--- סוף עמוד 19 ---
רון וישניצר (וישניצר), שהיה מנהל מכירות בא.מ.ת, הורשע בשני אישומים בעבירות צד להסדר כובל, אותן עבירות בהן הורשע הנאשם שלפניי. וישניצר לא הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה. ההסדרים בהם הורשע וישניצר הם ההסדר שבו הורשע הנאשם שלפניי באישום השישי וההסדר הראשון מבין ההסדרים שבהם הורשע הנאשם שלפניי באישום השמיני. וישניצר נדון לעונש של מאסר בפועל לתקופה של חמישה חודשים לריצוי בעבודות שירות לצד רכיבים עונשיים נוספים (הכרעת דין מיום 12.7.17, גזר דין מיום 14.9.17).
יעל רובינשטיין (רובינשטיין), שהיתה מנהלת מכירות בא.מ.ת, הורשעה באישום אחד בעבירת צד להסדר כובל. רובינשטיין לא הורשעה בקבלת דבר במרמה. ההסדר הכובל בו הורשעה הוא ההסדר בו הורשע הנאשם שלפניי באישום העשירי. רובינשטיין נדונה לעונש של מאסר בפועל לתקופה של חודשיים לריצוי בעבודות שירות לצד רכיבים עונשיים נוספים (הכרעת דין מיום 12.7.17, גזר דין מיום 14.9.17).
27. העונשים שהוטלו על מעורבים אחרים באותה פרשה מהווים נתון רלבנטי בקביעת עונשו של הנאשם (ויוער כי בדומה לעניינם של המעורבים הנוספים הוסכם כי גם הנאשם לא ניהל הוכחות, ס' ו' לנספח העובדות המוסכמות; וראו הסברי ב"כ המאשימה כי כך הוסכם נוכח המו"מ המתקדם עם הנאשם עוד קודם להוכחות ואף שזה הושלם במהלך ההוכחות, ע' 494, ש' 16-15). בהתאם לעיקרון אחידות הענישה יש לשמור על יחס הולם בין עונשיהם של נאשמים שונים באותה פרשה, וזאת לפי מידת אשמם ובכלל זה חלקם היחסי בפרשה. בהתאם יש לשמור על יחס של שקילות בין מבצעיהם של מעשים הנבדלים זה מזה במניינם, חומרתם או בנסיבות (למשל, ע"פ 8345/15 אוחנה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] בפסקה 35 לפסק דינו של כבוד השופט מ' מזוז (19.9.17); ע"פ 7907/14 ואזנה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] בפסקה 22-21 לפסק דינו של כבוד השופט מ' מזוז (22.2.15)).
28. ב"כ הנאשם טען כי אמת המידה לענישה העולה מהעונשים שהוטלו על מעורבים אחרים היא של מאסר לריצוי בעבודות שירות וכי הגם שמעשיו של הנאשם חמורים ממעשי האחרים אין בכך כדי להצדיק להטיל על הנאשם מאסר לריצוי בין כותלי הכלא (ע' 500, ש' 25-22). טענות אלה אין בידי לקבל. הן מתעלמות מהפער המהותי בין מעשי הנאשם לבין מעשיהם של האחרים. כאמור, יש לשמור על יחס הולם בין עונשיהם של מעורבים שונים בהתאם למידת אשמם וחלקם בפרשה. הנאשם והאחרים אינם עומדים על אותה מדרגת חומרה, אף לא קרוב לכך. לכל אחד מן האחרים יוחסו, לכל היותר, הסדרים בודדים. הנאשם הורשע בשנים עשר אישומים בעבירות הסדר כובל לצד הרשעה בעבירות קבלת דבר במרמה. מדובר בריבוי הסדרים, לאורך זמן ובהיקף כספי משמעותי. ההבדל בין עניינו של הנאשם לעניינם של האחרים ניכר. מידת החומרה במעשיו עולה באופן משמעותי על חומרת מעשיהם של המעורבים האחרים. ההבדל בין המקרים חד ובולט. מדובר במי ששב וחזר
--- סוף עמוד 20 ---
והיה צד להסדרים כובלים, פעם אחר פעם, ועשה את התיאום לדפוס והרגל. הכמות והתדירות יוצרים, במצב זה, פער ברור של איכות בחומרת המעשים. מעשיו של הנאשם מצביעים על חומרה בסדר גודל שונה לחלוטין מהחומרה במעשיהם של המעורבים האחרים. במצב דברים זה, ובשים לב למדיניותו הברורה של בית המשפט העליון, אין בכך שבעניינם של האחרים הוטלו עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות כדי להצדיק הטלת עונש כאמור על הנאשם.
