הגדילה העדה לעשות ובסעיף 7 לתצהיר עדותה הראשית הצהירה: "בתקופה שעבדתי אצלה, השמיעה ל.א אמירות ברורות באשר לרצונה באשר לגורל הירושה שתשאיר אחריה. היא אמרה שהיא רוצה שכל אחד מבתי האב של ארבעת בניה צאצאיה יקבל חלק שווה בעיזבונה". תמהני כיצד המנוחה יכלה להשמיע בפני העדה אמירות וביטוים אלה בעברית אך לא יכלה להבין את הוראות הצוואה הפשוטה?
ידיעתה ויכולתה של המנוח לתקשר ולהבין עברית נתמכים היטב גם מעדותו של הנוטריון והעדה מטעמו של התובע נ.ג.
33. לעניין זה אדגיש כי לא נסתר מעיני האמור בסעיפים 31-32 לסיכומי הנתבעים וההפניות לעדותו של התובע בחקירתו בעניין זה ולפיו עת נשאל ע"י ב"כ המתנגדים מדוע לא הייתה זו המנוחה ששוחה עם הנוטריון בטלפון השיב, עמ' 65 ש' 18-27:
"ש. עו"ד --- שאל אותך למה אמא לא מדברת איתך?
ת. גם אם תדבר איתה היא לא תדע על מה, היא לא יודעת כל כך טוב עברית ולא מושגים טכניים כמו שאתה מצפה ממנה.
ש. היא ניהלה שיחות עם אנשים בעברית בכל זאת, בעברית דלה?
ת. כן כן, אבל לא מושגים טכניים.
ש. מה טכני בלבקש מעו"ד לבוא ולעשות צוואה?
ת. היא אמרה 'תעשה את זה בשבילי, אני לא יודעת'.
ש. הידידה שלך נ.ג העידה כאן שמספר ימים לפני כן אמא ניהלה שיחות מאוד ערניות עם דר' ד', אז את שיחת הטלפון עם עו"ד --- לא יכלה לבצע?
ת. מר שי, אני מצטער, אבל היא לא רצתה. היא רצתה שאני אעשה את זה, בסדר? מספק אותך?
אין בתשובות התובע כאמור לעיל, כדי לגרוע מהמסקנה הברורה כי המנוחה דברה עברית, וכי כי לנוכח נוסח הצוואה ולשונה הפשוטה הוראותיה הובנו על ידה וזאת בפרט שאף טענת הנתבעים בעניין זה התמצתה בתחילה בטענה כי המדובר במושגים שלא היו שגורים בפיה של המנוחה.
34. עוד שוכנעתי כי הנוטריון הקריא, הסביר ווידא עם המנוחה שהיא מבינה את האמור בצוואה אשר כאמור הינה קצרה ופשוטה, ראו לעניין זה עדותו בעמ' 9 ש' 14-18:
"ש. אני מבין שהגעת למנוחה ביום החתימה והקראת לה את הצוואה?
ת. נכון.
ש. האם במהלך הקראת הצוואה היא הפסיקה אותך ושאלה שאלות?
ת. בטח, הקראתי לה בקשב רב, לאט, שאלתי אותה בכל פסקה אם היא מבינה את המשמעות ורק לאחר שאישרה לי המשכתי הלאה.
35. כמו כן לא מצאתי כל ממש בטענות המתנגדים באשר לתרשומת הפנימית שערך הנוטריון והרמיזה כי זו לא נערכה בזמן אמת וכי היא אינה מתיישבת עם עדותו של הנוטריון.
באישור הנוטריוני לעשיית צוואה מצויין כדלקמן:
"1. ניצבה לפני גב' ל.א (להלן – "מצווה") שזהותה הוכחה לי על ידי צילום תעודת זהות מספר -- שניתנה על ידי משרד הפנים ב--- ביום 27.05.91 י"ד סיון תשנ"א וכן הציגה בפני דרכון ישראלי שמספרו ---.
