נסיבות סיום ההתנדבות
169. באשר לנסיבות סיום ההתנדבות של התובעת בנתבעת 1, טענה התובעת כי פוטרה אולם, הנסיבות שנחשפו לפנינו מצביעות על כך שהתובעת השתלחה מתוך כעסה במוסד החינוכי ובראשיו ואף שנתבקשה לחדול לא הפסיקה בטענה שלא היא זאת שאמרה אלא הורים שאלו והיא ענתה.
170. בעניין זה מציין מר פנחסוב "ת. הייתה שיחת טלפון איתי, התקשרתי לרבנית בלוקה לאחר שהיא גרמה נזק לכל התלמוד תורה, דיברה לשון הרע על כל היישוב כולו זה עבר מפה לאוזן שהמקום לא מצליח. אחד מההורים שהיא דיברה איתם היא גברת כהן שלה היא אמרה חבל שהילדים שלך לומדים פה בכלל אני ממליצה לך להוציא אותם, גם אם גברת רחל אסולין היא ועד המורים בבי"ס ובהגנים היא הייתה מדברת איתם כל יום ורחל הייתה אומרת אני לא יודעת מה לעשות עם התובעת. היא כל הזמן אמרה שהתלמוד תורה לא מתנהל בצורה נכונה. לאחר שדיברתי עם התובעת ואמרתי לה שאני לא רוצה שהדברים יתנהלו ככה אמרתי לה שהיא יכולה לדבר איתי, אמרתי לה שברגע שאני אשמע שהיא מדברת עם הורים לגבי הילדים שהם סובלים ולא כדאי להם להיות בתלמוד תורה אני אאלץ להפסיק את התנדבותך ואז רשמתי מכתב שזה נראה כאילו פיטורים אך אני לא עו"ד לנסח מכתב אבל הכוונה הייתה הפסקת התנדבות" (עמ' 33 ש' 31 – עמ' 34 ש' 8) (דגש ש.ש.). נסיבות אלה עלו גם מעדותה של התובעת, כפי שפירטנו בהרחבה לעיל, כי סיפרה לכל מי שרק רצה לשמוע, בדבר מחדלי תלמוד התורה לפרטי פרטים והתלוננה על הנתבעים.
171. מעדותו מר פנחסוב עולה גם כי התובעת איימה עליו שנטלה שירותי עו"ד אשר יגרום לו לסגור את תלמוד התורה וכן תפגע באחיו יהודה ובמיכל רם.
172. נוסח המכתב נוקט לשון :"ראשית ברצוני להודות לך על כ-15 שנה של עבודה משותפת..." (דגש ש.ש.). אולם בהמשך יש ביטוי לכך שהיא התמסרה בכל כוחותיה לבנות מקום של תורה ביישוב אדם "... ולתת מכישרונותייך הברוכים למען ילדי ישראל... עצותייך הברוכות תמיד כיוונו אותי מעלה מעלה" ביטויים אלה הם ביטויים של כבוד ודרך ארץ, של תרומתה למוסד החינוכי, שהוא מקום של תורה. המכתב כשלעצמו לא נוסח על ידי עורך דין ואין להסיק ממנו יחסי עובד ומעסיק או תקופה של יחסי עובד ומעסיק. המסמכים שצירפה התובעת יש בהם כדי להסביר את הנסיבות של השוני במסגרת ההעסקה עד 2011 ומ-2011.
173. "...כולם קראו לה מפקחת בגלל שהיא הייתה פעם מפקחת, ועזבה את המקום, משרד החינוך, בגלל הכבוד שלה קראנו לה מפקחת. עד היום אני אקרא לה מפקחת" (עמ' 49 ש' 12 – 13). מטעמי דרך ארץ וכבוד.
174. התובעת טענה כי נוסח מכתב הפיטורים מיום 26.11.2015 ברור וחד משמעי ולא מופיעה בו ולו פעם אחת המילה "התנדבות" על כך ענה מר פנחסוב כי איננו עורך דין. מר פנחסוב אף עומת עם המצוי בקלטת אותה אינו מכחיש. אולם הכחיש קלטות אחרות שלא הוגשו. הנתבע 1 מאשר כי הציע לתובעת למרות שאינו חייב לה ועל מנת לשמח אותה 18,500 ₪ אולם סכום זה לא סיפק אותה. באשר להיות הסכום מכפלה של 2,000 ₪ כפול 9 שנים ציין "אני לא יודע איך עורך הדין שלי עשה את החישוב" (עמ' 35 ש' 29) אולם מכפלת 2,000 ₪ ב- 9 – מסתכם ב- 18,000 ₪.
