פיקוח חובה של מפקחות ממשרד החינוך
98. התובעת מאשרת כי באותה תקופה הייתה מפקחת ממשרד החינוך על אותם המוסדות בשם דבורה ששימשה כמפקחת בכל אותה התקופה ופיקחה בעמותה (עמ' 13 ש' 27-32, עמ' 14 ש' 1-2).
99. חד משמעית הוכח, בכל אותה תקופה, כי פרט לתובעת הייתה מפקחת ממשרד החינוך לנתבעת. בכל אותה תקופה אף הייתה מפקחת נוספת מירה בבית הספר של העמותה. מירה פיקחה בתקופה שהתובעת הייתה בעמותה. אף זאת חד משמעית (עמ' 14 ש' 4-8).
100. קיומה של מפקחת ממשרד החינוך אוששה גם בעדותו של מר פנחסוב (עמ' 30 ש' 26, עמ' 31 ש' 27) דהיינו, הוכח כי לכלל מוסדות העמותה וגם בית הספר היו שתי מפקחות ממשרד החינוך. הגם שהתובעת טענה שהנתבעים לא הביאו מפקחת מטעם משרד החינוך לעדות וזאת יש לזקוף לחובתם, עדיין, הוכח כי היה פיקוח צמוד של משרד החינוך, במקביל לתובעת ובנפרד ממנה בכל התקופה נשוא המחלוקת וזאת לא נסתר.
101. לפיכך נשאלה התובעת אם הייתה לעמותה מפקחת מטעם משרד החינוך, לשם מה היה הצורך בה? "זה תשאל אותו, את הרב אורן. אם הוא מביא אותי למקום ואומר את מפקחת כאן, זה לא שאני מיניתי את עצמי. הוא מינה אותי. אין לי כתב מינוי" (עמ' 14 ש' 6-10) (דגש ש.ש.). לא נתנה התובעת לכך תשובה.
102. לפיכך לא חל על התובעת האמור בסעיף 20 לתקנות חינוך ממלכתי (סדרי הפיקוח) תשי"ז – 1956, בדבר חובת מנהל המוסד ומוריו לשתף פעולה עם מפקח ומדריך הממונים על אותו מוסד, להתחשב בעצותיהם ולהישמע להוראותיהם. אלו חלים ביחס למפקחות ממשרד החינוך בלבד. לתובעת לא נתנה הסמכות הזו.
103. אמירתה כי אין לה כתב מינוי מחזקת את היעדר התקשרות חוזית לתעסוקה מסודרת. בתצהיר (סעיף 5) הרב אורן פנחסוב הוא מסביר מדוע התנדבותה אושרה על ידו:"התובעת, גב' שושנה בלוקה, הינה אישה בת 75 כיום, אשר ביקשה לאחר סיום עבודתה במעיין החינוך התורני ויציאתה לפנסיה להמשיך ולתרום מזמנה וניסיונה... ומתוך כך להתנדב בגנים המופעלים על ידי העמותה מספר שעות בודדות בשבוע..."(דגש ש.ש.) ובהמשך "כפי שיפורט להלן, התובעת החלה להתנדב בעמותה החל מחודש ספטמבר 2011 בלבד... יציאתה לפנסיה בחודש אוגוסט 2011" (סעיף 12), ועוד "כי העמותה והחתום מטה נעתרנו לבקשתה של התובעת והסכמנו כי לאחר סיום עבודתה של התובעת כמפקחת במעיין חינוך התורני ויציאתה לפנסיה תמשיך התובעת לתרום... ובתוך כך תתנדב בעמותה מספר שעות בודדות בשבוע." (דגש במקור).
