התביעה שכנגד – לשון הרע
210. הוגשה תביעה שכנגד על סך 200,000 ₪. 100,000 ₪ לכל נתבע בגין לשון הרע והנזק בגין התנהלותה של התובעת. הנתבעים טענו כללית, ולא פירטו בתביעה שכנגד כנדרש , אולם על פי הפסיקה אין בכך בלבד לאיין העילה.( עע (ארצי) 7192-02-13 די.אס. פי גרופ בע"מ נ' אלי אסולין(פורסם בנבו)(להלן: עניין אסולין).
211. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן חוק איסור לשון הרע),קובע כי לשון הרע היא בין היתר דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות ,לעשותו מטרה לשנאה או בוז ולעג מצידם, לבזות אדם בשל מעשים התנהגות או תכונות המיוחסים לו לפגוע באדם במשרתו, בעסקו או במשלח ידו או במקצועו . הסעיף מתייחס ל"אדם" –יחיד או תאגיד.
212. סעיף 2 לחוק קובע כי פרסום הוא בין היתר בעל פה , ו"אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע"
213. סעיף 3 לחוק שכותרתו "דרכי הבעת לשון הרע" קובע "אין נפקא מינה אם לשון הרע הובאה במישרין ובשלמות או אם היא בהתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות או מקצתן מזה ומקצתן מזה".
214. התובעת עצמה הודתה כי דברה עם ההורים כנגד הנתבעים כפי שפורט בהרחבה לעיל (ע' 16 ש' 6-18). אולם לטענתה עומדת לה ההגנה "אמת דיברתי" וכן ההגנה כי "פעלה מתוקף תפקידה ולמטרה טובה".(סע' 15(2) לחוק זה).
215. סעיף 15 לחוק קובע בעניין הגנת תום הלב:"
במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
...
(2)
היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;
"
216. התובעת לא הפנתה למקור נורמטיבי המטיל עליה חובה חוקית למעשיה. לו הייתה בעלת סמכות כמפקחת כטענתה, חובת הדיווח היא למשרד החינוך ולא ברכילות להורים(ע' 16 ש' 2-6). לו היא מתנדבת כפי שהוכח אזי לא חלה עליה כל חובה חוקית. גם מוסרית או חברתית למדנו מהעדויות, שהגנים הוקמו יש מאין ,בהתנדבות, במקום בו לא היו מוסדות חינוך כאלו כלל, כך שמוסרית הנתבעים עשו ככל יכולתם לתת מענה לריק שלא מולא ע"י אף אחד אחר. התובעת לא הוכיחה כי סעיף זה על חלופותיו עומד להגנתה. טענה זו נטענה בעלמא.
217. עדי הנתבעים עמדו על כך שדיברה נגדם בשיחותיה עם ההורים, אף לאחר שהותרע בפניה כי תחדל (ע' 33 ש' 31-32, ע' 34 ש'1-8,11 ע' 67 ש' 15-20).וכי פנתה בתלונה למעין החינוך התורני שנמצאה כתלונת סרק. אף בכך יש להפריך את הגנת סע' 15(2) לחוק.
218. גב' כהן עדת הנתבע שהייתה אז הורה לילד בגן העידה כי התובעת השמיצה בפניה את הנתבעים ואמרה לה שהעמותה ונציגיה מתרשלים בטיפול בילדים ובשמירה עליהם ולא שומרים על זכויות העובדים.(ע' 50 ש' 21-23, ע' 65 ש' 26-29,ע' 71 לאורכו). עוד ציינה העדה כי נאמר לה ש"המורות בבית הספר מזלזלות בתלמידים ומאחרות לשיעורים","ההנהלה אינה מוכנה להשקיע בתלמידים ולרכוש משחקים ושטיחים לבית הספר" ו-" לא כדאי לך שהבן שלך ילמד בעמותה".
