30. לטענת התובעים, בהתאם לפסקאות 13, 14, 15 ו-17 שבפסק הבוררות, לרבות הקביעות כי "הסכם הלוויין חל הן על עסקאות קיימות והן על עסקאות עתידיות", וכן כי "הסכם הלוויין חולש גם על הסכמים ועסקאות שייערכו בעתיד, שכן, כאמור הסכם הלוויין צפה פני עתיד וכוונת הצדדים הייתה להחיל אותו על עסקאות עתידיות ולא רק על הסכמים קיימים", וכן כי "העדר עדכון נספח א' להסכם הלוויין אינו פוגם כהוא זה בתוקפה המשפטי המחייב של העסקה שנחתמה במסגרת הסכם הלוויין ואת החלתו של ההסכם עליה", הרי שיש לתת פרשנות מרחיבה להסכם הלוויין, וכפועל יוצא, זכאים התובעים לקבל כספים מכוח הסכם הלוויין, הן מעסקאות קיימות והן מעסקאות עתידיות, בין אם נרשמו בנספח א' ובין אם לא, הגם שסברו אחרת בהליך הבוררות.
31. לטענת התובעים, הנתבעים הפרו את הסכם הלוויין בכך שלא העבירו לתובעים תשלומים נדרשים לפי הסכם הלוויין בגין עסקאות שביצעו בעצמם או באמצעות צדדים שלישיים, אשר היו בתחום פעילותה של החברה המשותפת, ואף הוסתרו מהתובעים בבוררות, עסקאות שהסכם הלוויין חל עליהם, שהזכאות לגביהם נוצרה עד לתום תקופת הסכם הלוויין, קרי יום 09.05.2014, ושל כל הכספים שהתקבלו בגין פרויקטים אלה עד ליום 09.05.2019 (סעיף 52 לכתב התביעה).
32. לטענת התובעים, במעשיהם או במחדליהם, הנתבעים הפרו את חובתם לקיים את הוראות הסכם הלוויין בדרך מקובלת ובתום לב, התעשרו שלא כדין על חשבון התובעים.
33. לטענת התובעים, הנתבעים הפרו חובתם להתחרות בעסקי החברה, וכן להימנע מניצול הזדמנויות עסקיות של החברה, וזאת בהתאם לסעיף 254 לחוק החברות, התשנ"ט-1999.
עיקר טענות הנתבעים
34. לטענת הנתבעים, טענת התובעים בדבר "ניצול הזדמנויות עסקיות של החברה" מכוח סעיף 254 לחוק החברות, הינה בבחינת הרחבת חזית אסורה, הועיל וטענה זו הועלתה פעם ראשונה בסיכומי התובעים, וזאת לאחר הבנה כי התביעה המבוססת על הפרת הסכם הלוויין, עתידה להידחות. מעבר להרחבת חזית אסורה, הרי שטענה בדבר ניצול הזדמנויות עסקיות של החברה הינה טענה היכולה להיטען אך ורק במסגרת של בקשה לאישור תביעה נגזרת, הליך אחר ושונה מהתיק שהתנהל בין הצדדים.
35. לטענת הנתבעים, התביעה הינה בבחינת מסע דיג פסול "לתפוס ברשת" כמה שיותר עסקאות שנעשו מצד ו/או ע"י הנתבעים, וזאת על מנת לקשור עסקאות אלה יחד עם תחומי הפעילות שהחברה עסקה בהם. התובעים לא ביססו כל זכות לכאורית שיש בה כדי להצדיק סעד של מתן חשבונות.
36. לטענת הנתבעים, הפעילות הנטענת מושא תביעתם של התובעים, אינה בתחום הפעילות המוגדר של החברה המשותפת. מדובר בתחומי פעילות שהנתבעים עסקו בה עובר להקמת החברה המשותפת, ועל כן היו רשאים להמשיך ולעסוק בהם גם לאחר הקמתה. התובעים ידעו בזמן אמת על פעילותם של הנתבעים, לא הביעו כל התנגדות לקיומה ולא דרשו קבלת כספים בגינה. נוה ידע על פעילויות אלה.
