אין טענה ואין ראיה כי נדרש שבעל המניות בחברה יהיה בעל ההסמכה ולכאורה די בכך שהבדיקות מבוצעות על ידי בודק מוסמך כדי לאפשר את פעילות מוסך הבדיקה, ללא קשר לזהות בעל החברה.
40. סמיר מור טען בהרחבה כי השקיע כספים בחברה, רכש ציוד, והרחיב את הפעילות. בין היתר השקיע כספים להבטיח כספי פיצויים לעובדים ועוד (ראה סעיפם 40-39 ל-נ/9). סמיר מור לא הציג ראיה כי השקיע מכספו הפרטי אולם למרות זאת הוא טוען כי יש לראותו כמי שהשקיע מכספו בחברה. בסעיף 44 לתצהירו טוען סמיר מור כי היה זכאי על פי הסכם הניהול לקבל את רווחי החברה. הואיל והחליט להשקיע את הרווחים ברכישת ציוד ובשיפור החברה יש בכך, לטענתו, משום השקעה פרטית שלו בחברה. סמיר מור מפנה לטופסי הפחת של החברה (נספח 15 ל-נ/9) ולחוות דעתו של המומחה (נ/10), מהם הוא למד על היקף הרכישות וההשקעות שבוצעו על ידו בחברה.
41. טענה זו דינה להדחות. החלטה של דירקטוריון שלא למשוך רווחים אלא להשקיעם בחברה אינה יכולה להיחשב כהשקעה פרטית בחברה. חובתו של כל דירקטוריון הינה לפעול לטובת החברה וכאשר זו דורשת השקעה בחברה, רכישת ציוד להמשך פעילות החברה וכדומה, עליו לקבל את ההחלטות המתאימות (ראה לגבי חובת הדירקטורים ע"א 619/05 נמרודי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 9/6/10); ע"א 817/79 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, פ"ד לח(3) 253 (1984)). יתירה מזו, על פי הסכם הניהול נקבע מפורשות כי המנהלים יהיו רשאים "לעשות כטוב בעיניהם
--- סוף עמוד 13 ---
בציוד החדש אשר תרכוש החברה [...]". משמע, הנחת הצדדים הייתה כי החברה תצטייד בציוד חדש ככל שיידרש.
זאת ועוד, כדי להבטיח את המשך פעילות החברה ולהבטיח הכנסות לחברה, היה צפוי כי יידרשו השקעות בחברה, התאמתו של הציוד לדרישות רשות הרישוי, הרחבת הפעילות וכו'. כל אלו נעשו מכספי החברה ואין בהם להצביע על השקעה פרטית של סמיר מור בחברה. אלמלא הוחלט על השקעה בחברה הייתה החברה מאבדת את מקורות פרנסתה וסמיר מור היה מאבד את מקום עבודתו. לפיכך החלטתו של סמיר מור להשקיע בחברה לא מעידה כי לסמיר היו זכויות בעלות בחברה.
42. סמיר מור הפנה גם לכרטיסו האישי בחברה (נספח 15 ל-נ/9). מעיון בכרטיס האישי ניתן לראות שלא רשומות בו הלוואות כלשהן שהלווה סמיר לחברה, אם היה משקיע מכיסו הפרטי יש להניח כי היה עושה זאת תמורת הקצאת מניות או כהלוואה לחברה. בהעדר כל אינדיקציה להשקעה פרטית של סמיר מור בחברה אין לקבל את טענתו כי השקיע בחברה ורכש בה זכויות בעלות.
43. גם הטענה כי אשתו של סמיר מור, ג'ורג'ט מור, שיעבדה מכונית להלוואה שנטלה החברה אינה יכולה להואיל. ג'ורג'ט מור העידה כי שיעבדה את רכבה להלוואה על סך של 150,000 ₪ שנטלה החברה (עמ' 128 לפרוטוקול מיום 12/4/10). ג'ורג'ט מור צירפה לתצהירה (נ/10) אישור על רישום משכון על הרכב. עם זאת לא הובאה שום ראיה מהו החוב שלהבטחתו נרשם המשכון. כשנשאלה ג'ורג'ט מור אם יש לה מסמכים על החוב השיבה בשלילה (עמ' 128 שורה 24). משמע, אין כל ראיה כי הרכב שועבד להבטחת חובות של החברה ומכאן שאין ברישום המשכון כדי להצביע על השקעה כלשהי של סמיר מור בחברה.
