסך וכן לצמצם את אחריותם לחברה (עמ' 8).
עו"ד שמואלי הבהיר כי האחים נודל הסכימו לסייג את כוחם להחליף את המנהלים וצמצמו את האפשרות רק למקרה שבו יופר הסכם השכירות (עמ' 12), אולם לא הסכימו על העברת הבעלות.
35. צריך לזכור שהעברת מלוא הזכויות בחברה לסמיר מור, בעצמו או עם אחרים, לא היתה משפרת את מצבם של האחים נודל אלא להיפך, שהרי במקרה שכזה לא היתה נותרת בידם כל אפשרות לשלוט בפעילות החברה. לפיכך אך הגיוני שהאחים נודל ביקשו להותיר את השליטה בחברה, כלומר את הבעלות במניות ואת הכוח למנות מנהלים, בידם.
36. גם הטענה שהאחים נודל ביקשו להסוות את העברת הבעלות כדי לשמור על זכות החכירה ממינהל מקרקעי ישראל, אינה מהווה הסבר מניח את הדעת, שהרי מבחינת מינהל מקרקעי ישראל אין כל הבדל בין השכרת הנכס לחברה בשליטה אחת או אחרת. לכל חברה אישיות משפטית עצמאית ונפרדת מזו של בעלי המניות. יתירה מזו, לא הוצג כל מסמך המעיד כי מינהל מקרקעי ישראל התנה את המשך החכירה בכך שהנכס יושכר רק לחברה בשליטת החוכרים - האחים נודל.
37. זאת ועוד, מספר שנים לאחר חתימת המסמכים האמורים ערך המנוח זאב נודל ז"ל צוואה (נספח יח' ל-ת/9). את הצוואה ערך עבורו עו"ד שמואלי (עמ' 10 לפרוטוקול מיום 22/3/09). בצוואה מורה המנוח זאב נודל ז"ל מפורשות כי הוא מוריש לבנו רון נודל את "[...] כל הזכויות לרבות הזכויות בחברת בחן מכון ומוסך לרכב בע"מ ואת המניות בחברה זו". אילו היה המנוח מגיע להסכמה להעברת המניות בחברה לסמיר מור, ברי שלא היה מצווה את המניות לבנו רון נודל או לכל הפחות היה מסייג את העברת הזכויות ליורשיו בהתאם למוסכם עם סמיר מור. אין זאת אלא שהצוואה מלמדת שזאב נודל ז"ל מעולם לא התכוון ולא העביר את המניות בחברה לסמיר מור.
התנהגות הצדדים
38. סמיר מור מבקש לבסס את טענתו כי רכש זכויות במניות וכי הבעלות הועברה אליו על התנהגות הצדדים במשך כל השנים מיום החתימה ועד שהתגלע הסכסוך.
--- סוף עמוד 12 ---
חלק ניכר מטענותיו של סמיר מתייחסות לזכויות הניהול הנרחבות שהיו לו. כך הוא מצביע על העובדה שהוא זה שקיבל את ההחלטות לגבי משכורתו שלו ולגבי משכורות העובדים; היותו בעל זכויות חתימה בחברה; השקעת שעות עבודה רבות מעבר למקובל; על כך שחתם על התחייבויות בשם החברה; טיפל בקופה ובחשבוניות החברה ואף קיבל חלק מרווחי החברה כדיבידנד (ראה פירוט בסעיף 20 לסיכומי הטענות).
איני נדרש לכל אחת ואחת מהטענות שהרי אין חולק כי סמיר מור מונה כדירקטור בחברה וכי סמכויותיו כמנהל היו נרחבות ביותר. זכויות ניהול בחברה אינן מלמדות בהכרח על בעלות במניות החברה. גם קבלת הרווחים אינה שנויה במחלוקת שהרי בהסכם הניהול נקבע כי סמיר מור ויוסף נודל יוכלו ליהנות מרווחי החברה, כפוף לתשלום דמי השכירות.
39. סמיר מור מפנה גם לעובדה שבשלב מסוים פעל המוסך תוך הסתמכות על הערכות מקצועיות שקיבל סמיר (עדות אריה נודל עמ' 49 לפרוטוקול מיום 26/5/09, עדות רון נודל בעמ' 24 לפרוטוקול מיום 7/6/09). גם בכך אין להצביע על היותו של סמיר מור בעלים שהרי גם לגרסת סמיר, עם הקמת החברה והעברת הניהול לידיו ולידי יוסף נודל, המשיך המוסך לפעול בהתבסס על התעודות של האחים נודל. משמע, גם סמיר מור מאשר כי אין קשר בין בעלות במניות לתעודות ההסמכה להפעלת המוסך. יתירה מזו, רון נודל העיד (עמ' 24) כי כדי להפעיל את המוסך יש צורך בהצגת אישורים בדבר ביצוע הבדיקות על ידי בודק מוסמך. הואיל וסמיר היה בודק מוסמך הרי שהחברה סמכה על העסקתו לצורך קבלת האישור המקצועי להפעלת מכון הבדיקה.