29. הדברים דומים גם בכל האמור ביגאל בביאן (בביאן). בהתאם למוסכם בביאן היה, כמו הנאשם, מנהל מכירות בחברה, הוא היה מעורב באישום העשירי – הסדר כובל ביחס למכרז מפ"י – ועניינו נסגר מחוסר עניין לציבור (ס' ז' סיפא לנספח עובדות מוסכמות). משקלו של הטיעון הנסמך על אי העמדתו לדין של בביאן בכל הנוגע לגזירת עונשו של הנאשם, הוא מוגבל. זאת, משלא היתה מחלוקת שבביאן היה מעורב אך באישום אחד ולא היה מעורב ביתר האישומים וההסדרים הרבים שבהם הורשע הנאשם (ע' 500, ש' 17-16).
30. ענישה נוהגת – מעבר להסדרי הטיעון שנעשו בפרשה זו התייחסו הצדדים בטיעוניהם לעונשים שהושתו בפועל בגין עבירות הסדרים כובלים בפרשות אחרות.
ב"כ הנאשם שב והדגיש כי הנאשם לא הורשע בעבירות הסדר כובל בנסיבות מחמירות, שהענישה בהן ראוי שתהיה חמורה מהענישה בעבירת הבסיס של עשיית הסדר כובל (וראו פסקה 108 לפסק דינו של כבוד השופט י' דנציגר בעניין דוידוביץ). ב"כ הנאשם הפנה לדברים שנאמרו בעניין דוידוביץ לפיהם "מעטים המקרים בהם הוטלו עונשי מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח על מי שהורשעו בעבירת הבסיס" (שם). בכך ביקש למצוא תמיכה לטענה כי בעניינו של הנאשם יש להסתפק בעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות ולהימנע מהשתת מאסר מאחורי סורג ובריח.
בנסיבות העניין אין בידי לקבל עמדה זו. אכן, בנקודת המוצא יש ממש בטענה כי יש משקל לכך לכך שהנאשם הורשע בעבירת הבסיס ולא בעבירה של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות. עם זאת, אין בכך כדי להביא לקבלת הטענה כי במקרה הנוכחי יש להעדיף עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות על מאסר בין כתלי הכלא. כמה טעמים לדבר.
ראשית, עונשי מאסר לריצוי בכליאה הוטלו גם על מי שהורשעו בעבירות הסדר כובל שלא בנסיבות מחמירות. זאת, הן בעבר (ראו הסקירה בפסקה 109 בעניין דוידוביץ, פסקה ר"ט בעניין וול), הן בשנים האחרונות ולאחר פסק הדין בעניין דוידוביץ (ראו גזרי הדין בעניינם של גלעד האוזמן וניצן כהן בת"פ (מחוזי י-ם) 49529-12-11 מדינת ישראל נ' בן דרור [פורסם בנבו] בפסקאות 70 ו-89 לגזר דינו של כבוד השופט ע' שחם (2.1.18) שם הושתו גם
--- סוף עמוד 21 ---
עונשי מאסר בפועל לריצוי בין כותלי הכלא על נאשמים אלה, להלן: פסק המחוזי בעניין בן דרור; ערעורים בהקשר זה נדחו בהמלצת בית המשפט העליון, ראו בפסקה 16 לפסק הדין בעניין בן דרור).
