הנתבעת טוענת שמעולם לא התחייבה לקחת חלק בהיבט המקצועי של המיזם, וכי ממילא אין לה את היכולת להשפיע על שינוי החלטת רשות החשמל. נוסף על כך, ובדיעבד, נודע לנתבעת כי מדובר במצגי שוא, וכי הקמת תחנת הכוח לא תתאפשר מבחינת כלל הרשויות. הנתבעת טוענת שהחלטת הדירקטוריון שהתקבלה ביום 19.03.2015, להפסקת הפעילות, מועד בו היה ידוע לתובעת, כי הועדה המחוזית דחתה את התוכנית שהוגשה, ועל כן טענתה שהחלטת הדירקטוריון נבעה עקב אי שיתוף פעולה והיעדר מימון היא טענה כוזבת.
הנתבעת מוסיפה ומדגישה, שכל ההשקעות הכספיות הוטלו אך ורק לפתחה, וכישלון הפרויקט גרם לה לנזק עצום, ואילו התובעת כלל לא ניזוקה, שכן לא השקיעה סכום כלשהו בפרויקט .
הנתבעת טוענת כי כבר לפני החתימה על התוספת, היא הבהירה לתובעת שאין ביכולתה להעניק אמצעים כספיים ללא גבול, וכי היא לא תצליח לשאת בעול ההשקעה לבדה. על בסיס דברים אלה נקבעה בתוספת אפשרות להכנסת משקיעים נוספים. לטענתה, התובעת ידעה כבר במעמד החתימה על התוספת כי הנתבעת מבקשת למצוא משקיעים נוספים, שיורידו ממנה את עול המימון הכבד. ראיה לכך היא מכתב הצעה להשקעה שהכין מר הררי שם נכתב: "אולם כבר במהלך שנת 2013 בין היתר בשל קשיים עסקיים... ביקשה הנסיך להכניס משקיע נוסף שיוריד ממנה את עול הפרויקט".
לטענת הנתבעת, החל ממועד הפסקת המימון , התובעת החלה להציף אותה בפניות רבות לפיהן יש לתובעת משקיעים חלופיים שמוכנים להיכנס בנעליה. עוד הבטיחה התובעת כי היא תשיב לנתבעת את כל כספי ההשקעה, ההתחייבויות נתנו בכתב על ידי מר הררי. אולם, כל האמור התברר כמצג שווא כושל. התובעת הפכה את עורה והחלה לדרוש מהנתבעת תשלומים, אשר לשיטתה מגיעים לה על סמך התוספת למזכר ההבנות. לטענת הנתבעת, כל פניותיה של התובעת אליה נענו. התובעת פנתה בהצעות שונות, תוך מתן הצהרות שהתבררו כהצהרות שווא. לטענת הנתבעת, כשביקשה לראות טיוטות של ההסכם ופירוט בדבר שלבי ההתקדמות של המיזם, התובעת השיבה בסירוב. לעניין זה הנתבעת מפנה להודעת דוא"ל מיום 23.07.2014 בו השיב מר הררי לבקשת הנתבעת: "שאני אעביר לך הסכמים? למה? אנחנו שותפים?". תגובה זו תמוהה, שכן בסעיף 2 להסכם, נקבע כי הררי עצמו ימונה למנכ"ל בחברה המשותפת.
