הנתבעים ציינו כי בין הצדדים לא היה הסכם וכי התובע לא הוכיח אחרת. התובע לא הציג כל טיוטה של הסכם לפני הטיוטה הראשונה, ובנושאי הליבה הוא לא הציג הפניות לתכתובות הווטסאפ שהוצגו על-ידיו. מכאן שאין ממש בטענתו לגבי קיומו של "הסכם מחייב". התובע אף לא הוכיח מפגש רצונות ממשי ומגובש בעניינים המהותיים והעקרוניים של מערכת היחסים, ולא הבהיר מה היו ההתחייבויות שלו במסגרת ההסכם הנטען. יש לדחות את טענת התובע ביחס לקיומו של הסכם שותפות גם מאחר שלא הוצגה על-ידיו "הצעה" מגובשת של הנתבע, והוא אף אינו מפנה ל"קיבול" שלו להצעה כזו.
התובע לא הוכיח גמירות דעת אובייקטיבית של הצדדים, כאשר בהקשר זה אין די בגמירות דעת של צד אחד בלבד המבוססת על תחושותיו הסובייקטיביות בלבד. העדרה של גמירות דעת נובע מכך שהצדדים לא הסכימו על נושאים כמו קביעת עקרונות בקבלת החלטות הדירקטוריון, השקעות בחברה שתוקם, נשיאה בהפסדים, נושא ה-vesting ועוד. המשא-ומתן בין הצדדים לא הושלם – כך טענו הנתבעים – כתוצאה מהדרישות המופרזות והבלתי-מציאותיות של התובע.
9. עוד הדגישו הנתבעים כי חילופי הדברים בהודעות הווטסאפ אליהן הפנה התובע בסיכומיו, הם חילופי דברים בין חברים שהיו באותה תקופה צעירים מאוד, בעיצומו של השירות הצבאי שלהם ("ילדים" כפי שהוא מכנה אותם). התכתובות הרבות שהתובע צירף עוסקות בעיקרן בענייני רכילות, בילויים וכד', והן אינן רלוונטיות לכן לתביעתו של התובע. מדובר אם כן ב"תוכניות כלליות" לגבי העתיד של צעירים בראשית דרכם, ולא ברצון להקים ישות משפטית חדשה ונפרדת. אחת האינדיקציות לכך היא העדרו של מנגנון ניהולי – אדמיניסטרטיבי, פיננסי ושיווקי, שקיומו הוא תנאי לקיומו של עסק כלשהו.
מעבר לכך, התובע לא הוכיח – והנטל הוטל עליו לעשות כן – קיומה של שותפות בהתאם לכללים שנקבעו ביחס לכך בפסיקה. הוא הפנה רק להתכתבויות "בוסריות" בווטסאפ שהמילה "שותפות" כלל לא מופיעה בהן. התובע אף לא קיבל על עצמו במסגרת ה"שותפות" הנטענת כל סיכון כספי או התחייבות כספית, והפעילות המשותפת של התובע והנתבע מומנה כולה על-ידי הנתבע.
10. בהתייחס לטיוטות ההסכמים נטען כי מדובר בטיוטות ראשוניות בלבד שלא נחתמו, ואשר לגישתו של התובע עצמו בתצהירו, נותרו בין הצדדים מחלוקות רבות לגביהן. כך עולה גם מהערות התובע לטיוטה השנייה שנוספו לה תיקונים רבים מצדו בנושאים מהותיים, המעידים על כך שלא הייתה גמירות דעת של הצדדים ביחס לנוסח ההסכמה ביניהם. עוד נטען כי כשהתובע קיבל את הטיוטה הראשונה, הוא חלק על התנאים שנזכרו בה, ולמרות זאת הוא המתין פרק זמן של כחצי שנה לפני שהעביר את הערותיו המפורטות לגביה. לתובע אין גם הסבר מדוע הוא הגיש את התביעה למעלה משנה לאחר שקיבל את הודעתו הברורה של הנתבע בדבר היפרדותו מהתובע.