המבקשות טענו כי צו המניעה שניתן שולל מהן את הזכויות שנרכשו על ידן וגורם להן נזק של מאות אלפי שקלים בכל יום עסקים.
11. הנאמן התנגד לבקשה לצמצום צו המניעה והעלה מספר טענות שיפורטו בהמשך. עיקר טענתו של הנאמן היא כי ההסכם הנטען לרכישת זכויות החברה בסימני המסחר בכלל, ובסימן שבמחלוקת בפרט, אינו הסכם תקף אלא נערך למראית עין לשם הברחת נכסים מנושי החברה. הנאמן סבור כי הזכויות בסימן שבמחלוקת היו ונותרו של החברה, ועל כן יש להותיר את צו המניעה על כנו ולחייב את המבקשות לשלם לקופת ההליך דמי שימוש ראויים בגין השימוש שעשו בסימנים.
12. גאבי, הטוען לבעלות במניות (שכאמור נתונה במחלוקת לאור החלטת בית המשפט בהליכי פשיטת הרגל של אומימה), הצטרף לטענות המבקשות וטען כי ההסכם למכירת הזכויות בסימני המסחר הוא הסכם תקף וכי המבקשות רשאיות להמשיך ולעשות שימוש בסימן שבמחלוקת.
13. לאחר הגשת טיעונים משלימים של הצדדים, התקיים דיון בגדרו הוריתי כי צו המניעה יצומצם וכי המבקשות יהיו רשאיות להמשיך ולעשות שימוש בכיתוב "אנטואן שוקחה ובניו" בלבד, ובתנאי שיפקידו ערבות בנקאית או פיקדון על סך של 500,000 ש"ח להבטחת תשלום דמי השימוש לקופת ההליך. בהמשך, הוריתי על הגדלת הערבות בסך נוסף של 500,000 ש"ח (החלטה מיום 19/9/2020).
הטענות לעניין תוקפה של העסקה למכירת הזכויות וסימני המסחר למבקשות או לחברת מאפים נקבעו להמשך דיון ואף נשמעו ראיות הצדדים.
עיקרי העובדות וההליכים הקודמים
14. כדי להבין את טענות הצדדים ובטרם הכרעה בהן, ראוי להציג את עיקר העובדות שהתבררו בראיות שהוצגו ואת העמדות השונות שננקטו על ידי הצדדים בהליכים משפטיים קודמים.
15. משפחת שוקחה עוסקת, על פי הנטען על ידי הצדדים, במסחר, בשיווק ובמכירת מוצרי מזון כבר שנים רבות, לפחות משנת 1930. בשנים הראשונות פעל המנוח ג'ורג' שוקחה ז"ל לשיווק ומכירת מוצרים תחת שמו. לאחר פטירתו הקימו ילדיו אנטואן, ג'ול, סמעאן, אדוארד ופרנסיס שותפות בשם "בני ג'ורג' שוקחה", אשר המשיכה והרחיבה את עסקי המסחר במוצרי מזון. בשנת 1978 פרש אנטואן ז"ל מהשותפות והמשיך לסחור במוצרי מזון לבדו. בשנת 1983 הוקמה על ידי אנטואן החברה. שאר האחים המשיכו בעסקים המשותפים וייסדו בשנת 1984 את חברת בני ג'ורג' שוקחה בע"מ (להלן: בני ג'ורג').
16. לעדותו של גאבי, נפטר אביו, אנטואן שוקחה ז"ל, בשנת 1988, ועסקי החברה עברו לניהולם של גאבי ושל אחיו האני. גאבי הצהיר כי לאחר פטירת האב ירדו הכנסות החברה ופעילותה הצטמצמה (סעיף 4 ל-ע/2). כדי לנסות ולהשביח את העסקים, התקשרה החברה, בשנת 2010, בהסכם הפצה עם חברת סאן אויל עיבוד ושיווק שמן בע"מ (להלן: סאן אויל), שהיא חברה קשורה לחברת בני פאוזי (הסכם ההפצה שעליו חתומה רק החברה ולא צוין שמה של סאן אויל צורף כנספח 1 ל-ע/4, להלן: הסכם ההפצה). לעדותו של ענאן שמשום, חברת סאן אויל היא חברה בשליטת חברת ס.פ.ס החזקות בע"מ, שהיא עצמה חברה בבעלותם של ענאן שמשום ואחיו. חברת ההחזקות היא המחזיקה במניות של מספר חברות המהוות ידיו קבוצה שתכונה להלן קבוצת בני פאוזי (לבית המשפט לא הוצגו נסחי החברות השונות בקבוצת בני פאוזי).