לטענת הנתבעת, התובעת הגישה את תביעתה בחוסר תום לב ובניסיון להתעשר על גבה. למעשה התובעת הטעתה את הנתבעת, וניצלה לרעה את יחסי האמון כלפיה, ובמשך כל תקופת ההתקשרות, פעלה לעשיית עושר שלא כדין, תוך שהיא משתמשת בכספי הנתבעת, כדי לקדם את האינטרסים האישיים שלה. לטענת הנתבעת, התובעת הגישה את תביעתה בחוסר נקיון כפיים מובהק, משום שמר הררי צירף לתביעתו מסמכים בהם הוא מאשר את ביטול ההסכם, ואף מתחייב להשיב לנתבעת את כל השקעתה. נוסף על הצהרותיו של מר הררי בדבר הסכמתו לביטול ההסכם, והתחייבותו להשבת סכומי ההשקעה לנתבעת, שלחה התובעת לנתבעת ביום 11.05.2014 הסכם חתום על ידה, שכותרתו "ביטול הסכם "תוספת למזכר הבנות"". לטענת הנתבעת, התובעת קיבלה את הודעה הביטול ואף אישרה את הפסקת ההתקשרות ביניהם. לטענתה היא מילאה את כל התחייבויותיה בהתאם להסכמים, וביטול ההתקשרות נעשה בהסכמת התובעת, ואף בעידודה, אשר ציינה מספר פעמים כי יש באמתחתה משקיעים חלופיים, וכי היא מתחייבת להחזיר לנתבעת את כל כספי ההשקעה. כך למשל ביום 12.02.2014 שלחה התובעת הודעה בה נכתב: "אם תחליט כמו שאמרת אתמול, שאתה מפסיק את התשלומים של הרנוס למיהר יזום, אז אתה מביא בכך לסיום ההסכם... במקרה כזה תקבל בחזרה את הכספים שהשקעת". בהודעה נוספת מיום 14.04.2014 נכתב: "...אתה צריך להחליט אם אתה נשאר בפרויקט... או שאתה פורש וכל מה שנותר זה לדבר על איך ומתי יוחזר לך כספך". באותו היום נמסרה הודעה נוספת שם נכתב: "...אני מתחייב להחזיר לך את כל הכסף שהשקעת בחברה וזאת במועד הראשון שבו הדבר יתאפשר..."
לטענת הנתבעת, התובעת התקשרה בהסכם עם חברת זיתי זהב בע"מ, המספקת אשלים, בשמה של חברת הרנוס. נטען שהרנוס חתמה על ההסכם, שלא בסמכות ובניגוד להחלטת הדירקטוריון, הקובעת כי מורשה החתימה היחידי בחיוב החברה הוא מר טנוס. לא זו אף זו, בהתקשרות זו קיים ניגוד אינטרסים מובהק, נוכח העובדה, שמר הררי הינו שותף בחברת זיתי זהב, ובכך הוא מבטיח לעצמו רווח אישי, ופועל בניגוד אינטרסים מובהק, תוך שהוא מתעלם מחלופות אחרות זולות יותר, שיכולות להטיב עם הרנוס, משום שמטרתו להשיא רווחים שיגיעו לכיסו באמצעות כריתת הסכם ותשלומים מופרזים בין חברת הרנוס לחברת זיתי זהב, שבה הוא שותף ברווחים.
נטעו כי התנהלותו של מר הררי לאורך כל מערכת היחסים, הייתה מניפולטיבית, כאשר בראש מעייניו עמדה אך ורק הצלחתו האישית. זאת במיוחד לאור היותו בעל המניות היחיד בתובעת, והסתרת בעלותו בחברת זיתי זהב, אשר דאג כי הרנוס תתקשר איתה בהסכם להספקת חומרי גלם במחיר מופקע, אשר כלל לא היה דרוש, תוך שהיא התחייבה לשלם לה מקדמות בסכום ניכר וללא צורך, ותוך ניגוד אינטרסים חזיתי ומהותי עם טובת החברה.
לטענת הנתבעת, התובעת התעשרה על גבה של הנתבעת, ולא רק שלא נגרם לתובעת נזק, אדרבא, מצבה של התובעת השתפר והיא נהנתה ממימון שוטף, ללא קשר להצלחה בביצוע העבודה הניהולית והמקצועית, ואף הועברו לכיסו האישי של מר הררי רווחים בעקבות ההתקשרות, שיזם עם זיתי זהב, תוך פעולה בניגוד עניינים.
לטענת התובעת , בקשר למאמציה הרבים, שהושקעו כביכול בקידום המיזם, נטען כי שוכחת לציין שכל דרישה להשקעה, שהועברה על ידה לנתבעת נענתה במלואה, מבלי שהתובעת נדרשה לספק על כך דין וחשבון. כך למשל התובעת לא מציינת כי קיבלה מימון לנסיעות חו"ל על סך 22,326 ש"ח וזאת מתוך אמון מלא כי ההשקעה נדרשת לטובת המיזם, ומבלי שהתובעת נדרשה להעביר בקשות לאישור הנסיעות כפי שנקבע במפורש בסעיף 3.6 בתוספת.
