כזכור, הצדדים חלוקים ביניהם ביחס להיקפה של מעורבות התובע וטיב התפקידים שהוטלו עליו ובוצעו על-ידיו. לטענת הנתבע, תפקידיו של התובע היו רק אדמיניסטרטיביים והוא מילא רק "תפקיד זוטר" במיזם (סעיף 32 לתצהיר הנתבע וסעיף 16 בו). כן נטען כי התובע הקדיש למיזם זמן מועט ביותר, ואף שהה חלק מהתקופה נושא התביעה בארצות-הברית. אני סבורה כי אף לו היו הנתבעים מוכיחים כי תפקידו של התובע היה תפקיד אדמיניסטרטיבי ושולי יחסית במיזם, לא היה בכך כדי לשלול את האפשרות כי הוסכם בין הצדדים כי כנגד תפקיד זה יוקנו לו זכויות בעלות ב-10% מהמיזם. התובע הודה כי תפקידו של הנתבע במיזם היה משמעותי יותר מתפקידו שלו, ולכן לגרסתו הוסכם כי הנתבע יקבל 80% מהזכויות בו, בעוד הוא יקבל 10% בלבד.
כאמור, התובע לא קיבל שכר עבור עבודתו במיזם – וזאת בניגוד לעובדים אחרים כגון דדי (שהיה מעצב במיזם), וסמדר (עובדת נוספת בו) - שקיבלו שכר כנגד עבודתם (ר' למשל בנספח 11 לתצהיר התובע, בו כותב הנתבע לתובע כי "שבוע הבא אני עושה העברה לדדי של כסף" עבור השכר של חודש ינואר 2018). עובדה זו מחזקת את המסקנה לפיה התמורה שהוסכם שהתובע יהיה זכאי לה תהיה תמורה עתידית של זכויות בעלות בחברה. סביר להניח כי אלמלא כן לא היה התובע מסכים לעבוד עבור המיזם ללא שכר (גם אילו היה מדובר בעבודה אדמיניסטרטיבית "זוטרה"); ודאי לא כאשר עובדים אחרים בו מקבלים שכר תמורת עבודתם. מעדותו של עו"ד ברנדס עולה כי הנוהג של עבודה כנגד זכויות הון הוא מקובל בחברות הזנק, וכי שותפים מייסדים בהן אינם נוהגים למשוך שכר בתקופה הראשונה של עבודתם, וחלף כך הם זכאים לקבל אחוזי בעלות בחברה שעשויים להיות בעלי ערך גבוה בעתיד (סעיף 8 לחוו"ד עו"ד ברנדס).
26. טענה נוספת שהעלה הנתבע בהקשר זה היא כי התובע לא קבל שכר מאחר שעבד במיזם בהתנדבות, וזאת לאור קשרי החברות החזקים בינו לבין הנתבע (סעיף 81 לסיכומים). אינני מקבלת גם את הטענה הזו. הנטל להוכיח כי התובע עבד בהתנדבות (קרי כי הוא נתן מעין מתנה לנתבע ולמיזם שלו), מוטל על הנתבע הטוען זאת. אינני סבורה כי הנטל הזה הורם על-ידיו. התובע כפר בטענה ואין זה סביר לקבוע כי התובע עבד במשך תקופה של כשנה וחצי בעסק בבעלות הנתבע ושהנתבע שאף להפיק ממנו רווחים, ללא ציפייה לתמורה כלשהי.
הנתבע הוסיף וטען כי המסקנה לפיה הוא והתובע לא היו שותפים, נובעת גם מכך שרק הוא, ולא התובע, השקיע כסף במיזם. גם דינה של טענה זו להידחות. ההשקעה של התובע במיזם לא הייתה השקעה כספית, אולם הוא השקיע בו מזמנו – ואף לכך יש ערך כלכלי. אכן, הנתבע הוא זה שהשקיע את המשאבים הכספיים בעסק ונשא בהוצאות שהיו כרוכות בניהולו (לרבות כאמור תשלום שכר העובדים). אולם עובדה זו הייתה אחת הסיבות בשלהן הוסכם כי חלקו של הנתבע בחברה שתוקם יהיה גבוה הרבה יותר מזה של התובע (סעיף 9 לתצהיר התובע).