44. סמיר מור טען כי דאג להפקדת סך של מיליון ₪ להבטחת פיצויים לעובדי החברה (עדות סמיר עמ' 122 לפרוטוקול מיום 12/4/10). עם זאת כאשר נתבקש להצביע מהיכן הובאו הכספים הבהיר "אני לא יודע בדיוק, זה בתוך הנהלת חשבונות, אני נתתי הלוואות לחברה והחברה השתמשה לצרכים שלה" (עמ' 123). מעדותו זאת לא ניתן ללמוד על השקעה פרטית של סמיר מור בחברה. גם במסמכים השונים שהוצגו אין שמץ ראיה על כך. בחוות דעתו של המומחה מר טוני ארמלי (נ/8) נרשם כי "החברה ייעדה סך של 1,111,125 ₪ לתשלום פיצויי פיטורין" (סעיף 4 לפרוט המצב הכספי של החברה). כלומר מדובר בהפקדה מתוך כספים של החברה ולא מכספי הלוואה.
נזכיר, על פי הסכם הניהול התחייבו המנהלים לשאת בכל התשלומים לעובדים ולוודא כי לאחר סיום כהונתם "כל עובדי החברה – לרבות הם עצמם – יפוטרו וישולם להם כל המגיע להם" (סעיף 7(ב) להסכם ת/2). הפרשת כספים להבטחת פיצויי הפיטורין נועדה להבטיח גם את המנהלים עצמם ואת קיום התחייבותם בהסכם הניהול. על כן אין בהפקדה זו להצביע על היותו של סמיר מור בעל מניות בחברה.
--- סוף עמוד 14 ---
45. על אומד דעת הצדדים ניתן ללמוד גם מהתנהגויות נוספות. כך למשל ראינו כי בשנת 1998 הוחלט על חלוקת דיבידנד לבעלי המניות – האחים נודל (נספחים נ/1, נ/1א). סמיר מור טוען כי החתימה הנחזית להיות חתימתו של זאב נודל ז"ל, אינה של זאב ז"ל (עדותו עמ' 120 לפרוטוקול מיום 12/4/10 וסעיף 103 ל-נ/9). כן טען כי לא ניתן היה להגיש את המסמכים כראיה קבילה שהרי את זאב ז"ל לא ניתן לחקור. גם טענות אלו דינן להדחות.
להחלטה זו לפיה חולק דיבידנד בסך של 30,000 ₪ לבעלי המניות ניתן למצוא חיזוק בחוות דעתו של טוני ארמלי (נ/8) המאשר את חלוקת הדיבידנד (עמ' 2 בפרק חלוקת דיבידנד). הדבר מופיע גם בדוחות הכספיים של החברה לשנת 1998. על כן אין חשיבות לקבוע אם זאב ז"ל חתם על הפרוטוקול או שזה נחתם על ידי מישהו אחר, שהרי הראיה העיקרית הינה התשלום ולא החתימה ותשלום הדיבידנד הוכח.
46. ביום 12/12/07 שלח סמיר מור מכתב לאריה נודל ולשושנה נודל בו הינו מתריע על פעולות שנעשו בחברה על ידי רון נודל (נספח ט"ו לתצהירו של רון נודל ת/9). במכתבו הוא מציין כי הינו פונה אליהם "בתור המנהל והדירקטור הבלעדי [...]", הוא אינו מציג עצמו כבעל מניות. זאת ועוד, בהמשך המכתב הוא מציין "עפ"י תקנון החברה ועפ"י דין אריה נודל וזאב נודל ז"ל הם הנראים בעיני החברה בעלי המניות בה[...]", ו"אריה נודל בתור בעל מניות בחברה ושושנה נודל בהיותה היורשת של בעל המניות [...]". משמע סמיר מור מכיר בכך שהוא אינו בעל מניות.
47. עוד הוצג לבית המשפט מסמך מיום 17/6/90 שבו פונה סמיר מור לנציבות מס הכנסה ומצהיר:
"אני מנהל בחברה, אבל אין לי כל חלק בה ואני לא בעל מניות. אני בסך הכל שכיר. מצורף טופס 106" (צורף לחוות הדעת ת/12).
סמיר מור כפר כי חתם על המסמך (עמ' 105 לפרוטוקול מיום 25/3/10 וסעיפים 105, 106 ל-נ/9). סמיר מור הכחיש גם את חתימתו על מסמכים נוספים שיש בהם רלבנטיות לשאלה שבמחלוקת. כך הכחיש חתימתו על הודעה לרשם החברות על מינויו של רון נודל כדירקטור בחברה (נספחים ל-ת/9), את חתימתו על פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 15/3/03 בדבר קביעת שכרם של המנהלים (נספחים ל-ת/9), את חתימתו על ההודעה בדבר העברת מניות מזאב נודל ז"ל לשושנה נודל (נספח יח/5 ל-ת/12).
