משקל עדות הנתבע
137. העיד מר אורן פנחסוב, גם בעניינו ייבדקו הדברים על פי נטלי ההוכחה.
138. לגרסתו פתח את העמותה ב-2006 בתפקיד ראש העמותה ולאחר מכאן יצא להיות רב קהילה בחו"ל ,לאחר 2015, אף שעד לעת הדיון היה רשום כראש העמותה.
139. מר אורן פנחסוב הוא זה שהקים את המוסדות, הלך למשרד החינוך וקיבל אישור לפתוח את הגן (עמ' 25 ש' 19-32). באשר לתקצוב הגן ציין "הכל מתרומות".
140. מר פנחסוב נשאל כיצד נרשמה התובעת בספרי העמותה וציין "היא לא רשומה כלל. ש. אז איך שילמתם לה את ה-1,200 ₪ ו-2,000 ₪. ת. זה היה בקופה קטנה של העמותה, היינו משלמים לה את זה כנסיעות או שהיא הייתה מביאה ממתקים לילדים. ש. אז בתוך הסכומים האלה יש נסיעות וממתקים. ת. 2,000 ₪ של השנה וחצי האחרונות כן." (עמ' 26 ש' 5-8)(דגש ש.ש.).
141. מר פנחסוב נשאל מי קבע את הסכום וציין כי אחרי שיצאה לפנסיה מרשת החינוך התורני באה פעם בחודש להנחותם "משנת 2011 כל כך נקשרתי אליה ובאמת אהבתי אותה, מתוך המצווה לאהוב אלמנה... לאחר שהיא רצתה היא הייתה מגיעה פעם אחת בשבוע. לא אמרתי לה מתי להגיע, היא קבעה את השעות לעצמה. בשנה וחצי האחרונים היא החליטה לעצמה שהיא רוצה להגיע פעמיים בשבוע. לא רציתי לפגוע בה, שאלתי אותה מה יהיה עם המלגה או עם עניין ההוצאות, היא אמרה לי מה עם הכסף, לא אני אמרתי לה. לאחר מכן אמרתי לה שבעיקרון אני לא צריך יותר מיום אחד כי לעמותה אין יותר מידי כספי להעביר אליה. יש לנו מפקחת ומפקחת משנה, מה שהיא מגיעה לפה זה מטעמה ומטוב הלב שלה. אמרתי לה שאני לא צריך שהיא תהיה פה כי יש לנו מפקחת. אחרי שהכנסתי מנהלת שקוראים לה מיכל רם היא מאוד נפגעה מהדבר הזה, שהכנסתי עוד מנהלת ושישאלו את מיכל רם שאלות ולא אותה, שהיא צעירה, אמרתי לה כבוד המפקחת אין לך מה לדאוג, כבודך במקומך מונח. היא תעשה את העבודה שלה ואת תהיי בגנים בתור המתנדבת שם ולא בתור עובדת. קראנו לה מפקחת אף על פי שבאמת יש לנו מפקחת ממשרד החינוך וכיוון שכל אדם שהיה בתפקיד כלשהו, כשהוא יוצא מהתפקיד ממשיכים לקרוא לו באותו תואר תפקיד." (עמ' 26 ש' 11-24) (דגש ש.ש.).
142. ברי כי תשלום מכספי תרומות שאינם רשומים בשום מקום וכונו "קופה קטנה" משמעם מנהל לא תקין והתנהלות שאינה ראויה במוסד חינוכי. אך אין בכך להקים יחסי עובד מעסיק. ממילא הוכח שהתובעת חפצה בעצמה בתשלום מזומן.
143. מר פנחסוב מתאר את העובדות כהווייתם, ההתקשרות הייתה בבחינת זה נהנה וזה לא חסר. לתובעת הייתה תעסוקה בכבוד, דרך ארץ והחזר הוצאות, ולנתבעת היה עוד זוג עיניים מנוסה לפיתוח המוסד החינוכי. דבריו של פנחסוב בקשר לבחירתה של התובעת בדבר היקף העסקה שבו תגיע, עולה בקנה עם עדותה ועם ההשתנות מעת לעת על פי רצונה.