27. שלישית, תכתובות בין הצדדים מ"זמן אמת" מעידות על כך ששני הצדדים (קרי גם הנתבע) ראו את עצמם כמי שפועלים במשותף במסגרת המיזם. כך, בהודעה מיום ה-2.10.2017 (נספח 20 לתצהיר התובע), מדווח הנתבע לתובע שהוא פגש את המייסד של WeWork וכותב "אנחנו הבאים בתור; עוד שנתיים". הנתבע משתמש בלשון רבים "אנחנו", באופן המעיד על כך שהוא ראה את עצמו באותה עת כשותף של התובע במיזם, השייך לשניהם יחדיו.
בהמשך, בהודעה מיום ה-29.6.2018 (נספח 21 לתצהיר התובע), כותב הנתבע לתובע ש"הוא מת שנעשה משהו ביחד, מעבר לcircles". גם מדברים אלה עולה כי הוא ראה את עצמו כמי ש"עושה משהו ביחד" עם הנתבע במיזם של סירקלס. עוד יש לציין את השיחה מיום 30.4.2018 (נספח 32 לתצהיר התובע) בה הרגיע הנתבע את חששו של התובע בנוגע להרכב הדירקטוריון העתידי, ואמר "אני ואתה מבחינתי ישות אחת". היינו הבעלות של השניים במיזם היא – לגישת הנתבע – בעלות משותפת, והאינטרסים שלהם הם זהים.
28. רביעית, התכתובת בין הצדדים מעידה על תפקידו של התובע במיזם, כאשר לטעמי הוכח כי תפקידו היה משמעותי, ולא היה רק תפקיד אדמיניסטרטיבי זוטר. התובע אמנם עסק גם בענייני אדמיניסטרציה, ואין מחלוקת שהוא אכן פעל בעיקר בצד התפעולי של העסק ולא בצד הטכנולוגי (שאין חולק שהנתבע היה בקי בו יותר ממנו). אולם לא נראה כי הוא שימש רק "עוזר אדמיניסטרטיבי" לנתבע. הראיות מעידות כי היה לו תפקיד משמעותי יותר במיזם, שכלל בין היתר פיקוח וניהול של יתר עובדיו.
כך בתכתובת מיום 24.11.2017 (נספח 4 לתצהיר התובע), דנו הצדדים בשאלה את מי למנות לתפקיד ה-CTO של החברה, עובדה התומכת בגרסת התובע לפיה עמדתו הייתה משמעותית בהליך מינוי העובדים אשר יועסקו במיזם. בהמשך, בהודעה מיום ה-29.11.2018 (נספח 18 לתצהירו של התובע), כותב התובע לנתבע כי "אני רק רוצה שתבין שאנחנו מגייסים אנשים אני אחפש אנשים שיעשו מעבר לא בגלל הכסף אלא בגלל שיאהבו את מה שאנחנו עושים ויראו את זה כמשהו שגדל והם גדלים איתו". גם מהודעה זו ניתן להסיק כי הצדדים ראו את המיזם כמשותף, ושבשל חלקו המשמעותי של התובע במיזם, הייתה לו שליטה על מינוי העובדים בו.