שנית, בית המשפט העליון קבע, פעם אחר פעם, מדיניות ברורה ועקבית לפיה יש להטיל על מבצעי עבירות בתחום ההגבלים העסקיים עונשי מאסר לריצוי בכלא ושלא בעבודות שירות. מדיניות זו לא יוחדה או הוגבלה אך לעבירות שנעשו בנסיבות מחמירות. גם הטעמים שביסודה, ובכלל זה שיקולי הרתעה בשים לב גם למבצעי העבירות ולכך שמדובר בעבירות כלכליות אינסטרומנטליות, הם טעמים בעלי תחולה כללית. אכן, אין להתעלם כליל מעונשים שהוטלו בעבר בעבירות הסדרים כובלים ויש לתת להם משקל מסוים (בפסקה 108 לפסק דינו של כבוד השופט י' דנציגר בעניין דוידוביץ). עם זאת, כפי שנפסק ככלל מדיניות הענישה הנהוגה לשם קביעת מתחם העונש היא המדיניות בעת מתן גזר הדין (ע"פ 6799/14 אופיר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] בפסקה 12-11 לפסק דינו של כבוד השופט מ' מזוז (16.3.15)). לנאשם אין זכות קנויה לכך שבית המשפט לא יחמיר בעונשו מעבר לרמת הענישה שנהגה בעת ביצוע העבירה (ע"פ 4603/17 אדרי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] בפסקה 13 לפסק דינו של כבוד השופט ע' פוגלמן בערעור על גזר הדין (16.7.19); עניין לימור בפסקה 76). בהתאם, וכפי שנפסק לפני למעלה מעשור, משנקבעה מדיניות ענישה – להטלת עונשי מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח – על בתי המשפט להציבה כנקודת מוצא ולפעול ליישומה (עניין לימור, בפסקה 74). אמנם, יש לעשות כן באורח הדרגתי, אך כפי שהדגיש בית המשפט העליון, יש להמשיך ולפסוע במגמת ההחמרה בענישה באורח ברור ועקבי (עניין בן דרור, בפסקאות 47-46). כך גם נוהג בית המשפט העליון בפועל (ראו למשל עניין בלווא).
שלישית, בעניינו מדובר בריבוי הסדרים אסורים, שבוצעו בפועל, לאורך זמן ובהיקף כספי משמעותי. הנאשם הורשע בעבירות הסדרים כובלים בשנים עשר אישומים שונים ולאורך תקופה של כשלוש שנים. המקרים אליהם הפנה ב"כ הנאשם בטיעוניו (ע' 497, ש' 21 ואילך) אינם דומים בהיקפם ובנסיבותיהם לענייננו. מרביתם נסבו על תיאום בודד או תיאומים מעטים ולא על מספר ניכר של אישומים ועבירות כבענייננו. ההבדל משמעותי. בית משפט זה עמד בעבר על כך ש"... במקרים של תיאום בודד של הליכים תחרותיים, מוטלים על נאשמים, אשר ההליכים בעניינם הסתיימו לאחר ניהול הוכחות, מספר חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות ... במצב זה, ובשים לב למדיניות הענישה העקבית שנקבעה בפסיקת בית המשפט העליון ... בדבר הטלת עונשי מאסר בין כותלי הכלא, בעבירות של הגבלים עסקיים, מתחייבת המסקנה כי מתחם הענישה של אותם נאשמים, אשר הורשעו ... לא בעבירה אחת כי אם בשורה של עבירות לפי חוק ההגבלים העסקיים (כמו גם בעבירות של קבלת דבר במרמה), יכלול רכיב של מאסר בפועל, לריצוי בין כותלי הכלא..." (פסקה 19 בפסק המחוזי בעניין בן דרור, וראו ההפניות שם; וראו גם הערת בית המשפט העליון בעניין בן דרור ביחס לחלק מהנאשמים לפיה היה מקום לאימוץ מדיניות ענישה מחמירה אף יותר
--- סוף עמוד 22 ---
שתתבטא בריצוי עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופות ארוכות יותר, שם, בפסקאות 18 ו-47). דברים אלה יפים לענייננו שבו הורשע הנאשם לא בעבירה אחת אלא בעבירות רבות, רבות מאד, של הסדרים כובלים בשנים עשר אישומים שונים לצד עבירות של קבלת דבר במרמה.