37. לטענת הנתבעים, כל העסקאות שהתובע מייחס לנתבעים בכתב התביעה, אינם מעניינו של התובע, שעה שעסקאות אלה לא אושרו על ידי הצדדים כ"עסקאות לוויין", ועל כן אינן כלולות בהסכם הלוויין. הצדדים הסכימו כי על מנת שעסקה תיחשב לעסקת החברה המשותפת, על הצדדים להסכם הלוויין להסכים עליה "פה אחד", ולהוסיפה להסכם הלוויין. עניין זה הוכרע גם בפסק הבוררות.
38. לטענת הנתבעים, פרשנות פסק הבוררות על ידי התובעים שגויה. הבורר לא קבע שהסכם הלוויין חל על כל תחום עסקי, לחלופין על כל פעולה אישית של מי מהצדדים שאינה בקשר לחברה המשותפת, אלא חל אך ורק על שני תחומים שהוגדרו על ידי כל הצדדים, בעבר בהווה ובעתיד, עם חברת קלומורגן. פרשנות פסק הבוררות של התובעים, הינה יציקת תוכן שגוי ומופרך לפסק הבוררות, בבחינת "יש מאין".
המתווה הדיוני וההליך
39. ביום 07.08.2019 ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים באשר למתווה הדיוני, כי הדיון יפוצל באופן שהצדדים יגישו ראיות מטעמם אך ורק בהתייחס לשתי שאלות המצומצמת, ודיוני ההוכחות שנקבעו יעסקו אך ורק בשאלות מצומצמת אלה, אשר הינן כדלקמן: "האם כטענת התובעים תחום פעילותה של החברה כלל את כל התחום הביטחוני, צבאי ואזרחי, ימי ויבשתי (להבדיל מתחום הקורבטות וצוללות לחיל הים הישראלי בלבד) והאם כטענת התובעים הנתבעים היו כפופים לאי תחרות ביחס לתחום הפעילות הנטען על ידי התובעים."
40. מטעם התביעה, הוגש תצהיר עדותו הראשית של מר נוה, וכן מעל אלף דפי נספחים (ליתר דיוק 1,236 דפי נספחים). על אף שבכתבי טענות התביעה אוזכרו שמות רבים של קצינים בכירים, אף לא אחד מהם הגיש תצהיר עדות ראשית לטובת גרסת התביעה, ואף לא אחד מהם הוזמן למסור עדותו לטובת גרסת התביעה.
41. מטעם ההגנה, הוגשו תצהירי עדותם הראשית של הנתבעים, מר דוד הרפזי ומר מורן הרפזי, וכן מאות דפי נספחים (ליתר דיוק 455 דפי נספחים). מעבר לתצהירי העדות של בעלי הדין עצמם, הוגש תצהיר עדותו הראשית של עד מטעם ההגנה, ד"ר שלף, שצודד בגרסת הנתבעים.
42. ביום 18.12.2019 התקיימו דיוני הוכחות, אשר הוקלטו ותומללו לסך של 170 עמודים.
דיון והכרעה:
תחום פעילות החברה
43. השאלה הראשונה שהצדדים הסכימו לדון בה כחלק מההסדר הדיוני הינה, האם כטענת התובעים תחום פעילותה של החברה המשותפת כלל את כל התחום הביטחוני, צבאי ואזרחי, ימי ויבשתי, להבדיל מתחום הקורבטות וצוללות לחיל הים הישראלי בלבד.
44. ראשית, אפנה לעקרונות יסוד, אשר יפותחו לכדי דיון.
לפי סעיף 4 לחוק החברות תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), חברה הינה אישיות משפטית עצמאית הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה כגוף מאוגד. לפי סעיף 11 לחוק החברות, עיקר תכליתה של חברה היא לפעול על פי שיקולים עסקיים להשאת רווחיה.
