22. הסכם הזיכיון מפרט בצורה ברורה ופשוטה את תנאיה של קופיקס להעברת הזכויות ובכלל זה אישורה מראש ובכתב; סילוק חובות המפעיל; ותשלום דמי טיפול בסך שלא יפחת מ- 50,000 ₪ (ראו תנאי סעיף 17 להסכם הזיכיון). קשה להלום שהתובעים היו מודעים לתנאים אלו ועדין היו משלמים סכומים כה גבוהים ללא כל בטחונות ואף ללא כל דיון בשאלות המתבקשות – האם קיים חוב לקופיקס ומי נושא בתשלום דמי הטיפול. יושם לב שהסכם העקרונות (בו הוסכם על מכירת העסק ועל התמורה) נחתם ביום 23.5.19 כאשר בשלב זה שילמו כבר התובעים סך של 150,000 ₪ (עמ' 34, בש' 1-10) ועוד 50,000 ₪ במעמד החתימה. לפי ראנה, את הסכם הזיכיון מסרה לתובעים במעמד חתימת הסכם העקרונות (עמ' 31, בש' 6-22) כך שאף לשיטתה ההסכם נמסר להם לאחר תשלום מחצית התמורה. אציין בעניין זה שפחרי אישר שלא מסר לתובעים הסבר בדבר התנאים להעברת הזכויות לרבות הצורך בתשלום דמי טיפול לקופיקס (עמ' 35, בש' 33) וכך אישרה גם ראנה (עמ' 31, בש' 21). כאמור, לא סביר בעיני שהתובעים היו חותמים על הסכם העקרונות ומשלמים 200,000 ₪ מקדמה לו היו יודעים עובדות אלו. כמו כן לא סביר בעיני שלו היה ההסכם מצוי בידי התובעים, בשלב זה, לא היו מעיינים בו. מדובר היה בעסקה משמעותית עבורם וסביר שלו היו מקבלים עותק מההסכם היו מעיינים בו אף אם לא בצורה מעמיקה. אזכיר בעניין זה שהתובעים עשו עלי רושם אמין וזאת בניגוד לנתבעים אשר לא הותירו רושם חיובי. שילוב התרשמותי כאמור עם חוסר ההיגיון שמייחסים הנתבעים לאופן התנהלות התובעים, מביאני למסקנה לפיה התובעים לא היו מודעים בשלב זה לתנאי הסכם הזיכיון, לרבות הצורך בהסכמת קופיקס והתנאים לכך, וכי לא היה בידם עותק מהסכם הזיכיון.
23. עם זאת, התובעים אינם חולקים על כך שבמעמד חתימת הסכם המכר, הסכם הזיכיון "נכח". בעניין זה העיד אלירן שהנתבעים הביאו את ההסכם למשרדו של עורך הדין וכי הם הבינו "שיש סעיף כזה" (בעמ' 21, בש' 28) אך האמינו לפחרי אשר טען שמדובר בתנאי פורמלי שלא יגרום כל בעיה (עמ' 21, ש' 21-28). כמו כן ציין אלירן שהם לא ייחסו לנושא חשיבות כי "חשבנו שהוא הבעלים של המקום ויכול למכור את המקום ואין לו בעיה" (עמ' 18, בש' 28) וכן טען כי "לא התמקדנו בענין הזה לא יחסנו לו חשיבות. הבנו שעורך הדין למד את זה ולא התמקדנו בזה" (בעמ' 22, בש' 6). עדותו של אלירן היתה מהימנה בעיני בנושא זה. התובע 1 טען בנושא זה כי נתן אמונו בעורך הדין שעיין בהסכם הזיכיון ולא עיין בו בעצמו (בעמ' 28,בש' 25) ואף עורך הדין אישר ששני הצדדים סברו שלא תהיה כל בעיה עם העברת הזכויות (בעמ' 39, בש' 8). הודאת התובעים שהסכם הזיכיון הובא למשרדו של עורך הדין במעמד חתימת הסכם המכר מנוגדת לאינטרס שלהם ומכאן אמינותה ועדיפותה על גרסת עורך הדין והנתבעים. אציין בעניין זה שעורך הדין לא שלל שיתכן שההסכם היה במשרדו במעמד החתימה, אלא טען שהוא עצמו לא עיין בו ולא היה מודע לקיומו (עמ' 38, בש' 22). נסיבות העניין מלמדות אפוא שהסכם הזיכיון "היה על השולחן" בשלב זה, כמו גם הצורך בהסכמת קופיקס, תנאי שקיבל את ביטויו במפורש בסעיף 2.1 להסכם המכר.