104. לפיכך, ככל שהתובעת ביקשה לברר אצל הנתבעים מדוע נדרשה עזרתה, שעה שהיו בקביעות שתי מפקחות מטעם משרד החינוך, הרי שזו הייתה תשובת הנתבעים. הם נעתרו לבקשתה להתנדב כדי שתוכל למלא את זמנה עם צאתה לפנסיה ולתרום מניסיונה וממרצה. בתצהיר אורן פנחסוב הוא מאשר עובדתית , כפי שגם אישרה התובעת, כי לאחר יציאתה של התובעת לפנסיה ועזיבתה את תפקידה כמפקחת במעיין החינוך התורני, שובצה בעמותה מפקחת חיצונית אחרת תחתיה מטעם משרד החינוך החל מספטמבר 2011 אשר הוחלפה ב-2014 כמפקחת על גני הילדים של העמותה מאז ובכלל. על פי תצהירו לא הייתה זקוקה העמותה למפקחת נוספת מאחר והיה פיקוח חיצוני של משרד החינוך.
105. עוד ציין כי לא ייתכן שמפקחת תהיה מועסקת ישירות על ידי הגוף המפוקח, שכן מפקחות הינן ממשרד החינוך ומשם הן מקבלות את שכרן.
106. אכן כך. הוכח כי לנתבעת ומוסדותיה היו מפקחות מטעם משרד החינוך והן היו המפקחות בעלות הסמכות. לא התובעת!
תום הלב
107. התובעת טענה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים ופיצוי על פיטורים שלא כדין, התובעת השליכה יהבה על נספח ה' בתצהירה – מכתב פנחסוב מיום 26/11/15. כשנשאלת היכן כתוב במכתב שהיא מפוטרת עונה כי האמירה שהיא כבר 15 שנה מצביעה שעבדה שם במובן סטטוס "עובדת"..
108. לטענתה המילים "עבודתך מגיעה לסיומה" מהווה פיטורים. אולם בהמשך מאשרת שהיו בניהם שיחות מקדימות, אף כי מציינת שניסתה לאתר אותו ולא ענה "לא שוחחנו אך עניתי לו בכתב והעברתי את זה למייל שלו. ש. איפה התשובה הזו שענית לו. למה לא צירפת לתצהירך. ת. לא ראיתי שיש צורך." (עמ' 15 ש' 25-32). חזקה כי צד שלא הגיש מסמך שהיה בכוחו להגיש, היה מסמך זה פועל לרעתו. מפליא שהתובעת לא הגישה מסמך תשובה שכתבה לרב פנחסוב על נספח ה' שהוא סלע המחלוקת בהליך זה. עניין זה ללא ספק ייזקף לחובתה.
109. פס"ד ע"ע 8228-10-19 שרון לוי נ' סגנון סוכנות ביטוח (1992) בע"מ (מיום 11/1/21 ,פורסם בנבו) קובע כי " צדדים לחוזה מחויבים לנהוג זה כלפי זה בתום לב, ועיקרון זה מעוגן בסעיף 39לחוק החוזים, הקובע כך:
"בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; הוא
הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה".(ברע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון ( 23.12.99 ) נאמר לעניין מהותו של עיקרון תום הלב כך:
"השימוש בזכויות... צריך להיעשות מתוך הגינות. לשם פגיעה בעיקרון
תום הלב לא נדרש שבעל הזכות יפעל מתוך זדון או רוע לב. די בכך
שפעולתו איננה עולה בקנה אחד עם הסטנדרטים הערכיים הראויים של
החברה הישראלית. עיקרון תום הלב קובע כי השמירה על האינטרס
העצמי צריכה להיות הוגנת ומתוך התחשבות בציפיות מוצדקות של
האחר".
צדדים ליחסי עבודה חבים בחובת תום לב מוגברת בשל אופיו המיוחד של חוזה העבודה והשלכותיו על חיי הפרט (דב"ע )ארצי( נא/ 3-148 אברהם צור - קליבר 87נשק ותחמושת בע"מ ) 2.5.91 (; ע"ע )ארצי( 29613-10-18 ניקולאי צ'רניצ'נקו -או.אר.אס. שירותי רפואה 2001 בע"מ ) 18.3.20 .)) (דגש ש.ש.)
