[9] (1961) .pickett v. Bristol aeroplane co., ltd; ואם הביע נכונות להיבדק על-ידי כל רופא להוציא הרופא, בו בחר יריבו, הסתפקו בכך (דומה ביסודה, מבחינת התוצאה, תקנה 171(1) המקורית אצלנו). בפסק הדין הבא ,thames board mills [10] (1969) . Ltd. Edmeades vהחליפו בעלי הדין חוות-דעת רפואיות, אך בזו של רופא התובע נכללה פגיעה או תופעה נוספת, שיוחסה לתאונה (arthritis-osteo).
בראותו כך, ביקש הנתבע, שהתובע ייבדק על-ידי רופא מטעמו גם בשטח זה, ואף מסר לתובע רשימה של שישה שמות לבחירתו. התובע היה מוכן לחזור ולהיבדק רק על-ידי הרופא מטעם הנתבע שכבר בדקו, ולא נתן כל הסבר לעמדתו זו. במקרה המסוים עמדה אפוא להכרעה שאלה אחת ויחידה - אם הייתה הדרישה של הנתבע הגיונית - ועליה השיבו השופטים בחיוב. לענייננו חשובה הדעה, אותה הביע 129lord denning, atאגב אורחא באשר למבחן הקובע, דעה, שאומצה לאחר מכאן והפכה להלכה פסוקה. בלשונו:
-this court has ample jurisdiction to grant a stay when" , ever it is just and resonable to do so. It can, therefore Order a stay if the conduct of the plaintiff in refusing
-. A reasonable request is such as to prevent the just deter"mination of the couse (ההדגשה שלי - מ' ב"פ).
לשון אחר, אין די בכך שהבקשה של הנתבע היא כשלעצמה סבירה. כדי להפעיל את הסנקציה לפי תקנה 179(ב) דרוש, בנוסף על כך, שסירובו של התובע יהיה עשוי לפגוע הכרעתו הצודקת של המשפט לגופו.
בית המשפט לערעורים בפסק הדין [11] (1977) starr v. National coal boardסמך את ידו על מבחן זה. אומר השופט d 248scarman l.j., at:
-...and the test plainly is whether the plaintiff's con"
. Duct 'is such as to prevent the just determination of the"cause
--- סוף עמוד 454 ---
(אמנם במקרה, שעליו נסב אותו דיון, נקבע שהסירוב לא היה מוצדק, אך הנימוק לכך היה, שטענת התובע, כאילו הרופא מטעם הנתבע אינו מבצע עבודתו נאמנה וכי דו"חותיו מעורפלים ואינם אובייקטיביים, נמצאה חסרת כל בסיס).
המבחן דלעיל מקובל גם עלי.
.4ומכאן לענייננו. כלום דרישת המשיבים סבירה היא? (השאלה הראשונה לפי המבחן דלעיל). המשיבים סתמו ולא פירשו, מי ומי הוא הרופא מטעמם. לפי המקובל באנגליה, מודיע הנתבע, מיהו הרופא מטעמו, וכך גם בארצות-הברית (אם כי גם בהוראת הדין שם 357- 328$ ,(A) 10, section(1950) 335,ark states actהדומה ביסודה לתקנה שלנו, אין דרישה מפורשת לגלות את זהותו). לא מן הנמנע שבישראל גילוי זהותו של הרופא הוא תנאי בל יעבור לסבירותה של דרישת הנתבע, אך בהעדר טיעון ברוח זו אצא מתוך הנחה, שאין זה כך. מוכנה אני גם להניח, שמדובר ברופא שבו ובמומחיותו אין כל רבב. אולם כדי לכפות על תובע לנסוע מרחק ניכר מעיר לעיר על הנתבע לטעון - ואם הטענה שנויה במחלוקת, אף להוכיח - שטלטול זה מוצדק הוא, כגון, שבעיר מגוריו של התובע אין מומחים ראויים לשמם. אפשרות אחרת היא, שהנתבע יטען (ובמקרה הצורך - יוכיח), כי הרופא מטעמו הוא מומחה בעל ידע או בעל כישורים מיוחדים, ועל-כן מוצדק להעדיפו על אחרים משום נדירות הפגיעה הנטענת או משום סיבוכה. ברצוני להדגיש, שאין קדושה דווקא בתחומיה של עיר המגורים, אלא שבעיקרון יש להימנע מלטלטל את הנפגע למרחקים, כאשר ניתן לבצע את הבדיקה בקרבתו.