2. אמרה המצווה את דברי הצוואה שרשמתי במסמך המצורף והמסומן באות "א".
3. השתכנעתי כי המצווה שומעת ומבינה את השפה העברית שבה נרשמו דברי הצוואה.
4. קראתי בפני המצווה את דברי הצוואה כפי שרשמתי אותם כאמור והמצווה הצהירה מרצונה החופשי כי זוהי צוואתה".
האמור באישור הנוטריוני באשר לאופן ואמצעי זיהוי המנוחה ע"י הנוטריון – צילום ת.ז - משתלב היטב עם האמור בתרשומת של הנוטריון כמו גם עדותו בעמ' 4 ש' 33- הסוף ובעמ' 35 ש' 1: "כשאני הגעתי חלק מהזיהוי של מי שעומד בפניי הוא על בסיס תעודות קבילות, במקרה הזה ת"ז או דרכון, לא היה לה ת"ז, היה צילום של ת"ז ודרכון היה דרכון ישן מאוד שאין לי שום ספק שלא היה תקף, אבל אלה היו אמצעי הזיהוי".
כך גם משתלב היטב האמור באישור עם עדותו של הנוטריון כי את הפרטים באשר לתוכן הצוואה קיבל מהמנוחה וכי האמור בה מבטא ומשקף את רצונה כפי שהובע בפניו על ידה, כי הקריא למנוחה את הצוואה וכי השתכנע שהמנוחה שומעת ומבינה עברית.
36. טענת הנתבעים בסעיף 39-42 לסיכומיהם כי לא מופיעים בתרשומת שערך הנוטריון, הסיבה להדרת שאר ילדי המנוחה והעובדה כי לתובע בן אחד, פרטים עליהם העיד הנוטריון בעדותו וכי בתשובתו לשאלת בית המשפט אם ראה עצמו פטור מלערוך בירור בעניין כשרות המנוחה השיב כי ערך לה ראיון מקיף מאוד שנערך למיטב זכרונו 30-40 דקות ובשל כך יש להטיל ספק במהימנותו - דינה להידחות. לטעמי אין כל חובה כי התרשומת תכלול תיעוד מלא של כל פרט ופרט מהמפגש, אלא את עיקריו ואת הפרטים המהותיים הנדרשים לצורך עריכת הצוואה ועמידה על רצון וכשירות המצווה.
יתר על כן העיקר הוא כי עדותו של הנוטריון בעניין זה הייתה אמת והפרטים שמסר היו נכונים ועדותו מתיישבת היטב עם שאר העדויות והראיות בתיק לרבות ובפרט חוות הדעת של המומחה שמונה על ידי בית המשפט לשם בחינת שאלת כשירותה של המנוחה. פרט לכך בית המשפט בוחן את התרשומת ומהימנותה תוך בחינת מהימנות עדות הנוטריון אשר נבחנת על רקע שאר העדויות והראיות.
37. עדותו של הנוטריון הייתה אמינה ומהימנה עליי לחלוטין. שוכנעתי כי הנוטריון בדק בעצמו את השאלה אם המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה, כשהוא אינו מסתפק בתעודה הרפואית שהוצגה בפניו ואשר כאמור לעיל אומנם אינה מיום עריכת הצוואה כפי דרישת חוק הנוטריונים, אך הינה ממספר ימים קצר קודם לכן, ראו לעניין זה עדותו בעמ' 6 ש' 22 הסוף ובהמשך עמ' 7 ש' 1- 11:
"ש. איזה פרמטרים לשיטתך כנוטריון צריכים להופיע בחוו"ד של פסיכו-גריאטר?
ת. אני לא מומחה לפסיכו-גריאטריה. תעודה של מומחה פסיכו-גריאטר שבה כתוב שהמנוחה כשירה לערוך צוואה מספקת אותי, אני לא אינסטנציה מקצועית לקבוע זאת, להטיל ספק בחוות דעת כזאת, רפואה לא למדתי.