219. התובעת אף השמיצה אישית את מר יהודה פנחסוב (ע' 50 ש' 16-19 ע' 65 ש' 26-29 ע' 72 ש' 24-16). הוא עצמו ציין את דבריה להורים שההורים סיפרו לו, לרבות מה שנאמר כנגדו אישית (ע' 50 ש' 14-23).
220. הוכח כי אף לא מתקיימת ההגנה " אמת דיברתי " שכן האשמות התובעת ביחס לכל הנדרש לילדים, הציוד החינוך והטיפול בילדים נסתרו בעדויות גב' כהן שציינה כי נכנסה לכיתות וראתה שיש צעצועים בשפע(ע' 72 ש' 12-14) ,בעדות מיכל רם שציינה כי בית הספר התנהל באופן מסודר ומפוקח ע"י משרד החינוך(ע' 77 ש' 3-4,ש' 20-21 ). מפקחות חיצוניות היו בכל עת לבדיקת התנהלות הנתבעים ולא מצאו כל פגם. גם בכך קרסה ההגנה ל"אמת דיברתי" ונדחית.
221. נפסק בפס"ד עע (ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן נ' פלאפון תקשורת בע"מ (פורסם בנבו )(להלן: פס"ד אבידן) מהם השלבים להוכחת לשון הרע:
" שוכנענו לפיכך כי יש בדברים שנאמרו, גם אם לא כללו את האמירות הבוטות להן טענה המערערת, כדי לבזותה בשל תכונות והתנהגות המיוחסות לה, וכן לעשותה מטרה לבוז או שנאה, באופן העולה כדי "לשון הרע" כמשמעותו בחוק.
ודוק: על מנת לקבוע כי מדובר ב"לשון הרע" אין צורך להשתכנע כי התובע הושפל או בוזה בפועל אלא די בכך שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו; אף אין רלוונטיות לכוונת המפרסם" (עניין נודלמן).
222. נטל ההוכחה להגנות "אמת דיברתי" או קיומה של" חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום" רובץ על כתפי התובעת, הטוענת טענות אלו.
223. על פי הפסיקה נטל זה מחייב להוכיח אמיתות הפרסום והוא מחייב הבאת ראיות של ממש או אסמכתאות. התובעת שהודתה כי אמרה את הדברים להורים, לא הביאה ראיות ולא הביאה כל עד או מסמך ביחס לאמיתות הדברים שאמרה כנגד הנתבעים או יהודה פנחסוב. זאת בניגוד לעדים הרבים שהובאו להוכיח לכאורה את הסטטוס שלה כמפקחת . משכך בעניין תלונותיה כלפי הנתבעים, יש עדות יחידה שלה שהופרכה בעדויות רבות. לרבות של הורה לילד שלמד בעמותה. התובעת לא הרימה את הנטל .(דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ ואח' נ' יוסף קראוס (פורסם בנבו)).
224. כפי שנדרש הנתבעים הוכיחו את נסיבות הפרסום ועובדות נוספות - מועד הפרסום- אוגוסט 2015 או בסמוך, מקום בו בוצע- מקום הגעת ההורים לגן , המסגרת בה נאמרו האמירות – הודאת התובעת במפורש כי אמרה להורים, עדות גב' כהן כהורה שנאמר לה ישירות, זהות המפרסם- התובעת.
225. כאמור, על התובע לשון הרע להוכיח לא רק את מרכיב "לשון הרע " אלא גם את מרכיב ה"פרסום" ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים". אכן, המרכיב העיקרי והחשוב ביותר הוא מרכיב "לשון הרע " ,ובנוגע אליו נקבע, כאמור, כי יש לפרט במפורש בכתב התביעה את המילים שנכתבו או שנאמרו. אף מילים ספציפיות אלה פורטו בפרוטוקול כמפורט לעיל.