175. אף יהודה פנחסוב מתייחס לסיום ההתנדבות "שמעתי לאחרונה שהיא מדברת דיבורים... שהיא מדברת עם הורים, הייתה אומרת להם לצאת מהמקום שזה מקום לא טוב, הבנתי גם מעדה שלנו שהיא הכפישה את שמי שהייתי גונב כסף, ממש גועל נפש להגיד כזה, כסף שאני גונב דברים? עדה פה בחוץ אמרה לי שהעדה אמרה שאני גנבתי כסף כדי לשפץ את הבית שלי... ההורים היו מספרים לי. ש. האם אתה שמעת אותה. ת. לא. הייתי מקבל טלפונים מההורים" (עמ' 50 ש' 13 עד 23).
176. אף בחקירתו הנגדית עלה כי הוא משמש כמזכיר מטעם מעיין החינוך התורני, לא היה עובד העמותה, מנהל או מורשה חתימה בה ואת שכרו הוא מקבל ממעיין החינוך התורני. יהודה לא היה נוכח בכל השיחות של אורן פנחסוב עם התובעת לא בתחילת ולא במהלך ולא בסיום ההתנדבות. יהודה מאשר כי העביר מידי חודש מעטפה לתשלום הוצאות הנסיעה לתובעת מכספי העמותה מתרומות מקופה קטנה. יהודה מאשר כי הכסף לא שולם מכספו הפרטי של הרב אורן ואף לא מכספו הפרטי . לגרסתו ההוצאות נרשמו בספרי העמותה והוא יודע זאת בהיותו המזכיר אשר העביר לרואה החשבון את הדיווחים (עמ' 51 כולו) אולם הרישומים לא הוצגו.
177. גם בחקירה ראשית וגם בחקירה נגדית דברי יהודה היו פשוטים ואמיתיים.
178. התובעת בנתה את עיקר תביעתה על היות הנתבעת 1 מנוהלת באופן בלתי תקין כך ביחס לתלושי שכר של עובדים אחרים כמו מירב זהבה הררי רפול הטוענת שתלושי שכרה פיקטיביים ולא נפתחה לה קופת פנסיה וכך לעובדים אחרים שנוכו הפרשות ולא הועברו לפנסיה. בעניין זה מפנה מר פנחסוב לרואה החשבון שלו. מר פנחסוב נשאל בעניין הכיתה של מר בובליל ומסביר את הקושי (עמ' 36 ש' 29 עד עמ' 37 ש' 2). אף התנהלות זו של הנתבעת 1 אינה תקינה בעליל.
179. עדותו של מר יהודה פנחסוב תומכת בגרסת הנתבעים לפיה "בהתחלה הוא הביא אותה בתור הוצאות של ה... אחרי זה היא ביקשה קצת יותר ובשנה האחרונה היא רצתה לבוא פעמיים בשבוע וביקשה עוד קצת... נהג מונית אוטובוס היא גם קנתה דברים לילדים, פעם בכמה חודשים הייתה עושה ערבים לגננות. הייתה קונה דברים הוא היה נותן לה הוצאות" (עמ' 46 ש' 1 – 11). ובהמשך "... הייתה קופה קטנה שהייתי מכין לה. הכל היה עובר דרך הרו"ח. יש לנו ניהול תקין כל שנה" (עמ' 46 ש' 18 – 20). הקבלות יצאו למי שתרם. יהודה מאשר את מה שאמר אורן פנחסוב "מה שהרב אורן היה אומר לי, זה מה שהייתי עושה" (עמ' 47 ש' 2). באשר לשעות עבודתה מאשר כי איש לא בדק "לא עקבתי אחריה, לא יודע, אבל היא כן הייתה מגיעה פעמיים. יותר. לא יודע את השעות. ש. תחת פיקוח של מי היא הייתה. ת. היא לא הייתה מפקחת. ש. מה היה תפקידה. ת. מרכזת עושה כל מיני... מדברת עם הגננות, יש לנו מפקחת ממשרד החינוך. ברוורמן. הייתה גם מירה כהן ושרה פנחסי" (עמ' 47 ש' 7 – 9). הוכח כי היו עוד מפקחות ממשרד החינוך וכי פעולותיה של התובעת לא היו רק פיקוח במשמעותן או בסמכות.
