בסעיף 15- 17 לתצהיר עדותו הראשית פרט את מעמד החתימה על הצוואה:
15. ביום 24.9.2017 באותה השעה הגעתי שוב לבית המצווה, גם הפעם היו שם הבן- א.א והמטפלת ההודית, ביקשתי מהם לצאת שוב מהדירה וכך עשו, ל.א ישבה גם הפעם במיטה כשהיא נשענת על כריות, שאלתי אותה איך היא מרגישה והיא אמרה "יותר צעירה" וצחקה לעצמה. הקראתי לה את הצוואה , התרשמתי שהיא מרוכזת ומבינה והיא גם אישרה לי בסוף שהצוואה הזו היא בדיוק מה שהתכוונה. היא ביקשה ממני לעזור לה לשבת כך שרגליה יהיו על הרצפה, עזרתי לה כבקשתה, היא חתמה ביד ימין על שני עותקי הצוואה, שאלתי אותה אם הכינה לי את התשלום והיא אמרה שיש מעטפה מתחת לכרית שלי, במעטפה ספרתי 4,000 ₪ כמוסכם. זכור לי שכל השטרות היו שטרות 200 ₪ אדומים, אמרתי ל- ל.א "איזה שטרות שנים" והיא צחקה וענתה "שמרתי אותם בבית".
16. ל.א שוב ביקשה ממני לקרוא לבן ולמטפלת, הפעם המטפלת חיכתה מחוץ לדלת הכניסה לבית (חדר השינה הוא פנימי אחרי הסלון) היא נכנסה מיד כשפתחתי את הדלת כדי לקרא לה ואני יצאתי לקרוא ל- א.א שעמד ברחוב.
17. את הצוואה שמתי במעטפה סגורה עליה שמתי מדבקה אדומה ולחצתי אותה בחותמת לחץ של נוטריון והשארתי אותה על מיטת המצווה. עותק אחד שמרתי אצלי במשרד (שני העותקים במקור).
20. בפתח עדותו משנשאל הנוטריון ע"י ב"כ המתנגדים באשר לסתירה בין גרסת התובע לגרסת הנוטריון, השיב זה כי בכל מקרה של עריכת צוואה הוא מנהל תרשומת, וזו עפ"י החלטת בית המשפט ובהסכמת ב"כ הצדדים הוגשה לתיק וסומנה ת/1, ראו עמ' 3 ש' 12-20.
21. עפ"י האמור בתרשומות- ת/1 :
"ל.א ---
ל.א ת.ז ---
19.9.2017 נפגשתי עם ל.א 11:00 19.9.2017:
יושבת על המיטה – צלולה, מדברת עברית טובה, אמרה לי שמדברת גם איטלקית,
מטפלת הודית בשם מ', מתגוררת איתה.
הראתה לי צילום של ת.ז אמרה שהתעודה לא אצלה והראתה דרכון ישן שלא ראיתי שרשום עליו מתי הונפק.
הסבירה לי את רצונותיה, קבענו לאחרי החג יום ראשון 24 לחודש באותה שעה.
חתמה ביד ימין.
בבית היו המטפלת והבן א.א, ביקשתי מהם להמתין מחוץ לדירה.
24.9.2017
החתמתי את ל.א על הצוואה אחרי שהקראתי לה ואישרה.
ביקשתי מהמטפלת והבן להמתין בחוץ,
אחרי שחתמה המטפלת הייתה צריכה לצאת לרחוב ולקרא לבן כי ל.א קראה לו.
נתנה לי מעטפה שהייתה מתחת לכרית שלה- בתוכו היו 4000 ₪ בשטרות של 200 (אדומים)
אמרתי איזה שטרות שנים והיא צחקה ואמרה שמרתי בבית".
22. לאחר שפרטתי את גרסת הנוטריון כאמור בתצהיר עדותו הראשית, האמור בתרשומת שהוגשה וסומנה ת/1 אעבור לבחינת עדותו, מהימנותה והעולה ממנה.
