לטענת התובעת, הנתבעת במעשיה הפרה באופן בוטה ויסודי את ההסכמים שנכרתו. משכך ובהתאם לסעיף 3 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), זכאית התובעת לאכיפת ההסכמים- דהיינו חיוב הנתבעת בתשלום מלוא התמורה ו/או החזר הוצאות המגיעים לתובעת.
ביום 02.03.2015 התפרסמה החלטת רשות החשמל, לפיה נקבע תעריף לייצור חשמל מדלק ביומאסי, שהינו נמוך משמעותית מהתעריף שעליו דובר והתבסס המיזם , מה שהפך אותו לבלתי כדאי כלכלית. לטענתה של התובעת, מדובר בהחלטה שגויה שבקשה לשנותה, אולם הנתבעת הודיעה מכבר, שהיא לא תפעל ולא תתרום בכל דרך שהיא לשינוי ההחלטה- דבר שעומד בסתירה לחוזה המחייב שיתוף פעולה להגשמת מטרותיו, ובניגוד לחובת תום הלב הכללית. בכך למעשה הנתבעת התנערה סופית ובאופן מוחלט, מכל אחריות ביחס לפרויקט ולהסכמים עם התובעת.
בהיעדר שיתוף פעולה, ובהיעדר המימון המובטח אותו היה על הנתבעת לספק מכוח ההסכם, לא נותרה לתובעת ברירה, ובישיבת דירקטוריון של חברת הרנוס, הוחלט לוותר על הפרויקט.
לטענת התובעת, חלוקת העבודה בין הצדדים הייתה ברורה. אחריותה של התובעת הייתה טיפול בהקמת פרויקט תחנות הכוח, בעוד אחריותה של הנתבעת להעביר את המימון הנדרש.
לטענת התובעת, הצדדים התנהלו תחילה על פי ההסכם, כאשר התובעת משקיעה מאמצים ומשאבים רבים לקידום הפרויקט, והנתבעת מצידה דאגה למימון ושילמה לתובעת עבור שירותיה. בין היתר, אחריותה של התובעת הייתה לטפל בהליכי קבלת הרשיון עבור תחנות הכוח. לטענתה, הליך זה כרוך בעבודה רבה ומייגעת שלא ניתן להשלימה ללא הכישורים, הידע, והמימון- עלות ההליך עשוי להגיע לסך של 2,000,000 ש"ח. כמו כן, היה על התובעת לאתר את השטחים המתאימים, לנהל משא ומתן, לערוך הסכמים, לעבוד מול הרשויות השונות, ועוד שורה ארוכה של דרישות ומטלות. התובעת טוענת שלאורך כל הדרך, היא עמדה בכל התחייבויותיה, והשקיעה זמן ומאמץ רב לשם קידום הפרויקט, אולם מנגד, לא ניתן ליחס התנהלות דומה לנתבעת.
לאחר שהנתבעת החליטה להפר את החוזה, פנתה אליה התובעת מספר רב של פעמים, במגוון של הצעות במטרה לפתור את המחלוקת. ברם הנתבעת לא הסכימה לשתף פעולה ולאורך כל הדרך, התעלמה מהניסיונות להסדר, ולמרות כל המאמצים, מסרבת לשלם לתובעת את המגיע לה. בכל זמן זה התובעת המשיכה לעמול ולפעול לקידום המיזם, בעוד הנתבעת מתנערת מהתחייבויותיה, ולא מספקת את המימון הנדרש.
התובעת מבקשת שבית המשפט יורה על אכיפת ההסכם בין הצדדים, על כל תנאיו. לפיכך לטענתה על הנתבעת לשלם לה, ובגין יתרות חוב בקשר לתחנת נווה איתן ,טיפול ברישיון מותנה עבור 3 תחנות נוספות , יתרת חוב לספקית ייחורי האשלים- זיתי זהב, וכן תשלומי הוצאות נוספים , ובסך כולל של 1,705,178 ש"ח (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.