180. הוכח איפא כי נסיבות סיום ההתנדבות נבעו מהתנהגותה של התובעת. לכן נוסח המכתב של אורן ,שניסה להיות מכבד ,לא יכול, משנכתב ע"י מי שאינו עו"ד, להקים זכויות כאשר כל האמור לעיל מצביע על היותה מתנדבת.
181. הוכח שהותרע בפניה ובקשו שתחדל, והתובעת המשיכה בשלה. לכך יש להוסיף את העובדה שהתובעת לא קיבלה את המרות של מיכל רם מנהלת בית הספר. לא היה מנוס מלהפסיק התנדבותה שעה שהחלה להזיק.
182. אף הוכח כי לאחר שהתובעת עזבה לא הביאו תחתיה אף אדם, נותרו רק המפקחות של משרד החינוך (עמ' 49 ש' 5 – 6).
183. דווקא עדות יהודה הייתה פשוטה וכנה. לא ניסה להתחכם. גרסתו עומדת על כך שהתשלום היה בגין ההוצאות שרואה החשבון ידע על התרומות שאיש לא פיקח עליה ולא ידע מועד צאתה ובואה וכי היו מפקחות ממשרד החינוך אשר המשיכו להתייצב גם כשהתובעת כבר לא הייתה ולא הובא איש תחתיה. עד זה אף ציין כי התובעת החליפה את מיכל רם בחופשת הלידה וקיבלה שכר ממעיין החינוך התורני. יתר על כן, הוא מאשר כי הלך אתה לקניות עליהן העמותה שילמה. גרסתו תומכת בגרסת הנתבעים כפשוטה.
184. הגברת כרמית כהן עדת הנתבעים העידה כי ידעה שהתובעת מתנדבת ואף ציינה כי הביאו את מיכל רם וכי הבאתה של מיכל רם לא מצאה חן בעיני התובעת "... מיכל רם תפסה שם מקום, ההורים מעריכים אותה מאוד. היא העמידה את התלמוד תורה, הפסיקו להחליף את המלמדים. מאז שמיכל רם נכנסה נהיה סדר, רוגע בתלמוד תורה. את נכנסת ב- 09:00 הילדים בכיתה הילדים בשקט. הגברת בלוקה הלכה לחדר המורים והסיתה את המורים. גם מחוץ למתחם של תלמוד תורה עומדת ומסיתה. אין לנו אפשרות חינוך ואני לא מבינה למה לסגור את המקום הזה... אני יודעת רק מהנקודה שמיכל רם נכנסה. היא (התובעת ש.ש.) לא קיבלה את זה שאוהבים אותה, שעושה סדר, שהיא יותר צעירה ויעילה. הגברת בלוקה לא קיבלה את זה ומרחמים הם השאירו אותה. זאת האמת לאמיתה" (עמ' 65 ש' 2 – 13).
185. בהמשך מתייחסת לאופן ההתקשרות "אני לא יודעת בדיוק אני יודעת שבשנתיים הראשונות היא נקראה מפקחת ואחר כך כנראה היא הגיעה לגיל פנסיה ככה היא קראה לעצמה ואחרי זה היא התנדבה. היא באה מהתנדבות מרצון לעזור, מה שקרה בפועל היה בדיוק ההפך..." (עמ' 65 ש' 31 עד עמ' 66 ש' 10). העדה נשאלת "ש. אמרו לך שהיא מתנדבת. עדיין לא אמרת לי מי אמר ומתי אמר לך את זה. ת. אני עניתי את זה. אני הבנתי את זה גם ממנה שהיא מתנדבת. אני אמרתי לה בפנים לא חבל על הזמן שלך? למה את עדיין מגיעה לתלמוד התורה. מתנדב במילון אבן שושן זה מישהו שבא מיוזמתו לעבודה ולא אמור לקבל על זה שכר. רק כי רוצה לעזור לילדים וטוען שזה מפעל חייו. זה לא מפעל חייה זה מפעל חייו של הרב אורן. ש. אז למה היא אמרה שמקפחים את השכר שלה. ת. כי פתאום נפל האסימון שהיא רק מתנדבת... עשר שנים שהיא ממררת למיכל את החיים..." (עמ' 66 ש' 11 – 22). על כך חוזרת העדה "זו הייתה תקופה שלא היו הרבה מתנדבים ורצו להקים את תלמוד התורה ביישוב אדם והיא נדבה את עצמה. ב- 2011 כן הייתי מעורה, הילד שלי היה שם בתלמוד תורה, נכנסתי ויצאתי וראיתי בדיוק מה קורה" (עמ' 72 ש' 30 – 32).
