בסיכומיה התובעת מדגישה שהנתבעת גרמה להפרה יסודית של מזכר ההבנות, והסכם התוספת, תוך סתירה מוחלטת של העקרון לפיו "חוזים יש לקיים". הדין הוא ששעה שאדם חותם על הסכם שלא בלחץ או בנסיבות פסולות, חזקה עליו שהבין את תוכן המסמך ושקיבל על עצמו את ההתחייבויות המוטלות עליו מכוח ההסכם. נטען כי בעדותו מר טנוס הודה כי חתם על ההסכמים ברצונו החופשי, וכזכור מר טנוס הוא איש עסקים, בעל ניסיון של עשרות שנים, כך שהטענה שהוא הלך אחרי מר הררי בעיניים עצומות משוללת יסוד. לא זו אף זו, הוכח בחקירה כי ברשות מר טנוס כל המידע הדרוש. התובעת מפנה לעמוד 66 לפרוטוקול החקירה שם מר טנוס העיד על עצמו כי הוא: "יודע הכל מ א עד ת", וכי היתה לו את השליטה על כל המידע שהיה בידי הרנוס.
התובעת סבורה, שטענות הנתבעת הינן בגדר, טעות בכדאיות העסקה, שאין בה לתת לנתבעת את היכולת להפר את החוזה, ולהמנע מלשלם את אשר התחייבה. הנתבעת הפרה את ההסכם בשל קושי כלכלי ותו לא. כך למשל הודה מר טנוס בסעיף 30 לתצהירו, כי הסיבה היחידה להצדקת הפרת ההסכם הינה כי "לא נותר לי כסף להשקיע בפרויקט". בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה טעות בכדאיות העסקה אשר הובילה את הנתבעת להודיה כי אין לה כסף, לא תקים עילה שבדין לטעון לביטול החוזה.
נטען כי לא ניתן לבטל חוזה בשל העובדה, שאחד הצדדים לא העריך נכונה את הקצאת הסיכונים שבבסיס ההתקשרות, טעות בכדאיות העסקה הינה טעות מסחרית או כלכלית גרידא, והיא לא תחשב בגדר טעות המאפשרת ביטול חוזה. משראתה הנתבעת שהיו עיכובים בפרויקט ושהרווחים התעכבו, ביקשה למשוך ידיה מההסכם.
התובעת טוענת שהחלטת הועדה המחוזית בקשר לפרויקט , ולפיה אין היתכנות לפרויקט, התקבלה רק ביום 25.03.2015, כלומר כ-13 חודשים לאחר הודעת הפסקת המימון המהווה הפרה, ומשכך, אינה יכולה להכשיר הודעת הנתבעת בדיעבד, וכי עולה לכל היותר כדי טעות בכדאיות העסקה. משכך נטען כי התובעת הפרה את ההסכם תוך ביטולו שלא כדין, אך בשל היעדר כדאיות עסקית מטעמה.
לטענת הנתבעת, התובעת ובעליה הנתבע שכנגד 2, הציגה את עצמה כמומחית הפועלת בתחום הביואנרגיה מזה שנים רבות. התובעת הציגה בפני הנתבעת את פעילותה, לכאורה, לשם קידום מיזם הקמת תחנת הכוח הביומאסית, שתפיק את הדלק מעצי אשל. התובעת הסבירה לנתבעת, שבמסגרת קידום המיזם היא צריכה למצוא שותף פיננסי שיעניק לה את מקורות המימון ההתחלתיים, עד הקמת תחנת הכוח. בעלי התובעת שהכיר את בעלי הנתבעת, ראה בו כשותף מתאים ופנה אליו בהצעה להיכנס כמשקיע וכשותף פיננסי בחברה משותפת שתוקם לקידום המיזם. הנתבעת טוענת שרוח ההצעה הייתה חברית, וכניסתה למיזם הייתה החלטה שנבעה מתוך האמונה, שניתן יהיה ללכת אחרי מר הררי, בעיניים עצומות, כשהוא לוקח על עצמו את האחריות לקידום הפן המקצועי של המיזם.