מהלך הדיון בתובענות
24. בתאריכים 29.3.16, 29.5.16 ו- 13.6.16 התקיימו ישיבות הוכחות.
מטעם התובעת העידו התובעת עצמה; מר צביקה מליק, יועץ מס מוסמך, אשר העניק שירותים לתובעת; גב' סיון שי, המועסקת על ידי התובעת וגב' ניבי יחיאלי, בתה של התובעת, אשר לקחה חלק בפעילות העסקית של אמה.
מטעם הנתבע העיד מר אבישי פרוינד, מומחה לשיווק, פרסום וקידום ברשת האינטרנט (להלן: "המומחה"). כמו כן, העיד הנתבע עצמו.
דיון והכרעה
אתר Etsy- הקדמה
25. אתר Etsy אשר נוסד בשנת 2005, מהווה מעין שוק עולמי מקוון למסחר מקומי ובינלאומי בעבודות יד ובפריטי אספנות. היזמים, המציעים למכירה את מרכולתם באתר, הם אנשים פרטיים ועסקים קטנים. סיסמת האתר היא:
"Whoever you are, find whatever you're into"
(ראו דף המידע באתר https://www.etsy.com/il-en/about/?ref=ftr).
26. בחוות דעתו, התייחס המומחה מטעם הנתבע, מר אבישי פרוינד, לפעילות אתר Etsy, וכתב כי:
"ניתן לדמות את האתר ל"קניון וירטואלי", אשר כל גולש בעולם יכול להיכנס אליו. המוכרים באטסי הם בדרך כלל אנשים פרטיים ועסקים קטנים, המציעים למכירה מיליוני פריטים ושירותים באמצעות הפלטפורמה המקוונת... ניהול החנות אינו מסובך מבחינה תפעולית, כשרוב בעלי החנויות כלל לא מבצעים "אפיון", והם מתמקדים בהקמה הפיזית של החנות, כלומר בעלי החנויות לא ניגשים לבניית האתר מתוך ראייה "גוגלית" אלא מכניסים את המוצרים באופן טכני בלבד, הכנסת שם הפריט, תיאור פשוט שלו ותו לא..." (עמ' 4 לחוות דעת המומחה. ההדגשה שלי – ד.א.)
כאשר מתבצעת קנייה בחנות, חשבונו של בעל החנות מזוכה באופן אוטומטי, בניכוי עמלה. לדברי המומחה, בעל החנות הוא הכתובת היחידה מבחינת אתר Etsy (עמ' 4).
פעילותה העסקית של התובעת לפני ההתקשרות עם הנתבע
27. התובעת, הינה צורפת מזה למעלה מ-20 שנה. בחודש פברואר 2010 פתחה התובעת חנות באתר Etsy. החנות משמשת את התובעת עד היום ומכונה "Neta Wolpe" (ס' 17 לתצהיר העדות הראשית מטעמה, להלן: "החנות המקורית").
בחקירתה הנגדית אישרה התובעת, כי החנות המקורית לא הייתה פעילה טרם ההתקשרות עם הנתבע (עמ' 20, שו' 17).
גב' סיון שי, עובדת של התובעת, העידה כי ערב תחילת העבודה עם הנתבע, לתובעת היו שני ערוצי שיווק ומכירה: האחד, הסטודיו שלה, והשני- פעילות באתר האינטרנט Vintage Yard (עמ' 77, שו' 3-8), שם נמכרו מוצריה של התובעת בחנות מקוונת של אדם אחר, שעמו עבדה התובעת (עמ' 81, שו' 24-25).
ההתקשרות עם הנתבע
28. לטענת התובעת, כאשר פנה אליה הנתבע בשנת 2010 וביקש לשתף עימה פעולה, היא הציעה לעשות שימוש בחנות הקיימת על שמה, אולם הנתבע התעקש, כי יש לפתוח חנות חדשה, משום שהפעילות בחנות הישנה תפגע בקידום החנות, על פי תוצאות החיפוש (ס' 23 לתצהיר).
