111. הביטוי "לקח באופן אחר חלק בעריכתה" של הצוואה הינו ביטוי גמיש ומתמלא תוכן על פי נסיבות המקרה והמבחן – אם פלוני לקח חלק בעריכת הצוואה אם לאו – הוא, בסופו של דבר, מבחן השכל הישר. השאלה האם הזוכה נטל חלק בעריכת הצוואה, תיבחן לפי מידת המעורבות וחומרתה. ככל שהמעורבות והפעילות של הנהנה כבדה יותר, גסה יותר, עמוקה יותר – תיפסל הצוואה. הצטברותם של אירועים וזיקות שכל אחד מהם כשלעצמו אין בו כדי להציב תווית של נטילת חלק בעריכת הצוואה, עשויה ליצור את אותה מעורבות בעריכת הצוואה שיש בה כדי לפסלה (ע"א 5869/03 חרמון נ' גולוב תק-על 2004 (4) 154 ו- בע"מ 1801/16 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו, 30.3.16]). לעניין זה יודגש כי לא תוכנה של הצוואה הוא שקובע את קיומה של אי ההגינות שהשפיעה, אלא הליכי עריכתה. השפעה אפשרית נלמדת מהשתתפות בהליכי עריכת הצוואה. באין השתתפות, אין להסיק השפעה אפשרית ממה שכתוב בצוואה עצמה, אפילו הוגדל בה חלקו של הנהנה (ע"א 750/90 כולל בית יהודה נ' גוטר, פ"ד מה (1) 498, 502).
112. אין חולק כי מהעדויות שנשמעו בפניי עולה, כי התובע הוא שיצר את הקשר עם הנוטריון --- אשר ערך את הצוואה. כמפורט לעיל, עת דנתי באריכות בתצהיר עדותו הראשית של הנוטריון ועדותו קבעתי כי זו הייתה אמינה ומהימנה עליי. כאמור לעיל בתצהיר עדותו הראשית הצהיר הנוטריון כי התובע התקשר אליו ומסר לו שאמו רוצה לערוך צוואה וביקשה ממנו לדאוג לעו"ד שיערוך עבורה את הצוואה. הנוטריון שאל את התובע מדוע אמו אינה מתקשרת בעצמה וזה השיב שהיא צלולה אך בת 100 שנים וגופנית היא חלשה להבדיל ממצבה המנטלי ולכן בקשה את עזרתו של התובע בעניין זה, ראו לעניין זה עדותו בעמ' 3 ש' 3-6:
"ש. שאלת אותו באותה שיחה מדוע אמו לא יוצרת איתך קשר?
ת. נכון.
ש. הוא אמר שהיא אישה צלולה והוא פונה עבורה?
ת. נכון, כמו שכתוב בתצהיר".
113. לטענת הנתבעים ס' 172 לסיכומיהם משנשאל התובע בחקירתו הנגדית אודות הסיבה שניהל שיחה טלפונית עם הנוטריון ולא אמו היא זו שעשתה כן, מסר שתי גרסאות.
האחת, בעמ' 65 ש' 7: "אמא שלי לא מבינה בדברים האלה, חשבתי שאני מבין קצת יותר ממנה והתנדבתי לעזור לה". השנייה בעמ' 65 ש' 23-27 : "היא אמרה 'תעשה את זה בשבילי, אני לא יודעת", "מר שי, אני מצטער, אבל היא לא רצתה. היא רצתה שאני אעשה את זה, בסדר? מספק אותך".
יודגש כי בסעיף 22 לתצהיר עדותו הראשית טען התובע: "המנוחה הביע את רצונה המפורש לערוך צוואה ועל כן פניתי עוד קודם לכן, לעו"ד --- שהינו נוטריון על מנת שיערוך למנוחה צוואה ובקשתי ממנו להגיע לביתה של המנוחה, תצהירו של עו"ד --- מצורף לתצהירי". לעניין זה העיקר הוא שהתובע שב והעיד בעדתו בעניין זה עמ' 65 שורה 9: "אמא שלי הייתה אישה צלולה לחלוטין...".
