בקשת רשות ערעור 305/80
.1רפאל שילה
.2דוד שילה
.3יפה שילה
נגד
.1שלמה רצקובסקי
.2סהר חברה לביטוח בע"מ
בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
[6.5.81, 4.6.81]
לפני השופטים מ' בן-פורת, א' ברק, מ' כהן
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ע' זאבי) מיום 11.12.80בת"א 587/80. הבקשה נדונה כערעור. הערעור נתקבל.
ש' ז' פונדמינסקי – בשם המבקשים;
ח' זליכוב, מ' זליגמן – בשם המשיבים.
פסק-דין
השופטת מ' בן-פורת: במסגרת תובענה בנזיקין, שהגישו קטין (יליד 1969) והוריו, כאפוטרופסיו ובשמם שלהם, נגד נהג הרכב הפוגע ונגד חברת הביטוח, הגישה התביעה חוות-דעת של מומחה לפסיכיאטריה של הילד, ד"ר אלכסנדר מאיר. לפי חוות-דעת זו נגרמה לקטין, כתוצאה מאותה תאונה, נכות צמיתה של % .25נאמר בה (בין היתר) כי הקטין סובל ממצבי חרדה, כגון בעת עלייה לאוטובוס, וממגבלות נוספות, שלא אכנס לפרטיהן.
בהסתמכם על תקנה 171(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, שלחו המשיבים לבא-כוח הקטין דרישה בכתב להיבדק אצל רופא מטעמם, שמקום מגוריו בתל-אביב. משנתקלו בסירוב, התקיים דיון במעמד הצדדים לפני בית-משפט קמא (הוא בית המשפט המחוזי, ירושלים), ובסופו ניתנה החלטה בזו הלשון:
"אינני סבור כי דרישת הנתבעים שהתובע יבדק על ידי מומחה הנמצא בתל אביב היא בלתי סבירה. הנתבעים רשאים להיעזר במומחה הנראה להם. הנני סבור שהדרישה שהנער יבדק על ידי מומחה בתל אביב על אף אי הנוחיות הכרוכה בכך, היא מוצדקת. אין כל מניעה שהבדיקה תעשה בשעות אחר הצהרים המאוחרות כך שהנער יהיה מלווה על ידי אחד מהוריו מבלי שהדבר יפריע להם, ומה גם שהנתבעים מוכנים לשאת בכל הוצאות הנסיעה. פרוש הדבר, שאם התובע יעמוד בסרובו, לא יוכל לסמוך על חוות דעתו" (ההדגשה שלי - מ' ב"פ).
משמע שהשופט המלומד ראה בסירוב האמור אי-היענות "ללא-הצדק סביר" במובן תקנה 179(ב) לתקנות הנ"ל, ועל-כן, כלשון התקנה, "לא ייזקק בית המשפט להוכחה של ענין שברפואה מטעמו לענין הנדון".
--- סוף עמוד 452 ---
על החלטה זו הוגשה בקשה לרשות ערעור, והחלטנו לדון בה כבערעור (להלן -
הערעור).
.2בהודעת הערעור נאמר, שהקטין מוכן להיבדק על-ידי כל רופא מטעם המשיבים, ובלבד שהבדיקה תיערך בירושלים, וזאת בעיקר משני טעמים: (א) מטעם עקרוני לפיו אם במקום מגוריו יש מומחים ראויים במקצוע בו מדובר, אין לטלטלו לעיר אחרת; (ב) מטעמים הקשורים לנסיבותיו המיוחדות של המקרה, כגון, היותו קטין, שלקה עקב התאונה בנכות נפשית (כמתואר בחוות הדעת) ואשר טלטולו מעיר לעיר כרוך באי-נוחות מעבר לרגיל.
בטיעונו לפנינו הוסיף בא-כוח המערערים (עורך הדין פונדמינסקי) וטען, אם כי בצורה סתמית ובשפה רפה, שקיים חשש, שמא מדובר ברופא של חברת הביטוח, אשר מחמת קשריו המיוחדים עמה עלול לנקוט עמדה לא אובייקטיבית לטובת לקוחתו. לטענה זו, שזכרה (כאמור) כלל לא בא בהודעת הערעור, לא הונח שמץ של יסוד, ועל-כן אתייחס בהמשך רק לטענה שפורטה לעיל.