ש ו פ ט
המשנה לנשיאה (בדימ') נ' הנדל:
חברי, השופט ע' גרוסקופף, מעוניין להחיל כללי פרשנות שונים על קטגוריות שונות של חוזים, במסגרתם יינתן משקל שונה ללשון ולנסיבות החיצוניות לחוזה כתלות בקטגוריה. חברי מציע קטגוריה חדשה של חוזים בין אנשים פרטיים, שבה יינתן משקל פחות ללשון לעומת הנסיבות החיצוניות. ברם, החוק לא עוסק בקטגוריה זו ובכללים פרשניים שונים שיש לנקוט במסגרתה ולפיכך הייתי נזהר משימוש בה.
אודה כי אף אני חשבתי תחילה שהמחלוקת בפסיקת בית המשפט בדבר היחס בין לשון החוזה לנסיבות החיצוניות היא עקרונית ומעשית כאחד. התייחסתי בהרחבה לסוגיה בעניין רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד סה(2) 563, פסקאות 5-4 לחוות דעתי (2012) (להלן: עניין ביטוח לאומי). אולם, ברבות השנים והתיקים, הגעתי למסקנה כי בפועל המחלוקת אינה כה מעשית ומשמעותית כפי שחשבתי תחילה. המשותף לתיקים הרלוונטיים השונים (עניין ביטוח לאומי; ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ [פורסם בנבו] (20.11.2019); והתיק הנדון בענייננו) – הוא כי בחינת הנסיבות אל מול הלשון לא הביאה לתוצאות שונות. כך הניסיון בתיקים של בית המשפט העליון מאז ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, מט(2) 265 (1995), שניתן לפני 27 שנה. מתברר כי הבדיקה הפרטנית חזקה מהקטגוריות השונות שניתן לחלק אליהן את מציאות החיים והחוזים. כך, שופט ידון בכל מקרה לגופו, תוך שהוא מחלץ את אומד דעת הצדדים מתוך הלשון, כלי הקיבול של כוונתם, ונסיבות המקרה. יובהר כי כוונתי אינה לכך שאין כללי פרשנות מחייבים בכל הנוגע ליחס בין לשון החוזה לנסיבות העניין. כללים אלה קבועים במפורש בסעיף 25(א) לחוק החוזים, שאף תוקן בהקשר זה. כוונתי היא לכך שהניסיון מלמד כי עוקצה המעשי של המחלוקת בין הגישות השונות שהובעו בפסיקה קהה יותר מעוקצה התיאורטי. לשון אחר, הרעש שעוררה הפסיקה לא הוכיח את עצמו בשדה המעשה.
בענייננו, לא היה הבדל בין הלשון לבין הנסיבות, כך ששתי הדרכים הובילו לאומד דעת אחד. אם במקרה אחר עולה כי הנסיבות החיצוניות מעידות על אומד דעת השונה מהלשון, חוק החוזים נתן בידינו את הכלים להידרש לכך, גם ללא הקטגוריזציה המוצעת על ידי חברי. כך, ציינתי בעניין ביטוח לאומי שישנן כלים בדיני החוזים אשר יכולים לסייע לבית המשפט בביצוע מלאכתו:
"השלמת פרטים לפי סעיף 26; טעות והטעיה לפי סעיפים 14 ו-15; טעות סופר לפי סעיף 16; חוזה פסול לפי סעיף 30; חוזה למראית עין לפי סעיף 13 ותום-לב לפי סעיפים 12 ו-39 (כל הסעיפים לפי חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). כל כלל עשוי להיות בעל משקל רב עד מכריע במקרה מסוים. החוק לא צמצם את תפקידו של השופט לבחון את פרשנות החוזה בלבד. לעיתים זהו רק שלב אחד בהכרעה. שלב נוסף הוא יישום סעיפים אחרים בחוק החוזים על המקרה. יש לעמוד על הפרדה בין גבולותיו של סעיף 25 לבין סעיפים אחרים – כל אחד על פי לשונו, תכליתו וכלליו. דהיינו: ניתן לדחות טענת צד הנשענת על פרשנות חוזה, אך לקבלה בגדרם של הכללים האחרים בדיני החוזים. עם זאת, אי שמירה על המסגרות עלולה לגרום לבלבול במלאכת פרשנות החוזה" (שם, פסקה 6 לחוות דעתי).
סוף דבר – אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי, אך אני מסתייג מקביעת כללים חדשים שאינם עולים מהחוק.
המשנה לנשיאה (בדימ')
השופט י' אלרון:
32. אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי, השופט ע' גרוסקופף, כי דין הערעור להידחות. באשר למחלוקת שבין חבריי להרכב לעניין החלת כללי פרשנות שונים על קטגוריות שונות של חוזים – סוגיה זו אינה נדרשת לתוצאה בדבר דחיית הערעור, ואיני סבור כי נכון להכריע בה אגב אורחא ולמעלה מן הצורך. משכך, את עמדתי בסוגיה זו אשמור לעת מצוא.
ש ו פ ט
הוחלט על דחיית הערעור, כאמור בפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף.
ניתן היום, י"ד בתמוז התשפ"ב (13.7.2022).
המשנה לנשיאה (בדימ') ש ו פ ט ש ו פ ט