110. התובעת חרף בקשות רבות ממנה לא פעלה על פי חובת תום הלב בהכפישה את המוסד החינוכי באופן חוזר ונשנה בפני ההורים גם כשנתבקשה לא לעשות כן. "צנעת הפרט" נשוא הכפשה זו היא בראש ובראשונה צנעת הזאטוטים בגני הילדים. לפיכך אף לו היה חוזה עבודה בין הצדדים, מה שאין כן לטעמנו, הרי התובעת היא זו שהפרה את חובת תום הלב בהתנהגותה.
111. הנתבעים טענו כי אולצו עקב התנהלותה לחדול להתנדבות זו שהסבה להם נזק.
לשון הרע
112. התובעת נשאלת ביחס לאמירות שאמרה, בגינן הלין הרב פנחסוב בקשר להתנהגותה, ולדבריה "זה מה שמפליא אותי. אני מפקחת של המקום, יש לי את כל הסמכויות... בתור אחראית של המקום הייתי צריכה לענות את האמת. אני לא אשקר. כל השנים ראו את ההשקעה שהייתה במקום ואת הגנים המפוארים שהשארתי שם, אז למה שלא אגיד את האמת? ש. מה האמת שאמרת להם. ת. יצאתי עם הרב יהודה פנחסוב לקניות, ביקשתי ממנו בובות, משחקים... הוא אמר שאין לו כסף. לקחתי קצת ושמתי בעגלה, אנחנו מגיעים לקופה ואני רוצה להראות לו, הוא אומר זה תורידי וזה תורידי. אני אמרתי להורים שאין לי תקציב ושייגשו בבקשה להנהלה שידברו. הבאתי את הדוגמא שהוא הוריד מהעגלה ולא הקציב את הכסף. יותר מזה, הוא הסכים על אופניים אחד לשלושה גנים. הילדים יריבו. אמרתי לו להניח אותם במחסן עד שתהיה אפשרות לרכוש עוד אופניים. ש. למה לא שלחת מכתב תשובה למכתב של הרב אורן מיום 26/11 ואמרת שלא היו מעולם שיחות כאלה בניכם ושלא הוחלט שתפסיקי להוציא החוצה פרטים ושיחות שקשורים להנהלה ולהתנהלות פנימית של המערכת. ת. לא היה דבר כזה. לא היה שפניתי להורים והתלוננתי. הורים פונים אליי ואני עונה. אני לא הלכתי לומר להם, יש הבדל בין הדברים. ש. אבל לא ענית למכתב הזה. ת. בוודאי שלא. כי לא היה שום הסכם ולא היו שום תנאים והוא היה צריך לתת לי כזה דבר." (עמ' 16 ש' 6-18) (דגש ש.ש.). התובעת טעתה בעניין הסמכות כפי שהורחב לעיל. התובעת מאשרת כי דברה נגד הגן כשנשאלה. וכי התלוננה בפני ההורים. בכך תמכה עדותה בגרסת הנתבעת לחלוטין.
113. לא למותר לציין, כי עדותה זו בדבר היעדר משחקים בתלמוד תורה נסתרה בעדות הגב' כרמית כהן אשר ציינה במפורש כי "היא אמרה לי כרמית לא קונים צעצועים לתלמוד תורה... אחרי שנכנסתי לכיתות וראיתי שזה לא נכון ויש משחקים בשפע" (עמ' 72 ש' 12 – 14).
114. כאמור, לא זו בלבד שהתובעת מודה שהיא סיפרה להורים את כל ההתרחשות לפרטי פרטים מול יהודה פנחסוב בקניות, אלא שהיא סותרת את עצמה שעה שאומרת שלא שלחה מכתב תשובה למכתב של הרב אורן מיום 26/11 (עמ' 16 ש' 17), וזאת בניגוד לאמירתה קודם שענתה לו בכתב ושלחה לו במייל תשובה למכתב הזה (עמ' 15 ש' 30-32).