בסיכומיה הנתבעת טוענת שהתובעת ומר הררי, הטעו אותה ואת בעליה, ביחס לאפשרות היתכנות הפרויקט, והכל במטרה לקבל כספים שלא כדין מהנתבעת, אשר הייתה המממנת היחידה של התובעת ומר הררי. מר הררי פעל כל העת, תוך ידיעה, שכלל לא ניתן לממש את הפרויקט, תוך התעלמות מעמדות הרשויות והמדינה, ותוך הצגת מצגי שווא וניצול לרעה של יחסי החברות בין הצדדים.
נטען שמלכתחילה לא הייתה כל היתכנות להקמת הפרויקט, וזאת מכיוון שהן מוסדות התכנון, הן הועדה המקומית והן הועדה המחוזית החליטו לדחות את הפרויקט, שם נאמר: "אופי המפעל המוצע והיקפי הבינוי המוצעים בתכנית... מהווים חריגה מאופי המרחב הכפרי, אינם משתלבים בנוף באופי הפעילות והמגורים שבמרחב זה ועל כן השימוש המוצע במיקום זה אינו ראוי". נוסף על כך המשרד לאיכות הסביבה קבע שהפרויקט עומד בסתירה למדיניות המקובלת: "גידולים חקלאיים למטרות ייצור אנרגיה אינם נמצאים בהלימה עם עקרונות של קיימות". כמו כן אופי הבינוי והפעלה אינו מתיישב עם הסביבה הכפרית, הפעילות והמגורים באיזור. יתרה מכך, התושבים באיזור, התנגדו נחרצות להקמת הפרויקט, דבר שגרם לנתבעת להודיע כי היא איננה מעוניינת בפרויקט, וכאשר לא חלה כל התקדמות בפרויקט. ואולם, התובעת המשיכה לדרוש, ולהוציא כספים, כאילו לא התקבלו החלטות.
בסיכומיה הנתבעת מפנה לכך שבמהלך ניהול התביעה, מר הררי הוכרז כפושט רגל. נטען שמר הררי לא עדכן את בית המשפט ואת הנתבעת במצבו המשפטי, ורק שנה וחצי לאחר מתן הצו נודע על כך לצדדים. הנה כי כן, התעלמות מר הררי ממצבו המשפטי, והסתרת העובדות מבית המשפט ומהנתבעת מלמדת על חוסר תום ליבו, ועל כך שהאמת אינה נר לרגליו, כאשר באופן תדיר הוא מסלף עובדות באופן שיתאימו לאינטרס האישי שלו, תוך רמיסת זולתו והכל למען רווחיו האישיים. נטען שהתשלום שהועבר להרנוס היווה למעשה שכר למר הררי, ולפי עדותו, המימון מהנתבעת היה הכנסתו היחידה, ולאור הליכי פשיטת הרגל, אין ספק כי חפץ לשמור על מקור ההכנסה היחיד שלו, גם במחיר של הטעיה ופגיעה באחרים. נטען שהררי התייחס לתשלום מהנתבעת כמשכורת חודשית, ופעל להגדיל את הסכומים, ללא כל קשר למצב הפרויקט או לסיכויי התממשותו (סיכויים אפסיים כאמור). התנהלות זו הנה התנהלות חסרת תום לב , וכאשר גם לאחר שהיה ברור כי הפרויקט אינו אפשרי, המשיכה התובעת לדרוש כספים מהנתבעת. נטען כי ניכר מעדותו של ניר שובל מטעם הנתבעת, שלא היה כל היגיון כלכלי בהתנהגותו של הררי, וכל רצונו היה לקבל תשלומי השקעת הנתבעת . בנוסף, בתצהירו הררי מתייחס לתשלומים מהנתבעת כאל שכר, ובעדותו העיד כי "משנת 2013 זה באמת היה ההכנסה היחידה". לטענת הנתבעת הוכח כי מכיוון שזו הייתה הכנסתו היחידה, עשה ככל שביכולתו, על מנת להמשיך בהזרמת סכומי העתק, לשימושו שלו, ועובדתית לאחר שהפסיקה את מימונו, הוכרז כפושט רגל.