המסקנה כי הצדדים ייעדו לתובע תפקיד ניהולי במיזם מתחזקת מהודעת הנתבע לתובע מיום 19.12.2017 (נספח 6 לתצהיר התובע), שם כותב הנתבע "אתה צריך לדבר איתם [עם יתר עובדי המיזם, ר.ר.] כל יום ולעשות איתם שיחות כל יום על הכל". המסקנה המסתברת מהאמור היא כי מכוח חלוקת התפקידים בין הצדדים, היה התובע אחראי לוודא שיתר העובדים מבצעים את המוטל עליהם. ואכן, התובע משיב לנתבע כי "ממחר אז מתחילים כבר לזוז, שיבינו משימות ושאני אחראי על הכל". גם תגובה זו מעידה על התפקיד המרכזי שמילא התובע במיזם באותה תקופה ועל כך שהוא היה שותף פעיל בו.
29. המסקנה אודות האופי הניהולי של תפקיד התובע במיזם נובעת גם מיחסיו של התובע עם דדי. בחלק מההתכתבויות שצורפו כנספח 41 לתצהירו של התובע, מבקש התובע מדדי לקבל עדכונים שוטפים אשר לקצב התקדמותו וממשק העבודה שלו יחד עם יתר עובדי המיזם (ר' למשל בנספח 41 לתצהירו של התובע בעמ' 234 וכן בעמ' 242). שיחות דומות התקיימו גם עם עובדת אחרת במיזם, סמדר (ר' בנספח 41 בעמ' 252 וכן בעמ' 256, שם מודה סמדר לתובע על האמון וההכוונה שהעניק לה).
המסקנה לפיה התובע שימש כמנהל של יתר עובדי המיזם והיה בעמדה בכירה מהם, עולה גם מחקירתו של הנתבע, שהעיד כי הוא מסכים שבתקופה בה היה התובע פעיל במיזם, הוא היה בעמדה בכירה יותר מכל יתר העובדים שהועסקו בו למעט הנתבע עצמו (ישיבת יום ה-13.7.2021, בעמ' 198-196). עדות זו גם עולה בקנה אחד עם האמור לעיל ביחס לתכתובות בין הצדדים, בהן ביקש הנתבע מהתובע לשוחח מדי יום עם חברי הצוות ולהבהיר להם מהן המשימות המצופות מהם.
גם אלירן, שהצהיר מלכתחילה כי "תפקידו [של התובע, ר.ר] התמצה בעיקר בענייני מזכירות בלתי מקצועיים" (סעיף 13 לתצהירו של אלירן), חזר בו במידה מסוימת מגרסתו במהלך חקירתו הנגדית. אלירן הסכים כי לתובע היה מיועד תפקיד של COO בחברה ושהיו מקרים בהם הוא פנה אל התובע במסגרת תפקידו זה. זאת הגם שלגישתו הייתה לו ביקורת על ביצועיו של התובע בפועל (ישיבת יום ה-13.7.2021, בעמ' 107-106).
30. חמישית, חיזוק נוסף למסקנה אודות טיבו של הקשר בין הצדדים כפי שהוא נחזה ב"עיניים אובייקטיביות", נובע מהאופן בו הם הציגו את עצמם בפני צדדים שלישיים. התובע הוכיח כי לפחות בשני כנסים בהם השתתפו הוא והנתבע לצורך קידום המיזם, התובע הוצג כ-Co-Founder ו-COO (ר' ת/3א ות/3ב, שם מצורפות תמונות של תגי השם שענד התובע ולצדם התארים הנ"ל). ראיה זו מצטרפת למצגת שנזכרה לעיל וכן לתארים של התובע בשתי טיוטות הסכם המייסדים שיידונו להלן.