23. בסעיפים 5 ו-10 לתצהיר עדותו הראשית, כמפורט לעיל הצהיר הנוטריון כי אמר לתובע שמפאת גילה של המנוחה והעובדה כי מסר לו כי המנוחה חלשה הוא ירצה להזמין בדיקה של מומחה בפסיכוגריאטריה שיאשר כי המנוחה כשירה וזה ענה לו כי יש בידו חוות דעת רלבנטית בזמן מיומיים קודם לכן וכי ראה את חוות הדעת של ד"ר ד' במועד הראשון בו פגש את המנוחה 19.9.2017. הנוטריון אישר בחקירתו כי לא ביקש תעודה רפואית שתתייחס למועד החתימה 24.9.2017, ראו עדותו בעמ' 7 ש' 26-30:
"ש. האם גם ביקשת שתוצג לך חוו"ד רפואית שתתייחס למועד שבו אתה מתעתד להגיע להחתים את המנוחה על הצוואה?
ת. לא, חוו"ד שהוצגה לי היתה ממועד סמוך מועד ומדובר היה על פגישה בסמוך מיד לאחר החג. אני רוצה להוסיף, שאני מכיר את הוראות הנוהל החדשות מ- 03/09/19 שמחייבות חוו"ד פסיכו-גריאטרית בת 24 שעות, אולי אנחנו מדברים על מרץ 2019 ולא על התקופה ההיא".
הנה כי כן, לא יכול להיות חולק כי במועד עריכת הצוואה 24.9.2017 לא הייתה בפני הנוטריון תעודה רפואית מאותו היום ולפיו המנוחה כשירה לערוך צוואה.
24. תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977 קובעת: "לא יתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית-חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה שהוצאה ביום עשיית הפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שיישמר בידי הנוטריון".
תכלית הוראת תקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים לוודא, שמבצע הפעולה המשפטית אכן כשיר לבצעה. בכל הנוגע לצוואה הרי, שקיימת הוראת חוק מיוחדת - היא הוראת סעיף 26 לחוק הירושה - המתנה תוקפה של כל צוואה בכך שהמצווה היה כשיר לצוות.
25. המנוחה לא הייתה מאושפזת בבית החולים בעת עשיית הצוואה, אולם היא הייתה מרותקת למיטתה. בעניין זה נפסק, כי את המילים "מרותק למיטתו" אין לפרש באופן המילולי והמצומצם ואין משמען רק אדם שאינו יכול לשבת או להתהלך. גם אדם שלא יכול להתהלך ללא עזרה או לצאת מביתו כדי להגיע למשרד הנוטריון מחמת קושי פיזי להתהלך או לעלות במדרגות, יש להגדירו לצרכיי התקנה הנ"ל כי שמרותק למיטתו. ראו ת"ע (נצ') 1120/08 ק.ט. נ' פ.ז. [פורסם בנבו]מיום 8.3.2012 מפי כב' השופט ג'יוסי סארי, ת"ע 55650-05-16 ר. נ' י. ואח' [פורסם בנבו] מיום 24.7.2014 אשר ניתן על ידי כב' השופט נפתלי שילה והמפנה לע"ז 1390/04 פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] מיום 10.9.2007, מפי כב' השופט דניאל טפרברג ולאסמכתאות שם.
לפיכך ובנסיבות העניין נדרשת תעודה רפואית בעניינה של נכון ליום עשיית הצוואה 24.9.2017.
