המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"פ 11062-04-19 מדינת ישראל נ' משה גולדמן
לפני כבוד השופטת מיכל אגמון גונן
המאשימה:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד שירי גפני, עו"ד אסף עיסוק, עו"ד נועם רותם ועו"ד רז סיטבון מפרקליטות מחוז ת"א ( מיסוי וכלכלה)
נגד
הנאשמים:
.1 משה גולדמן
ע"י ב"כ עו"ד שרון כהנא, עו"ד שחר מור, עו"ד אסתי לוין ועו"ד ספיר גמפל אמסלם ממשרד עמר, רייטר, ז'אן שוכטוביץ ושות', עורכי דין
.2 שאול מאור
ע"י ב"כ עו"ד מורן כרמון מטעם הסניגוריה הציבורית
.3 הדר אשרת
ע"י ב"כ עו"ד איריס ניב סבאג, עו"ד דפנה שטיינברג ועו"ד אפרת בר און (כץ) ממשרד שינמן-נגב-ניב
.4 יגאל לוי (הדיון בעניינו ממשיך)
.5 צבי שיף (ההליכים הותלו)
.6 יעל גולדמן (נמחקה מכתב האישום)
.7 חברת מאור לוסקי
באמצעות שאול מאור (הנאשם 2)
גזר דין בעניינם של הנאשמים 3-1
גזר הדין בעניינם של הנאשמים 3-1 ו-7 מביא לקראת סיום (למעט נאשם 4 שעניינו מתנהל), אחת מפרשות התרמית והמרמה הגדולות שנחשפו בשוק ההון בישראל. מדובר בפעולת מרמה רחבת היקף שבוצעה לאורך תקופה ממושכת, תוך ניצול כספי חוסכים בקופות גמל ופנסיה ע"י אנשי שוק הון בכירים ומנוסים. הנאשמים 3-1 והנאשמת 7 (חברה שהייתה בשליטת הנאשם 2), הורשעו, על פי הודאתם, במסגרת הסדרי טיעון, בעבירות שונות הנוגעות לפרשייה זו.
1. על פשיעה כלכלית
בפתח הדברים, ולפני שאתאר את עובדות המקרה שלפניי, אציין כי לטעמי בשלה העת לחדול לחלוטין משימוש במונח עבירות "צווארון לבן", לתיאור עבירות כלכליות. השפה, המילים בהן אנו עושים שימוש, מבטאים בחירה, שהיא תמיד אפשרית ולעולם לא הכרחית. מחקרים הראו ששינויי האופן שבו אנשים מדברים משנה את אופן החשיבה שלהם (ראו: , Oludamini Ogunnaike, Yarrow Dunham, Mahzarin R. Banaji, "The language of implicit preferences", Jr. of Experimental Social Psychology, vol. 46, 999 (2010), ולכן מן הראוי להפסיק את השימוש במונח עבירות צווארון לבן, גם אם הן מופיעות בין מרכאות.
--- סוף עמוד 3 ---
העבירות בהן הורשעו הנאשמים בתיק זה על פי הודאתם, הן עבירות כלכליות חמורות הפוגעות במשקיעים ובחוסכים, בשוק ההון ובכלכלה כולה. העבירות בוצעו ע"י בכירים בשוק ההון, האמונים על ניהול הכספים הללו לטובת אותם חוסכים ומשקיעים. אין דבר "לבן" בעבירות אלו, הן שחורות, תוכן כברן, כפי שקבע כב' השופט, לימים הנשיא, אהרן ברק בע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (3) 211, 218 (1981): "ידעו נא עברייני הצווארון הלבן, כי 'צווארונו של עושה העבירה הזו אינו 'לבן', והריהו כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה, והאחד שודד את קופתו של הפרט'...". והייתי מוסיפה, שעל אף שצווארונו נקי, ידיו וודאי וודאי אינן נקיות.
כך גם בע"פ 3506/13 דוד הבי נ' מדינת ישראל, פסקה 638 לפסק הדין (פורסם בנבו, 2016, להלן: עניין הבי), נקבע כי:
"ככלל, בית משפט זה עמד לא פעם על ההחמרה הנדרשת בעבירות כלכליות, המכונות עבירות "צווארון לבן". בעבר נטו בתי המשפט להקל עם מבצעי עבירות מסוג זה, בשל תדמיתן "הנקיה" יותר ביחס לעבירות אחרות. ואולם, לעיתים החורבן שעבירות כלכליות עלולות להמיט על נפגעיהן הוא גדול לאין ערוך מאשר עבירות רכוש "רגילות". נזקיהן עלולים להשתרע לאורך זמן ולסחוף גם את קרוביהם ומשפחתם של הנפגעים אל עברי פי פחת. הן עלולות להביא לסחרור ולפגיעות נוספות ברכוש, בגוף, בכבוד ובחרות".