45. בניגוד לגופים סטטוטוריים, חברה אינה מוקמת מכוח חוק, אלא מכוח הסכם בין מייסדיה, דבר המוצא את ביטויו במסמכי היסוד שלה, ואילו הדין נותן למעשה רק תוקף להסכמה זו. משכך, נמצא שקרוב יותר לעניין "חברה" הינו "אדם", ולא גופים סטטוטוריים, וכשם שסעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, קובע כי כל אדם כשר "לפעולה משפטית", וכי כשרות זו ניתן להגבילה רק בחוק, כך גם החברה, הינה בעלת כשרות מלאה בכפוף להוראת החוק (עיינו יוסף גרוס, חוק החברות, מהדורה חמישית מורחבת, חלק א', תשע"ז-2016, עמ' 164-165, להלן: "גרוס").
46. מסמכי ההתאגדות של החברה כוללות כיום מסמך אחד בלבד והוא תקנון החברה. תקנון החברה קובע את המסגרת המשפטית שבה תתנהל החברה. כיום אין תקנון סטנדרטי ואין תקנון לדוגמא, כפי שהיה בפקודת החברות בעבר. תקנון חברה חייב לכלול פרטים בין היתר בקשר למטרות החברה (עיינו גרוס, עמ' 146-145).
47. מעיון בנסח החברה שהוגש לבית המשפט, עולה כי מטרות החברה הינן "לעסוק בסוגי עיסוק שפורטו בתקנון". אף אחד מן הצדדים לא הגיש לבית המשפט את תקנון החברה המשותפת ממנו ניתן היה אולי לחלץ באופן ברור יותר את מטרותיה, לחלופין ללמוד על תחומי פעילותה המוסכמים.
48. מהאמור לעיל עולה נקודת הבסיס, שהחברה המשותפת רשאית הייתה לעסוק בכל תחום שחפצה הייתה לעסוק בו, כל עוד תחום העיסוק הינו בגדר מסגרת החוק. מכאן אפנה לגרסאות הצדדים בדבר תחום פעילותה של החברה.
49. לגרסת התובעים, תחום פעילותה של החברה המשותפת כלל את כל התחום הביטחוני, צבאי ואזרחי, ימי ויבשתי, וזאת להבדיל מתחום הקורבטות וצוללות לחיל הים הישראלי בלבד. לגרסת הנתבעים, גרסתו של התובעים אינה נכונה, וחלה בגרסתם "אבולוציה" ו"פיתוח" שאינו משקף את המצב להווייתו, בכל הנוגע לתחום פעילות החברה המשותפת לאורך ניהול הסכסוך.
מוצאת אני כי יש אמת בטענת הנתבעים.
50. בכתב ההגנה שהגיש נוה בהליך הבוררות, טען נוה באשר לעיסוקי החברה כי:
"החברה הוקמה לצורך פרויקטים צבאיים ימיים בלבד. הוסכם על השותפים כי כל הזדמנות עסקית חדשה בתחום זה תבוצע ע"י החברה למעט פרויקטים שהחלו טרם הקמת החברה." (סעיף 9 לכתב ההגנה בתיק הבוררות) [ההדגשות במקור – א.א].
51. גרסה זו נכתבה בשנית על ידי נוה, בסעיף 9 לכתב התביעה שכנגד, שהגיש בתיק הבוררות.
גרסה זו נכתבה בשלישית על ידי נוה, בסעיף 2 לתגובה לכתב ההגנה שכנגד, בתיק הבוררות.
52. לעומת גרסה זו שהייתה ברורה וחד משמעית עליה חזר נוה מספר פעמים, בתצהיר עדותו הראשית שהגיש נוה בהליך דנן, החלה להשתנות גרסתו ולהתרחב, כדלקמן:
"אדגיש, הכוונה בהקמת החברה הייתה לרכז כוחות לפעולה משותפת גם בישראל וגם בחו"ל, בנושאים ימיים ולא ימיים, צבאיים, ביטחוניים, אבטחתיים (סעיף 23 לתצהיר עדות ראשית של נוה).