26. עם זאת, אי צירוף התעודה הרפואית הנדרשת אין בו לאיין את הצוואה, אלא רק להביא להיפוך הנטל להוכיח את גמירות דעתו וצלילות דעתו של המצווה. המשמעות של אי צירוף התעודה הרפואית היא כי נפל פגם צורני בצוואה, שכן על פי סעיף 25 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, אין המדובר ברכיב יסוד מרכיבי הצוואה. כשהפגם אינו נופל באחד מבין מרכיבי היסוד של הצוואה – הרי שהפגם הוא פגם צורני ומשמעותו כאמור לעיל כי נטל ההוכחה כי הצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה גמירות דעתה וצלילותה, עובר אל כתפי מבקש מתן צו הקיום/התובע, ראו לעניין זה ע"א 36/88 דורה זלוף נ' שאול זלוף, פד"י מו (3) 184, 187; עמ"ש (ירושלים) 13612-12-12 יוסרא דרוויש נ' סאמי דרוויש [פורסם בנבו, 15.7.2013]; ע"א 1395/02 נסקה נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נט(5) 49, עמ' 61 (2005)) וכן שאול שוחט פגמים בצוואות, מהדורה 2 עמוד 140.
האם מתקיימים רכיבי היסוד בצוואה?
27. כאמור, משהתהפך הנטל, יש לבחון האם הוכיח המבקש את גמירות דעת המנוחה וצלילותה במועד עריכת צוואתה. אולם, עוד טרם לכך, יש לבחון האם מתקיימים מרכיבי הצוואה המאפשרים קיומה בהתאם לסעיף 25 לחוק הירושה.
28. סעיף 25 לחוק הירושה, מאפשר קיומה של צוואה, על אף הפגמים שנפלו בה, חרף היותה פגומה, ככל שהתקיימו מרכיבי היסוד בצוואה וביהמ"ש שוכנע כי הצוואה משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה. לעניין צוואה בפני רשות מוסיף סעיף החוק וקובע כי מרכיבי היסוד הינם- "הצוואה נאמרה בפני רשות או הוגשה לרשות, על ידי המצווה עצמו".
29. הנוטריון חתם על תצהיר עדות ראשית ממנו ומעדותו עלה כי המנוחה מסרה לו מהו רצונה ולמי היא רוצה לצוות ולהוריש את רכושה (ס' 9 ו-15 לתצהיר העדות הראשית של הנוטריון).
כן ראו עדותו בעמ' 4 ש' 30- הסוף ובהמשך עמ' 5 ש' 1- 25:
"ש. אתה מספר שהמנוחה סיפרה לך שאתה רוצה שרק א.א יירש אותה?
ת. כן.
ש. שאלת אותה כמה צאצאים יש לה באותה פגישה?
ת. כשאני הגעתי חלק מהזיהוי של מי שעומד בפניי הוא על בסיס תעודות קבילות, במקרה הזה ת"ז או דרכון, לא היה לה ת"ז, היה צילום של ת"ז ודרכון היה דרכון ישן מאוד שאין לי שום ספק שלא היה תקף, אבל אלה היו אמצעי הזיהוי. הואיל ולא היה ת"ז אז גם לא היה ספח לכן לא היתה לי דרך לדעת את פרטי הילדים במדויק ולשאול אותה לגבי כל צאצא באופן ספציפי ולכן שאלתי אותה במפורש האם היא מעוניינת להדיר מהצוואה את כל הילדים חוץ מ- א.א והיא ענתה שכן.
ש. כמה ילדים היא מעוניינת להדיר מהצוואה?
ת. למיטב זכרוני, שאלתי את השאלה הזאת, ארבעה. אני מדגיש, למיטב זכרוני, לא היה ספח של ת"ז.
ש. למה צריך ספח?
ת. אם היה ספח הייתי עובר איתה ילד ילד ושואל אותה, כל אחד הייתי שואל.
ש. האם היא סיפרה לך שאחד מהילדים שלה נפטר שלושה שבועות לפני כן?
ת. למיטב זכרוני לא, אני מניח שאם היתה מספרת לי זה מידע חשוב והייתי רושם בתרשומת.
ש. מדוע במסמך שעכשיו הראית לביהמ"ש אין אזכור לשיחה הזאת שבה המנוחה מספרת לך כמה צאצאים יש לה ואת מי היא רוצה לנשל?