144. הוכח כאמור לעיל , כי היו שתי מפקחות אחרות מטעם משרד החינוך ונחיצותה הייתה רק באמת מטוב ליבה ולא ברמה המקצועית, משהמוסד החינוכי לווה על ידי משרד החינוך.
145. אף שיעור הסכום עולים בקנה אחד עם החזר הוצאות ולא עם שכר. בעדותו :"ש. מתי עלה לה השכר מ-1,200 ₪ ל-2,000 ₪. ת. זה לא היה שכר. ש. המלגה. ת. זו לא הייתה מלגה. אלה היו החזר הוצאות של נסיעות ומה שהיא הוציאה על הילדים... זה היה בצורה גלובאלית באופן של צדקה ולא יותר. ש. איך זה הלך 1,200 או 2,000 ₪. ת. היא רצתה מאוד להגיע פעמיים בשבוע, לא רציתי לצער אלמנה והעליתי לה ל-2,000 ₪..." (עמ' 26 ש' 26 – עמ' 27 ש' 5). ובהמשך "היא לא רצתה לעבוד עוד יום אלא להתנדב עוד יום, אז העליתי לה את הצדקה שלי ל-2,000 ₪" (עמ' 27 ש' 5). מר פנחסוב עמד על דעתו זו גם בהמשך חקירתו (עמ' 28 ש' 29 – 31, עמ' 29 ש' 3, 5). דהיינו התובעת הגיעה למוסד והלכה ממנו לפי הבנתה ורצונה ללא הנחיה וללא בקרה. מר פנחסוב הדגיש כי אחיו יהודה שילם על סמך הנחיותיו (עמ' 38 ש' 30 עד עמ' 39 ש' 5). בעניין זה הייתה עדותו עקבית ומבוססת.
146. באשר לתקופת עבודתה של התובעת, נשאל מר פנחסוב על המסמך מיום 17/07/17. מר פנחסוב לא הכיר את המסמך ולא ידע כיצד הגיע אליו, עמד על כך שהיא עובדת אצלו דרך מעיין החינוך התורני מ-2011 בלבד! ולא סבר שצריך להביא עדים לעניין זה (עמ' 27 ש' 6-17). אולם אישר כי התחילה לעבוד אצלו "מ-2006 דרך רשת החינוך התורני. היא קיבלה את המשכורת מרשת החינוך התורני שהיא עבדה אצלה, אצל רשת החינוך התורני, המשכורת הייתה מהם ולא ממני. כל גן ילדים תחת רשת החינוך התורני, מגיעה לו מפקחת דרך משרד החינוך. גם אני קיבלתי את זה. אני לא אמור לשלם לה. רשת החינוך התורני משלמת לה." (עמ' 27 ש' 19-22). מה פנחסוב נשאל מדוע לא הביאו מסמך שהם היו מצורפים לרשת מעיין החינוך התורני עד 2011 וציין כי הדבר ידוע. לפיכך, יכול היה ולא הביא מסמכים תומכים.עניין זה ייזקף לחובתו.
147. אולם ראיות חיצוניות תמכו בגרסתו. ראיה לכך שמדובר בתשלום בגין הוצאות ניתן לראות בתקופה בה מילאה מקום שלושה וחצי חודשים בשתי תקופות שונות. בעניין זה מציין מר פנחסוב "רק בזמן שהיא החליפה את המנהלת בתור ממלאת מקום 3 וחצי חודשים, בזמן הזה לא שילמתי לה. כי ידעתי שבזמן הזה היא מקבלת פרנסה... בחודשים האלה היא קיבלה תלוש שכר מרשת החינוך אפילו שהיא הייתה בפנסיה". בעניין זה יש כדי לתמוך בטענתו ששעה שקיבלה משכורת לצורך הגעה לעבודה ועבודתה כמ"מ מנהלת במוסד, עבודה שהוכרה על ידי רשת החינוך התורני ושולמה על ידי הרשת, לא היה מקום לתשלום החזר ההוצאות. עניין זה מטה את הכף לטובת גרסת הנתבעת ולהעדר יחסי עבודה.