53. בתצהיר עדותו הראשית, עוד טען נוה כי:
"ניתן לסווג את התחומים שבהם פעלה החברה כצבאיים, ביטחוניים וכאבטחתיים, תלוי בהגדרה המדויקת של תחומים אלה ובמידת החפיפה ביניהם." (סעיף 18 לתצהיר עדות ראשית של נוה).
54. ביני לבין עצמי תהיתי, כיצד יוכל בית המשפט היושב על המדוכה, להגדיר את תחום הפעילות של החברה המשותפת, זאת בזמן שאפילו התובע, בכבודו ובעצמו, הנושא בנטל הראיה והשכנוע, מתקשה לספק לבית המשפט הגדרה ברורה בנוגע לכך, ומציין כי תחום הפעילות של החברה המשותפת "תלוי בהגדרה המדויקת של התחומים ובמידת החפיפה ביניהם".
ודוק, ההגדרה שסיפק נוה, אין בכוחה לעזור לבית המשפט בפועלו להכריע בדבר תחום פעילותה של החברה, שכן אין הגדרה זו מגדירה, מלשון 'גדר', את תחומי הפעילות של החברה. למעשה, הגדרת תחום פעילות החברה המשותפת על ידי הגדרה מדויקת של התחומים האמורים לעיל - צבאי, ביטחוני, אבטחתי - הינה בבחינת הגדרה רקורסיבית, כלומר, תחילה יש להגדיר את התחום הצבאי, הביטחוני והאבטחתי, טרם נוכל להגדיר את אשר אליו התכנסנו, הגדרת תחומי פעילותה של החברה.
55. לצורך הוכחת גרסתו, צירף נוה לתצהירו נספחים רבים, לרבות התכתבויות אלקטרוניות, מצגות בנושאי מזל"טים, מצגות בנושאי מכ"מים, מצגות בנושאי מערכות נשק, תכתובות שונות בין גורמים שונים, שהתפרסו כולם על פני 4 אוגדנים, והיוו מעל לאלף דפי נספחים.
56. עדותו של נווה הייתה עדות יחיד. על אף נספחים רבים שצירף לכתב טענותיו, נוה לא זימן מטעמו ולו עד אחד, לחלופין לא הגיש תצהיר עדות של עד אחד מטעמו, היכול לבסס טענותיו בקשר לתחומי פעילות החברה הנטענים על ידו.
57. האם די בהודעות דואר אלקטרוני ששלח מי מהצדדים כדי להוכיח לבית המשפט את תחום פעילותה של החברה? האם התכתבות של מי מהצדדים ללקוח, לחלופין בעל תפקיד בחברת חוץ, יש ביכולתה להוכיח כי עסקינן בהזדמנות עסקית שהייתה יכולה להניב לחברה המשותפת כספים לטובתה? האם המצגות וכתבות האינטרנט בקשר לעסקאות שנעשו על ידי ו/או עם חברת חוץ, ולא על ידי החברה המשותפת עצמה, יש בכוחן כדי להוכיח משהו בקשר לתחום הפעילות של החברה המשותפת? תשובתי לכך בתיק דנן הינה שלילית.
58. לצורך פתרון הסכסוך בין הצדדים והדיון המשפטי אד הוק, השאלה בדבר תחום פעילותה של החברה איננה שאלה המתייחסת לשאלת חריגתה של החברה ממטרותיה, קרי דוקטרינת ה"אולטרה-וירס", כמו כן איננה שאלה תיאורטית אקדמאית, וכמו כן איננה שאלה הקשורה לניבוי עתידות מה יכול היה להיחשב הזדמנות עסקית של החברה. השאלה בדבר תחום פעילותה של החברה לעניינינו, קשורה היא באופן ישיר וחד משמעי למהות התקשרותם של הצדדים זה עם זה, סיבת התאגדותם של הצדדים יחדיו לכדי חברה בערבון מוגבל, וכן מה היה תחום הפעילות המרכזי, בבחינת ליבה, סביבו התאגדו יחדיו הצדדים. ומן הכלל אל הפרט.
