פסק הדין של בית המשפט המחוזי
4. ביום 1.3.2022, נעתר בית המשפט המחוזי לעתירה. תחילה נקבע, כי מן התנאי שנקבע במכרז, אשר אִפשר למציע אחד, לזכות במתחם אחד בלבד, עולה כי אחת מתכליות המכרז היא מניעת ריכוזיות ועידוד התחרות. משכך, "יש לפרש את המונח 'מציע' כמי שבפועל עומד מאחורי ההצעות". בהתאם נקבע, בכל הנוגע למערערות, בהתחשב בזהות בעלי המניות של 3 החברות, כמתואר לעיל, ובשים לב לעובדה שהמערערות 1 ו-3 הוקמו רק לאחר פרסום המכרז (בימים 25.10.2021, ו-27.10.2021, בהתאמה), כי יש לראות את שלושתן כ'מציע' אחד. בדומה נקבע גם לגבי המשיבות 3 ו-4, כי "לא יכול להיות ספק שמדובר במציע אחד", שכן המשיבה 3 היא חברת-בת של המשיבה 4, ושתיהן מנוהלות על-ידי אלון מרדכי, שהוא בעליה של המשיבה 4. נוכח זאת, קבע בית המשפט המחוזי, כי "בהתאם לסיפא של סעיף 3.1.1 לכללי המכרז לפיו מציע שיגיש יותר מהצעה אחת, יש לראות את כל הצעותיו כפסולות הרי שיש לראות את הצעותיהן כפסולות". כמו כן, בהתייחס לתיאום ההצעות, נקבע כי הן המערערות, הן המשיבות 4-3, הפרו את סעיף 4.7 לכללי המכרז, האוסר על תיאום הצעות. בתוך כך קבע בית המשפט המחוזי, כי אין לקבל את הטענה, שלפיה מאחר שכל חברה – בתוך שתי הקבוצות האמורות – הגישה הצעה למתחם אחר, אזי לא מתקיימת תחרות בין החברות השונות בקבוצה, והאיסור על תיאום הצעות אינו חל עליהן. לעניין זה הבהיר בית המשפט המחוזי, כי סעיף 4.7 לכללי המכרז, "אוסר על מציע להיחשף להצעה של מציע אחר ללא קשר לאיזה מתחם המציע הגיש הצעתו. היינו, שמציע שמשתתף במכרז מתחייב להימנע מלחשוף את הצעתו ולהיחשף להצעתו של מציע אחר במכרז, לרבות חשיפת כוונות ושיקולים לפני הגשת ההצעה, וזאת גם אם המציע האחר הגיש הצעתו למתחם שונה" (ההדגשה במקור – נ' ס'). נפסק אפוא, כי יש לפסול את הצעותיהן של המערערות ושל המשיבות 4-3, וכי על הוועדה לשוב ולהתכנס, על מנת לקבוע את זהות הזוכים במכרז.
5. ביום 13.3.2022, בעקבות פסק הדין, החליטה הוועדה, כי הזוכות במתחמים שבהם זכו המערערות, טרם פסילת הצעותיהן, הן המשיבה 6, חברת מוטי אמסילי (1991) בע"מ (להלן: אמסילי); המשיבה 7, חברת גל יוזמה ונדל"ן בע"מ (להלן: גל), ופרץ.
מכאן הערעור שלפנַינו.
עיקרי טענות הצדדים
6. הן המערערות, הן המשיבות 3 ו-4, הן רמ"י, סבורות כולן, כי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי נפלו מספר שגגות, המצדיקות את ביטולו, תוך השבת החלטת הוועדה על כנה. המערערות טוענות, כי בית המשפט המחוזי שגה בפרשנות שהעניק לסעיף 3.1.1 לכללי המכרז, וקבע בו תנאי שלא היה בו, בניגוד לעמדת הוועדה. לשיטתן, משלא נכללה במכרז הוראה מפורשת, האוסרת על הגשת הצעות שונות מטעם מציעים קשורים, ומשעה שבמכרזים אחרים, טורחת רמ"י לציין במפורש – כאשר היא מעוניינת בכך – כי מציעים קשורים לא יוכלו לגשת למכרז, "הסתכלותו של בית המשפט הנכבד קמא על [המערערות] כמציע אחד שגויה ומעניקה פרשנות מפריזה של הגדרת מציע לפי דיני המכרזים". יתרה מזאת, המערערות טוענות, כי בית המשפט המחוזי פירש את המונח "מציע", בהתבסס על פרשנות תכליתו של המכרז, "בצורה המנוגדת לפרשנות עורך המכרז עצמו". בנוסף גורסות המערערות, כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי, התנהלותן מהווה "תכנון לגיטימי", שאינו עולה כדי "תכסיסנות אסורה", וכי בית המשפט המחוזי שגה בכך ש"לא בחר בפרשנות הסבירה המקיימת את מרבית ההצעות", ובכך שלא הביא בחשבון את הסתמכותן של המערערות על גישתה של רמ"י במכרזים קודמים, שלפיה ניתן להגיש הצעות על-ידי חברות קשורות. עוד טוענות המערערות, כי שגה בית המשפט המחוזי, בקבעו כי "הצעות שונות למתחמים שונים מתחרות זו בזו". לטענתן, קביעה זו "עומדת בניגוד מוחלט לעמדתה המקצועית של רמ"י". זאת, שכן "אם יכולה חברה אחת להגיש הצעות שונות למתחמים שונים מבלי שהדבר ייחשב לתיאום הצעות, הרי שגם חברות קשורות יכול שיגישו הצעות כל אחת למתחם אחר, מבלי שהדבר ייחשב לתיאום".