48. הצדדים זימנו מומחים לכתבי יד לבדיקת המסמכים והשוואת החתימות הנחזות להיות חתימותיו של סמיר מור על המסמכים השונים.
המומחה מטעם התובעת, מר יצחק חג'ג' הגיע בחוות הדעת ת/12 למסקנה כי החתימות שבמחלוקת נחתמו "במידת הסבירות הגבוהה ביותר" על ידי סמיר מור. לעומתו המומחית מטעם הנתבע, הגב' אורה כבירי, הביעה דעתה בחוות הדעת נ/11 "בסבירות הגבוהה ביותר" כי החתימות שבמחלוקת אינן של סמיר.
--- סוף עמוד 15 ---
49. ההכרעה במחלוקת בעניין החתימות אינה צריכה להתבסס רק על חוות הדעת. כידוע חוות דעתו של מומחה להשוואת כתבי יד הינה רק אחת הראיות על פיהן יכול בית המשפט לקבוע אמינותה של חתימה (ראה ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז(3) 240 (1993)). קביעת אמיתות של חתימה יכולה להתבסס על ראיות ועדויות, השוואה ויזואלית, הגיון ושכל ישר וכמובן גם על חוות הדעת של המומחים.
50. מרבית המסמכים שבמחלוקת נחתמו לפני שהתגלע סכסוך בין הצדדים ואין כל הגיון כי מאן דהו יזייף את חתימותיו של סמיר מור. הדיווח למס הכנסה נמצא במשרדו של רואה החשבון מורי ליאון. מדובר ברואה חשבון של החברה שעימו היה סמיר מור בקשר רצוף. סמיר מסר לרואה החשבון את הנתונים, חתם על המסמכים שנדרשו ועל הדוחות הכספיים של החברה (ראה פסקה ל' לסעיף 20 לסיכומיו של סמיר).
לא סביר כי אצל רו"ח של סמיר מור יימצא מסמך שעליו מתנוססת חתימה מזויפת של סמיר מור. יתירה מזו, ההצהרה לשלטונות המס מתיישבת עם שאר הראיות לפיהן סמיר מור לא ראה עצמו כבעל מניות בחברה אלא רק כשכיר.
51. הדיווחים לרשם החברות על העברת המניות מזאב ז"ל לשושנה נודל ועל מינויו של רון נודל לדירקטור אף הם נחתמו לפני פרוץ הסכסוך. מדובר במסמכים שהוכנו, על פי האמור בם, על ידי רו"ח מורי ליאון, שהוא כאמור רואה חשבון שמונה על ידי סמיר מור. מורי ליאון לא זומן לעדות על ידי מי מהצדדים, אולם אין לזקוף זאת רק לחובת התובעת, שהרי גם סמיר מור יכל לזמנו כדי לסתור את טענות התובעת.
פרוטוקול ההנהלה מיום 15/6/03 לפיו נקבע שכרם של רון נודל וסמיר מור ל-18,000 ₪ בחודש נחתם שנים רבות לפני פרוץ המחלוקת. מדובר בהחלטה שגרתית במסגרת ניהול החברה. אין חולק כי רון נודל וסמיר מור קבלו שכר מהחברה כמנהלים והדבר מתיישב עם ההחלטה.
52. בחינת חוות הדעת וחקירותיהם של המומחים מחזקת את המסקנה כי יש להעדיף את חוות דעתו של המומחה מר חג'ג'.
הגב' כבירי בחקירתה ציינה:
הזיופים האלה הם כמעט מושלמים, מי שעשה את זה הוא מכיר מאוד טוב את החתימה של סמיר, ברור ששקד לעשות את זה בצורה מדויקת [...] זה אחד המקרים הקשים שהיו לי, כי זה כנראה מישהו שעובד איתו ומכיר את החתימה שלו. זה לא הביאו זייפן מבחוץ, מישהו כנראה מתוך המערכת (עמ' 139 לפרוטוקול מיום 13/6/10).
קשה לקבל את ההנחה שהחתימות זויפו על ידי מומחה לזיוף המכיר היטב את סמיר מור. מדובר במסמכים שנערכו שנים רבות לפני פרוץ הסכסוך, הועברו לרשם החברות (ההודעות על שינוי
--- סוף עמוד 16 ---
בעלי מניות ושינוי דירקטורים) או לשלטונות המס. לא הובא כל הסבר מניח את הדעת מדוע למי מבני משפחת נודל הייתה מוטיבציה לזייף את המסמך באופן כה מקצועי, שהרי בשעת אמת יכלו גם יוסף נודל, ואחריו רון נודל, לדווח על השינויים לרשם החברות. השכל הישר מחייב את המסקנה כי מדובר בחתימות אותנטיות. יתירה מזו, גם התבוננות של מי שאינו בעל מקצוע מעידה כי מדובר בחתימות הנחזות להיות חתימות אותנטיות של סמיר מור.