148. בנושא זה עמד מר פנחסוב על דעתו והסביר מדוע לא הוצא לה תלוש (עמ' 31 ש' 9 – 18) בין היתר בשל בקשת התובעת לקבל מזומן בלבד. הוכח על ידי הנתבעים כי התובעת היא זו שביקשה לקבל מזומן בלבד (עמ' 29 ש' 15 – 17).
149. מר פנחסוב נשאל מדוע לא ערך הסכם עם התובעת ואמר "זה לא היה שכר זה היה הוצאות נסיעות ואחרים, לא ידוע לי שעושים הסכם עם מתנדבת."
150. כאמור, הגם שאין זה תקין שהתובעת לא נרשמה בשום מקום, והסכומים הוצאו מהקופה הקטנה ללא רישום, אין בכך להקים יחסי עובד ומעסיק.
151. מר פנחסוב עומת עם חוסר תקינות זו וציין כי זה היה רצונה של התובעת וכן "יש עניין שבקופת צדקה אנשים מן היישוב היו מביאים לי צדקות של מעשרות שלהם והיו אומרים לי כבוד הרב תחלק את זה איך שאתה מבין... אנשים מהיישוב הביאו את המעשרות לעמותה והכנסנו את זה לקופה הקטנה של העמותה. ש. כספים אלה לא נרשמו בספרים של העמותה. ת. נרשמו בתור קופה קטנה... להוצאות קטנות. מה שמבזבזים במכולת, נסיעות שיש למפקחת... יש לנו רו"ח שכל מה שהוא אומר אנו מקבלים, הוא הדריך אותנו והכל היה תקין לפי מה שהוא אמר, הוא ידע... לא כל הקופה הקטנה הלכה לתובעת. זה היה משולם לה בתור צדקה. היא לא הייתה מפקחת כי הייתה לנו מפקחת של משרד החינוך" (עמ' 29 ש' 14 עד עמ' 30 ש' 7) (דגש ש.ש.).
152. התובעת טענה כי העובדה שהנתבעת לא הביאה איש ממעיין החינוך התורני וגם לא את בן הדוד גבריאל ישראלוב שהיה בתחילת הדרך בהתקשרות עם התובעת תיזקף לחובת הנתבעת. כן טענה התובעת כי אי הבאת רואה החשבון להעיד אף היא תיזקף לחובת הנתבעים ותוחל החזקה כי לו היה מובא הייתה עדותו לרעת הנתבעים. אכן כן ! עניין אי הבאת העדים ייזקף לחובת הנתבעים. התובעת הרחיבה בטענה כי כבישת ראיות ואי הבאתן יש בה לפגוע במשקל גרסת צד. אכן זו הפסיקה וזו נר לרגלי בית הדין.
153. מר פנחסוב נשאל וענה לבא כוח התובעת לשאלה למה רואה חשבון לא הגיע להעיד : "ת. שמו, הוא במקרה חבר שלך, אבי שגב, לא חשבתי להביא אותו כי לפני כמה שנים כשהייתי לידו ביקשתי ממנו לדבר איתך, הוא סימס שלך ואני ראיתי את האסמס הזה הוא רשם לך למה אתה עושה לרב אורן את הדברים האלה, מה אתה רוצה ממנו? ענית לו שאתה הולך לגמור את הרב אורן. ה' עדי" (עמ' 30 ש' 8 – 12). חד משמעית אי הבאת רואה החשבון ואף לא העתקי כרטסות או דוחות בהם מופיעה הקופה הקטנה תיזקף לחובת הנתבעים. בפרט כשמר פנחסוב אומר שהוא יכול להמציא אותם (עמ' 30 ש' 18).
