בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"א 1081-07 בחן מכון ומוסך לרכב בע"מ נ' סמיר מור
בפני כב' השופט רון סוקול
התובעת בחן מכון ומוסך לרכב בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד י' אשכולי
נגד
הנתבע סמיר מור
ע"י ב"כ עו"ד תמארה מור ו/או דהאמשה
ובעניין:
התובע שכנגד סמיר מור
ע"י ב"כ עו"ד תמארה מור ו/או דהאמשה
נגד
הנתבעים שכנגד 1. בחן מכון ומוסך לרכב בע"מ
2. אריה נודל ת"ז 002174209
3. שושנה נודל ת"ז 006838841
4. רון נודל ת"ז 006838866
ע"י ב"כ עו"ד י' אשכולי
פסק דין
1. תביעה ותביעה שכנגד למתן סעדים הצהרתיים בדבר טיב והיקף זכויותיו של הנתבע סמיר מור בחברת בחן מכון ומוסך לרכב בע"מ. השאלה העיקרית בה חלוקים הצדדים הינה האם סמיר מור הינו בעל מניות בחברה, אף שאלו לא נרשמו על שמו, או שמא מעמדו היה, עד לפיטוריו, של מנהל שכיר.
רקע
2. האחים זאב נודל ז"ל ואריה נודל (שניהם יחדיו להלן "האחים נודל") הינם בעלי זכויות חכירה במקרקעין הנמצאים ברחוב אדיסון באזור מפרץ חיפה (גוש 11646 חלקה 59). במשך שנים רבות ניהלו האחים נודל על המקרקעין מוסך לטיפול ומתן שירות לכלי רכב. כמו כן נתנו שירותי מבחן לכלי רכב לפני רכישה ולשם קבלת רישיון רכב (טסט).
3. בשנת 1987 ייסדו האחים נודל את חברת בחן מכון ומוסך לרכב בע"מ (להלן: "החברה"). לכל אחד מהם הוענקו מחצית מהזכויות בחברה. לאחר ייסודה של החברה הועברו פעילות המוסך וכל נכסי המוסך לחברה. החברה החלה לפעול ולהפעיל את המוסך ביום 1/1/1988.
--- סוף עמוד 3 ---
ביום 18/12/87 נערך ונחתם הסכם שכירות בין האחים נודל לחברה ולפיו השכירו האחים לחברה את כל מבני המוסך ואת כל ציודו של המוסך (ההסכם יכונה להלן "הסכם השכירות" סומן ת/1).
עם ייסודה של החברה מונו בנו של אריה- יוסף נודל והנתבע – סמיר מור – כמנהלים בחברה. מינויים נעשה על פי הסכם ניהול שנחתם בין החברה למנהליה (ת/2) (להלן: "הסכם הניהול").
4. בשנת 2004 נפטר זאב נודל ז"ל וכל זכויותיו במקרקעין ובחברה הועברו בירושה לאשתו שושנה נודל. זכויות החכירה במקרקעין רשומות עד היום על שמם של אריה נודל ושושנה נודל. ביום 19/11/96 החליטו בעלי המניות בחברה (אריה נודל ושושנה נודל) למנות את רון נודל כמנהל ודירקטור בחברה במקומו של יוסף נודל. הודעה על מינויו של רון נודל כדירקטור נשלחה ביום 29/11/96 לרשם החברות.
5. ביום 7/5/06 העבירה שושנה נודל את כל מניותיה בחברה לרון נודל בנה (שטר העברת המניות סומן כנספח "ה" ל-ת/9). ביום 25/3/07 העביר גם אריה נודל את המניות הרשומות על שמו לרון נודל (שטר העברת המניות סומן נספח "ו" ל-ת/9). מיום זה ואילך רשום רון נודל כבעל מניות יחיד בחברה.
6. סמיר מור החל לעבוד במוסך עוד בשנת 1958 בהיותו נער. אין חולק כי במהלך השנים נוצרו יחסי אמון בין האחים נודל לסמיר מור, עד כי סמיר מור שימש בפועל כאחד ממנהלי המוסך. כמו כן אין חולק כי יחסי האמון שבין סמיר מור לאחים נודל חרגו מיחסי העבודה, ובין המשפחות נוצרו יחסי קרבה שכללו אף ביקורים הדדיים זה בביתו של זה.