226. לגבי מרכיב ה"פרסום" שכן יסוד הכרחי בעוולה ובעבירה של לשון הרע הוא שלשון הרע פורסמה והיא חייבת לשאת ביטוי חיצוני היוצא מדובר לשון הרע. אין משמעות הדרישה לפירוט המרכיבים מאד ספציפיים כגון יום ושעה מדויקים בהם בוצע הפרסום, ולא תימחק התביעה על הסף בשל היעדר עילה כזו. "אולם על התובע לשון הרע לתת פירוט בסיסי לכל מרכיב מעילת התביעה. כך, למשל, בהיבט הזמן, יהיה על התובע לפרט את תחום פרק הזמן בו בוצע הפרסום, אם אין בידו מועד מדויק."( דגש ש.ש.)
227. הנתבעים טענו כי "בסמוך לתחילת שנת הלימודים תשע"ו , החודש אוגוסט 2015 או בסמוך לכך" נוכח הפסיקה זה עיתוי מספיק.
228. הנתבעים הוכיחו כי התובעת השמיצה אותם בפני הורים ופעלה להסית הורים ולמנוע מהם המשך הרשמה ואף להוציא את ילדיהם מהמוסד. הוכח פירוט בסיסי של זמן האמירה ,להורים - מספר הורים לא ידוע אך יותר מאחד. התובעת עצמה נקטה לשון רבים.
229. , חרף זאת לא הוכח הנזק במובן של מס' הילדים העוזבים, ו/או נזק מוכח אחר כלשהו.
230. סעיף 7א לחוק קובע:
231. על כן בשיקול דעת שהפעלנו , ללא הוכחת נזק בהליך זה , ומתוך שהוכח שהתובעת בכעסה התכוונה להסב לנתבעים נזק ולא שעתה לבקשותיהם החוזרות לחדול מהפצת דבריה נגדם תשלם התובעת לנתבעת פיצוי בסך של 5,000 ₪. באשר לנתבע 2 מאחר ואינו משמש בעמותה עוד, אף שפגעה בשמו הטוב תשלם התובעת פיצוי בסך 2,500 ₪ בלבד שכן הוא לא הוכיח את טענת פניתה לרב בחו"ל רק את פניתה להורים. ביחס ליהודה פנחסוב לא נדרש פיצוי, נוכל רק להדגיש כי הוכח שדבריה נגדו נאמרו ללא כל בסיס או סיבה ויש להצר על כך מאד.
232. על כן התביעה שכנגד ללשון הרע מתקבלת. ההגנות "אמת דיברתי" ו"תןם הלב" נדחות .
233. בהתחשב בהיותה פנסיונרית, ובשים לב למכלול תשלם התובעת לנתבעת 1 פיצוי בסך 5,000 ₪ ולנתבע 2 פיצוי בסך 2000 ₪ .
סוף דבר
234. עדותה של התובעת הייתה מלאת סתירות בכל נושא ובכל הנוגע למעמדה, ולרכיבי התביעה. רק כדוגמא, בנוסף לשלל הסתירות שפורטו לעיל, בתצהירה טענה כי יש בידה הקלטות בה הנתבעים מודים שחייבים לה שכר אחרון ומתנים בחתימה על כתב סילוק תביעות (סעיף 25 לתצהירה). בחקירתה הנגדית מציינת "לא היה כזה דבר ולא נברא. לא היו שום הקלטות. אני המומה ממה שכתוב פה. ש. מי כתב את כל מה שכתוב בתצהיר הזה. את? ת. אני כתבתי יחד עם עורך הדין." (עמ' 16 ש' 27-32). התובעת הפריכה את סעיף 25 לתצהירה במו פיה ולא היה זה הסעיף היחידי.
235. כפי שהרחבנו לעיל, גם העדים מטעמה לא שפכו אור על טענותיה ובחלק מעדותם אף סתרו את גרסתה. חוות דעת המומחה נמצאה תיאורטית ומשוללת כל קשר לעובדות.