עמדתו של הנתבע בנוגע לטענה זו הייתה כי הוא איפשר לתובע לעשות שימוש בתואר Co-Founder על מנת "ליתן לו הרגשה טובה" וכחלק מניסיונו "לפתוח צוהר לתובע לעולם החדשנות והטכנולוגיה" (סעיף 19 לתצהיר של הנתבע). אינני מקבלת את הטענה. ראשית, ההתנהלות שהנתבע מייחס לעצמו בכנס שהוא השתתף בו יחד עם התובע במטרה לקדם את המיזם, איננה סבירה בעיני. יתרה מכך, אף לו היה ממש בטענותיו של הנתבע, הרי שהן משקפות לכל היותר את מחשבותיו שלו. כזכור, המבחן לגמירות דעת הוא אובייקטיבי ונבחן מנקודת מבטו של המתקשר הסביר. מנקודת מבט זו, השימוש המוסכם של התובע בתואר "מייסד שותף" מביע כוונה למעמד רשמי שלו במיזם ולקשר חוזי מחייב - ולא למחווה של רצון טוב חסרת נפקות משפטית. התובע היה זכאי לכן להניח כי הנתבע מתכוון לדברים כפי שהוצגו לצדדים השלישיים, ודאי כל עוד לא הוכח אחרת.
31. שישית, אינדיקציה משמעותית נוספת לכך שהצדדים התכוונו להתקשר בקשר בעל משמעות משפטית, היא הטיוטה הראשונה של הסכם המייסדים. טיוטה זו (שגובשה כאמור ב-11.6.2018, וצורפה כנספח 34 לתצהיר התובע) נערכה כאמור בין היתר על-ידי העד עו"ד בר-דב שהיה עו"ד במחלקת ההייטק במשרד עו"ד פרל כהן. עו"ד בר-דב העיד כי הוא היה עורך-הדין של הנתבע עוד לפני הקמת מיזם סירקלס, וכי הנתבע היה הלקוח של המשרד בגיבוש הטיוטה (ר' פרוטוקול ישיבת 13.7.2021 בעמ' 20).
מעדותו של עו"ד בר-דב עולה כי חלק מהתניות שנכללו בטיוטה הראשונה, נוסחו בהתאם לבקשתו של הנתבע (שם בעמ' 28 בשורות 2-1 ובעיקר בעמ' 29 שורות 5-1). גם מההערות שנוספו לטיוטה שהופנו לעיונו של הנתבע, נובע כי נוסח הטיוטה הראשונה הוכן לבקשת הנתבע, וכי חלק מהתניות בה משקפות את ההנחיות שניתנו לעורכי-הדין על-ידיו. עובדה זו מחזקת אם כן את המסקנה לפיה הטיוטה הראשונה מעידה על אומד דעתו של הנתבע ביחס לתוקפם המשפטי של היחסים בינו לבין התובע, וכי לא היו אלה יחסים חבריים גרידא.
זאת ועוד – קיומה של הטיוטה מעיד על כך שהצדדים ראו את יחסיהם כיחסים משפטיים עוד קודם לעריכתה, וכי עוד לפני ניסוחה היה ביניהם דין ודברים ביחס לזכויות התובע. הצדדים הניחו כבר אז שיהיו לתובע זכויות במיזם ובחברה שתקום, והייתה ביניהם הידברות והסכמה בדבר היקפן של זכויות אלה. ההסכמות הקודמות בין הצדדים היו הבסיס לכך שבטיוטה צוין כי הנתבע יחזיק ב-80.01% מהמניות והתובע יחזיק ב-9.99% מהמניות (יתר המניות חולקו בין אלירן לבין דדי). קביעה זו עולה בקנה אחד עם עדות הנתבע שנזכרה לעיל, לפיה הוא ניהל שיחות עם הנתבע כבר במחצית הראשונה של 2018 לגבי האחוזים שהנתבע יהיה זכאי להם, וכי דובר על 9.99% (פרוטוקול ישיבת 13.7.2021, בעמ' 133). הקביעה בדבר שיעור המניות לו היה התובע זכאי בהתאם לטיוטה הראשונה, מעידה על אומד דעתו של הנתבע בהקשר זה, שכן הטיוטה נערכה כאמור על-ידי משרד עוה"ד שלו, שהוא הנחה אותו ביחס לעריכתה.