31. הצדדים התייחסו בטיעוניהם גם לגזר הדין שניתן בעניין בבלפר. שם דובר בהסדרים כובלים לתיאום בהליכים תחרותיים בתחום רכש מחשוב עבור בזק וחברת החשמל. לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי קיימים קווי דמיון מסוימים בין האישומים שם לאישומים כאן, לרבות בנוגע לתחום הפעילות ולאופי האישומים, כשב"כ הנאשם ציין גם שמדובר באותם אנשים, בחלק מהמקרים. אלא שלצד אלה קיים פער משמעותי וניכר לעין בין הפרשות, ובכלל זה לעניין מספר האישומים וההסדרים הכובלים (שם ארבעה), לעניין משך הזמן, לעניין ההיקף הכספי וביחס למכלול. כן נשקלו שם לקולא שיקולים שאינם רלבנטיים לענייננו (ראו שם, בפסקה 39). משכך, אין בגזר הדין שניתן בעניין בבלפר כדי להצדיק סטייה מן ההלכה הברורה והעקבית של בית המשפט העליון באשר למדיניות הענישה הראויה והנוהגת בעבירות בהן הורשע הנאשם.
מתחם העונש ההולם - תוצאה
32. נוכח כלל האמור לעיל אין בידי לקבל את עמדת ב"כ הנאשם כי יש לקבוע כרף התחתון של מתחם הענישה עונש של מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון באשר למדיניות הענישה בעבירות הנדונות. זאת, בשים לב בין היתר לריבוי המעשים, למשך הזמן ולהיקף הכספי וגם כאשר מביאים בחשבון את כלל טענות הנאשם כפי שהובאו לעיל ובכלל זה כי לא הורשע בעבירת הסדר כובל בנסיבות מחמירות.
33. על יסוד מכלול הנסיבות, השיקולים והנתונים שפורטו לעיל, סבורני שיש לקבוע כי מתחם הענישה בעניינו של הנאשם יעמוד על עונש מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח לתקופה של מספר חודשים כרף תחתון ועד תקופה של שנה ומספר חודשי מאסר בפועל כרף עליון. זאת, לצד רכיבים עונשיים של קנס ומאסר על תנאי שביחס אליהם הגיעו הצדדים להסכמה.
העונש המתאים
--- סוף עמוד 23 ---
34. הנאשם הוא כבן 54. לא נטען שיש לו עבר פלילי. הנאשם לקח אחריות מלאה למעשיו והביע לפניי חרטה עליהם. יש לכך משקל. בהתאם למוסכם הנאשם לא ניהל הוכחות והודה במיוחס לו באופן שיש בו כדי להביא לחסכון במשאבים. גם לכך יש משקל.
35. יש יסוד לעמדת המאשימה כי בכל האמור בעונש המתאים בתוך המתחם יש משקל לשיקול של הרתעת הרבים (ס' 40ז לחוק העונשין). כפי שהובא לעיל, בית המשפט העליון הדגיש את משקלו של שיקול זה במסגרת מדיניות הענישה בעבירות על דיני התחרות.
36. בה בעת יש לתת משקל גם לשיקול של חלוף הזמן.