186. לגבי היקף ההגעה היא מציינת "אני יודעת רק על פעמיים שבוע שהיא הגיעה לתלמוד תורה, זה לא הייתה משרה מלאה לא היה פה חוזה..." (עמ' 67 ש' 1 – 2). באשר למקור ידיעתה היא אומרת כי מדובר בתקופה שהילדים שלה היו בתלמוד תורה "הכל עובדות" עוד ציינה כי הגברת בלוקה פנתה אליה שתשתף פעולה והיא סירבה. לדבריה גרה ביישוב אדם ומאוד מעורה במתרחש והיא יודעת שהתובעת פנתה להורים אחרים על מנת להשמיץ. עוד ציינה כי התובעת פנתה להרבה אנשים שסירבו לבוא להעיד. בדבריה הדגישה כלפי בא כוח התובעת "שילמת להם כסף שיבואו להעיד שקרים על מפעל חיים שניסינו להקים במו ידינו ולא ביקשנו כסף מעולם זאת אחת מנקודות האור הכי יפות ביישוב אדם" (עמ' 67 ש' 23 – 24). ביחס להתנהלותה של התובעת מציינת "היא טענה שכל הזכויות שמורות לה "אני בניתי, אני עשיתי..." היא החליטה שהיא הסמכות העליונה למרות שבפועל זה לא היה כך... לא, היא ניסתה להוציא את מיכל רם מתלמוד התורה ובינתיים היא לא הצליחה" (עמ' 72 ש' 3 – 6).
187. התובעת טענה כי כל התצהיר של עדה זו נכתב ונחתם שלא כדין אף שציינה כי הייתה מול עורך דין מידן. ניתנה בעניין זה החלטה לפיה העדה קראה את התצהיר ואישרה את חתימתה ועומדת מאחורי כל הכתוב בו (הח' עמ' 70 ש' 3 – 15). עוד טענה התובעת כי עדה זו הוסיפה בעדותה הרבה מעבר למה שכתוב בתצהיר וחלק מעדותה היה עדות שמיעה. אכן, חלק גדול מהעדות לא הופיע בתצהיר וחלק היה עדות שמיעה. לעניין זה יינתן המשקל המתאים אולם עדה זו הצביעה על נסיבות הקמת תלמוד התורה, על הנסיבות בהן הכל נעשה בהתנדבות כולל העזרה של התובעת אשר נדבה את עצמה כך גם עלה מעדות פנחסוב כי התובעת יזמה את ההתנדבות. לפיכך, גם לו ניתן משקל זעום לעדות הגב' כרמית כהן. יש לראות בה לכל הפחות תנא דמסייע לגרסת הנתבעים ויש לראותה כמסייעת להפריך לפחות חלק מגרסת התובעת.
188. העדה היחידה מבין כלל העדים שהיה מקום לתת משקל אמיתי ורב משמעות לעדותה היא הגב' מיכל רם.
189. הגב' רם החלה לעבוד באוגוסט 2011, הרישיון לגנים כבר היה והרישיון לבית הספר ניתן שנה אחרי זה, ב-2012, והיא הייתה רשמית מנהלת בית הספר, אף שהתבקשה להיות אחראית גם על הגנים (עמ' 74-75 לפרוטוקול).