ת. אני כתבתי בצוואה וזה מספק לעניות דעתי שהמנוחה אמרה לי במפורש אחרי שהתעכבתי איתה בנקודה הזו במהלך הריאיון שהיא מעוניינת להוריש רק לבן אחד וזה א.א.
ש. זה לא מה ששאלתי
ת. לא סיימתי. היא אמרה את רצונה, אני רוצה להדגיש, באופן מפורש שרק א.א יירש אותי.
ש. האם שאלת אותה מה הרכוש שיש לה?
ת. כן – הדירה, שדרך אגב הי אלא ידעה לומר לי פרטים עליה, אני הוצאתי לאחר מכן נסח ובענייני כספים היא לא ידעה לפרט לי מה יש לה ואיפה הם נמצאים. דרך אגב, אם אנחנו כבר מדבירם על דברי ם שלא ידעה – היא גם לא ידעה את מס' ת"ז של א.א, אני שאלתי אותו.
ש. האם שאלת אותה למה היא מבקשת להדיר את ילדיה האחרים?
ת. כן, היא אמרה שהאחד והיחידי שמטפל בה ומבקר אותה על בסיס יומיומי זה א.א".
30. לעניין זה אוסיף ואדגיש כי טענת הנתבעים כי "הוכח כי השפה העברית לא הייתה שגורה בפי המנוחה" (ס' 31 לסיכומיהם) לא הוכחה כלל ע"י הנתבעים והיא נסתרת לחלוטין מהעדויות והראיות שנשמעו בפני והכל כפי שיובהר להלן.
יצויין, כי בהתנגדות שהוגשה טענו הנתבעים בסעיף 34.3 "עיון במסמך שהוגש לקיום מעיד כי הוא כתוב בשפה שאין כל אפשרות כי המנוחה השתמשה בה, לא רק עקב היותה חסרת כשירות בשעת עריכת המסמך, אלא משום שלא מדובר במושגים שהיו שגורים בפיה". על אותה הטענה ובנוסח זהה לחלוטין חזר המתנגד 1 בסעיף 44.3 לתצהיר עדותו הראשית.
הנה כי כן מעיון בהתנגדות שהוגשה ובתצהיר העדות הראשית של המתנגד 1 עולה כי טענת המתנגדים לא היתה שהשפה העברית אינה שגורה בפיה של המנוחה, אלא שהמושגים בצוואה הם אלה שאינם שגורים בפיה ולכן המדובר בגרסה מתפתחת ובהרחבת חזית ודי בטעם זה כדי לדחותה. אך בכך לא דין ודין הטענה להידחות אף לגופה.
31. עיון בצווה מלמד כי המדובר בצוואה קצרה בת עמ' 1 בלבד, בת 8 סעיפים קצרים ודלים במלל ואשר במהותה הינה פשוטה ביותר ולפיה התובע הינו הזוכה היחיד בכל עזבונה וככל שזה לא יהיה בחיים במועד פטירת המנוחה, יזכה בעזבון המנוחה בנו של התובע.
יודגש כי חלק ניכר מהסעיפים בצוואה הינו "סטנדרטי" ומקובל בהרבה מן הצוואות שנערכות ואינו כולל כל הוראה או ציווי אופרטיבי. ס' 1 לצוואה מהווה הצהרה כי זוהי הצוואה האחרונה של המנוחה המבטלת כל צוואה קודמת ככל שנערכה. ס' 2 כולל הגדרת הרכוש בצוואה ככזה הכולל רכוש מכל מין וסוג שהוא. ס' 3 מורה על תשלום תחילה של החובות של המנוחה ככל שיהיו במועד פטירתה. ס' 6 כולל הצהרה כי הצוואה הוקראה בפני המנוחה, ס' 7 מהווה אישור המנוחה כי זוהי צוואתה וס' 8 מציין כי נערכה בשני עותקים. סעיפים 4 ו-5 הם הסעיפים האופרטיביים היחידים בצוואה ולפיהם התובע זוכה בכל עזבון המנוחה וככל שזה לא יהיה בחיים במועד פטירת המנוחה זוכה בעזבון בנו.