ש. כלומר, אם מוצגת לך חוו"ד שבה כתוב שמי שערך אותה הוא פסיכו-גריטאטר ויהיה כתוב שהגברת כשירה לערוך צוואה יספק אותך?
ת. כן, אני לא מכיר מבחנים רפואיים ברמה כזו שאני יכול לסתור או להטיל ספק בחוו"ד רפואית. חזקה בעיניי שעשה את עבודתו נאמנה.
ש. ביהמ"ש: נניח ואדוני מקבל חוו"ד כפי שקיבלת, האם אדוני רואה עצמו פטור מלשאול כמה שאלות על הכשירות או שפה התעודה הרפואית שאדוני קיבל הסתדרה עם השיחות עם המנוחה, ההתרשמות מהמנוחה?
ת. אני רוצה לחדד, התעודה היא פרמטר הכרחי בלעדיו אין, אם לא היתה חוו"ד של פסיכו-גריאטר לא הייתי עורך את הצוואה, אבל זה לא בא במקום הריאיון האישי שראיינתי את המנוחה שהיה ריאיון מקיף מאוד ונערך למיטב זכרוני 30-40 דקות.
ב"כ הנתבעים: (צ.ל ב"כ התובע)
מפנה לסעיף 9 לתצהיר העד.
המשך החקירה:
ת. אם הייתי מתרשם שלא הכל תלוי ועומד על המסמך שקיבלתי, אם הייתי מתרשם שהמנוחה מבולבלת או אנסו אותה או כפו עליה או השד יודע מה לא הייתי ניגש לצוואה, המוניטין שלי חשוב לי יותר מכמה שקלים".
38. לעניין זה יש להוסיף כי כאמור לעיל חרף טענות המתנגדים ולאור חוות הדעת של המומחה פרופ' פניג, כאמור בהמשך פסק הדין השתכנעתי כי המנוחה הייתה כשירה לערוך ולהבחין בטיבה של צוואה ביום 24.9.2017, לפיכך הקביעה והמסקנה הנחרצת של הנתבעים בסיכומיהם (סעיפים 24 ו-36) ולפיה לא יתכן שהמנוחה אמרה את הדברים שנכתבו בצוואה, וכי האמור בסעיף 4 לאישור הנוטריוני בו נכתב "קראתי בפני המצווה את דברי הצוואה כפי שרשמתי אותם כאמור והמצווה הצהירה מרצונה החופשי כי זוהי צוואתה" – הנו בלתי סביר בעליל, נעדרת כל בסיס עובדתי והיא נסתרת מהעדויות והראיות שהובאו בפניי.
39. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי עדותו של הנוטריון בהקשר זה של מסירת פרטי הצוואה ותוכנה, על ידי המנוחה ובפניו לא נסתרה ויש לאמצה. משכך, ובהתאם לעדות זו של הנוטריון שערך את הצוואה – מסרה לו המנוחה טרם עריכת הצוואה את רצונותיה והיא "נאמרה בפני רשות" על ידי המצווה.
40. כאמור לעיל, הפעלת סעיף 25 לחוק הירושה מותנית בכך שלבית המשפט לא יהיה כל ספק באמיתות הצוואה", ע"א 2098/97 בוסקליה נ' בוסקילה פ"ד נה(3), 837).
לפיכך, יש לעבור ולבחון את גמירות דעת המנוחה ולעמוד על השאלה האם הצוואה משקפת את רצונה האמיתי והחופשי של המנוחה והאם זו הייתה כשירה לערוך צוואה במועד בו נערכה- 24.9.2017.
גמירות דעת המנוחה וכשירותה לערוך צוואה ולהבין טיבה
41. סעיף 26 לחוק הירושה קובע : "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה –בטלה".