236. מנגד גם עדות הנתבעים ועדיהם, פרט ליהודה ולגב' מיכל רם, לא הייתה בחלקה קוהרנטית. הנתבעים אף נמנעו מלהביא עדים ומסמכים שהיה בהם כדי לחזק את גרסתם, וזאת יש לזקוף לחובתם, ולמעט ממשקל גרסתם. ועדיין גרסתם הייתה יותר מבוססת מגרסת התובעת הכל כמפורט לעיל.
237. כפי שציינו בתחילה, הליך זה נידון והוכרע על פי נטלי הוכחה. בעניין זה על התובעת נטל ההוכחה בדבר קיום יחסי עובד ומעסיק והזכויות הנטענות.
238. התביעה לקיום יחסי עובד ומעסיק עד 30.8.2011 נדחתה לעיל. אף התביעה לכלל הזכויות בגין תקופה זו ואף הטענה לרציפות העסקה נדחו.
239. בנוסף הוכח כי לאחר מועד זה (30.8.2011) לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק. העובדות שהוכחו בתמצית הן כי התובעת, לאחר שפרשה לגמלאות ב-2011, חיפשה עיסוק ומצאה מקום להתנדב ולתרום בו מניסיונה וכישרונה הרב, על יכולותיה לא חלקו. הנתבעים חלקו לה כבוד רב וכינו אותה "מפקחת", הגם שלא היו לה סמכויות. היו מפקחות ממשרד החינוך כל התקופה . התובעת באה להתנדב והלכה כפי הבנתה, הגדילה או צמצמה את היקף הגעתה כפי הבנתה בלא שהתקיים כל פיקוח מטעם הנתבעים על בואה וצאתה. הסכום הקטן שניתן לה היה בגין החזר הוצאות, מקופה קטנה של תרומות, ולא מכספי ההורים בחיוב המוסד החינוכי מטעם משרד החינוך. זהו לוז היחסים. הא ותו לא. הוכח כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק והתובעת לא הוכיחה מעמדה כ"עובדת " מ- 30.8.2011 ואילך . לא כעובדת הנתבעת ולא כעובדת הנתבע 2.
240. ביחס לנסיבות סיום ההתנדבות הוכח כי התובעת הוציאה דיבתו רעה של המוסד החינוכי בו התנדבה. בעניין זה היו גם עדי התובעת, גם התובעת עצמה וגם עדי הנתבעת תמימי דעים כי נסיבות הפסקת התנדבותה היו פועל יוצא של השתלחותה במוסד החינוכי בפני ההורים, באופן נוקב ולא מכבד כלפי הנתבעים. ואף שנתבקשה לחדול לא חדלה. לפיכך התנדבותה הפכה לנטל מזיק, והופסקה במכתב.
241. לאור כל האמור, נדחית תביעת התובעת לפיצויי פיטורים, לפיצוי בגין אי עריכת שימוע, הפרשי שכר, הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויים, תשלום חלף הפרשות לביטוח מנהלים וקרן השתלמות, תשלום דמי נסיעה, דמי הבראה, הפרשי גמולים ומילוי מקום. נדחית התביעה להשלמת שכר עד סוף שנת הלימודים, וכן נדחית התביעה לפיצוי בגין חוק הגנת השכר. נדחית כלל תביעת התובעת פרט ל- 2000 ₪ כמפורט מטה.
242. באשר לתביעה להחזר ההוצאות עבור החודש האחרון בסך 2,000 ₪, הוכח כי הוא לא שולם, וכי יש להעניקו לתובעת. הנתבעים רצו לשלמו במועד ויהודה בא לשלמו אולם התובעת סירבה לקבלו. לפיכך ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, סך כולל של 2,000 ₪ לתובעת. סכום זה ישולם תוך 30 יום ויישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
243. באשר לתביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש. מחד, גרמה התובעת נזק ועוגמת נפש לנתבעים, כאשר הוכח בפנינו שמדובר במוסד שהוקם יש מאין במאמצים רבים, בהתנדבות ומתוך מסירות נפש, כך טענו כלל העדים. מצד שני, הוכח כי ההתנהלות של המוסד הייתה בלתי תקינה בנושאים הקשורים לכספי הקופה הקטנה . כך עלה מהרבה מאוד עדויות, כפי שפירטנו לעיל. אולם דווקא כלפי התובעת נהגו בכבוד רב.