115. מדובר בסתירות מהותיות לכל אורך הדרך ובפרט בקשר למסמך שהיה או לא היה.
116. מכל מקום, הנתבעים הוכיחו כי התובעת סיפרה להורים והתלוננה גם על מה שנכון בעיניה וגם על מה שהוכח כלא נכון. לדידנו אין הבדל אם הם פנו אליה והיא סיפרה או שהיא יזמה פניה אליהם. השורה התחתונה, התובעת סיפרה להורים הכל, גם מה שלא היה ראוי לחלק איתם לו הייתה אכן נושאת סמכות במשרה מחייבת ולא כמתנדבת.
117. התובעת לא הוכיחה כי מפקחות אחרות מטעם משרד החינוך פנו להורים בקשר להתנהלות זו או אחרת של הנתבעים, או שמפקחות אלו מצאו פגם כלשהו בהתנהלות הנתבעת. לו הייתה פנייה כזו של המפקחות מטעם משרד החינוך ניתן היה לראות אולי צידוק להתנהלות התובעת מול ההורים. אולם כאמור לא הוכח כך על ידה.
118. התובע במודע הוציאה דיבתה של הנתבעת רעה להורים. אך לא הוכח מה בדיוק נאמר ולמי לפיכך לא יושת על התובעת תשלום שנתבע בתביעה שכנגד.
תחשיבי התובעת – רכיבי התביעה
119. התובעת הציגה חוות דעת של מר טל וייס ביחס לחלק מתחשיביה ( נספח ד') (להלן: חוו"ד מומחה).
120. התובעת נשאלת כיצד הגיעה לפיצוי על אי עריכת שימוע בסך 117,600 ₪ ועונה "את החישובים בתביעה שלי עשה חשב המשכורות, אני לא עשיתי אותם" משלא ידעה לענות לא נשאלה על התחשיבים מבלי לגרוע מטענות הנתבעים (עמ' 15 ש' 13-14ש' 16-17).
121. התובעת נשאלה ביחס להסכם "לתקופה קצובה" (על פי סעיף 26 לתצהירה) ולא יכלה להצביע על הסכם כזה, הכחישה כי קיים הסכם מ-2006 ועד 2015 (עמ' 17 ש' 2-5).
122. התובעת נשאלה ביחס לתביעה של 50,000 ₪ בגין עגמת נפש, אשר לא מופיעה בחישוב בחוות דעת המומחה, ועונה "אני לא יכולה לדבר על זה כי זה באמת כאוב לי... ופתאום יום בהיר אני לא מקבלת מכתב, אני מקבלת טלפון מאחד העובדים... אומר לי תגידי לי זה נכון..." התובעת מייחסת זאת לרב חכים, אולם לא הביאה אותו למתן עדות. מכל מקום, לא ידעה לציין כיצד הגיעה לסך-50,000 ₪ (עמ' 17 ש' 7-12, עמ' 6 ש' 20-21). לא ענתה מה מקור הסכום, פרט לכך שעורך הדין אמר לה ושכאב לה. התובעת התעלמה מתרומת התנהגותה להפסקת ההתנדבות.
123. התובעת נשאלה ביחס לסעיף 36 לתצהירה כיצד הגיעה לסכום של 981,600 ₪,"חשב המשכורות עשה את זה... יש כללים וחוקים לא?" (עמ' 18 ש' 1-8). כשנשאלת היכן נמצא החישוב עונה "שיהיה צורך החשב יציג בפניכם".