הנתבע אישר כי דרש לפתוח חנות חדשה כחלק מהתקשרותו עם התובעת. בחקירתו בבית המשפט העיד הנתבע, כי הרקע העסקי שלו היה של איש מכירות (עמ' 199, שו' 16-17) והוסיף, כי היה לו גם ידע רב בתכשיטנות, שמקורו בעבודה עם בעלת חנות תכשיטים ברח' דיזינגוף בתל אביב- עבודה שהייתה דומה באופייה לעבודתו עם התובעת (עמ' 200, שו' 5-8).
ההתקשרות בין הצדדים לא כללה הסכם בכתב ופרטיה סוכמו בעל פה, כפי שאישרו שני הצדדים.
29. התובעת אישרה בתצהירה, כי לנתבע ניתן חופש פעולה בניהול חנות. עם זאת, טענה התובעת, כי היא הנחתה את הנתבע לגבי התכנים שיועלו לחנות. כך, העבירה אליו נוסח של קורות החיים שלה, העבירה לידיו צילומים שצולמו על ידי צלמים אחרים, והנחתה אותו לגבי העלאת מוצרים ולגבי פעולות נוספות. לטענתה, היא נהגה להיפגש עם הנתבע אחת לשבוע על מנת לדון בניהול חנות (סעיף 26 לתצהיר).
התובעת העידה בבית המשפט, כי הקשר עם הנתבע בתקופת שיתוף הפעולה ביניהם היה "קשר חברי מאוד טוב" (עמ' 21, שו' 21).
ניהול החנות והבעלות בה
30. בעדותה בבית המשפט, נשאלה התובעת על ידי בית המשפט מי היה זה שניהל בפועל את החנות, ואישרה כי החנות נוהלה על ידי הנתבע (עמ' 22, שו' 15-20).
בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת האם החזיקה בסיסמה לחנות האינטרנטית והשיבה תשובה מעורפלת:
ת: כל התצהיר שלנו מנסה להוכיח את זה. לגבי הסיסמא אני אבדוק את זה" (עמ' 31, שו' 4-15).
באשר לאופן שבו נעשתה הסליקה, העידה התובעת, כי התשלום של הקונים הועבר לחשבון ה-PayPal של הנתבע. כאשר נשאלה התובעת אם הסכימה לכך, השיבה: "אני בטעות הסכמתי" (עמ' 23, שו' 10-12) וטענה כי לא היה לה "מושג ירוק" לגבי הכספים שנכנסו לחשבון זה (עמ' 23, שו' 15-17).
31. התובעת העידה, כי עלות התכשיטים נקבעה לפי מחירון סיטונאי, בהתאם למחירון שהועבר אל הנתבע. בתצהירה נאמר, כי: "חיוב הנתבע במחירים סיטונאיים משמעה כי הנתבע זכה לתנאים מפליגים ביותר, החורגים מהתנאים המקובלים. שכן, מחירים סיטונאיים אלו אפשרו לנתבע להפיק רווח מובטח של כ-45% לפני הוצאות השילוח ועמלות... וכ-35% לאחר תשלום כל ההוצאות" (ס' 30 לתצהיר).
התובעת טענה, כי הסכימה לאותם "תנאים מפליגים", לאור הסכמתם המפורשת, כי כל הזכויות בחנות תהיינה שלה (ס' 37 לתצהיר), אולם אישרה, כי אין לכך כל תיעוד, שכן כאמור, ההסכמות בין הצדדים לא הועלו עלי כתב. בעדותה ניסתה התובעת להשלים את החסר וטענה, כי כל העובדות שהועסקו על ידה יכולות להעיד על כך שהנתבע התחייב בפניה בעל פה, כי אם תסתיים ההתקשרות ביניהם, הוא יעביר אליה את השליטה בחנות (עמ' 32, שו' 1). בהמשך העידה התובעת, כי היא אינה חושבת "בצורה של משפטן.. אבל זו הייתה רוח הדברים" (עמ' 32, שו' 20-24). ולאחר מכן העידה: "היה ברור שהחנות שלי והוא מנהל אותה חד משמעית" (עמ' 33, שו' 16).