בענייננו טען ב"כ הנאשם בדיון לפניי ובהשלמת טיעון שהותרה לבקשתו לאחר הדיון, כי משך החקירה ומשך הזמן שנדרש לגיבוש עמדת המאשימה ביחס להגשת כתב אישום חרגו מהמועדים הקבועים בנהלים החלים וכי בכל מקרה מדובר בהתמשכות הליכים משמעותית שיש ליתן לה משקל. נידרש לטענות אלה.
בפתח הדברים יצוין כי כאשר מדובר בתיקים כלכליים שהיקפם נרחב – ובכלל זה בתיקי הגבלים עסקיים – חשיפת העבירות, חקירתן, גיבוש התיק להעמדה לדין ובירור המשפט מתמשכים לעיתים קרובות זמן רב, רב מאד, בשל מורכבות העבירות; ריבוי הפרשיות; מספרם הרב של המעורבים; ואורך התקופה בה בוצעו המעשים. בענייננו ציינה המאשימה כי במסגרת החקירה נגבו למעלה מ-230 הודעות, נחקרו למעלה מ-130 נחקרים ונעשה עיבוד של מידע אלקטרוני בהיקף נרחב. כתב האישום בתיק הוגש נגד 16 נאשמים וכלל לכתחילה 19 אישומים. הוא מתייחס לעבירות שבוצעו על פי הטענה במשך תקופה של כשלוש שנים. מדובר בבירור בתיק מורכב ורחב היקף עד מאד.
בהתאם לנספח העובדות המוסכמות החקירה הגלויה נפתחה בחודש מאי 2012, חומר החקירה הועבר למחלקת המשפטית של רשות התחרות באוקטובר 2014, השימוע לנאשם נערך בנובמבר 2016 וכתב האישום הוגש בפברואר 2017. מטענות הצדדים עלה כי במועדים שונים קודם להגשת כתב האישום התקיימו השלמות חקירה.
בהשלמת הטיעון טען ב"כ הנאשם כי זמן החקירה בתיק – כ- 34 חודשים הכולל גם השלמות חקירה שארכו כ- 6 חודשים – חרג מפרק הזמן של עד 18 חודשים הקבוע להשלמת חקירת חשוד בעבירות מסוג פשע, בנוהל "הגבלת משך חקירה נגד חשוד" (נוהל 300.05.106 של האגף לחקירות ולמודיעין של משטרת ישראל מיום 1.2.14, להלן: הנוהל). טענה זו לא הועלתה לכתחילה בדיון לפניי. מכל מקום, לא הונח בסיס לכך שהנוהל האמור של משטרת
--- סוף עמוד 24 ---
ישראל חל על מחלקת החקירות של רשות התחרות. ספק גם אם הוראות הנוהל מתאימות לחקירת עבירות כלכליות רחבות היקף, השונות מבחינה מהותית מרבות מחקירות המשטרה בעבירות פשע. להשלמת התמונה יוער כי לאחר הגשת כתב האישום בענייננו הוסף ס' 57א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. סעיף זה מורה כי אין להגיש כתב אישום אם חלפו משך החקירה וההעמדה לדין הקבועים בנהלים, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה (ב"כ הנאשם לא חלק כי הסעיף אינו חל בענייננו). המאשימה הבהירה כי לאחר תיקון החקיקה האמור קבעה רשות התחרות את נוהל "משך החקירה נגד חשוד ברשות התחרות" וכי הנוהל אושר על ידי היועץ המשפטי לממשלה. על פי נוהל זה יש לסיים חקירה פלילית ברשות התחרות בעבירות מסוג פשע בהקדם ולא יאוחר מתום שלוש שנים מיום חקירתו הראשונה של החשוד באזהרה. גם לשיטת הנאשם לא חרג משך זמן החקירה בענייננו מכך. נראה, אפוא, שהנאשם לא הניח תשתית לכך שמבחינה מהותית התמשכה החקירה בנסיבות העניין מעבר לסביר.