42. בע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק, פ"ד מח (3) 705, נקבע כי לשם קביעה שהמצווה ידע להבחין בטיבה של צוואה עליו להיות מודע לנושאים אלו: מהותה של צוואה בכלל, למהותה של צוואתו שלו ולמהותה וטיבה של המציאות הסובבת אותו. הרציונל העומד ביסוד דרישות אלה הינו העיקרון של כיבוד רצון המצווה ע"מ שנדע כי הצוואה "פרי היא לרוחו החופשית של המצווה".
43. בפסיקה נקבע כי לא תתקבל טענה בדבר אי-כשרות מצווה לערוך צוואה, אלא אם הביא הטוען ראיות ממשיות ברורות, המלמדות על מצב הבנת המנוח ביום עריכת הצוואה, ראו ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נגד מרום, פ"ד מט(1) 318, 328. ספק בלבד בעניין חופשיות רצונו של המצווה אין די בו להביא לפסילת הצוואה ראו: ע"א 1212/91 קרן לב"י נגד ביינשטוק, פ"ד מח (3) 705 עמ' 733 ; ת"ע (חי') 4260/00 מנדל דרבנאנו נ' ציפי הלל (מור), [פורסם בנבו] (17/05/2004)).
כאן המקום לשוב ולהזכיר כי בשל עריכת הצוואה על ידי הנוטריון מבלי שהוצגה בפניו תעודה רפואית נכון למועד עשיית הצוואה, מהווה פגם צורני הגורם להעברת הנטל לכתפי מבקש קיום הצוואה.
44. במקרה דנן נוכח העובדה כי המדובר בפגם צורני, העדרה של תעודה רפואית, אך בשים לב לכך כי בפני הנוטריון עמדה חוות דעתו של ד"ר ד' אשר נערכה יומיים בלבד, טרם המפגש הראשון של הנוטריון עם המנוחה 19.9.2017 ושבוע בלבד טרם חתימת המנוחה על הצוואה ביום 24.9.2017 יש להתחשב בכך לטעמי באשר למידת השכנוע הנדרשת בסעיף 25 לחוק הירושה. לעניין זה אפנה לפסק דינו של כב' השופט שאול שוחט שניתן בהסכמת יתר חברי ההרכב בעמ"ש 38138-09-11 א.ש. נ' א.מ. [פורסם בנבו, ניתן ביום 14.4.13] בו נדונה שאלת העברת נטל השכנוע במקרה של פגם צורני וכן ברמת השכנוע הנדרשת לפי סעיף 25 לחוק ובו נקבע:
"עם זה, אם דעתי תישמע, ראוי שבתי המשפט יאמצו מגמה זו עת מפעילים הם את שיקול הדעת שנמסר להם בסעיף 25(א) לחוק הירושה לקיים צוואה חרף פגם או חסר צורני שנפל בה. הדרישות הצורניות אותן העמיד המחוקק אינן מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי שנועד לתת ביטוי לגמירת דעתו של המצווה. פרשנות לפיה יש להבדיל בין פגם לפגם מבחינת חומרת פגימתו הרעה תוך בחינת חומרתה בהתייחס לסוג הצוואה בה נפל אותו פגם – בכל הנוגע למידת השכנוע הנדרשת בסעיף 25 לחוק הירושה והפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בהפעלתו - הינה פרשנות ראויה ומתונה יותר, המתאימה עצמה לנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון. פרשנות זו תשמר בצורה נאותה יותר את האיזון העדין בין כבוד המת וכבודם של החיים - אלה הטוענים לפסילת הצוואה - תוך מתן כבוד לרצונו של המת שעל קיומו אנו מצווים (ר' דבריי בהקשר זה, עוד בספרי "פגמים בצוואות" עמ' 72-77)".
עם זאת אציין כבר עתה כי לטעמי וכפי שיפורט להלן בהרחבה התובע עמד אף ברמת הנטל הגבוה והכל כמפורט להלן.