32. לעומתה טען הנתבע בעדותו בבית המשפט, כי כל תפקידה של התובעת בשיתוף הפעולה בין הצדדים התמצה בהכנת התכשיטים, בהתאם להזמנות שהעביר אליה. כמו כן, במידת הצורך, ביצעה התובעת תיקונים בתכשיטים שנמכרו. לעיון בית המשפט הוצג ת/20- סדרת התכתבויות בין הצדדים, המלמדת על כך שהנתבע נהג לפנות אל התובעת לאחר שהתקבלו בקשות מלקוחות בנוגע לתכשיטים אותם הם מבקשים לרכוש. כך למשל, במייל ששלח הנתבע ביום 5.5.11 אל התובעת נכתב: "היי נטע, כמה תוספת יש לדרוש מלקוח שרוצה שרשרת 56 ס"מ במקום 50 ס"מ?"
הנתבע העיד, כי התובעת העבירה אליו מחירון סיטונאי, לפיו הוא קבע את מחירי התכשיטים בחנות (עמ' 226, שו' 10-11). בהמשך עדותו, שהתאפיינה בחוסר קוהרנטיות, טען הנתבע, כי "בגדול" הוא קבע את מחירי התכשיטים, אבל הדברים תואמו עם התובעת תמיד משום שהיחסים ביניהם היו "הוגנים וטובים" (עמ' 226, שו' 14-17).
33. בחקירתו הנגדית בבית המשפט העיד הנתבע, כי למעט שני מוצרים (נספח כ"ב לתצהירו), כל המוצרים שנמכרו באתר היו תכשיטיה של התובעת (עמ' 171, שו' 3-6). התובעת אישרה, כי הייתה מודעת לכך שבחנות נמכרו מוצרים בודדים של מעצבי תכשיטים אחרים (סעיף 25 לתצהירה).
34. משלל העדויות עולה, כי בתקופת ההתקשרות בין הצדדים, היו היחסים בין התובעת לנתבע טובים ושיתוף הפעולה ביניהם היה פורה והניב רווחים נאים. התובעת נהנתה מכישוריו של הנתבע כאיש מכירות ושיווק, שניהל עבורה את החנות, ואילו הנתבע קצר את פירות מכירת תכשיטיה של התובעת.
סיכום ביניים
מן העדויות עולה, כי הצדדים לא הסכימו ביניהם שהבעלות בחנות תהיה שייכת לתובעת, ואף לא פעלו כך במהלך תקופת ההתקשרות ביניהם. החנות הוקמה על ידי הנתבע והפעילות בפועל נעשתה על ידו. גם התכנים שנשתלו בה הוצבו על ידי הנתבע ומוקמו בה על פי שיקול דעתו. הנתבע ניהל את שירות הלקוחות של החנות, והתשלום עבור התכשיטים הועבר לחשבון ה-PayPal שלו. התובעת לא החזיקה בסיסמה לחנות ולמעשה לא הייתה לה שום יכולת להשפיע על התכנים שיועלו אליה. התובעת אף אישרה כי בחנות הוצעו למכירה מספר מצומצם של תכשיטים של מעצבים אחרים.
המו"מ שהתקיים בין הצדדים בשנת 2012 להקמת חברה משותפת
35. מערכת היחסים הפורייה בין הצדדים הביאה אותם בשנת 2012 לפתוח במשא ומתן להקמת חברה משותפת. ביום 2.5.12 הועברה לעיונה של התובעת טיוטה של "הסכם הפצה מוצרי נטע בחנות/יות קונספט ייעודיות" (להלן: "טיוטת הסכם ההפצה"), שניסח הנתבע, שם נאמר כך:
"ירון רשאי להפיץ את מוצרי נטע בחו"ל באמצעות חנויות וירטואליות.