7. במשך שנים ארוכות, מיום ייסודה, נוהלה החברה על מי מנוחות כאשר סמיר מור משמש כמנהל בפועל של המוסך. בשנת 2007 עלו בליבו של רון נודל חשדות בדבר ליקויים בדרך ניהול החברה והמוסך על ידי סמיר מור. ביום 7/5/07 החליט מר נודל, בתפקידו כדירקטור בחברה וכבעל המניות היחיד בה, לשכור את שירותיו של משרד חקירות על מנת לבדוק את החשדות (נספח "ח" ל-ת/9). במהלך החקירה עלו חשדות בדבר נטילת כספים שלא כדין על ידי סמיר מור. בין היתר עלו חשדות כי הינו נוטל כספים מלקוחות החברה מבלי לרשמם בספרי החברה ובכך נוטל לכיסו מכספי
החברה. מדובר בעיקר בתשלומים עבור תיקונים וחלפים לכלי רכב. כמו כן עלו חשדות כי לצורך העברת מבחני רישוי לרכבים (טסט), היה סמיר מקבל מלקוחות כספים במזומן על מנת שיתעלם מליקויים שנמצאו ברכבם.
8. בעקבות חשדות אלו החליט רון נודל, כבעל מניות יחיד בחברה, להורות על השעיתו של סמיר מור מתפקידו כדירקטור ומנהל בחברה. כמו כן החליט על שינויי זכויות החתימה בחברה וביטול ההרשאה שהיתה לסמיר מור לחתום ולהתחייב בשם החברה (נספח "ט" ל-ת/9). ביום
--- סוף עמוד 4 ---
22/8/07 הוחלט באסיפת בעלי המניות (דהיינו בהחלטת בעל המניות היחיד מר רון נודל), על פיטוריו של סמיר מכל תפקידיו בחברה ועל הגשת תלונה למשטרה כנגדו בשל החשדות לגניבת כספי החברה. תלונה הוגשה ביום 14/10/07.
התביעות
9. הואיל והנתבע סרב לקבל את הודעת הפיטורין ואת ההחלטה בדבר הפסקת עבודתו, וטען כי הינו בעל מניות בחברה, הגישה החברה את תביעתה לבית משפט השלום בחיפה. בכתב התביעה עתרה החברה להצהיר כי החלטותיה בדבר הפסקת עבודתו של מר סמיר מור וביטול מינויו כדירקטור וכמנהל בחברה נעשו כדין. כן עתרה בבקשה לצו זמני לאסור על סמיר מור להכנס לחדרי המוסך.
לאחר מספר דיונים בבית משפט השלום החליט בית משפט השלום כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית המשפט המחוזי ועל כן הועברו ההליכים לבית משפט זה.
10. לאחר העברת הדיון הגיש סמיר מור תביעה שכנגד כנגד החברה, אריה נודל, שושנה נודל ורון נודל. כן ביקש להצהיר על ביטול כל ההחלטות שהתקבלו על ידי רון נודל, כמנהל וכדירקטור בחברה, לרבות ההחלטות להשעותו ולפיטוריו.
עיקר הטענות
11. טענות החברה הינן פשוטות. החברה טוענת כי מרשם בעלי המניות והדיווחים לרשם החברות משקפים את הזכויות בחברה לאשורן. לפיכך מלוא המניות הינן כיום בהחזקתו של רון נודל. כבעל מניות רשאי היה רון נודל למנות עצמו כדירקטור יחיד ולבטל את מינויו של סמיר מור כדירקטור וכמנהל.
מנגד טוען סמיר מור כי אומד דעתם של האחים נודל בעת הקמת החברה ועריכת הסכם הניהול, היה כי הבעלות בחברה תועבר אליו. רק מטעמים פורמאליים ועל מנת להבטיח לעצמם את דמי השכירות עבור השכרת המקרקעין, נרשמו האחים נודל כבעלי מניות ויוסף נודל כדירקטור. סמיר מור טוען כי מהתנהגות הצדדים במשך כל השנים ניתן ללמוד כי זו אכן הייתה כוונתם. בין היתר מציין סמיר מור כי הוא השקיע מכספו לשם רכישת ציוד לחברה, הוא שקיבל את רווחי החברה, ושלט למעשה בכל פעילות החברה, תוך הסכמה מלאה של האחים נודל. פיטוריו והשעייתו מהחברה מהווים לגרסתו גזילת רכוש השייך לו.
12. הצדדים גם חלוקים בשאלה האם סמיר מור נטל לכיסו שלא כדין מכספי החברה. החברה מבססת טענותיה על דו"ח החקירה ועל עדויות של לקוחות החברה בעוד שסמיר מור טוען כי אין בסיס לחשדות וכי פעל אך ורק לטובת החברה.