154. כמו כן עומת מר פנחסוב עם העובדה שלא הביא את אחיו יהודה לעדות, הוא מנמק זאת בחשש של אחיו ובהיות אחיו חסר סמכות אשר מבצע את מה שמורה לו הנתבע 2 (עמ' 33 ש' 9 – 26).
155. התובעת הצליחה להוכיח כי הנתבעת 1 נוהלה באי סדרים בנוגע אליה, ולמעשה שלא על פי הנהלים זאת נוכח העובדה שהנתבעים לא הביאו מסמכים של רואה חשבון, רישומי הקופה הקטנה ותיעוד אחר המצביע כי הדברים נעשו באופן מסודר גם אם מדובר בכספי צדקה של הורי התלמידים או של אנשים אחרים. רישום כזה חייב להיות מוסדר בפרט במוסד חינוכי. אף לא הובאו מסמכי מעיין החינוך התורני (עמ' 31 ש' 30 – 31).
156. על כן, בנטלי ההוכחה, היה על התובעת להוכיח יחסי עובד מעסיק. התובעת חדלה ,עדותה לא הייתה מהימנה והנטל על כתפיה. נבדקו מבחני הפסיקה וגם אם הנתבעת הייתה צריכה לנהל רישום ,כל המבחנים מצביעים על "התנדבות" והיעדר סטטוס של "עובדת".
157. התובעת טענה כי הנתבע 2 אינו אמין וכי העובדה שלנתבע 2 אין תעודת מנהל או מורה ממשרד החינוך ולא הייתה לו מעולם, מקעקעת את יכולתו לנהל בית ספר.
158. אולם לגרסתו היה רשום רק כמנהל הגנים מ- 2006 – 2011 ואילו מיכל רם הייתה רשומה כמנהלת בית הספר. הנתבע 2 הסביר כי "החוק במדינת ישראל לא מצריך מנהל עם תעודה לגנים אדם שפותח עמותה יכול לפתוח גנים ולרשום את עצמו כמנהל הגנים, העיקר שיש מפקחת ממשרד החינוך שהיא רשומה, הייתה לי מפקחת ממשרד החינוך. ש. מי הייתה המפקחת ממשרד החינוך. ת. שרה פנחסי" (עמ' 32 ש' 19 – 23). נוכח הנמקתו אין פגם בכך שניהל את הגנים ואין לזקוף זאת לחובתו.
159. העד עומת עם הטענה שהעדים מטעם התובעת טענו שהתובעת הייתה המפקחת שלהם ואתה היו בקשר ועל כך עונה "הם לא משקרים. היא הייתה המפקחת שלהם והם היו איתם בקשר, כן, פעם בחודש" (עמ' 32 ש' 28).
160. מר פנחסוב נשאל בקשר לכל המכתבים שהוגשו על ידי התובעת נספח ב' בתצהירה של התובעת וזו גרסתו "רוב המכתבים שם לא דוברים אמת הכניסו להם מילים לפה כאילו מה שצריך להיאמר בבית הדין מעורך דין ביטון, הוא ניסה להסית אותם מהמילים האלו. אין לי את זה לפניי, לא זכור לי כרגע כל המילים אבל מה שיש שם זה שקר גמור, כל הגננות יצאו מרוצות" (עמ' 40 ש' 3 – 6) זאת אמר כשהתצהיר והמסמכים לא בפניו.
עדי התובעת
161. במאזן נטלי ההוכחה יבדקו אף עדי הצדדים ומשקלם. נתייחס לעדויות העדים מטעם התובעת.
162. עדותה של הגב' הררי רפול מצביעה כי החלה לעבוד בעמותה ב- 9/2010 ועד סוף 2011. כל שידעה לומר היא כי התובעת התחילה לפניה. התובעת הכניסה אותה למוסד ולעמותה ,עדות זו הייתה מסוג "הכרת הטוב". מתברר כי הכירה את התובעת שנים רבות היכרות אישית בשכנות וכחברת משפחה אולם לא ידעה להשיב אם הפיקוח היה דרך מעיין החינוך התורני. (עמ' 42 ש' 18 – 19).
