מאחר שאין משמעות כלכלית או משפטית למצב שבו החייב והנושה מתמזגים לאישיות אחת, נקבע בסעיף 308(א) לחוק החברות כי אם רכשה חברה מניה ממניותיה, רשאית היא לבטלה. אם לא ביטלה החברה את המניה האמורה תהיה המניה 'רדומה' ולא תקנה זכויות כלשהן, כל עוד היא בבעלות החברה. במילים אחרות, החוק מותיר את המניה במצב ביניים שבו הזכויות הצמודות לה מושעות אך לא מתבטלות"
25. הטעם אפוא לקביעה שלפיה הופכות המניות שנרכשו ברכישה עצמית למניות רדומות, הינו כי מבחינה מהותית החברה אינה יכולה להיות בעלת זכויות משפטיות כלפי עצמה. המניות הופכות למניות "רדומות", ואף שהחברה ביכרה שלא לבטלן, הן אינן מקנות זכויות כלשהן. כפועל יוצא שיעור האחזקה של כל אחד מבעלי המניות הנותרים בזכויות בחברה עולה.
26. אזכיר גם את תיאורו "הציורי" של ד״ר גדעון קריב, במאמרו "רכישת מניות על ידי החברה המנפיקה כאירוע מס" מיסים טו/4 (אוגוסט 2001) א-72 (להלן – "קריב במאמרו"), מאמר אשר עסק בחבות המס של בעל המניות הנותר, ואשר יוזכר גם בהמשך, שלפיו, מבחינה מהותית, המניה שנרכשה ברכישה עצמית היא חסרת כל ערך, והרכישה העצמית של המניות מכלל בעלי המניות היא רכישה ללא תמורה-
"רכישה עצמית של מניות נראית, לכאורה, כרכישת נכס מידי בעלי המניות, אלא שלא כך הם פני הדברים. רכישה עצמית של מניות היא עסקה ללא תמורה, מאחר ששיעורי האחזקה של בעלי המניות אינם משתנים (אם הרכישה מכל אחד מבעלי המניות פרופורציונלית לשיעורי אחזקתו), והחברה מעבירה לידיהם עושר מבלי שתקבל כל תמורה. החברה אינה מקבלת כל תמורה, משום שהמניות אשר החברה רכשה מאת בעלי מניותיה אינם "נכס" אלא פיסת נייר חסרת כל ערך בידי החברה. מניה היא "אגד של זכויות" של בעל המניות כלפי החברה ו"אגד של התחייבויות" של החברה כלפי בעלי מניותיה. כאשר מניה מועברת לבעלות החברה המנפיקה, "הזכאי" (דהיינו - המחזיק במניה) "והחייב" (דהיינו - החברה המנפיקה) מתמזגים לאחד. הואיל ואדם אינו יכול לחוב לטובת עצמו או לתבוע זכויות מעצמו, פוקע מאליו אגד הזכויות המהווה את המניה. כשם שמניה קודם להנפקתה (דהיינו - מניות המהוות חלק מן ההון הרשום שטרם הונפק) היא דבר חסר ערך, כך גם מניה שחזרה לבעלות המנפיקה בעקבות רכישתה העצמית היא חסרת כל ערך").
27. קודם לחקיקתו של חוק החברות, אסרה פקודת החברות [נוסח חדש], התשמ״ג-1983 על רכישה עצמית של מניות החברה, אשר נתפסה כהפחתת הון אסורה, הפוגעת ביכולתה הכלכלית של החברה. התרת רכישה עצמית של מניות החברה בסעיף 302 בחוק החברות נועדה להסיר מגבלות וחסמים בתפקוד החברה ובעלי מניותיה. ואכן, מאז עיגונה של האפשרות לרכישה עצמית של מניות החברה, נעשו פעולות רבות של רכישה עצמית של מניות, בין היתר בשל שיקולים עסקיים, כגון: לשם שינוי במבנה ההון של החברה; הדיפת השתלטות עוינת על החברה; העברת מסר מרגיע לציבור המשקיעים לפיו תמחור השוק את מניות החברה נעשה בחסר; הגדלת הרווח למניה והגדלת התשואה להון. לצד רכישות עצמיות משיקולים עסקיים נעשו גם רכישות עצמיות בשל שיקולי מס, כפי שניתן ללמוד מהפסיקה.