45. להוכחת טענה בדבר אי כשרות המצווה ניתן להסתייע בעדות רפואית בדבר מצבו של המצווה בעת עריכת הצוואה- הוא המועד הרלוונטי שכן המדובר בשאלה שבמומחיות. עם זאת כפי שנקבע בפסיקה ביהמ"ש רשאי להסתייע בחומר ראיות אחר המתייחס לאותה התקופה ולהעדיפו על פני חוות הדעת הרפואית (ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון ישראל, נד (2) 215; ע"א 1212/91 קרן ליב"י נ' פליציה בינשטוק, פ"ד מח (3) 705, ת"ע 5924/86 ברזבסקי נ' רובינשטיין פ"מ תשנ"ג (2), 89).
46. הנה כי כן על התובע להביא ראיות ממשיות וברורות באשר לכשירות המנוחה ואלה צריכות להיות נכון למועד עריכת הצוואה 24.9.2017.
47. לאחר שבחנתי היטב את טענות הצדדים, חוות הדעת של המומחה שמונה ועדותו, שאלות ההבהרה שנשלחו, התעודות הרפואיות מטעם הצדדים ושאר העדויות והראיות שהוצגו לפניי – מצאתי כי כל אלה מתחברים למארג ולפסיפס שלם ממנו עולה תמונה ברורה כי במועד עריכת הצוואה - 24.9.2017, המנוחה אומנם סבלה ממצב פיזי ירוד ומירידה קוגניטיבית אך זו לא הייתה בדרגה חמורה ומשמעותית שיש בה לשלול את יכולתה של המנוחה לערוך צוואה ולהבחין בטיבה של צוואה והכל כפי שיובהר להלן בהרחבה.
חוות דעת המומחה, התיעוד הרפואי ותעודת הרופא מטעם הצדדים
48. כאמור לעיל, ביום 6.9.2017 הגיש הנתבע 1, בקשה למנותו כאפוטרופוס לגוף ולרכוש המנוחה, הבקשה נתמכה בתעודת רופא של ד"ר ש' מומחה בפסיכיאטריה מיום 19.6.2017 בהתאם לפקודת הראיות. על פי התעודה הרפואית זו נערכה ברח' ---. בתעודת הרופא מציין המומחה כי בדק את המנוחה ומצא את הממצאים הבאים:
"בת מאה אלמנה +3 הסובלת מדמנציה. בבדיקה מבולבלת, לא מתמצאת בזמן ובסיטואציה, זיכרון שלה לקוי לכל הטווחים, נעזרת על ידי מטפלת, רמת תפקודה ירודה תואמת לגילה. לאור ירידה בתפקודים הקוגניטיביים לא מסוגלת לטפל בענייניה ולדאוג לעצמה כלל. זקוקה למינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש קבוע.
החולה מסוגל לטפל בענייניו ולדאוג לצרכיו – לא.
החולה מסוגל להביע את דעתו בנושא אפוטרופסות – לא.
החולה מסוגל להופיע בבית המשפט – לא".
49. מנגד, בתגובתו לבקשה למינוי אפוטרופוס שהגיש התובע טען זה כי המנוחה צלולה וכי אין צורך במינוי אפוטרופוס לגופה או לרכושה. בתמיכה להתנגדותו צרף חוות דעת מיום 16.9.2017 חתומה על ידי ד"ר ד', פסיכיאטר ואשר על פי האמור בה:
"ילידת 1916. אלמנה ואם לארבעה ילדים.
היום בשעה 19:30 נבדקה על ידי בדירתה ברח' ---.
הבדיקה נערכה לצורך קביעת כשירותה לחתום על צוואה.
בבדיקה:
נראית לפי גילה. מסודרת בהופעתה. משתפת פעולה בשיחה. זיכרון שמור, לפי הגיל. התמצאות מלאה. אפקט מותאם. הליך החשיבה תקין. ללא מחשבות שווא או מחשבות אובדניות. תפיסה תקינה. שיפוט תקין. צלולה בדעתה.
סכום:
על פי מצבה הנפשי והקונטיבי הנבדקת כשירה לחתום על צוואה".