124. בסעיף 25 לתצהיר התובעת היא מציינת כי יש לה הקלטה של הנתבעים שהם מודים שהם חייבים לשלם לה את השכר אך מתנים זאת בחתימתה על כתב סילוק וויתור. התובעת נשאלת היכן הקלטות והיא מציינת כי לא היה ולא נברא. לאחר קריאה חוזרת בתצהירה, היא אומרת "אני אמרתי (קוראת שוב...) אם אני אסכים לתנאים שלו אז לא תהיה שום... אמרתי לו אם נשתווה בנינו מה טוב. עכשיו כשלא השתווינו תיגשו לעורך הדין תדברו איתו." (עמ' 21 ש' 12-14). הנתבעת הוכיחה כי למעשה מי שניסה להפעיל כוחנות במשא ומתן כדי לקבל בסיום ההתקשרות בהתנדבות כסף היא התובעת עצמה. טענותיה כי הייתה כלפיה התחייבות כלשהי להשלמת שכר בהקלטה, או איום בהחתמה על כתב סילוק תביעות הופרכו כליל בעדותה שלה.
125. מר טל וייס הגיש את נספח ד' לתצהיר התובעת – חוות דעת מטעם "גמולים ייעוץ למורה" בנוגע להפרשי שכר ותנאים סוציאליים של התובעת. חוות דעתו ניתנה כחוות דעת מומחה ועליה נחקר נגדית. הגם שסבורים אנו כי אין מעמדה כמעמד "עובד", נקדים ונציין כי גם לו היה מעמדה כזה, מה שאין כן, לא היה בחוות דעת זו, כדי לסייע לתובעת.
126. מר וייס נשאל ביחס לנתונים עליהם התבסס במסגרת חוות דעתו ואישר כי ניתנו לו על ידי התובעת. יחד עם זאת, בהקשר להיקף העסקתה לא היה מודע כלל לפרטי ונספחי תצהירה (עמ' 21 ש' 26). בניגוד לתצהירה על פיו עבדה מ-2006, 5.5 שעות, יומיים בשבוע, 11 שעות שבועיות ומ-2011 - 4 ימים בשבוע, דהיינו 22 שעות שבועיות, הרי שחוות הדעת נעשתה על פי חישוב של 28 שעות שבועיות אולם לשנים 2014-2015 בלבד, בהנחה שהועסקה 4 ימי עבודה. ביחס לשנים 2006 – 2015, ההנחה הייתה יומיים בשבוע. חוות הדעת לא תאמה העסקה במציאות.
127. כפי שציינו לעיל בהרחבה, התובעת לא יכלה להצביע על מסגרת העסקה מ-2011 ואילך ואין לדעת כמה ימים בשבוע התנדבה בפועל. הוכח יוםאחד בשבוע, בשנה האחרונה מקסימום יומיים, כשעתיים בכל פעם. משכך הנחת העבודה של המומחה ביחס להיקף העסקתה לצורך חישובי זכאות תשלום מוטעית אף בזאת.
128. המומחה מודה כי "לא מסרו לי כמה שעות. אמרו לי יומיים בשבוע." (עמ' 22 ש' 2). המומחה הניח "כי יום פיקוח זה 7 שעות" (עמ' 22 ש' 4). לבסוף מודה כי לו נבחן היקף העסקה המשקף חלקית את שעות ההתנדבות, חוות דעת הייתה משתנה :"היקף משרתה עומד על 26%, מבחינת שכר... יש שכר חודשי וכל הנגזרות ממנו... ש. זה משפיע על כל הנגזרות האחרות בהתאם. ת. נכון." (עמ' 22 ש' 19)(דגש ש.ש.).
129. מר פנחסוב עמד על כך שמדובר מקסימום יומיים בשבוע שעתיים כל פעם ולא 4 – 5 שעות כטענתה (עמ' 37 ש' 10 – 17). אף מיכל רם ידעה שלא מדובר בעובדת ולא דרשה ממנה לעבוד כמו יתר העובדים (עמ' 38 ש' 1 – 6, ש' 18).
130. הוכח כי היקף המשרה שחושב בחוו"ד המומחה מוטעה ומשפיע על כלל החישוב.