190. בעניינה של התובעת אומרת גב' רם: "עד 2011 היינו זכאים מטעם רשת מעיין החינוך התורני וגם מטעם משרד החינוך לפיקוח על הגנים, התובעת הייתה מפקחת על הגנים מטעם רשת מעיין החינוך התורני. אחרי כך מעיין החינוך התורני ביטלה את הזכאות שלנו ושל הרבה גנים לקבל פיקוח והמשכנו עם פיקוח של משרד החינוך באופן רציף. התובעת הייתה נוכחת במקום מטעם רשת מעיין החינוך התורני עד 2011. לאחר מכן היא פוטרה משם והמשיכה לבוא אלינו מידי פעם בתור התנדבות, מתוך רצון להמשיך לעזור בפעילות בגנים." (דגש ש.ש.)
191. באשר להיקף שהות התובעת ציינה "היא לא הייתה עובדת היא הייתה מתנדבת בימים ובזמנים שהיא בחרה." (עמ' 75 ש' 14). העדה מעומתת עם דברי הגב' כהן ומסבירה "כרמית היא אימא והיא לא בתוך המערכת. נכון היא הייתה והגיעה, אנחנו לא מכחישים את זה, אבל לא היה חוזה והיא באה מרצונה. כרמית לא יכולה לדבר על דברים של ההנהלה כי היא לא יודעת."
192. באשר לשיעור התשלום אישרה כי נתנו לתובעת מעטפה כל חודש, אך לא ידעה כמה היה בתוכה "לא יודעת. הרב אורן מאוד העריך את התובעת, הייתה לו הכרת טובה, הוא היה מכבד אותה, מתייחס אליה מאוד יפה, מדבר איתה מאוד יפה. ש. אז הוא נתן לה את זה בתור מתנה. ת. בתור איזושהי הכרת הטוב... הרב יהודה טיפל בכספים, לא זוכרת בדיוק אני לא רוצה לומר סתם... אני יודעת פחות או יותר סכומים אבל אני לא רוצה להיכנס לדיוקים. אני זוכרת שהייתה תקופה שזה היה 800 ₪, פעם 1,200 ₪." (עמ' 76 ש' 13-19).
193. ביחס לקופה קטנה ציינה כי הכסף הגיע מתרומות שהרב אורן דאג שיגיעו "...זה תלמוד תורה שהוקם במסירות נפש, בלי תקציבים... הייתה קופה קטנה של תרומות שהוא הוציא את הכסף במעטפות שלה מהקופה הקטנה. הרב יהודה היה מתעסק עם הכספים ואני יותר עם הצדדים הפדגוגיים החינוכיים..." (עמ' 76 ש' 20-32). העדה מעומתת עם החיוב של הכספים ברישום במסמכים ועושה אבחנה בין הכספים של ההורים, שמתנהלים בהוראות קבע, לבין הקופה הקטנה של התרומות, שהרב יהודה ניהל בצורה מסודרת.
194. בעניין זה טענה התובעת כי העמותה פעלה ללא דיווח, בהיקף של אלפי שקלים ולו נוכח היעדר כל רישום של התובעת בספרי העמותה או ברישום קופה קטנה שלא הוצגו בפנינו,זאת מידי חודש במהלך שנים. אכן הנתבעים לא הציגו רישומי קופה קטנה או רישומים בנוגע לתובעת ותשלומיה. לעניין זה טענה כי יש לחייב את הנתבע 2 באופן אישי בשל עירוב כספים שלו ושל העמותה. בין היתר בהיותן המנהל היחיד, והקובע בעמותה. בבחינת "המוציא והמביא "כאמור בפס"ד פרומה להלן.
195. לכך הוסיפה כי לטענתה יש להחיל את דוקטרינת הרמת מסך גם על עמותה, בפרט בנסיבות שהוכחו בהליך זה. לעניין זה נסמכה על תא"ם (שלום י-ם) 36309-06-15 יצחק ישראל שטרית נ' עמותת "אור מאיר ופרומה"(פורסם בנבו).אכן הפסיקה החילה את דוקטרינת הרמת המסך גם על עמותה מקום בו אורגן בעמותה לא עמד בהתחייבויות האישיות שנטל על עצמו או מקום בו הוא עצמו ביצע מעשה נזיקי. נקבע כי גם בעמותה מתקיימת התכלית של מניעת שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של העמותה, לצורך הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, וכד'.