נטען כי למרות החלטת הועדה המקומית שלא להתיר את הקמת תחנת הכוח, התחייב הררי בפני קיבוץ נווה איתן שישכיר ממנו שטחים, וזאת כאשר הסיכוי לאישור התכנית היה אפסי. מצגי השווא של הררי המשיכו גם לאחר שחברת החשמל החליטה על התעריפים, שאינם מאפשרים את הקמת הפרויקט, וגם בהתעלם מהתנגדות הרשויות האחרות. ברם עדיין התובעת המשיכה לדרוש כסף מהנתבעת למימון עבודתה אשר כאמור הייתה חסרת כל סיכוי.
לטענת הנתבעת, טענות התובעת לפיהן היה סיכוי לפרויקט נטענות בחוסר תום לב ומהוות הטעיה, למעשה לעולם לא היה כל סיכוי להקמתו.
נטען שהפרויקט למעשה, לא היה יותר מחלום אישי של הררי, חלום שלא היה לו סיכוי מראש, שלשם הגשמתו ניצל את הנתבעת, ואת יחסי החברות עם בעליה לצורך הוצאת סכומי עתק.
בסיכומיה הנתבעת עומדת על כך שהודעת ההפסקה נעשתה כדין. אכן, בפברואר 2014 הודיע הנתבעת כי היא תפסיק לממן את הפרויקט, אך למעשה גם לאחר ההודעה, המשיכה לממן את הפרויקט כחודשיים נוספים. התובעת מלינה כי הודעת הביטול נמסרה בשל חוסר כדאיות העסקה. ברם הוכח כי חודשים לפני מועד מסירת הודעת הביטול, החלו תושבים המתגוררים במקום בשכנות, מקיבוץ מעוז חיים, להתנגד לפרויקט נווה איתן, והתנגדות זו הגיעה בהמשך לאזני הנתבעת. בנוסף, מתוך השיחות שנעשו עם המשרד לאיכות הסביבה טרם הודעת ההפסקה, מוסקת המסקנה המתבקשת, שכלל לא היה סיכוי להיתכנותו של הפרויקט במקום המבוקש, והדבר היה ידוע לתובעת זמן רב לפני ההודעה בדבר הפסקת המימון.
בסיכומיה הנתבעת מדגישה שלולא ההטעיה, לא היו נחתמים לא מזכר ההבנות ובוודאי שלא התוספת לו. נטען שמר הררי אינו מומחה כפי שהציג את עצמו, ומלכתחילה לא היה כל סיכוי למיזם. עולה מחקירתו הנגדית של מר הררי , שהוא כלל לא ידע מהי תכנית המתאר הקיימת, מהי מהות התוכנית אותה הגיש, וכמו כן הודה כי לוח הזמנים שננקב על ידו לא היה ריאלי.
נטען, שהתנהגותו חסרת תום הלב של הררי, גרמה באופן ישיר להזרמת כספים לכיסו. נטען שהררי נכח בישיבות הועדה המקומית והועדה המחוזית, כך שהוא שמע ברגע האמת את גישת הרשויות, אשר התנגדו להקמת תחנות הכוח, הן לאור מיקומן בסביבה כפרית, והן לאור מקור האנרגיה המבוקש. כמו כן לאור התנגדותם של תושבי המקום, מוסדות התכנון, והמשרד לאיכות הסביבה, האדם הסביר, היה מבין, שמלכתחילה לא היה ניתן להקים את תחנת הכוח בנווה איתן, וזאת לאחר דחיית הבקשות בהחלטת הועדה המחוזית. הררי אשר מנע את המידע מהנתבעת, בקש להמשיך במיזם, ועל אף מידע זה, ועל מנת לגרוף כספים לכיסו.