163. העדה נשאלה וציינה כי קיבלה תלושים כחצי שנה מתוך כלל שנת עבודתה וכי הפרשות לפנסיה שנכתבו לא בוצעו. חרף זאת לא הביאה מסמך ובו פנייתה לרב פנחסוב בעניין זה. בסופו של דבר מסרבת להתייחס לעניינה של התובעת"אני לא יודעת באיזה אופן היא הועסקה אני יודעת שהיא הייתה המפקחת שלי" (עמ' 43 ש' 7). גם בעניין שיעור השכר לא ידעה העדה להאיר את ענינו "...כל אחד זה נסגר מולו..." (עמ' 43 ש' 22). עדה זו לא האירה את עינינו בעניין סיבות העסקתה/התנדבותה של התובעת. עדותה הובאה על מנת להצביע על אי תקינות בנתבעת 1. אמנם אמרה כי לא היו עוד מפקחות אולם היא חדלה לעבוד בסוף 2011 ולכן אין בעדותה לסתור את עדות גב' מיכל רם.
164. מר בובליל שמואל העיד ולפי עדותו החל לעבוד כמורה באלול 2012 וסיים ב- 2015. לדבריו קיבלה אותו מיכל רם המנהלת יחד עם הרב אורן. חודש אחרי חדל הרב אורן להגיע ומר בובליל מיוזמתו התייעץ עם התובעת. הוא לא ידע מתי התחילה התובעת להתנדב בעמותה. לטעמו היא הייתה המפקחת של הגנים והתייעצו אתה בכל דבר "הרגשתי שהיא חלק מהמערכת" אולם לא ידע אם זה דרך מעיין החינוך התורני ולא ידע באיזה מסגרת הועסקה "לא יודע, זה נשמע לי לא הגיוני שהיא התנדבה" (עמ' 53 ש' 1 – 11). בפועל לא ידע מה מסגרת העסקתה רק "הרגיש" או "נשמע לו". עניין זה הוא רגש סובייקטיבי של מר בובליל בלבד. אין ספק כי מר בובליל נעזר בה רבות, נועץ איתה וקיבל ממנה חומרי לימוד "חומרי לימוד מזמן שהיא הייתה מחנכת" (עמ' 53 ש' 20). העד ניסה להעיד על מסיבות חומש אבל לא היה מעורב בהן ולא היה נוכח רק צפה בהכנות. לבסוף התברר כי יש למר בובליל טענות רבות נגד הרב אורן והעמותה אף שלא הגיש נגדם תביעה. עוד הוכח, כי מר בובליל חתם על עצומה כנגד העמותה שהופנה לרשת החינוך. מר בובליל אישר כי הוא קיבל תלושים וכי הוא לא יודע את רמת ההשתכרות של אנשים אחרים בעבודה. אף משקלה של עדות עד זה ותצהירו נמוכים אם בכלל. עד זה לא ידע את הדברים הרלוונטיים, לא את מעמדה ולא את מסגרת העסקתה ולא את שיעור התמורה. אין מחלוקת כי נעזר בה רבות אך גם אין מחלוקת כי מניעי עדותו היו מוכתמים בעניין אישי משכבר הימים כנגד הנתבעים.