הזכויות בחברה- כללי
--- סוף עמוד 5 ---
13. סמיר מור בתצהירו (נ/9) טוען כי בשנת 1987 נקלעו האחים נודל למצוקה כספית. האחים החליטו לסגור את המוסך ולצאת לגמלאות (סעיף 14 לתצהיר). לגרסתו זאב נודל ז"ל הציע לו לקבל לבעלותו את המוסך ביחד עם בנו של זאב ז"ל – יוסף. הואיל ורשיונות המוסך היו על שמם של האחים נודל גובשה, כך לגרסתו של סמיר מור, הסכמה לפיה תוקם חברה שבה ירשמו זאב ואריה נודל כבעלי מניות. עם זאת השליטה בפועל על החברה תהא של סמיר מור ושל יוסף. לצורך כך הוכנו מסמכי רישום החברה ובמקביל מונו יוסף נודל וסמיר מור כדירקטורים יחידים בחברה. כן נחתמו הסכמי שכירות, לפיהם שכרה החברה את המקרקעין והציוד מהאחים נודל וכן נכרת הסכם ניהול. שילובם של הוראות ההסכמים ותקנון החברה מלמד, כך לגרסתו, כי הצדדים התכוונו להעניק לו וליוסף נודל את הבעלות בחברה.
למעשה טוען סמיר מור כי הסכם הניהול ומסמכי רישום החברה נעשו "למראית עין בלבד" ועל כן יש להתבונן אל מעבר למסך שיצרו הצדדים וליתן תוקף להסכם האמיתי שנכרת ביניהם.
14. הבעלות במניותיה של חברה מעניקה לבעלים אגד של זכויות כקבוע בתקנון החברה ובדין (ראה י' כהן דיני חברות כרך א' 668 (2007)). בין אלו זכותו של בעל המניה לקבלת דיבידנד מרווחים, זכותו להצביע באסיפת בעלי המניות וכדומה (ראה ד"נ 39/80 ברדיגו נ' ד.ג.ב. 9 טכסטיל בע"מ, פ"ד לה(4) 197, 218 (1981)).
היקף זכויותיו של בעל המניות נגזר ממסמכי יסוד החברה, המהווים חוזה בין בעלי המניות, ומהוראות הדין – כיום חוק החברות, התשנ"ט-1999.
בעל המניות בחברה אינו הבעלים של רכוש החברה אלא זכויותיו הרכושיות הינן עקיפות בלבד.
15. כדי שאדם יוכר כבעל מניות בחברה עליו לעמוד במספר תנאים. בפקודת החברות, [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 נעשתה הבחנה בין חבר בחברה, הנהנה מזכויות מלאות כבעל מניות בחברה, לבין זכויותיו של בעל מניות שאינו חבר. על מנת שבעל מניות יוכר כחבר נדרש כי שמו ירשם בפנקס רישום החברים בחברה (סעיף 46(א) לפקודה). עם זאת הוכרו זכויות גם של בעל מניות שאינו רשום, כמו בעל מניות למוכ"ז. עם חקיקת חוק החברות, התשנ"ט-1999 שונה הדין וכיום קובע סעיף 176 כי הזכויות יוענקו אך ורק לבעל מניות רשום או למי שאוחז בשטר מניה. מי שאינו רשום ואינו אוחז בשטר מניה לא יוכר על ידי החברה לעניין הזכויות והחובות, כבעל מניה.
16. עם זאת מוכרים מצבים שבהם הרישום במרשם בעלי המניות אינו משקף את הזכויות המלאות. כידוע הזכויות במניה הינן עבירות. כל בעל מניות רשאי להעביר את מניותיו לאחר (כפוף למילוי התנאים הקבועים בדין ובתקנון החברה). על כן ייתכנו מצבים שבהם הושגה הסכמה על העברת מניות בין מעביר לנעבר, אולם העברה זו טרם נרשמה במרשם בעלי המניות. כן יתכנו גם מצבים שבהם בעל המניות הרשום יחזיק את המניות כנאמן עבור אחר (ראה י' כהן הנ"ל עמ' 761) וכדומה.
--- סוף עמוד 6 ---
הואיל ומצבים כאלו בהם לא מנוהל רישום מהימן בחברה אינם נדירים, הכירו בתי משפט גם בזכויותיהם של מי שטענו לבעלות במניות אף אם טרם נרשמו (ראה למשל ת.א. (חי') 618/05 פריצקר נ' פיליפס [פורסם בנבו] (ניתן ביום 28/9/05) וכן ע"א 497/84 ביטון נ' אמר, פ"ד מא(1) 673, 681 (1987)).
17. כך או כך ברי כי על הטוען לזכויות במניותיה של חברה שאינן רשומות על שמו מוטל נטל כבד לשכנע כי הרישום אינו משקף את הזכויות לאשורן ואף כי טרם נרשם כבעל מניות יש להכיר בזכויותיו. משמע, על סמיר מור מוטל הנטל לשכנע כי אף שאינו רשום כבעל מניות בחברה יש לקבוע כי הזכויות במניות הועברו אליו מהאחים נודל, או לפחות חלקן. כן עליו להסביר מדוע, על אף ההסכמה הנטענת, טרם נרשמו המניות על שמו ולשכנע כי העדר הרישום אינו פוגע בזכויותיו. נבחן את הטענות כסדרן ונתחיל בטענותיו של סמיר מור כי ההסכמים שנכרתו בין הצדדים מלמדים על העברת זכויות במניות.