נטען כי אם היו בפני הנתבעת העובדות לאשורן, לא הייתה מתקשרת בחוזה מלכתחילה, ולכן זכאית לבטלו. נטען שהררי דאג להציג מידע בצורה חלקית ומסולפת, על מנת לגרום לנתבעת להמשיך ולממן אותו, וזאת ללא קשר לפרויקט או לסיכויי התממשותו. כך הסתיר את עברו וכשלונו בהקמת פרויקט דומה ,הסתיר את התנגדות הרשויות והמשרד לאיכות הסביבה.
נטען שהתובעת לא זכאית לתשלום כלשהו, שכן כבר במועד החתימה, התובעת ידעה כי הפרויקט אינו יכול לקום לאור התנגדויות התושבים, הרשויות והמדינה, ובכל זאת הסתירה את המידע בחוסר תום לב. נטען שהתובעת לא פעלה להשגת רישיונות, ולכן אינה זכאית לתשלום כלשהו, ועליה להשיב את כל הכספים שהיא קיבלה. טענת התובעת לכך שהיא מנהלת משא ומתן מתקדם עם משקיעים חלופיים התבררה כלא נכונה, ונועדה רק לשם הפעלת לחץ שיגרום להזרמת כספים נוספים.
תביעה שכנגד
לטענתה של הנתבעת/ התובעת שכנגד, הסכימה להיכנס למיזם המשותף עם הנתבעים שכנגד, רק בעקבות מצגי השווא מצידם, לפיהם עוסקים ופועלים בתחום הביואנרגיה מזה שנים רבות. הנתבעת שכנגד באמצעות בעליה, מר הררי, הציגה לתובעת שכנגד מצגי שווא, על פיהם יש ביכולתה ליזום ולהקים תחנת כוח, אשר יפיק חשמל באמצעות שימוש בביומאסה שתופקת מעצי אשל. הנתבעת שכנגד טענה כי הקדישה שנים רבות לאיסוף מידע, וכי קיימת בישראל הרגולציה הנדרשת למימוש המיזם והקמת תחנת הכוח. הנתבעת שכנגד טענה שבידיה הידע המקצועי הדרוש להקמת המיזם, וברשותה היכולת המקצועית הדרושה. הנתבעת שכנגד הציגה מצג לפיו המכשול היחידי שעומד בפניה הוא איתור שותפים פיננסים שיוכלו לספק את המימון הדרוש להקמת המיזם. משכך הנתבעת שכנגד פנתה לתובעת שכנגד בהצעה להיכנס כמשקיע פיננסי במיזם, תוך הצגת מצגי שווא, והטעיית התובעת שכנגד ביחס להיתכנות המיזם, ובהצהרה כי היא מאמינה בכדאיות ההשקעה וכי למשקיע צפויים רווחים כלכליים. הצעה זו נמסרה לתובעת שכנגד על ידי בעלי הנתבעת שכנגד, על רקע יחסי החברות בין הררי לטנוס. התובעת שכנגד הסכימה על סמך מצגי השווא המטעים ומתוך יחסי האמון והחברות להשקיע כספים רבים במיזם, השקעה שהתבררה כנדונה מראש לכישלון.
לטענת התובעת שכנגד, כל מטרתה של הנתבעת שכנגד הייתה השאת רווחים על חשבונה.
התובעת שכנגד טוענת, שהנתבעת שכנגד לא השקיעה סכום כלשהו במיזם, אלא רק פעלה לשאיבת כספים ממנה. התובעת שכנגד טוענת שהנתבעים שכנגד עשו בחברת הרנוס ככל העולה על רוחם, כאשר כספי התובעת שכנגד מוזרמים בסכומי עתק לפי דרישתם, בעוד לתובעת שכנגד לא היה כל מידע ביחס לשימוש שנעשה בכספי ההשקעה, או בנוגע להתקדמות במיזם. הנתבעים שכנגד נהנו מיד חופשית שניתנה להם, וניצלו לרעה את האמון שייוחס להם. החל ממועד החתימה על התוספת ועד מאי 2014 , הועבר על ידי התובעת שכנגד לנתבעת שכנגד סכום של 442,295 ש"ח, ואילו בפרויקט בכלל הושקע סך כולל של 639,198 ₪ , שהשבתו נדרשת בתביעה הנגדית.