9. משם, עבר בית משפט קמא לדון בשאלה האם התקיימו התנאים למימוש האופציות שנותרו בתוקפן (קרי, הראשונה, השלישית והרביעית). ביחס לאופציות הראשונה והרביעית, קבע בית המשפט כי התנאים למימושן התקיימו. בתוך כך, דחה בית המשפט את טענת הנתבעים כי אופציות אלו היו ניתנות למימוש רק בתנאי שההנפקה בלונדון לא תצא לפועל, ושטופ אלפא תגייס משקיע פרטי לחברות הפרטיות. זאת, בקובעו כי לשון ההסכמים אינה מתנה את מימוש האופציות בכישלון ההנפקה בלונדון או בגיוס הון לחברות הפרטיות. כך גם, בית המשפט לא מצא ממש בטענת הנתבעים כי האפשרות למימוש האופציה הרביעית הותנתה במימוש האופציה הראשונה, שכן לשון ההסכם עם בעלי השליטה אינה קובעת כל התניה כאמור. מכל מקום, בית המשפט ציין כי ההכרעה בטענה זו מתייתרת, וזאת בהתחשב בכך שמימוש האופציה הרביעית נתבקש על ידי טופ אלפא כסעד חלופי בלבד למימוש האופציה הראשונה, ובשים לב לקביעה כי התנאים למימוש האופציה הראשונה התקיימו. בדומה, מצא בית משפט קמא כי התקיימו התנאים למימוש האופציה השלישית, וזאת מששלחה טופ אלפא לבעלי השליטה את דרישת המימוש ביום 23.6.2013. לעניין זה, דחה בית המשפט את טענת הנתבעים לפיה לא ניתן לראות בדרישת המימוש שנשלחה כהודעת מימוש כדין, משלא הועברה תמורה בגין המניות. זאת, בציינו כי משעה שהנתבעים התכחשו לזכותה של טופ אלפא לממש את האופציה השלישית, וכל עוד סוגיה זו נותרה שנויה במחלוקת, לא היה על טופ אלפא חובה להעביר את התמורה בגין המניות.
10. לבסוף – משהגיע בית משפט קמא למסקנה כי האופציות הראשונה, השלישית והרביעית עומדות בתוקפן, וכי התקיימו התנאים למימוש האופציות הראשונה והשלישית – הוא דן בשאלה האם טופ אלפא זכאית לפיצוי בגין האופציות הללו כשהן מחושבות בהתאם לשווי מניותיה של החברה הציבורית. בהקשר זה, מצא בית המשפט ראשית כי טופ אלפא הוכיחה כי פעילותן ונכסיהן של החברות הפרטיות הועברו לחברה הציבורית ללא תמורה של ממש, וכי העברה זו הביאה לריקונן מתוכן של האופציות שניתנו לטופ אלפא ביחס למניות החברות הפרטיות. בית המשפט סבר כי עצם ריקונן של האופציות שהוענקו לטופ אלפא מכל תוכן כלכלי עולה לכדי הפרה של ההסכמים אשר מכוחם הוענקו האופציות. בית המשפט הוסיף וקבע כי אומנם לטופ אלפא לא הוענקה בלעדיות בגיוס ההון לחברות הפרטיות, כך שאלו היו רשאיות לגייס הון גם שלא באמצעותה, לרבות באמצעות הנפקה; ואולם בכך אין כדי לומר כי משלא לקחה חלק בגיוס ההון, אין טופ אלפא זכאית לממש את האופציות שהוקנו לה. בית המשפט תמך מסקנתו זו בכך שהוראות ההסכמים בין הצדדים לא התנו את זכותה של טופ אלפא למימוש האופציות בכך שתגייס הון לחברות הפרטיות. זאת, בשונה מזכותה לתשלום עמלות למשל, אשר הותנתה בפירוש בגיוס השקעה בפועל (סעיף 2.1 להסכם העמלות החדש). זאת ועוד, נקבע כי הנתבעים לא הוכיחו שטופ אלפא ידעה שבכוונתם להעביר את כל נכסיהן ופעילותן של החברות הפרטיות לחברה חדשה שתונפק בלונדון, שלא באמצעותה; וכי אף אם הייתה יודעת על כך, הרי שלא היה די בכך כדי לבסס את הטענה כי היא ויתרה על האופציות שהוקצו לה בחברות הפרטיות. נוכח האמור, משמצא כי בעלי השליטה והחברות הפרטיות הפרו את התחייבויותיהם להעניק לטופ אלפא את האופציות שהוקנו לה בעצם ריקונן של החברות הפרטיות מתוכן, קבע בית משפט קמא כי טופ אלפא זכאית לפיצוי בגין הנזק הכספי שנגרם לה בשל הפרה זו (כאשר מלאכת קביעת שיעורו של נזק זה נשמרה לשלב הבא של הדיון).