196. אכן יש להרים המסך בין העמותה לנתבע 2 אך ורק לעניין התובעת אך לא משום טובת הנאה שלו וודאי לא הוכחה כל מרמה, ההיפך הוכח כי הקמת הגן נעשתה בהתנדבות מתוך צורך אמיתי ביישוב .לנתבע 2 לא קמה כל טובת הנאה וכזו לא הוכחה. אולם הוכח כי עניין הכספים לא הופרד בגן באופן חד משמעי לצרכי התשלום לתובעת בלבד! בית הספר התנהל כדין לדברי העדה מיכל.
197. עוד טענה התובעת כי מקום בו יש עירוב נכסים לא ניתן להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות. קל וחומר שעה שהכרה של משרד החינוך בגן כמוכש"ר הופכת אותו לגוף המחוייב בהתנהלות בתום לב(סע"ש 5719-07-12 מרוות סלאח אלדין סברי ג'פאל ואח' נ' עמותת "נשים אמליסון"). הנתבע 2 פירט בתצהירו את חלקו במכלול ההתרחשות ולא ניסה להסתתר מאחורי העמותה.
198. באשר לסיום יחסי ההתנדבות מציינת הגב' רם כי במהלך התקופה היחסים לא היו פשוטים. התובעת סברה כי הגב' רם חותרת נגדה, אף שכיבדו אותה מאוד. "...הייתי מגיעה בבוקר והייתי רואה שהיא מדברת עם ההורים שהמקום הזה קמצן ואין מספיק שטיחים, צעצועים, ציוד לגנים. דברים שלא יעשו. אף עובד, אף אדם לא רשאי לדבר שרה כנגד הנהלה, במיוחד לא עם הורים של התלמידים... לאט לאט ראינו שבאמת הדברים הם כבר לא שייכים, לא שייך להמשיך ולנהל מקום בצורה תקינה כשהיא נמצאת. במיוחד כשיש לנו כל הזמן מפקחת מטעם משרד החינוך... ב-2011 הייתה אחת בשם שולמית, בהמשך הגיעה דבורה ברברמן, שהיא עד היום. ש. הם ידעו שהתובעת היא מתנדבת. ת. בהחלט. ש. מי אמר להם. ת. זה היה ברור, הן היו באות מדברות איתי ומדברות איתה... ש. אז הן ידעו שהיא מפקחת או שהיא סתם מישהי שמסתובבת. ת. מישהי שמסתובבת" (עמ' 77 ש' 11-32).
199. עדה זו מסבירה מדוע קראו לתובעת "מפקחת" ומדוע כתבו כך על המעטפות. היא הסבירה כי מאחר והייתה קודם מפקחת כיבדו אותה "כמו שיש רב ראשי והוא מסיים את כהונתו ועדיין קוראים לו ראשון לציון". כמו כן אישרה כי התובעת סייעה לגננות מבחינה פדגוגית נוכח הניסיון שלה בעבודתה הקודמת (עמ' 78 ש' 22-23). העדה ענתה ביושרה.
200. העדה נשאלת בעניין מילוי המקום בחופשת הלידה וציינה במפורש כי התובעת עשתה את זה בתשלום ולא בהתנדבות. "זה תפקיד רשמי, מסודר. אני יצאתי לחופשת לידה והיא נכנסה לשעות שלי ברשת החינוך התורני" (עמ' 78 ש' 29). פעמיים במילוי המקום קיבלה התובעת שכר ממעיין החינוך התורני (עמ' 79 ש' 2-3).
201. ביחס לשיעור השכר ושינוי בו נשאלה "ש. מי קבע שהשכר יעלה מ-800 ל-1,200 ₪ ל-2,000 ₪. ת. השיחות שלה עם הרב אורן. היא הייתה מספרת לי."
