14. התובעים 4-3 טענו כי מחוות-דעתו של המומחה מטעם בית-המשפט עולה כי הוא סבור שהיו בחברה הכנסות לא מדווחות, ועל בית-המשפט לאמץ מסקנה זו. עוד נטען כי ישנם נתונים שלא הובאו בחשבון בחוות-דעת המומחה. כן נטען כי הנתבעים לא הוכיחו את גרסתם לגבי תקלה שכתוצאה ממנה נמחקו כל נתוני הקופה של החברה מלפני יום 1.7.2016.
לגישת התובעים 4-3 הוכח שבתקופה בה ניהל גיבורי את החברה חולקו לבעלי המניות כספים במזומן, וכן הוכח כי היו לחברה מספר שיטות להעלמת הכנסות. דרך אחרת היא באמצעות "הפרשות מלצרים". בהקשר זה צוין כי הנתבעים לא הגישו למומחה את מחברות הפרשות המלצרים אף שאלה היו בידיהם, ולכן יש להניח כי הנתונים בהן היו פועלים כנגדם. עוד הפנו התובעים 4-3 לעסקאות נוספות שבוצעו במניות החברה ולשווי החברה בהתאם לעסקאות אלה.
טענות הנתבעים 4-1
15. לשיטת הנתבעים 4-1, התביעה דנן היא ניסיון של התובעים "להציל את עורם" מההשלכות שבהיקלעות החברה לקשיים. החברה מצויה כיום במשבר כלכלי, בין היתר בגלל התנהגות התובעים. התובעים לא היו מעורבים בניהול החברה והותירו לנתבעים את האחריות הניהולית. כעת הם מבקשים לטעון כי הם קופחו על-ידי הנתבעים – על אף שכל הפעולות בחברה נעשו בצורה שוויונית.
בהתייחס להסדר הדיוני, נטען כי כפי שעולה מהפרוטוקולים במסגרתם הושג הסדר זה, הנתבעים הסכימו במסגרתו כי החברה תרכוש את המניות של התובעת 2, ולא תומר ואלדד עצמם. כמו-כן, בשום שלב לא ניתנה ההסכמה לרכישת מניות התובעים 4-3 מכוח ההסדר הדיוני, וזאת לא על-ידי החברה ולא על-ידי תומר ואלדד עצמם.
16. הנתבעים ציינו כי מאז הוגשה התביעה הפכה החברה לחדלת-פירעון והוגש הליך לפירוקה על-ידי נושה. הסיבה למצבה הנוכחי של החברה הוא חוסר שיתוף הפעולה מצד התובעים. נוכח מצבה הפיננסי החמור של החברה, היא אינה יכולה עוד לרכוש את מניות התובעים 2-1. השינוי במצבה הכלכלי והמשפטי של החברה אינו מצדיק שינוי של ההסכמה המקורית נושא ההסדר הדיוני ביחס לזהות הרוכשים של המניות.
עוד נטען כי במצב הנוכחי אין הגיון לכפות על הצדדים היפרדות. מטרתו של סעד היפרדות הוא לאפשר את המשך פעילות החברה כשהאמון בין בעלי המניות בה אבד. אולם כשהפעילות העסקית הסתיימה, כאשר החברה ממילא אינה פעילה עוד ובית-הקפה נסגר, אין עוד טעם לפסוק סעד של היפרדות.
17. על-כל-פנים, כדי לזכות בסעד ההיפרדות, על התובעים להוכיח כי הם קופחו, והתובעים כשלו מלהוכיח זאת. בהקשר זה נטען קודם-כל כי אין יריבות בין נעם לבין הנתבעים, שכן נעם אינו בעל מניות בחברה אלא הוא מחזיק בחברה שהיא בעלת מניות בה. יתרה מכך, התובעים היו צריכים להגיש את התביעה כתביעה נגזרת, שכן הטענות בה מכוונות נגד אופן ניהולה של החברה, בלא שנטען (למעט בטענות כלליות וסתמיות) כי הנתבעים התעשרו מכך באופן אישי.