--- סוף עמוד 2 ---
3. בסחר בכתבי אופציה כבמקרה שלפנינו, משמש הבנק כמתווך בין המשקיע לבין מסלקת הבורסה, כאשר המסלקה משמשת כ"זירת מסחר" בה מוצעים למכירה כתבי אופציה למשקיעים פוטנציאלים. במועד רכישת האופציה, משלם הרוכש לכותב האופציה תמורה כספית ("פרמיה") עבור הזכות המוענקת לו במסגרת כתב האופציה. בהגיע מועד המימוש, ובמידה ובעל האופציה יחליט לממשה, יזכה הבנק את חשבונו של בעל האופציה ויחייב את חשבונו של כותב האופציה. אופציה לקניית נכס (אופציית Call) תמומש אם ערכו של נכס הבסיס בשוק גבוה ממחיר המימוש. לעומת זאת, אופציה למכירת נכס (אופציית Put) תמומש אם ערכו של נכס הבסיס בשוק נמוך ממחיר המימוש (ראו: עניין לילוף, בעמ' 217).
מכאן, כי ההפסד המירבי של רוכש האופציה הינו בגובה הפרמיה ששילם בעבורה. לעומת זאת, ההפסד המירבי של כותב האופציה הוא בגובה ההפרש בין מחיר המימוש לבין מחיר השוק של נכס הבסיס (בענייננו – מדד המעו"ף) במועד המימוש, כאשר הפרש זה הינו, תיאורטית, בלתי מוגבל. לפיכך, דורש הבנק מכותב האופציה להעמיד בטחונות מתאימים, המחושבים לפי הסיכון המקסימאלי הגלום באותה אופציה, אשר יבטיחו את יכולתו לקיים את התחייבותו במידה ובעל האופציה יחליט לממש את האופציה שברשותו (ראו: עניין לילוף, בעמ' 217; בן-חורין, בעמ' 567-564).
משעמדנו בקצרה על המונחים הרלוונטיים לענייננו נפנה עתה לתיאור הרקע העובדתי של הסכסוך בין הצדדים, כעולה מהחומר שלפנינו.
העובדות הצריכות לעניין
4. בחודש ינואר 2000 פתח המערער חשבון בנק בסניף באר-שבע של הבנק. מטרת החשבון היתה, בין היתר, לשמש את המערער לשם ביצוע עסקאות באופציות על מדד המעו"ף, הנסחרות בבורסה לניירות ערך בתל-אביב.
במועד פתיחת החשבון חתם המערער על הסכם תנאי אשראי כלליים. לטענת הבנק, במועד זה חתם המערער גם על מסמך מתאר מסלקת המעו"ף, שבו מפורטות הוראות הבורסה לסחר באופציות ובחוזים עתידיים הנסלקים במסלקת המעו"ף (יצוין, כי
--- סוף עמוד 3 ---
לטענת המערער מסמך זה נחתם על ידו אך ביום 17.2.2000, אולם איננו רואים צורך להכריע במחלוקת זו). מיום פתיחת החשבון ועד ליום 15.2.2000 ביצע המערער מדי יום עסקאות קניה ומכירה רבות בכתבי אופציה על מדד המעו"ף, שהניבו לבנק הכנסות מעמלות. המערער ניהל את השקעותיו בתחכום רב, ולטענת הבנק ביום 15.2.2000 אותר על ידו פוטנציאל סיכון משמעותי בחשבון.