החנויות הוירטואליות על כל תכניהם הם בבעלות ירון צזנה. לרבות אתרי תוכן, אתרי מכירה ורשתות חברתיות המסייעים בקידום ושיווק המוצרים.
כל ההוצאות הכספיות הנגזרות משיווק ומכירה של מוצרי נטע חלות על ירון.
...
בחנויות המיועדות למוצרי נטע, ירון מחוייב למכור ולפרסם את מוצריה של נטע בלבד או לחלופין באישורה של נטע.
ירון רשאי להשתמש בשמה של נטע לצורכי ניהול, שיווק וקידום האתר".
36. התובעת השיבה ביום 3.5.12 לנתבע ולעורך דינם המשותף, עו"ד יריב קדם, ובהתייחס לאתר Etsy כתבה כך: "אתרים כמו האטצי: מה ההגדרה המשפטית של מה שירון עושה? צריך להיות ברור שזה משהו שירון לא יכול למכור ושבמידה שניפרד תהיה לי אפשרות להמשיך את הפעילות הזו" (נספח 17 לתצהיר התובעת).
בהמשך לפגישה שקיימה עם הנתבע, שלחה התובעת מייל ביום 9.5.12 אל עו"ד קדם. במייל כתבה התובעת כך:
"החנות באטצי, אני אמורה לבדוק איך ניתן בכל זאת שהחנות תישאר אצלי. בכל מקרה הסכמנו שבמקרה של סיום התקשרות מכל סיבה, ירון יעביר לי את החנות. אם לא ניתן להעביר את החנות צריך לחשוב על אופציה נוספת. הוא יתוגמל על כך- צריך לחשוב באיזה אחוזים" (ההדגשה אינה במקור, נספח 18 לתצהיר התובעת).
סיום ההתקשרות בין הצדדים
37. ביום 6.2.13 שלחה התובעת באמצעות בא-כוחה, את המכתב המודיע על סיום ההתקשרות בין הצדדים. לא היה בידיה להסביר מדוע שקטה על שמריה במשך כשמונה חודשים, על אף שלדבריה לא הסכימה עם הצהרתו של הנתבע בטיוטת הסכם ההפצה, לפיה הוא סבור כי יש לו בעלות בחנות.
לתובעת ניתנה הזדמנות להסביר את אופן פעולתה בהקשר זה:
כב' השופטת: את מרבה בהסברים, אבל אני שואלת אותך שאלה פשוטה. מה קרה אחרי זה? את לא מסכימה. הוא כותב את מה שהוא כותב, מה קרה? המשכתם לעבוד ביחד? נפרדתם?
ת: תראי העסק עבד. המשכנו לעבוד ביחד. אני בעצם הייתי בסוג של המתנה. אני מבחינתי דבר לא השתנה בתפיסה שלי לאורך כל התקופה. אבל אצל ירון משהו השתנה. הוא לא בא אלי בצורה ישירה" (עמ' 35, שו' 22- עמ' 36, שו' 1).
בהמשך, השיבה לשאלות בית המשפט, כי הנתבע "חזר בו" מההצהרה, לפיה החנות שייכת לו (עמ' 39, שו' 6). כאשר התבקשה להסביר טענה זו, שכלל לא נזכרה בתצהירה, השיבה: "זה ממש לא משנה. כי עובדה שבסוף נפרדנו" (עמ' 39, שו' 14).