לטעמי "השוני" בגרסאות ממנו מנסים הנתבעים להבנות הינו שולי וטכני ואין המדובר בסתירה של ממש ובכל מקרה וכפי שעוד אבהיר להלן אין בכך לאור האמור בפסיקה כדי להוות מעורבות בעריכת הצוואה. עוד אדגיש לעניין זה כי אין להתעלם מן העובדה כי המנוחה הייתה ילידת 1917 ובמועדים הרלוונטיים היתה בת 100 ובמצב פיזי ירוד, לפיכך אך טבעי לטעמי כי תזדקק לסיוע באותה פעולה טכנית של תיווך ויצירת קשר עם עוה"ד לשם עריכת צוואה.
114. בסעיף 174 לסיכומיהם טוענים הנתבעים כי על מעורבותו הפסולה של התובע בעריכת הצוואה ניתן ללמוד מעדותו של התובע עצמו בעמ' 66 ש' 17-28:
"ש. אז העברית שלה היתה מספיק טובה לנהל שיחה עם דר' ד' ולא לשוחח טלפונית עם עו"ד --- (הנוטריון)?
ת. [צוחק]
ב"כ התובע:
תענה, אל תצחק.
המשך החקירה:
ת. היא לא רצתה להתעסק עם זה. היא אמרה אתה תביא עו"ד, אתה תטפל בכל מו"מ והוא יעשה צוואה.
ש. איזה מו"מ?
ת. מה לכתוב, איך לכתוב, איזה צבע הדיו".
אכן קריאת הדברים כפשוטם, יש בה ללמד לכאורה על מעורבות בוטה וחמורה של התובע בעריכת הצוואה שכן לפי האמור הוא זה שקבע את תוכן הצוואה. עם זאת לטעמי לא כך הם פני הדברים ואין לקרוא את האמור במנותק מכל עדותו של התובע ובעיקר מעדותו של הנוטריון. לטעמי ברור כי התובע כיוון בעדותו לכך שהמו"מ מתייחס ליצירת הקשר עם הנוטריון וכי זה יעשה את הצוואה על פי הוראותיה של המנוחה ורצונה. כאמור לעיל מתצהיר עדותו הראשית של הנוטריון ועדותו אותה מצאתי כמהימנה עולה כי המנוחה היא שמסרה לו מהו רוצנה ולמי היא רוצה לצוות ולהוריש את רכושה (ס' 9 ו-15 לתצהיר עדותו הראשית של הנוטריון ועדותו בעמ' 4' ש' 30 – הסוף ובהמשך עמ' 5 ש' 1-25) ולא התובע הוא שעשה כן.
יתר על כן ככל שהיה ממש בטענת הנתבעים לפיה התובע כפי האמור בעדותו עמ' 66 ש' 28, היה זה שקבע "מה לכתוב, איך לכתוב, איזה צבע הדיו" – בצוואה, הרי שלא היה כל צורך בקיומם של שני מפגשים עם המנוחה האחד ביום 19.9.2017 לשם קבלת פרטים מהמנוחה באשר לרצונה ותוכן צוואתה והשני לחתימה על הצוואה ביום 24.9.2017 ודי היה במפגש אחד אליו יכול היה הנוטריון להגיע עם נוסח צוואה מוכן.
115. מבלי לגרוע מכל האמור והוא העיקר, בפסיקה עיקבית נקבע כי עצם העובדה שנהנה הזמין את עורך הצוואה ומסר לו את תוכנה של הצוואה ואף שילם את שכר טרחתו, מה שאינו מתקיים בעניינו שכן את תוכן הצוואה מסרה המנוחה לנוטריון והיא זו ששילמה לו- אין בכך כדי לקבוע כי נטל חלק פסול בעריכת צוואה (ע"א 760/86 רוזן נ' שולמן [פורסם בנבו, 25.9.1989]; ע"א 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ(3) 338(להלן: "עניין שטיינר") ו- עמ"ש (מרכז) 60984-12-16 פלונית נ' אלמונית [פורסם בנבו 29.3.2018].