131. עוד הוכח כי שינוי היקף משרה משנה את הוותק בפיקוח "ת. הוותק בהוראה לא היה משתנה, הוותק בפיקוח היה משתנה. לצורך הוותק בהוראה צריך לעבוד שליש משרה לפי שעות הוראה, זה בית ספר יסודי או תיכון? ש. מה אמרו לך שזה. ת. זה רלוונטי לצורך אחוז המשרה שלה לגבי שעות הוראה. אם זה יסודי היה לה 11 שעות שבועיות. היא פחות משליש משרה בפיקוח. אבל כשעות הוראה יש לה שליש. בסיס משרה בהוראה זה 30. אם לוקחים שנות גיל, הבסיס רק 26... ש. ואיך זה משנה את חוות הדעת שעבד 26% משרה... ת. רק בחישוב השכר החודשי..." (עמ' 23 ש' 1-13)(דגש ש.ש.). נותן חוות הדעת לא קיבל מידע מהתובעת אם זה היה יסודי או תיכון ומה היקף המשרה האמיתי אשר לדבריו יש לו השפעה על וותק בפיקוח ועל החישובים.
132. המסקנה לדידו היא שאם לתובעת 26% משרה ולא כפי שחישב המומחה, אשר הוטעה בנתונים שנמסרו לו, "השכר הכולל שלה שכולל את גמול הפיקוח יורד ל-4,000 ₪. כי גמול הפיקוח כמו שרשמתי בהתאם לחלקיות משרתה." (עמ' 23 ש' 17-18). כך בפשטות נגזר החישוב לפחות מחצי בחוו"ד המומחה. ואידך זיל גמור.
133. עוד הוכח על ידי הנתבעת כי לא הוצגו בפני המומחה תלושי השכר של התובעת לחודשים אוגוסט ומאי 2011, ולאחר שעיין בתלושים ציין כי הם רלוונטיים לצורך קביעת קידום בוותק הוראה (עמ' 23 ש' 24-30). הלכה למעשה, כלל לא ראה את התלושים של התובעת ולא ביקש אותם (עמ' 23 ש' 31 – עמ' 24 ש' 2). כל חוות הדעת הינה "התבקשתי תחת ההנחות שניתנו לי לעשות את החשבון, מה היה שכרה לשנת הלימודים 2014-2015 היפותטית." (עמ' 24 ש' 1-2), (דגש ש.ש.).
134. הוכח כי חוות הדעת לא מבוססת על העובדות לאשורן, כלל , ולכן אין ליתן לחוו"ד המומחה כל משקל. יודגש כי אין בכך לגרוע ממומחיותו של המומחה אשר הוטעה בנתונים שנתנו לו ועליהם ביסס את חוות הדעת ובשל כך יצאה היפותטית. "... כי התבקשתי לכתוב משהו וירטואלי על סמך הנתונים שקיבלתי." (עמ' 24 ש' 17-18).
135. אף בחקירה חוזרת עולה כי הסתמך על אישור משרד החינוך לגבי דרגה, וותק וגמולים שהיו לה בספטמבר 2008 ועל דבריה שלה ביחס לשעות שהיו לה בפיקוח. אף בחקירתו החוזרת מתברר שלו היה משכלל ולו חלק מהנתונים שהובאו בפניו, היה שכרה יורד מ-10,390 ₪ ל-8,171 ₪, כ-2,000 ₪ פחות. לא מדובר בזוטי דברים, וזאת כאמור בחקירה חוזרת.
136. חוות הדעת של המומחה, שלא באשמתו, חסרת כל תוקף ומשקל. לפיכך התובעת לא הוכיחה, מה היה, אם וכאשר היה בכלל, השכר שהיה מגיע לה לו היו יחסי עובד ומעסיק, מה שאין כן. גם מטעם זה יש לדחות רכיבי תביעתה ותחשיביה.