18. גם לגופם של דברים, נטען כי לא הוכח שהנתבעים קיפחו את התובעים. כך נטען כי זכות הגישה למסמכי החברה לא נשללה מעולם מהתובעים. לכל בעלי המניות הייתה תמיד גישה חופשית לחשבונות הבנק, לרואה-החשבון ולמנהלת החשבונות, ולתובעים הייתה נגישות למידע ולנתונים הרבה מעבר למתחייב על-פי חוק החברות. זאת למרות שנעם נהג בחוסר תום-לב ובחוסר נאמנות לחברה כשהוא נקט בפעולות המנוגדות לטובתה (מה שמצדיק את שלילת זכויותיו לעיין במסמכיה).
עוד נטען כי בשנים האחרונות אירעו שינויים שהקשו על פעילות החברה באופן שחייב את הנתבעים להגביר את מאמציהם כדי לאפשר לבית-הקפה לשרוד. בין היתר נאלצו הנתבעים להתמודד עם פתיחת עסקים מתחרים, תביעות עובדים, שינוי סיווג רישוי עסקים, הטלת מיסוי עובדים זרים, העלאת מחירי שכר-הדירה והחומרים ועוד. חרף הקשיים הללו, הוסיפו הנתבעים לנהל את החברה באופן שוויוני ותוך התחשבות בטובתה. כל עוד מצבה הכלכלי של החברה היה טוב, היא חילקה דיווידנד באופן תדיר. נוכח שינויי הנסיבות המתוארים לעיל, רווחי החברה הצטמצמו והיא נאלצה להשתמש בסכומים שנחסכו כדי לממן את צרכיה השוטפים. החברה אכן לא חילקה דיווידנד מאז 2015, ואולם הטעם לכך הוא עסקי ונעוץ כאמור בשיקולי טובת החברה.
19. הנתבעים טענו כי החברה נוהלה תמיד על-ידי שני מנהלים בלא שנמרוד התנגד לכך. המומחה העריך את השכר הסביר למנהל בחברה בסכום של 30,000 ₪. דמי הניהול ששולמו לתומר ואלדד כמנהלי החברה עמד על 25,000 ₪, סכום שהוא נמוך יותר. הנתבעים אף ציינו כי השכר הזה נמוך יותר בצורה משמעותית מהשכר הכולל שנפסק למנהלים בתביעת גפני. מכאן, ששכר המנהלים היה סביר, מה עוד שהוא שולם כאשר החברה הייתה רווחית. בתקופה בה החברה ספגה הפסדים, הפחיתו הנתבעים את שכרם והוא עמד על 10,000 ש"ח לחודש – סכום שהוא נמוך יותר מהשכר הראוי לדעת המומחה. בשלב מאוחר יותר הנתבעים אף עבדו ללא שמשכו שכר כלל.
עוד צוין כי התובעים התייחסו לתקופה לפני שינוי השליטה, בה החברה נוהלה על-ידי גיבורי, כתקופה בה שכר הניהול היה תקין. אולם, כך ציינו הנתבעים, שכר הניהול הכולל באותה תקופה היה גבוה יותר מזה ששולם לנתבעים.
כמו כן, הנתבעים מציינים שכאשר מצבה הכספי של החברה התדרדר, התובעים התנערו מאחריותם הכספית כלפיה ונעם אף משך את הערבות האישית שלו לחובותיה. מנגד, תומר ואלדד הזרימו כספים לחברה שנועדו לאפשר לה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי הספקים. באשר לנוהל ההקפות, נטען כי ההחלטה לבטלו נועדה כדי לחסוך כספים לחברה, והחלטה זו לא קיפחה את התובעים. לגבי ההוצאות המשפטיות, נטען כי הן היו סבירות לחלוטין כפי שעולה גם מעמדת המומחה. הבחירה בבן משפחה לשמש כעורך-דין של החברה היא בחירה טבעית, וגם גיסו של נמרוד סיפק לחברה שירותים משפטיים. כן טענו הנתבעים כי התובעים כשלו מלהוכיח שתומר נטל הלוואה מהחברה שלא כדין.