38. התנהלותה של התובעת, לאחר סדרת ההתכתבויות בעניין הקמת חברה משותפת, מלמדת שדעתה אולי הייתה לא נוחה מהצהרותיו של הנתבע ביחס לבעלות בחנות, אולם התובעת היתה מודעת היטב לעובדה שהנתבע רואה עצמו כבעלים של החנות ולא הלינה על כך. התובעת המשיכה בהתנהלות העסקית הרגילה עם הנתבע, במשך כשמונה חודשים לאחר מכן, עד להודעתה מיום 6.2.13, כי היא מבקשת לסיים את הסכם מתן השירותים עם הנתבע.
לקט של יצירות כמושא לזכות יוצרים
39. ב"כ הצדדים לא התייחסו בסיכומיהם לשאלה - האם החנות היא בגדר "יצירה" לפי חוק זכות יוצרים ובאילו תנאים עליה לעמוד.
ב"כ התובעת טען כי יש לקבל את טענתה, כי הוסכם בין הצדדים שהבעלות בחנות תועבר לתובעת.
ב"כ הנתבע "צלל" בסיכומיו הישר אל תוך הוראות חוק זכות יוצרים וטען, כי על פי הוראת סעיף 37(ג) לחוק זכות יוצרים, הקובע כי: "חוזה להעברת זכות יוצרים או למתן רישיון ייחודי לגביה, טעון מסמך בכתב", והדגיש כי בפועל לא נחתם הסכם העברה בין הנתבעלבין התובעת. לגרסתו, בהיעדר מסמך בכתב או הסכמה של הנתבע להעביר את הזכויות בחנות לתובעת - נשמטת הקרקע תחת טענתה של התובעת, לפיה היא בעלת החנות.
בעשותם כן, רתמו ב"כ הנתבע את העגלה לפני הסוסים והזדרזו בהסקת מסקנות, הנוגדות את הוראות החוק.
40. חוק זכות יוצרים מגן על חמישה סוגים של יצירות: יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית, ותקליט (סעיף 4 לחוק).
המונח "יצירה ספרותית" מוגדר בסעיף ההגדרות לחוק כך: "לרבות יצירה המבוטאת בכתב, הרצאה, טבלה, לקט, וכן תוכנת מחשב".
המונח "לקט" מוגדר כ"לקט של יצירות, לרבות אינציקלופדיה או אנתולוגיה, וכן לקט של נתונים, לרבות מאגר מידע".
סעיף 4(ב) ממשיך וקובע ביחס ללקט, כי: "מקוריות של לקט היא המקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו."
דהיינו, על פי הוראות חוק זכות יוצרים, נדרש עורך או מחבר של לקט, למידה מסוימת של יצירתיות על מנת לזכות בזכות יוצרים על הלקט. משמעות הדבר היא, שאין עוד תוקף לפסיקה אנגלית שאומצה בעבר בארץ, שקבעה כי עורך של לקט רוכש בו זכות יוצרים מכוח המאמץ, הכשרון ושיקול הדעת שהשקיע בחיבורו. כאמור בסעיף 4 לחוק, יצירתיות זו צריכה להימצא בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים בלקט (ט' גרינמן, זכויות יוצרים, מהדורה שניה, כרך א', עמ' 121, להלן: "גרינמן").
האם הראה הנתבע מידה של מקוריות בהקמת החנות?
41. האם הראה הנתבע מידה של מקוריות או יצירתיות בהקמת החנות?
סבורני כי יש להשיב בשלילה לשאלה זו. יתירה מכך, גם המומחה מטעם הנתבע סבר כי מדובר בפעולה טכנית בלבד.
כזכור, הנתבע הקים את החנות כחלק מהפלטפורמה השיווקית של אתר Etsy. הנתבע לא בנה את תכנת ההפעלה של החנות, ואף לא עיצב אותה בעצמו. למעשה, הנתבע קיבל פורמט מובנה של חנות מקוונת, ואליו העלה את תצלומי התכשיטים של התובעת. עיון בחנויות המקוונות באתר Etsy מלמד, כי החנויות זהות מבחינת עיצובן, ולמנהל החנות נותר רק "לשתול" את תמונות המוצרים המוצעים למכירה.