244. בנסיבות אלה סבורים אנו כי יש קיזוז הדדי בעוגמת הנפש שנגרמה אהדדי.
245. על כן גם רכיב זה נדחה .
246. הוכח כי הסכומים ששולמו לתובעת לא היו שכר עבודה אלא נסיעות והחזר הוצאות. התובעת עצמה העידה כי לא הובטח לה דבר. הוכח כי שולם מזומן לבקשתה, כאשר סירבה לקבל המחאות.
247. באשר לטענה למעסיקים במשותף. מאחר והנתבע 2 הוא זה שהורה על תשלום הסכומים, שלא במסגרת העמותה, כך עלה מכל העדויות, אלא במסגרת תרומות, ומאחר ואת השירות בהתנדבות נתנה התובעת לעמותה, אזי מבלי להיכנס לשאלה אם הם מעסיקים במשותף , נוכח הרמת המסך ,ומאחר ומדובר בהתנדבות, מחויבים שני הנתבעים ביחד ולחוד בסכום הכולל של 2,000 ₪ לעיל.
248. הטענה לאי תקינות בניהול הנתבעת 1 נסתרה .הוכח כי רק ביחס לקופה הקטנה לא הוצגו רישומים אף כי יהודה פנחסוב העיד "כל מה שיוצא מהעמותה עובר בספרים(ע' 49 ש' 27). עשינו שימוש בהרמת מסך לתפקידו של הנתבע 2 אך רק בנוגע לתובעת. אין הרמת מסך בהקשר אחר מאחר והוכח כי הכל נעשה לטובת הנתבעת 1, לצורך שיפור וטיוב המוסד החינוכי, בהתנדבות מטעם הנתבע 2 אשר לא הוכח כי לקח לכיסו ולו פרוטה . אף נתבע 2 נהג כלפי התובעת בכבוד ומתוך דרך ארץ. המכתב יצא רק כשלא חדלה למרות בקשותיו לדבר סרה בנתבעים .
249. מתקבלת התביעה שכנגד . הוכח כי התובעת פרסמה לשון הרע כנגד הנתבעים . בהתחשב בהיותה פנסיונרית, ובשים לב למכלול תשלם התובעת לנתבעת 1 פיצוי בסך 5,000 ₪ ולנתבע 2 פיצוי בסך 2000 ₪ . מסכומים אלה יש לקזז סך כולל של 2000 ₪ בהם חוייבו לעיל הנתבעים ביחד ולחוד לטובת התובעת.
250. היותה של התובעת פנסיונרית, על פי פסיקת בית הדין הארצי מחייבת לכאורה שלא להשית עליה הוצאות.
251. טענו הנתבעים כי במקרה זה נוכח סכום התביעה 1,880,268 ₪, ותוצאתו יש להחיל את ההלכות שנפסקו בעב 8097/03 זיידמן דב נ' אי.סי.איי.טלקום בע"מ, ע"ע 537/09 זיידמן דב נ' אי.סי.איי.טלקום בע"מ (פורסמו בנבו)). לטעמו של בית הדין חל גם האמור בע"א 8553/19 ע"א 161/20 אלכסנדר אורן ואח' נ' יהודית כהן ואח' (פורסם בנבו ).
252. נוכח היקף התביעה , ההשקעה והמשאבים שנדרשו מהנתבעים וההוצאות שנגרמו להם, וחרף היותה פנסיונרית , יש מקום לחייב את התובעת לכל הפחות בשכ"ט בא כח הנתבעים אף כי בסכום מינימלי של 7,500 ₪.
253. התובעת תשלם סכומים אלו תוך 30 יום. לא ישולמו במועד יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום, כ ניסן תשפ"א, (4 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.