32. עו"ד בר-דב נשאל מספר פעמים האם עובר לפגישה שקיים במשרדו עם הנתבע והתובע (ועם אלירן ודדי), הצדדים כבר הסכימו ביניהם לגבי חלוקת הבעלות שתהיה להם בחברה. עו"ד בר-דב לא יכול היה להשיב לשאלה זו מידיעתו האישית, והוא רק ציין כי מהדינמיקה של הפגישה בין הצדדים שהתקיימה במשרדו הוא יכול היה "לנחש" כי ההסכמה ביניהם ביחס לחלוקת המניות בחברה לא הייתה סופית (ר' פרוטוקול ישיבת 13.7.2021 בעמ' 25, ש' 8-6). אינני סבורה כי עדות זאת שוללת את המסקנה אודות הסכמה בין הצדדים על חלוקת הזכויות בחברה לפני ניסוח הטיוטה הראשונה. ראשית, עו"ד בר-דב לא ידע כאמור את הדברים מידיעה אישית. גם הוא "ניחש" כי הייתה הסכמה, אם כי לא סופית, והוא אף לא הוציא מכלל אפשרות שהטיוטה הראשונה אכן שיקפה הסכמה קיימת של הצדדים באשר לאחוזי הבעלות שיהיו לכל אחד מהם (ר' בישיבת יום ה-13.7.2021 בעמ' 24 ש' 13-1).
33. בטיוטה נכתב גם כי הנתבע יקבל תואר של מנכ"ל ו-Co-Founder והתובע - תואר של COO וCo-Founder (בניגוד לאלירן ולדדי שלא הוגדרו במסמך כ-Co-Founder). עוד נקבע כי אם אלירן ודדי (אך לא התובע), יחדלו לעבוד בחברה, תהיה לנתבע או לחברה הזכות לרכוש כל מניה שהייתה ברשותם ושטרם 'הבשילה'. נסיבות ה'הבשלה' של המניות צוינו אף הן בטיוטה, ובראשן השלמת תקופת זמן מסוימת של עבודה בחברה. הטיוטה קובעת כי המייסדים יחליטו יחד מה יהיו תנאי השכר שלהם בחברה, כאשר כל הסכמה שכזו תהיה כפופה לאישורו הסופי של הנתבע.
בטיוטה נקבע גם אופן קבלת ההחלטות באספה הכללית של החברה. בהתאם לטיוטה, יכהנו בדירקטוריון החברה עד שלושה דירקטורים. התובע והנתבע יהיו רשאים כל אחד למנות דירקטור אחד ולפטרו. אם ייווצר תיקו בין שני הדירקטורים הללו, ימונה המנכ"ל (קרי הנתבע) לדירקטור שלישי והוא יקבל את זכות ההכרעה.
יודגש כי הטיוטה הראשונה אינה הסכם מחייב בין הצדדים, והאמור בה אינו משקף בהכרח את ההסכמה בין הצדדים במלואה. כזכור, התובע סירב לחתום על הטיוטה הראשונה, ולאחריה אף נערכה טיוטה נוספת (שלא היה בה צורך אילו הייתה הטיוטה הראשונה משקפת את ההסכם בין הצדדים). אולם, קיומה של הטיוטה שנערכה לפי הנחיותיו של הנתבע שפנה למשרד עורכי-הדין לצורך כך, מחזקת את המסקנה לפיה בין הצדדים היו עוד קודם לעריכתה יחסים בעלי משמעות משפטית והסכמות חלקיות ביחס לזכויותיהם, שהם ביקשו לעגן אותן בהסכם כתוב ומפורט.
34. יוער בשולי הדברים כי אינני מקבלת את עמדת התובע לפיה הוא השקיע כספים במיזם, ואינני רואה חשיבות בהקשר זה לעובדה כי הוא העביר פרטי ריהוט ישנים למיזם בראשית דרכו, או לכך שהוא נרשם לקורס ולמד בו – השקעה שהוא יכול היה ליהנות ממנה גם בהקשרים מקצועיים אחרים.