לעניין תשלום שכר טרחתו של הנוטריון על ידי המנוחה ראו האמור בסיפא לס' 15 לתצהיר עדותו הראשית הנוטריון: "שאלתי אותה אם הכינה לי את התשלום והיא אמרה שיש מעטפה מתחת לכרית שלי, במעטפה ספרתי 4,000 ₪ כמוסכם. זכור לי שכל השטרות היו שטרות 200 ₪ אדומים, אמרתי ל- ל.א "איזה שטרות שנים" והיא צחקה וענתה "שמרתי אותם בבית".
בע"א 2500/93 בעניין שטיינר הנ"ל לא ראה בית המשפט בעובדה שהנהנית הביאה את המצווה לעורך הדין שטיפל בעבר בעניינה, ואף סייעה לו בפרטים שונים שנזקק להם לצורך הצוואה- מה שאינו מתקיים בעניינו שכן כמפורט לעיל את הפרטים באשר לתוכנה של הצוואה מסרה המנוחה לנוטריון בעצמה, משום נטילת חלק בעריכת הצוואה. נפסק, כי נטילת חלק בעריכת הצוואה תחול רק מזמן הפגישה עם עורך הדין או עם אדם אחר המנסח אותה. שיחות מקדימות, מתן עצות בקשר לעשיית הצוואה, וכן ייזום רעיון הצוואה, לא יוכרו כנכנסים למסגרת של נטילת חלק בעריכת הצוואה וכדי לפסול את הוראות הצוואה, יהא צורך להוכיח קיומה של השפעה בלתי הוגנת (ראו: שוחט, גולדברג, פלומין דיני ירושה ועזבון, מהדורה שישית, בעמ' 111 והאסמכתאות המפורטות שם). בענייננו, וכאמור לעיל, לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת של התובע על המנוחה, לפיכך לא ניתן לראות ביצירת הקשר הראשוני בין הנוטריון והמנוחה כדי "נטילת חלק" בעריכת הצוואה.
116. בענייננו, והוא העיקר: הוכח כי במועדים המשמעותיים ביותר לעריכת הצוואה והחתימה עליה התובע לא היה נוכח ביחד עם המנוחה והיה קשר ישיר ובלעדי בין המנוחה לבין עורך הצוואה הנוטריון.
ע"א 851/79 שולמית בנדל נ' דורון בנדל, פ"ד לה(3) 101, נפסק כי אם המצווה נפגש עם עורך הדין ומוסר לו את הוראותיו, ניתן לרוב לגרוס, כי הפעלתנות הקודמת של הנהנה אצל המצווה אין בה משום נטילת חלק בעריכתה, שכן שיקול דעתו העצמאי של עורך הדין והקשר הישיר שנוצר בינו לבין המצווה, יש בהם כדי לנתק את הקשר בין אירוע העבר לבין פעולתו של עורך הדין ויש בהם כדי ליצור התחלה חדשה בכל הנוגע לעריכת הצוואה.
ראו לעניין זה סעיפים 7-10 לתצהיר עדותו הראשית של הנוטריון בהם הוא מפרט את המפגש הראשון עם המנוחה מיום 19.9.2017 שנערך בביתה ביחידות לאחר ש"אמרתי למר א.א ולמטפלת שאני מבקש שיצאו מהדירה, שאני רוצה לדבר עם המצווה ביחידות ושאקרא להם אחרי שאסיים וכך עשו", ס' 8 לתצהיר עדותו הראשית). בסעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית מפרט הנוטריון את התרשמותו מהמנוחה במפגש שארך כחצי שעה, היותה רז וחלשה "אבל דיברה בהגיון במשפטים שלמים ובעברית נכונה", והחלטתה שהתובע יירש אותה. בסעיפים הבאים לתצהיר עדותו הראשית, הצהיר כי לאחר שסיים לשוחח עם המנוחה קרא לתובע ולמטפלת, חזר עמם לדירה ולפני שעזב ביקש את ת.ז של התובע, קבע עם המנוחה ליום 24.9.2017 (מיד לאחר החג) וכי יגבה תשלום בסך של 4,000 ₪. בפרק הזמן שעד לפגישה השנייה ערך את הצוואה ובדק מהם פרטי רישום הדירה שכן המנוחה לא ידעה למסור לו פרטי גוש וחלקה או להראות לו נסח, ראו לעניין זה אף עדותו בעמ' 5 ש' 20-23: "כן – הדירה, שדרך אגב היא לא ידעה לומר לי פרטים עליה, אני הוצאתי לאחר מכן נסח ובענייני כספים היא לא ידעה לפרט לי מה יש לה ואיפה הם נמצאים. דרך אגב, אם אנחנו כבר מדברים על דברים שלא ידעה – היא גם לא ידעה את מס' ת"ז של א.א, אני שאלתי אותו". בסעיף 15- 17 לתצהיר עדותו הראשית פרט את מעמד החתימה על הצוואה שאף בהם וכפי שהצהיר ביקש מהמטפלת והתובע לצאת מהדירה, ראו לעניין זה עדותו בעמ'5 27- הסוף.