202. ביחס לסיום התנדבותה אומרת במפורש כי לא פיטרו את גב' בלוקה, וכי לאחר שהתייעצו עם הגב' רם "... אני אמרתי שיש רב וצריך לשאול רב. אני לא מוכנה לקחת על עצמי דבר כזה. יש רב והוא התייעץ עם הרב." (עמ' 79 ש' 29). יחד עם זאת מוסיפה "היו לפחות חודשיים של יחסים מאוד עכורים, כמו שאמרתי לך היא לא הייתה אומרת שלום, לא היה עם מי לדבר... הרב אורן היה בחו"ל, איתי היא לא דיברה כבר לפחות חודשיים, מי יעשה את זה?" (עמ' 80 ש' 17-20). וכן "לאורך כל הדרך הוא דיבר איתה טלפונית בצורה מכובדת ויפה, הוא ביקש ממנה מספר פעמים לחדול אחרי ששמע כל מיני סיפורים שהיא סיפרה לאנשים. ביקש ממנה ליישר קו, זה לא הלך, אז הוא החליט לעשות מעשה... הוא ביקש ממנה לחדול. לא הפסיקה." (עמ' 81 ש' 16-24)(דגש ש.ש.).העדה הסבירה את האילוץ של הפסקת ההתנדבות שנבע מהתנהגות התובעת. במילים שלה באופן סדור ומהימן.
203. ביחס ל-"15 שנות עבודה " שבמכתב, ציינה כי אינה יודעת מה לפני 2011. לעומת זאת הדגישה כי הנוסח במכתב מיום 26/11/15 אינו נוסח של עורכי דין שלאף אחד מהם אין הכשרה כעורך דין וכי רצו לסיים עם התובעת בצורה מכובדת עם כוונות טהורות. אף ביחס לתשלום האחרון ציינה כי ידוע לה שהרב יהודה נסע לתובעת פעם או פעמיים לתת את הכסף והיא לא הסכימה לקבל.
204. לעניין זה מצאנו תימוכין בתמלול שהביאה התובעת, שם היא אומרת "... ושנית לא קיבלתי את השכר של החודש האחד עשרה והשתיים עשרה עדיין... אורן: לא רצית לקבל את זה מיהודה, לא?" (דגש ש.ש.).
205. הוכח שחרף היותה מתנדבת, מפאת כבודה, הנתבעים רצו לתת לתובעת את החזר ההוצאות לחודשיים הללו והתובעת סירבה לקבל. כך גם עולה מהתמלול שבין הנתבע 2 לב"כ התובעת "אורן: תשמע הצעתי לה, יש לה עוד שתי משכורות שהיא אמורה לקבל, כפיצוי כפיצוי אני אתן לה 10,000 ₪ ונסגור את הסיפור הזה וגמרנו... " (דגש ש.ש.). לא זו בלבד שהנתבעים לא רצו להישאר חייבים לתובעת, אלא שאף ניסו לרצות אותה בכסף ולשמור על כבודה. מבחינתם ראו זאת כצדקה.
206. התובעת טענה כי פוטרה במהלך חג חנוכה ללא רחמים ובהפתעה, אולם הוכח כי החלה בהשמצות הנתבעים בפומבי כבר קודם למכתב ולא נעתרה לבקשות שתחדל. על כן טענתה זו נדחית. אף שונים הדברים בתכלית השוני מפס"ד ס"ע 45178-07-10 עליזה חוטה נ' מרכז חינוך עצמאי עליו הסתמכה התובעת שם הגב' חוטה , הועסקה כמורה קבועה בבי"ס השייך לנתבע זאת במשך 34 שנים עד לפיטוריה, כפי שנקבע שם ממניעים פסולים.ל א הייתה מחלוקת על מעמדה, ומרבית רכיבי התביעה גם שם נדחו. נסיבות הפיצוי שם שונות אף הן עובדתית ולא ניתן ללמוד מפס"ד זה להליך שבפנינו.
207. מהמכלול הוכח כי מכתב סיום ההתנדבות היה פועל יוצא של כורח משהתובעת המשיכה להשמיץ את הנתבעים ומוסדות החינוך, ולא נעתרה לבקשה לחדול. גם אז ניסו הנתבעים לשמור על כבודה ולשלם לה מה שנותר.
208. הוכח כי זכאית לסך כולל של -2,000 ₪ לחודש האחרון ועל הנתבעים ביחד ולחוד לשלם סך כולל של 2,000 ₪ .
209. אולם הוכח כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק ולא זכאית לדבר פרט לסכום זה שסוכם אתה כהחזר הוצאות ונסיעות.