15. סע' 22 לחוק הירושה, אשר עניינו צוואה בפני רשות, קובע-
(א) צוואה בפני רשות תיעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל-פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155, או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו, לידי שופט או רשם של בית משפט, רשם לעניני ירושה או חבר בית דין דתי כאמור.
(ב) דברי הצוואה כפי שנרשמו על ידי השופט, הרשם של בית המשפט, הרשם לעניני ירושה או חבר בית הדין הדתי או כפי שהוגשו לידו, ייקראו בפני המצווה, הוא יצהיר שזו צוואתו, והשופט, הרשם של בית המשפט, הרשם לעניני ירושה או חבר בית הדין הדתי יאשר בחתימתו על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור.
(ג) נכתבה הצוואה בלשון שהמצווה אינו שומע, תיקרא בפניו בתרגום ללשון שהוא שומע, והמתרגם יאשר זאת על פני הצוואה.
(ד) במקום קריאת הצוואה או תרגומה בפני המצווה יכולה לבוא קריאתה או קריאת תרגומה על ידי המצווה עצמו.
(ה) צוואה שנעשתה בפני רשות מותר להפקידה אצל רשם לעניני ירושה.
(ו) צוואה בפני רשות תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה ביום ובמקום הנקובים בה כיום העשיה ומקומה.
(ז) לענין סעיף זה, דין נוטריון כדין שופט".
16. הנתבעים בכתבי בי-דין מטעמם לרבות בסיכומים סעיפים 12-46 העלו שלל טענות באשר לפגמים בצוואה, לרבות טענות בדבר היעדרם של מרכיבי היסוד בצוואה בפני רשות, היעדרה של תעודה רפואית ממועד חתימת הצוואה, טענה להיעדר שליטה של המנוחה בשפה העברית וטענות כנגד התרשומת הפנימית שערך לטענתם "לכאורה" הנוטריון.
בסעיפים 17, 23 ו-14 לסיכומיהם טענו הנתבעים שלא יתכן שהמנוחה נוכח מצבה ,הפיזי הנפשי והשכלי במועד עריכת הצוואה ובשים לב לכך שלא הונחה בפני הנוטריון תעודה רפואית באשר לכשירותה של המנוחה לחתום על צוואה נכון למועד חתימתה, אמרה את הדברים שנכתבו בצוואה. לטענת הנתבעים הנוטריון אמנם מצא להפנות את התובע לקבלת חוות דעת פסיכו-גריאטרית ביחס לכשירות המנוחה, בדיקה שנעשתה 8 ימים לפני חתימת הצוואה, אולם לא פעל כמצופה "מרשות" לצורך ערכת צוואה משלא עמד בחיוביו המתייחסים למועד עשיית הצוואה:
(1) חובת בדיקה בדבר כשירות המנוחה מבחינת גילה.
(2) בירור האם המנוחה פעלה מרצונה החופשי והבינה משמעות הפעולה (עשיית צוואה).
כפי שיובהר להלן דין טענות הנתבעים להידחות והכל כפי שיובהר להלן בהרחבה.