חישובי ההצמדה
105. תשלומי הביניים ששולמו לתובעת במהלך הפרויקט כללו תוספת הצמדה בשיעור מצטבר של 317,125 ₪, בהסתמך על הוראת סעיף 5 להסכם הפרויקט (נספח 1 לכתב התביעה):
"ההצמדה בחוזה זה היא למדד תשומות הבניה של חודש 08/2010"
בחשבון הסופי הנתבעת קיזזה סכומים אלו מחשבון התובעת, וזאת משום כי לשיטתה מדובר בתשלומים ששולמו בטעות. הנתבעת הסתמכה על סעיף (3)(א)(1.1) בהסכם המדף הכללי (נספח 2 לכתב התביעה) בו נקבע:
" עבור כל התקשרות האמורה להימשך תקופה של 18 חודשים, או פחות, לא תשולם כל התייקרות"
בהתאם לכך, משום שתקופת ההתקשרות בגין פרויקט זה נקבעה לתקופה של 9 חודשים, הנתבעת טענה, כי התובעת איננה זכאית לתוספת הצמדה. מנגד, התובעת טענה שסעיף 5 להסכם הפרויקט קובע הצמדה למדד תשומות הבניה של חודש 08/2010. עוד נטען, כי סעיף 3ב לדף ההזמנה מטעם הנתבעת (נספח 14 לתצהירי עדות ראשית מטעם התובעת) קובע שתי אפשרויות תשלום לבחירת הנתבעת, האחת תשלום מקדמה, והשנייה, היא זו שנבחרה בפועל:
"הקבלן הזוכה לא יקבל כל מקדמה עם חתימת החוזה אלא יגיש מזמן לזמן חשבונות חלקיים אשר ישולמו תוך 60 יום מהגיע החשבון המאושר ע"י המפקח
--- סוף עמוד 35 ---
ואשר עליהם תשולם הצמדה למדד תשומת הבנייה, מתאריך הגשת המכרז ועד תאריך הגשת החשבון הנדון. באם תהיה הצמדה בתקופה הנדונה"
התובעת טענה כי הוראות ספציפיות אלו הקובעות הצמדה, גוברות על הוראותיו הכלליות של חוזה המדף, ובפרט שניתן ללמוד זאת מהתנהלות הנתבעת שעה שאישרה בפועל את ההצמדה בחשבונות הביניים. הן בידי המפקח והן בידי מנהלת הפרויקט באמצעות חישוב במערכת תוכנת התשלומים של הנתבעת, מה שמוכיח, לדידה, שכלל הגורמים הרלוונטיים סברו בזמן אמת כי יש לשלם את תשלומי ההצמדה. מנגד, טענה הנתבעת כי בהתאם לסיפא של הסעיף הנ"ל ההצמדה חלה רק "באם תהיה הצמדה". על פי פרשנותה, בעניינו אין הצמדה, כי המדובר בפרויקט לזמן קצר שאיננו מזכה בהפרשי הצמדה כאמור בהסכם המדף.
106. אני סבורה שיש להעדיף את פרשנותה של התובעת. ראשית, יש לתת משקל עדיף להוראה הברורה המצויה בהסכם הספציפי שבין שיבולת לרשות, הקובעת בסעיף 5 הצמדה למדד תשומת הבנייה. שנית, מקובלת עליי טענת התובעת לפיה לו הייתה הצמדה למדד רק לאחר 18 חודשי עבודה, אין הסבר המניח את הדעת מדוע הוראה זו מצויה בחוזה שבין שיבולת לרשות, וכן בהצעת המכרז. אכן, הסיפא של סעיף (3)(ב) מעלה קושי בהקשר זה אם מקבלים את אופן הקריאה של הנתבעת, משום שהיא קובעת "באם תהיה הצמדה", הוראה שהוצגה בידי הנתבעת כסייג, בהתכתב עם הוראת סעיף (3)(א)(1.1) בהסכם המדף הכללי. ואולם, התובעת העלתה אפשרות פרשנית אחרת לעניין קריאת סיפא זו, כך שהיא מתייחסת לשאלה האם הייתה בפועל תהא התייקרות המצדיקה תשלום הצמדה בחודש המסוים, משום שלא בכל חודש חלה התייקרות המחייבת תוספת תשלום זו (עניין ביבי כבישים, בפסקה 39 לפסק דינו של השופט שטיין). לאור האמור, פרשנות זו של שיבולת מקובלת עלי ומסירה את הקושי שמעלה הסיפא של סעיף 3(ב). עוד אוסיף, שגם לו הייתי מניחה שלפנינו שתי הוראות המכחישות זו את זו, ולכן החוזה ניתן לשני פירושים סבירים (בהנחה ונסיבות החוזה אינן מלמדות על תכלית עדיפה של החוזה מבין השניים), יש להעדיף את הפרשנות לחובת המנסח, כאמור, ובמקרה דנן הנתבעת.