פרשנות ההסכמים
18. כפי שהובהר, בעת כינונה של החברה נקבע במסמכי הייסוד כי בעלי המניות בחברה הינם זאב נודל ז"ל ואריה נודל, כאשר לכל אחד מחצית מהמניות בחברה. בהסכם הניהול, שנכרת בסמוך להקמת החברה נקבעו הוראות מיוחדות. על פי הסכם הניהול מונו סמיר מור ויוסף נודל למנהלים יחידים בחברה (סעיף 1 להסכם הניהול). עם זאת נקבע כי מינויים של סמיר ויוסף כמנהלים כפוף לתקופת השכירות הקבועה בהסכם השכירות. כך בסעיף 1 להסכם הניהול נאמר "המנהלים ישמשו כחברי דירקטוריון ומנהלים בלעדיים בחברה בתקופת תקפות השכירות שבין החברה ובין זאב ואריה נודל [...]". הסכם השכירות נכרת על פי האמור בו לתקופה של 24 חודשים החל מיום 1/1/88 ועד יום 31/12/90 (סעיף 3(א) להסכם נספח ת/1). כן נקבע כי ניתנה לחברה אופציה להאריך את תקופת השכירות עד 31/12/96.
הצדדים הציגו נוסחים נוספים של הסכמי הניהול והשכירות שנערכו לכאורה ביום 31/12/89. בהסכם השכירות (נספח 6 ל-נ/9). נרשם כי תקופת השכירות הינה ל-24 חודשים החל מיום 1/1/90 וכלה ביום 31/12/91 (סעיף 3(א)). כן נקבע כי תעמוד לחברה אופציה להארכת תקופת השכירות עד 31/12/95 (סעיף 3(ב)). הסכם הניהול מ 31/12/89 שהוצג אינו שונה מהאמור לעיל ואף בו נרשם כי תקופת הניהול הבלעדי כפופה לתקופת השכירות.
19. שילוב הוראות אלו מלמד כי הסכם הניהול העניק לסמיר מור ויוסף נודל זכויות מיוחדות כמנהלים בלעדיים לתקופה מוגבלת בלבד.
גם סעיף 5 להסכם הניהול (בשני הנוסחים שהוצגו) קובע כי זכויותיהם המיוחדות של המנהלים תהיינה מוגבלות. וכך קובע סעיף 5:
--- סוף עמוד 7 ---
כל עוד ימלאו המנהלים התחייבויותיהם כאמור בהסכם זה והחברה תמלא התחייבויותיה כאמור בהסכם השכירות, לא תהא החברה רשאית בתקופת השכירות כנ"ל לבטל מנוים של המנהלים כחברי דירקטוריון החברה ומנהלים בפועל בה, ו/או להוסיף ולמנות חברי דירקטוריון אחרים ו/או מנהלים אחרים.
20. עיון בהוראות הסכם הניהול מלמד כי יש בהן הוראות מיוחדות שאינן מקובלות ביחסי חברה ומנהל. כך למשל נקבע בסעיף 3 להסכם הניהול כי המנהלים יפעלו על פי שיקול דעתם הבלעדי לרבות בנוגע לקבלת שכרם, בכפוף לתשלום דמי השכירות בלבד. עוד נקבעו בסעיף 7 הוראות לגבי סיום תקופת כהונתם של המנהלים וכך נאמר:
עם סיום כהונתם של המנהלים כחברי דירקטוריון ו/או מנהלים בחברה או סיום תקופת השכירות, במוקדם ביניהם, מתחייבים המנהלים:
(א) כי לחברה לא יהיו כל חובות כספיים ואחרים מכל סוג שהוא, לרבות למ"ה, מע"מ, לעובדים וכיו"ב, וכי החברה תהא חופשיה מכל חוב, עיקול ושעבוד.
(ב) כי כל עובדי החברה – לרבות הם עצמם – יפוטרו וישולם להם כל המגיע להם.
21. את מסמכי יסוד החברה ואת ההסכמים ניסח וערך עבור הצדדים עו"ד א' שמואלי. בעדותו הבהיר מר שמואלי כי: "יש שני אנשים יוסף וסמיר שמקבלים את החברה, הם יכולים לעשות בה מבחינת ההכנסות וההוצאות כראות עיניהם, והרווח שנשאר להם זה הרווח שלהם מה שהם חייבים לראות זה דבר, שחברת בחן תקבל מידי חודש בחודשו את השכר החודשי וזה בתקופה שבהסכם. מסתיים ההסכם המצב חוזר לקדמותו, הם יוצאים מהתמונה מה שהרוויחו או הפסידו בתקופה שניהלו זה שלהם או לחובתם. נשאר גם עניין הציוד שצריך להחזיר אותו".