59. הנפשות הפועלות הינם כולם בוגרי חיל הים, קצינים, חלקם אף נושאים על כתפיהם דרגות קצונה בכירות ביותר. עסקינן באנשי עסקים עם רקע צבאי ימי נרחב, בעלי היכרות מוקדמת, שהתאגדו יחדיו לכדי חברה, על מנת לנצל את ניסיונם המקצועי והעסקי לטובת איתור הזדמנויות עסקיות הקשורות לפעילויות חיל הים הישראלי, ובדגש קורבטות, אשר כונתה על ידי הצדדים - The Israeli Corvette.
מובהק בפני כי המכנה המשותף היחידי של הצדדים, בין אם הוגדר כבעל מניות בחברה ובין אם הוגדר כנושא משרה, הוא חיל הים, כלומר, צבאי ימי.
60. בפרופיל החברה נכתב כי זו הוקמה במטרה ספציפית לתמוך בתוכניות ימיות רחבות היקף, כדי לכסות את כל הענפים הרלוונטיים לתוכניות ימיות רחבות היקף (שיווק, קידום, ניהול ותמיכה טכנית):
"The ADS Group was established in 2002 with the specific purpose of supporting large-scale naval programs… The group was established to cover all relevant disciplines for major naval programs (Marketing, promotion, management, and technical support)…" .(ההדגשות אינן במקור – א.א)
ובתרגום חופשי:
"קבוצת ADS הוקמה בשנת 2002 במטרה ספציפית לתמוך בתוכניות ימיות רחבות היקף... הקבוצה הוקמה כדי לכסות את כל התחומים הרלוונטיים הקשורים לפרויקטים ימיים רחבי היקף (שיווק, קידום, ניהול ותמיכה טכנית)..."
61. כוונת הצדדים המקורית הייתה כי החברה תהיה בבעלות החברות שבבעלות הצדדים, חברות שכבר היו קיימות, וזאת על אף הידיעה בדבר תחומי העיסוק הקרובים, לחלופין משיקים, הן במסגרת אישית והן במסגרת החברות שבבעלות הצדדים (עיינו סיכום פגישה מיום 25.08.2020).
62. בחקירתו הנגדית השיב נוה כי ידע על כל תחומי העיסוק והפעילויות של השותפים האחרים (מורן הרפזי, דוד הרפזי וד"ר שלף), וכי אם היה מוצא לנכון להתנגד לתחומי העיסוק והפעילות, היה עושה זאת, כדלקמן:
ש: אתה אומר - האם ב-100% ידעתי את כל מה שדודו ומורן עושים
ואת מה ששלף עושה. אני ידעתי הכל, והם ידעו עלי הכל. נכון?
ת: כן. מה שרצו להתנגד - התנגדו...
(עיינו עמ' 41 ש' 3-12 לפרוט').
63. נוה לא התנגד לפעילויות אלה בזמן אמת, משמע ידע והסכים כי שותפיו, וכן הוא, רשאים להמשיך ולעסוק בתחומים הפרטיים בהם עסקו עובר להקמת החברה, ושאינם בליבת תחום עיסוק החברה המשותפת אותה ייסדו.
64. נוה לא הוכיח כי במועד הקמתה של החברה המשותפת, הצדדים התכוונו למנוע את המשך הפעילות העסקית שלהם עצמם, בין אם כבעלי מניות ובין אם כנושאי משרה בחברה המשותפת, בין אם כיחידים ובין אם באמצעות החברות שבבעלותם.