הצוואה אינה כוללת כל ביטוי שהאדם הסביר גם אם שליטתו בשפה העברית דלה, אינו יכול להבין, ולא בכדי נמנעים הנתבעים מלציין את אותם ביטויים "בלתי שגורים" בצוואה ומסתפקים בטענה כללית ובלתי מפורטת. בחקירתו נשאל הנוטריון ולא בכדי שאלה אחת בעניין זה והמתייחסת למונח "על פירותיה", עמ' 9 ש' 19-22:
"ש. כאשר הקראת את המילה 'על פירותיה'?
ת. הסברתי לה מה המשמעות של המונח הרווח אצלנו – פירות.
ש. היא שאלה אותך?
ת. לא, אני מסביר כשאני מקריא את הצוואה".
32. למעלה מן הצורך אציין כי לא שוכנעתי כלל מהעדויות והראיות כי היה למנוחה קושי מיוחד לתקשר בעברית ובוודאי שלא בעברית בסיסית ופשוטה בה מנוסחת הצוואה.
ראשית, בכל המסמכים הרפואיים, לרבות ובפרט אלה שעוד יפורטו על ידי בפרק בפסק הדין שדן בכשירות המנוחה לא עולה כי זו אינה דוברת עברית. מהמסמכים עולה במפורש כי המנוחה קיבלה הסברים והדרכה מהצוות הרפואי ואלה הובנו על ידה. כך גם למשל הוחתמה המנוחה על כתב הסכמה להשתלת קוצב לב, רופאת המשפחה מציינת בביקור בית כי הסבירה למטופלת /המנוחה. בכל התיעוד הרפואי והסיעודי אין זכר לטענה כי המנוחה אינה דוברת עברית וכי יש צורך בתיווך בינה לבין הצוות הרפואי לצורך קבלת ומסירת מידע.
אף בדוח הפעולה מס' --- (---) בגין אירוע מיום 23.9.2017 בגינו הזמין המתנגד 1 ניידת משטרת לבית המנוחה בשל סירובה לפתוח לו את הדלת מציין השוטר תחת הכותרת "פרטי האיפול באירוע": "ניגשתי לסבתה ובשיחה איתה נמסר כי היא לא רוצה לראות את הנכד שלה ולא את אימו מסרה כי הוא אדם רע והוא רוצה להשתלט על הדירה שלה לאחר מותה". מדוח הפעולה עולה באופן ברור כי השוטר לא נתקל בכל קושי לתקשר עם המנוחה בשפה העברית וזו הביעה בפניו את רצונה בעברית ובצורה ברורה.
שנית, הנתבעים הטוענים טענה זו מתעלמים לחלוטין מהאמור בתצהירה של העדה היחידה מטעמם שהובאה למתן עדות, פרט למתנגד 1, הגב' פ.ש ובו יש לסתור טענה זו לחלוטין. כך למשל בסעיף 1 לתצהיר עדותה הראשית הצהירה העדה כי בעת ששימשה כמטפלת במנוחה "ניהלנו שיחות רבות אודות חייה, ארבעת בניה ומשפחתה" (ס' 1). מקריאת תצהירה כולו לא מתעוררת כלל שאלה באשר ליכולתה של המנוחה לנהל עמה שיחה בעברית, הגב' פ.ש טוענת בתצהירה כי המנוחה שיתפה אותה בכך שהתובע מבקש ממנה כספים, כי הייתה עדה לשיחות שהמנוחה יזמה עם בנו של התובע כדי לשכנעו לעזור לאביו. יואילו ויסבירו המתנגדים הכיצד ניהלה המנוחה עם הגב' פ.ש אשר לא נטען כי היא דוברת איטלקית או כי שוחחה עם המנוחה באיטלקית שיחות ערות אלה אם היא אינה דוברת עברית?