165. הגברת רחל יום טוב העידה כי החלה לעבוד בעמותה בספטמבר 2006 וסיימה באוקטובר 2006 (החלה "אולי" באפריל 2006). עדה זו עזבה חודשיים לאחר כניסתה "בגלל משהו לא נעים שהיה לי איתו. סיכמנו על גובה של משכורת, עשינו הסכם עבודה וכשקיבלתי את המשכורת הראשונה ראיתי שזה לא מתקרב לסכום שקבענו. הלכתי אליו הראיתי לו את ההסכם, אמר לי זה מה שיש לי לתת כרגע וקרע את ההסכם. אבי לא הסכים לי לעבוד בצורה כזו נתתי את הלב והנשמה חצי שנה בלי שקל לא קיבלתי על זה כלום" (עמ' 60 ש' 1 – 5). עדה זו סותרת את עצמה תוך כדי דיבור. תחילה אומרת שעבדה חודשיים בסוף אומרת חצי שנה, תחילה אומרת שהיה לה הסכם בכתב ובכך סותרת את טענות התובעת כי לאף אחד לא היה הסכם בכתב, אחר כך מציינת שקיבלה את המשכורת הראשונה בסוף מציינת שלא קיבלה כלום. אין לתת כל משקל לעדות זו ולא רק בגלל שמדובר בחודשיים בלבד ב- 2006, כ- 13 שנה לפני שבאה למתן עדותה.
166. מנגד סותרת העדה את גרסת התובעת שעה שמציינת "ת. מלפני כן היא הייתה מפקחת בעוד גנים שעבדתי בהם. גם לאחר מכן קיבלתי גן חובה אחר והיא הייתה המפקחת שלי. ש. דרך איפה היא הייתה המפקחת שלך. ת. דרך מרכז החינוך התורני במקומות אחרים" וגם בחודשיים שעבדה בעמותה התובעת הייתה המפקחת שלה. "ברור" (עמ' 60 ש' 7 – 17). לטענתה בעמותה לא הייתה דרך מעיין החינוך התורני וזאת מאחר והעדה ואשתו של הרב אורן היו חברות קרובות אולם לא ידעה ממתי (עמ' 60 ש' 21 – 24). לבסוף נשאלה ש. אז את כועסת על הרב אורן. ת. אני כועסת עליו מאוד" (עמ' 60 ש' 30 – 31)(דגשים ש.ש.). חרף זאת לא זכרה מה היה שיעור המשכורת שלה. כאמור לעיל משקל עדותה זעום אם בכלל. מטענה האישי הניע אותה ליתן עדות על דברים שהתרחשו כ- 13 שנה לפני כן עליהם העידה ללא בסיס.
167. הגברת פנינה שרבטוב אשר לא הגיעה למתן עדות בהזמנה הראשונה ולא פעלה על פי החלטות בית הדין ,לא הביאה אישורים שנדרשה בפעם השנייה, החלה לעבוד בעמותה ב- 2007 וסיימה "ב- 2010 – 2011 משהו כזה" (עמ' 62 ש' 10). בתצהירה ציינה 2010 כמועד הסיום. אף לגבי מועד תחילת עבודתה כתבה בתצהיר 2007 ובמכתב 2006. העדה הודתה כי אינה יכולה לומר מתי התובעת התחילה להתנדב בעמותה. העדה מאשרת כי את המכתב אישר עורך הדין של גברת בלוקה לכתוב ואף מאשרת כי רוב הזמן קיבלה את התלושים והם היו מהנתבעת 1. העדה לא ידעה לומר אם באותה עת הייתה התובעת מטעם מעיין החינוך התורני (עמ' 63 ש' 8 – 9). אף עדה זו פנתה למר פנחסוב באמצעות עורך דינה וקיבלה הפרשי כספים. מעדותה אכן עולה כי הנתבעים לא פעלו באופן תקין ואף באופן לקוי (עמ' 64 ש' 6 – 18) יחד עם זאת לא הביאה את המסמך של עורך הדין או כל מסמך אחר והכל נטען בעלמא. גם אם הוכחו ליקויים בניהול הנתבעת ובהתנהלות הנתבע 2 עדיין עדותה לא שפכה אור על נסיבות ההתקשרות בין הנתבעים לתובעת.
168. משקל עדי התובעת אפסי אם בכלל נוכח המפורט לעיל. לא היה בהם לבסס את מעמדה כ"עובדת" או לשפוך אור על נסיבות העסקתה/התנדבותה. מנגד הוכחו מניעים לא ענייניים למתן עדותם.