מאחר שדי בשני הנושאים שלעיל כדי להביא לקבלת טענת הקיפוח, אין עוד הכרח לדון ביתר טענותיהם של התובעים 4-3 בהקשר זה.
הסעד לתובעים 4-3
71. בתביעה מכוח ס' 191 לחוק החברות בעילה של קיפוח, רשאי בית-המשפט לפסוק לזכות התובע מגוון גדול של סעדים, ומסור לו שיקול דעת רחב ביותר להחליט כיצד "לעצב 'בתפירה ידנית' את הפתרון ההולם את נסיבות המקרה" (ע"א 5804/19 ס.ב. ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ (3.10.2021) בפס' 43).
כאשר מדובר בחברה שהתנהלה באופן לא שוויוני, כאשר היו בה הכנסות לא מדווחות שהתובעים לא נהנו מהן וכאשר הנתבעים קבלו שכר מופרז – ניתן להתייחס לשני סוגי פתרונות רלוונטיים: האחד, להורות לנתבעים להשיב את מצב החברה לקדמותו, היינו להשיב לחברה את כל הכספים שנלקחו ממנה שלא כדין (בלא להורות על היפרדות בין הצדדים); והשני – להורות לנתבעים לרכוש את מניות התובעים בהתאם לשווי שאינו מביא בחשבון את הכספים שהוצאו מהקופה שלא כדין.
72. במקרה דנן, אני סבורה כי יש להורות על היפרדות ועל רכישת מניות התובעים 4-3 על-ידי הנתבעים 4-1 בהתאם לשווי החברה כפי שהוא נקבע ידי המומחה, קרי שוויה נכון לסוף שנת 2016.
הנתבעים התנגדו לאפשרות זו. לטענתם, מצבה של החברה הדרדר בצורה משמעותית מאז פרוץ הסכסוך (ר' למשל בסעיף 34 לתצהיר תומר). לכן, חוות-דעת המומחה אינה משקפת עוד את ערכה הנוכחי של החברה. מעבר לכך נטען כי סעד הרכישה הכפויה הוא סעד צופה פני עתיד, שנועד להפריד בין שותפים שאינם יכולים עוד לשתף יחד פעולה בחברה ולאפשר לה להמשיך ולתפקד ביעילות. ואולם החברה דנן חדלה לפעול והיא עתידה להתפרק בקרוב. בנסיבות אלה, מאחר שהצדדים ממילא ייפרדו לאחר פירוק החברה, אין עוד טעם להורות על סעד של היפרדות כפויה במסגרת פסק הדין הנוכחי (ר' בסיכומי הנתבעים 4-1 בסעיף 17).
73. אינני מקבלת את טענת הנתבעים בהקשר זה. סעד של היפרדות לא נועד רק כדי למנוע מבוי סתום בפעילות החברה אלא גם כדי להפריד בין שותפים שהאמון ביניהם אבד. במקרה דנן, האמון בין התובעים 4-3 לבין הנתבעים אבד – וזאת לאור ההתנהלות שתוארה בפסק-דין זה לעיל, התנהלות שפגעה בציפיות הלגיטימיות של התובעים 4-3, שאינם מעוניינים להוסיף ולהיות חלק מהחברה – וזאת ללא קשר לשאלה אם פניה לפירוק אם לאו.
יתרה מכך, קבלת עמדתם של הנתבעים 4-1 היא בעייתית מטעם נוסף. כפי שהובהר לעיל, מצבה הנוכחי של החברה נובע לפחות בחלקו מהתנהלות הנתבעים 4-1 ומהאופן בו הם ניהלו את החברה. גרסתם של התובעים היא כי תומר ביקש להכשיל את החברה, "לקבור אותה קבורת חמור" כפי שהוא אמר להם, וכך הוא אכן עשה. לגישת התובעים, בית-הקפה החדש שקיים היום במקום בו עמד בית-הקפה של החברה, הוא בית-קפה שלתומר יש בו אינטרס עיסקי שאותו הוא מבקש להעלים.
לטענה זו ישנן מספר אינדיקציות – שאף אם אין די בהן כדי להוכיח כי בית-הקפה החדש שייך לתומר, הן ללא ספק מעלות תמיהה ביחס להתנהלותו. כך למשל, הפנה נמרוד בנספח 32 לתצהירו לכתבה מעיתון גלובס מ-15.10.2019 בה נכתב שתומר "מלווה בימים אלה הקמה של עסק בשם 'הצפון הישן'". תומר אף הציע לנמרוד להצטרף אליו בעסק חדש שיוקם לאחר שהחברה תחדל מלהתקיים (נספח 27 לתצהיר נמרוד, בעמ' 6-5; יצוין שבעמודים אלה התהפכו השמות של הדוברים בשיחה – ולכן נקבע בישיבת ההוכחות מיום 28.6.2021 בעמ' 236 כי יש לתקנו). התובעים גם הציגו את עמוד הפייסבוק של החברה, בו נכתב שבית-הקפה ג'רמיה נסגר ובמקומו יקום עסק "שיביא אנרגיות חדשות לצפון הישן, שיעשה טוב" (נספח 31 לתצהיר נמרוד). כאמור, אין הכרח במסגרת פסק-הדין הנוכחי לקבוע מי הם הבעלים של בית-הקפה החדש, אולם יש במכלול האמור לעיל כדי להטיל ספק ביחס לאופן ההתנהלות העסקית של החברה בשנים האחרונות, וביחס למטרותיו של תומר ביחס לכך.
74. המסקנה מכל האמור לעיל היא כאמור כי החברה התנהלה בצורה בעייתית בשנים האחרונות, וזאת תוך פגיעה בתובעים 4-3 וקיפוחם. בנסיבות אלה יש מקום להיעתר לבקשתם ולהורות לנתבעים לרכוש את מניותיהם במחיר ה"מעקר" את הפגיעה הזו, קרי המחיר שנקבע על-ידי המומחה בחוות-דעתו, הנוגע לשווי החברה בשנת 2016.
סיכום
75. לאור כל האמור לעיל בפסק-הדין, אני מורה לנתבעים 4-1 יחד ולחוד לשלם לתובעת 2 סכום של 369,981 ₪ כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.12.2016 ועד התשלום בפועל. עם התשלום יעברו המניות לידי מי מהנתבעים 4-1 שיישא בתשלום.
הנתבעים 4-1 ירכשו גם את מניות התובעת 4 המחזיקה ב-12.5% מהחברה. אני מחייבת את הנתבעים 4-1 יחד ולחוד לשלם לתובעת 4 סכום כולל של 462,476 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.12.2016 ועד התשלום בפועל. עם התשלום יעברו המניות לידי מי מהנתבעים 4-1 שיישא בתשלום.
76. הנתבעים 4-1 אף יישאו יחד ולחוד בחלקם של התובעים 2-1 בשכר טרחת המומחה. כן יישאו הנתבעים 4-1 יחד ולחוד בשכר טרחת עורכי הדין של התובעים 4-1 בסכום של 40,000 ₪ לכל קבוצת תובעים (40,000 ₪ לתובעים 2-1 ו-40,000 ₪ לתובעים 4-3).
באשר לנתבעת 7 - החברה, אני מחייבת אותה בהוצאות התובעים 2-1 ו-4-3 וזאת בשל האיחור בהגשת הסיכומים מטעמה. אני מורה לכן כי הנתבעת 7 תשלם לכל קבוצת תובעים הוצאות בסך 5,000 ₪.
ניתן היום, כ"א אדר א' תשפ"ב, 22 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.
רות רונן