46. בענייננו, הגעתי לכלל מסקנה כי המועד בו הגישה הנתבעת את התביעה הרכושית, קרי ביום 2.11.2015, הוא המועד בו קיימת גמירת דעת לשים קץ לנישואי הצדדים והוא בגדר נקודת השבר המשמעותית ביחסי הצדדים אותו יש לראות כמועד הקרע ביניהם.
47. לפיכך, המועד לעריכת איזון המשאבים בהתאם לחוק יחסי ממון יהא אפוא ביום 2.11.2015, המועד בו הגישה הנתבעת את התביעה הרכושית כנגד המנוח.
--- סוף עמוד 15 ---
זכויות בנחלה:
48. כאמור, אחת המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה האם המנוח היה בעל זכויות במשק כיורש אביו המנוח ז"ל ובן ממשיך בנחלה, ואזי זכאית הנתבעת כטענתה לשישית מהנחלה, או שמא, כטענת התובעת 1, למנוח לא היו זכויות בנחלה בעת פטירתו ולמעשה מעולם לא הבטיחה להעביר את זכויותיה במשק לבנה המנוח.
49. הנתבעת טוענת, כי התובעת 1 אינה בעלת הנכס ולא המציאה כל מסמך כי הינה בעלת הנכס. לטענתה, בהתאם לפסק הדין בת"א 1342/97 (מחוזי נצרת), הבעלים של הנכס הינם יורשי אביו של המנוח .....................ז"ל, יחד עם יורשים אחרים, ואילו המנוח הינו יורש אף הוא על פי צו הירושה.
50. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי בני הזוג בנו את ביתם במשק על פי רשותה והסכמתה של התובעת 1. לטענתה, היא השקיעה את משאביה בבית המגורים מתוך ידיעה כי המשק יעבור לבני הזוג בסופו של יום, שאלמלא כן לא הייתה משקיעה כספיה.
51. מנגד טוענת התובעת 1, כי היא בעלת הזכויות בנחלה הרשומה על שם סבו וסבתו של בעלה המנוח, וזאת מכוח תצהירי הסתלקות לטובתה ולטובת בעלה המנוח, וכן בהתאם להוראות סעיף 13 לחוזה החכירה של רמ"י, לפיו עם פטירתו של בעלה המנוח, עוברת הנחלה באופן מלא לבת זוגו, קרי התובעת 1 הינה בעלת הנחלה.
52. התובעת 1 הוסיפה וטענה, כי הנחלה טרם נרשמה באופן מלא על שמה, בין היתר בשל קשיים כלכליים. לטענתה, על הנחלה רובצים חובות של מיליוני שקלים לרמ"י, אשר גם מהווים מגבלה לסיום הרישום.
53. בחקירתה העידה הנתבעת, כי התובעת 1 הבטיחה לבני הזוג את הנחלה והתייחסה למנוח כבן ממשיך:
"ש. את מדברת על הירושה שהמנוח הבטיח לך את הנחלה.
ת. המנוח לא הבטיח לי, אמא שלו הבטיחה בפני שהמשק של המנוח והמנוח בן ממשיך.
ש. את בדקת מהרגע ש...... שאני אומר שהיא לא אמרה, את בדקת שמאז שהתבועת 1 אמרה כביכול שהוא יהיה בן ממשיך מה נעשה עם זה במשך שנים?