53. ניתן למצוא בתשובת כל אחד מהמומחים תהיות כאלו ואחרות לגבי מסקנותיהם, אולם ההכרעה באם מדובר במסמכים מהימנים אם לאו מחייבת התבוננות כללית יותר. בהעדר מוטיבציה לזיוף, קשה לקבל את הטענה שבפנינו זיוף מקצועי עד כי קשה לאתרו. גם אם קיימים שינויים כלשהם בין החתימות השונות, הרי שכל המומחים מסכימים כי "יתכנו שינויים גם בחתימותיו של אותו אדם ואפילו אם פער הזמנים בין החתימות אינו גדול" (ראה עדות חג'ג' עמ' 124, עדות כבירי עמ' 133). לפיכך נראה כי ככל שישנם שינויים בין החתימות במחלוקת לחתימות ההשוואה נובעים השינויים מהשונות הרגילה שיש לכל אדם ולא מזיוף.
על כן סבורני כי יש לקבוע שהוכח במידה הנדרשת להליך אזרחי, כי החתימות על המסמכים שבמחלוקת אכן נחתמו על ידי סמיר מור.
סיכום ביניים
54. כפי שראינו מסמכי היסוד של החברה והסכמי השכירות והניהול לפי לשונם ולפי פרשנותם הראויה מלמדים כי סמיר מור מונה לשמש כמנהל ודירקטור בלבד וכי לא הוענקו לו זכויות בעלות במניות. לא הובאו ראיות משכנעות כי ההסכמים נעשו למראית עין בלבד ולא שוכנעתי כי אומד דעת הצדדים היה שונה. גם התנהגות הצדדים לאחר החתימה אינה מלמדת אחרת אלא להיפך, חתימותיו של סמיר מור על המסמכים האמורים לעיל, העדר ראיה על השקעות פרטיות, הלוואת בעלים וכדומה, חלוקת הדיבידנדים לאחים נודל וכדומה מחזקים את המסקנה כי סמיר מור לא היה מעולם בעל מניות בחברה.
בכך לא תם דיוננו, שכן סמיר מור מעלה טענות גם כנגד ההחלטות השונות שהתקבלו בחברה לרבות ההחלטות להעברת מניות ולהפסקת כהונתו כדירקטור. לטענות אלו נפנה כעת.
העברות המניות בחברה
55. סמיר מור טוען כי העברות המניות בחברה מזאב נודל ז"ל לשושנה נודל, משושנה נודל לרון נודל ומאריה נודל לרון נודל אינן תקפות, שכן העברות אלו לא נעשו בהתאם להוראות התקנון. במיוחד מדגיש הוא כי לדירקטוריון החברה שיקול דעת לאשר או לסרב להעברת מניות ושיקול דעת זה נשלל ממנו בדרך שבה בוצעו ההעברות. עוד טוען סמיר מור כי על פי הדין העברת המניות נעשית בדרך של רישום בפנקס החברים ורישום שכזה לא נעשה.
56. דין הטענות להדחות.
--- סוף עמוד 17 ---
ראשית, נזכיר כי איש מהצדדים לא הציג ראיה כי אי פעם נערך ונרשם פנקס חברים בחברה או שלאחר חקיקת חוק החברות נערך מרשם בעלי מניות. כידוע בחברה שבה לא מנוהל מרשם בעלי מניות כדין, אין בהעדר רישום כדי לשלול מהטוען לזכות במניות להוכיח את זכויותיו (ראה לעיל פסקה 16). מרשם בעלי המניות נועד לאפשר לחברה ולציבור לזהות את בעלי מניותיה ולשמש כראיה לכאורה לרשום בו (י' כהן לעיל, עמ' 733). המרשם לא נועד להגביל את בעלי המניות לבצע עסקאות במניות בינם לבין עצמם ותוקפה של עסקה להעברת מניות בין בעלי המניות עומדת על רגליה שלה, אלא אם קיימת מגבלה במסמכי היסוד של החברה (ראה למשל ה"פ (ת"א) 650/06 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ברים [פורסם בנבו] (ניתן ביום 23/11/06)). במיוחד נכון הדבר בחברה פרטית משפחתית שבה מספר מצומצם של בעלי מניות אשר כולם הסכימו לביצוע העברת המניות.