117. לאור כל האמור שוכנעתי באופן ברור כי התובע לא נטל חלק בעריכת הצוואה.
שאלת הגיונה של הצוואה ומבחן הנישול
118. לאחר שדחיתי כמפורט לעיל את הטענה בדבר מעורבות התובע בעריכת הצוואה הן כעילה עצמאית ונפרדת והן כחלק מבחינת נסיבות עריכת הצוואה והטענה להשפעה בלתי הוגנת יש לעבור ולבחון את תוכנה והגיונה של הצוואה כמו גם את מבחן הנישול אשר להתקיימותו טוענים הנתבעים.
119. בהלכת מרום מפנה כב' השופט מצא למבחן הגיונה של הצוואה. על פי מבחן זה, בכדי לקבוע האם הצוואה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה, יש לבחון האם הצוואה סבירה על פי הבנת השופט את הגיונו של המצווה. השופט יוכל לבחון זאת באמצעות הראיות המובאות לפניו: "מן הראיות הבאות לפני בית-המשפט, במסגרת הדיון בתוקפה של הצוואה, קרוב שתצטייר בפניו תמונת חייו של המצווה עובר לכתיבת הצוואה, קשריו החברתיים, ערכיו והעדפותיו; ויעלה בידו לבדוק אם הצוואה, מנקודת מבטו המשוערת של המצווה, נראית לכאורה הגיונית. תשובה חיובית לשאלה זו תחזק את ההערכה כי הצוואה משקפת את רצון המצווה... מנגד, כאשר תוכן הצוואה נראה בלתי סביר, יש מקום לבדוק היטב את כשרות הצוואה..." (שם, בעמ' 844).
120. לאמור יש להוסיף, כי כלל הוא כי אדם זכאי לקבוע מי יירשו לאחר מותו ועל פיו יישק דבר (ראו למשל ע"א 6198/95 יעקב נ' בראשי, נב (2) 603, 611). הצוואה אינה חייבת לעמוד בהגיונו של צד זה או אחר. מבחן כשירות הצוואה והגיונה הוא באמיתות רצון המצווה בלבד.
מטבע הדברים העדפת בן/בת אחד ע"י מנוח/ה והדרת יתר הילדים מהעזבון מעוררת תהיות ושאלות. במקרה דנא ולאחר שנשמעו הראיות והעדויות התפוגגו לטעמי אותן תהיות שהיו קיימות. לעניין זה יש להדגיש כי בעת עריכת הצוואה אך שניים מתוך 4 ילדיה של המנוחה נותרו בחיים, הבן ר.א והתובע, כך שהטענה לנישול ואופן הצגתה על ידי הנתבעים לוקה ב"אי דיוק" ובעיוות. גילוי "משיכות" הכספים מחשבונה של המנוחה על ידי ר.א וההליך בעניין צו ההגנה יש בהם להסביר את בחירת המנוחה של לצוואת חלק מעזבונה ל- ר.א. כפי שחזרתי והבהרתי חרף הטענות הקשות שהועלו כנגד הבן ר.א, זה בחר שלא להגיש תצהיר עדות ראשית ולהעמיד עצמו לחקירה. הבן א' לא היה בחיים בעת עריכת הצוואה שכן הוא נפטר בחודש אוגוסט 2017 טרם נערכה הצוואה. המתנגדים 3 ו-4 ילדיו של הבן המנוח א' בחרו שלא להגיש תצהיר עדות ראשית, ולפיכך פרט לעובדה כי בפני בית המשפט לא עמדה גרסה שלהם באשר לתובענה, הרי שבית המשפט לא יכול היה לעמוד כלל על טיב הקשר שלהם עם המנוחה על מנת לבחון את הטענה לנישולם שלא כדין. העד היחיד כאמור שנתן תצהיר עדות ראשית הוא המתנגד 1 א.אר בנו של הבן ו.א ז"ל ואשר לגביו התרשם בית בית המשפט כי היה זה רצונה של המנוחה שלא לצוות לו חלק בעזבונה.
