רכישה עצמית של מניות
18. ברכישה עצמית של מניות רוכשת החברה מבעלי מניותיה, כולם או חלקם, מניות אשר הוציאה בעבר שהם חלק מההון המונפק שלה, באמצעות העודפים העומדים לרשותה.
19. הרכישה העצמית של מניות החברה הוכרה במשפטינו לראשונה בחוק החברות, התשנ״ט-1999 (להלן – "חוק החברות"). סעיף 302 בחוק החברות, אשר כותרתו "חלוקה מותרת", קובע כדלקמן-
"(א) חברה רשאית לבצע חלוקה מתוך רווחיה (להלן - מבחן הרווח), ובלבד שלא קיים חשש סביר שהחלוקה תמנע מן החברה את היכולת לעמוד בחבויותיה הקיימות והצפויות, בהגיע מועד קיומן (להלן - מבחן יכולת הפירעון)".
20. ה"חלוקה" המותרת שאותה רשאית החברה לבצע מתוך עודפיה, כאמור בסעיף 302 בחוק החברות, הוגדרה בסעיף 1 בחוק החברות כך-
""חלוקה" - מתן דיבידנד או התחייבות לתיתו, במישרין או בעקיפין, וכן רכישה; ולענין זה, "רכישה" - רכישה או מתן מימון לרכישה, במישרין או בעקיפין, בידי חברה או בידי חברה בת שלה או בידי תאגיד אחר בשליטתה, של מניות החברה או של ניירות ערך שניתן להמירם למניות החברה או שניתן לממשם במניות החברה, או פדיון של ניירות ערך בני פדיון שהם חלק מהונה העצמי של החברה בהתאם לסעיף 312(ד), ולרבות התחייבות לעשיית כל אחד מאלה, והכל, ובלבד שהמוכר אינו החברה עצמה או תאגיד אחר בבעלותה המלאה של החברה;"
21. ה"דיבידנד" הוגדר בסעיף 1 בחוק החברות כך-
"כל נכס הניתן על ידי החברה לבעל מניה מכוח זכותו כבעל מניה, בין במזומן ובין בכל דרך אחרת, לרבות העברה ללא תמורה שוות ערך ולמעט מניות הטבה."
22. עולה מהמקובץ כי חברה רשאית לבצע 'חלוקה' של עודפיה לבעלי מניותיה, בראש ובראשונה בדרך של חלוקת דיבידנד, בכסף או בעין, אך גם בדרך של רכישה עצמית של מניותיה, (הכול עוד היא עומדת בשני מבחנים שנקבעו בהוראות סעיף 302 בחוק החברות: מבחן הרווח ומבחן יכולת הפירעון של החברה).
23. סעיף 308 (א) בחוק החברות, אשר כותרתו היא "תוצאות רכישה", מבהיר מה דינן של המניות שרכשה החברה ברכישה העצמית, וקובע כי-
"רכשה חברה מניה ממניותיה רשאית היא לבטלה; לא ביטלה החברה את המניה האמורה, לא תקנה המניה זכויות כלשהן (להלן - מניה רדומה), כל עוד המניה הרדומה היא בבעלות החברה."
24. בע"א 3136/14 יעל כבירי שמיע ואח' נ' אי. די. בי חברה לפיתוח בע"מ (מיום 28.1.2016), הדגיש כב' השופט י' עמית, כי מניות שרכשה החברה מעצמה ברכישה עצמית, ונמצאות בבעלותה, הן מניות רדומות, שהחברה רשאית לבטלן, ואולם גם אם לא ביטלה החברה את המניות, לא יקנו המניות שרכשה זכויות כלשהן (בניגוד ליתר המניות, המקנות לבעליהם זכויות כגון זכויות הצבעה, זכות לדיבידנד ועוד). הרציונל שבבסיס ההוראה צוטט בפסק הדין מספרם של המלומדים מוטי ימין ואמיר וסרמן תאגידים וניירות ערך (2006), עמ' 423, אשר ביארו כי -
"כאשר חברה רוכשת את מניותיה שלה מידי בעלי המניות, היא משלמת עבור אותן מניות כסף או שווה כסף לבעלי המניות המוכרים, ומקבלת בתמורה ניירות ערך המייצגים אגד זכויות כלפי החברה (הזכות להצביע באסיפה הכללית; הזכות לקבל דיבידנד; הזכות להשתתף בחלוקת נכסי החברה העודפים בפירוק וכדומה). מזכויות אלה נגזר ערכה הכלכלי של המניה. אין חולק כי עבור צדדים שלישיים המניה היא נכס בעל ערך כלכלי, אולם אם החברה מקבלת לידיה את המניה שהיא עצמה הנפיקה, אין למניה זו שווי כלכלי אמיתי עבור החברה ונושיה. החברה אינה יכולה להיות בעלת זכויות משפטיות כלפי עצמה מכוח המניה שבה היא מחזיקה.