המתנגד 1 נחקר לעניין זה והאמור בעדותו לעניין זה מדבר בעד עצמו, ראו עדותו בעמ' 25 ש' 4-23:
ש. אתה הנכד של המנוחה?
ת. כן.
ש. בן של מי?
ת. ו.א ז"ל.
ש. למה דוד שלך ר.א לא בא לתת עדות?
ת. היום?
ש. כן.
ת. לפי מה שאני מבין
ש. לא עדות, תצהיר בכלל?
ת. לא יודע מה העמדה המדויקת שלו.
ש. אתה לא בקשר איתו?
ת. לא.
ש. למה שאר הנכדים לא נתנו תצהיר משלהם?
ת. הם הצטרפו.
ש. הם הכירו את המנוחה?
ת. בודאי. לא רק שהכירו גם היו.
ש. דיברו עם המנוחה?
ת. בודאי.
ש. אז למה לא באו לתת עדות?
ת. אין לי מושג, אני באתי לתת עדות והם הצטרפו לעדות שלי בהסכמה.
תחת העדתם של אלה, כמו גם העדתו של ד"ר ש', בחרו הנתבעים להעיד את הגב' פ.ש, אשר את עדותה מצאתי כבלתי מהימנה לחלוטין, כשלכך מצטרפת העובדה כי התברר כי היא פוטרה מעבודתה אצל המנוחה על ידי התובע, ראו עדותה בעמ' 20 ש' 5-20, התמלול של השיחה עם התובע בעמ' 4, ש' 10-14, ס' 8 לתצהיר עדותה הראשית של העדה נ.ג ועדותה בעמ' 33 ש' 19- 23: "...ושופכת לא מעט את הלב שלה ומספרת על המטפלת שהיתה לה מביטוח לאומי וביקשה מ- א.א שיחליף לה את המטפלת שלא היתה מגיעה בימים שהיתה צריכה לבוא וביקשה מ- א.א שיחליף אותה, למרות שסיפרה שאותה מטפלת שלא אהבה אותה אבל אותה מטפלת סיפרה שגונבים לה את הכסף מחשבון הבנק שלה, שלא ידעה שמקבלת שתי קצבאות – גם של הנאצים וגם של הזקנה ושארים".
121. עד אוסיף לעניין זה כי הנתבעים בחרו לסיים את סיכומיהם בציטוט מתוך עמ"ש (תל אביב-יפו) 48729-03-19 ב' י' פ' נ' א' פ' [פורסם בנבו, 17.11.2019] ס' 3 לפסק הדין: "זאת ועוד, בהליכי התנגדות לצוואה יש חוסר איזון מובנה בין מגיש הבקשה לקיום, שהוא הזוכה על פיה, לבין המתנגד לקיומה. האחרון לוקה בחסר ראייתי בכל הנוגע לתשתית העובדתית הנוגעת למערכת היחסים בין הזוכה למצווה אף לזו שסבבה את הליך עשייתה של הצוואה ומידת מעורבותו של הזוכה בה. תשתית זו מצויה, בדרך כלל, בידיעתו של הזוכה או של קרוביו ומקורביו, ומכל מקום לא בידיעתו של המתנגד, לפיכך, יש להקל עם המתנגד בפרט לאור העובדה שנטל השכנוע לפסלות הצוואה מוטל, בצוואה תקינה על פניה מבחינה צורנית, עליו, הגם שנטל זה הוא ברמה של מאזן ההסתברויות (עמ"ש 36529-11-10 ב' ש' מ' נ' ש' מ', [פורסם בנבו], 28.2.12; שוחט, פינברג, פלומין "דיני ירושה ועיזבון", מהדורה שביעית, 2014 עמ' 192)".