מן המקובץ עולה, כי הנתבע עשה שימוש לפחות בחלק מהטקסטים של התובעת, ללא אישורה. יחד עם זאת, מרבית הטקסטים נוסחו, לפי דבריה של התובעת עצמה, במשותף עם נטלי, שלא היתה עובדת שלה. בנסיבות אלה, ונוכח הערפל ששני הצדדים פיזרו בסוגיה זו, הוכח רק כי השימוש במשפט "An element of my soul always remains in each one of my creations", שהוא פרי יצירתה של התובעת, נעשה שלא כדין על ידי הנתבע. לפיכך, אני מעמידה את הפיצוי לו זכאית התובעת בענין זה, ע"ס של 1,000 ש"ח.
ג. הפרת זכויות בקורות החיים של התובעת
63. לטענת התובעת, הוכח ולא נסתר, כי קורות החיים בהם נעשה שימוש בחנות נוסחו על ידי התובעת באופן הבא: התובעת הכתיבה את קורות החיים ואלן ונטלי ערכו תיקונים נקודתיים מבחינה לשונית בלבד. התובעת טוענת, כי הנתבע המשיך לעשות שימוש בקורות החיים שלה בחנות, גם לאחר שהסתיימו היחסים בין הצדדים, ואף העתיקם לאתר עצמאי שבבעלותו, ובכך הפר את זכות היוצרים שלה (נספח 37 לתצהירה) .
הנתבע מצידו טוען, כי אין מדובר בקורות חיים, אלא בתיאור קצר של החנות בעמוד המכונה "about". לטענתו, נטלי, שהייתה עובדת שלו, היא שהכינה את אותו תיאור. הנתבע הוסיף, כי התובעת לא צירפה כל תימוכין לטענתה, לפיה היא זו שכתבה את התיאור, אותו היא מכנה "קורות חיים", ואף לא זימנה לעדות את הגב' אלן, שלטענתה ערכה את הטקסט.
64. אכן, כטענת הנתבע, התובעת לא זימנה לעדות מטעמה לא את הגב' נטלי ולא את הגב' אלן, ועל כך יש לומר דרשני. טענתה, לפיה היא הייתה זו שניסחה את קורות החיים, ואילו השתיים ערכו את הטקסט מבחינה לשונית נותרה בחלל האוויר, ללא שהובאו ראיות התומכות בכך. מכל מקום, לאחר שעיינתי בנספח 37 לתצהירה של התובעת, אני קובעת כי ספק אם ניתן לכנות טקסט זה כ"קורות חיים".
מדובר בטקסט המתאר את סגנון עבודתה של היוצרת ואת האופן שבו היא מביאה לידי ביטוי בעיצוביה הייחודיים את קיבוץ הגלויות בארץ ישראל וכו'. משכך, מדובר בטקסט תיאורי נוסף, שאין לכנותו כ"קורות חייה" של התובעת. לכל היותר מדובר בטקסט המתאר את החנות, ונכלל בקטגוריה הנזכרת בסעיף 60 לעיל, של הטקסטים שבהם נעשה שימוש לא כדין, אך לא הוכח ע"י התובעת כי היא היוצרת שלהם.
ד. הצווים שהתבקשו על ידי התובעת
65. בנוסף לפיצויים, שנקבעו על ידי בסך 40,000 ₪, התובעת עתרה למתן צו מניעה, האוסר על הנתבע לעשות שימוש בעיצובי התכשיטים שלה ובצילומיהם.
אין חולק כי הנתבע אינו רשאי להשתמש בעיצובי התכשיטים של התובעת.
בנסיבות אלה, ניתן צו מניעה כמבוקש.
ככל שמדובר בצילומים, זכויות היוצרים בהם שייכות לתובע שצילם אותם, אך הוא אינו מורשה להשתמש בצילומים מעת שנסתיימו היחסים עם התובעת.
לפיכך, ניתן בזאת צו מניעה האוסר על הנתבע את השימוש בצילומי התכשיטים של התובעת.
התובעת עתרה גם למתן צו עשה לאיסוף התכשיטים המפרים, אך לא הוכיחה ולו לכאורה כי בידי הנתבע או גורם אחר, מצויים עדיין תכשיטים מפרים.
בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום למתן הצו המבוקש.
התביעה שכנגד
בתביעה שכנגד דרש הנתבע (התובע שכנגד), כי יפסקו לזכותו פיצויים בשל מספר עוולות המיוחסות לתובעת, אליהן אתייחס עתה.
א. שימוש התובעת בתמונות של הנתבע
66. כזכור, לטענת הנתבע, התובעת המשיכה להציג את התמונות שצולמו על ידו באתרה הפרטי וכן בחנות Etsy שפתחה. התמונות הוצגו בנספח כ"ו לתצהיר הנתבע. אם לא די בכך טוען הנתבע, כי תחת כל אחת מהתמונות הופיע טקסט ששייך לו. לדבריו, רק בעקבות מכתב מיום 13.2.13 והגשת התביעה שכנגד, החלה התובעת להסיר את התמונות מאתר האינטרנט הפרטי ומ-Etsy.
בסיכומיו מאשר הנתבע, בניגוד לנטען בתביעה שכנגד, כי הסכים, לצורך המשך יחסים עסקיים טובים עם התובעת, כי התמונות אותן הוא צילם, יוצגו גם באתרה הפרטי של התובעת. אולם, לאחר שהיחסים בין הצדדים עלו על שרטון, ויחסיהם העסקיים הסתיימו, טען כי לא נתן את הסכמתו לכך שהתובעת תמשיך לעשות שימוש בתמונות באתרה. הנתבע הפנה בעניין זה למכתבו מיום 13.2.2013, בו דרש כי התובעת תחדל משימוש בתמונות ובתכנים של הנתבע.
67. בחקירתה הנגדית, טענה התובעת, כי עם סיום היחסים עם הנתבע, כאשר חזרה לעשות שימוש בחנות המקורית שלה ב-Etsy, העלתה לחנות תמונות שלא צולמו על ידי הנתבע. יחד עם זאת, הודתה התובעת, כי ייתכן שהעלתה לחנות גם תמונות אותן צילם הנתבע, אולם לא התכוונה לכך:
"...אם עשיתי טעות זה בתום לב. אם השתמשתי בתמונה של ירון אני עכשיו מבקשת ממך סליחה, כי אני מבינה שהוא שם את דם זיעתו בתמונות האלה, ואני מכבדת את זה.... זה לא מתוך רצון להשתמש בתמונות האלה ולהרע לו. זאת לא הייתה הכוונה שלי" (עמ' 48, שו' 13-20).
68. התובעת הודתה בחצי פה בשימוש בתמונותיו של הנתבע וטענה כי הסירה אותן כשבוע לאחר שקיבלה את דרישתו. מדובר בהפרה קצרת מועד, שכן היחסים בין הצדדים הופסקו ביום 6.2.13, ואילו מכתב ההתראה נשלח לדברי הנתבע ביום 13.2.13, ולאחריו החלה התובעת להסיר את התמונות.
בנסיבות אלה, אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע פיצוי בסך 3,000 ₪.
69. באשר לטקסטים בהם נטען כי התובעת עשתה שימוש- הנתבע הסתפק בטענה הלאקונית, לפיה מתחת לכל אחת מהתמונות בהן עשתה התובעת שימוש, הופיע טקסט אשר לנתבע זכות יוצרים בו. התובעת לא נשאלה על כך בחקירתה הנגדית, ולמעשה נותרה טענה זו בחלל האוויר, מבלי שהיא נתמכת בראיה כלשהי. בנסיבות אלה, אין מקום לקבל את הטענה.
ב. הגשת תלונה לאתר Etsy
70. הנתבע טען בתביעה שכנגד, כי טרם הגשת תביעתה, פנתה התובעת אל אתר Etsy וטענה, כי הנתבע עשה שימוש במוצרים שלה ובתמונות בהן יש לה זכויות יוצרים. בשל דיווח זה, הסירה Etsy מוצרים רבים מחנות הנתבע - מוצרים שאין ביכולתו למכרם עד היום. הנתבע מציין בסיכומיו, כי ברגע שמתקבל דיווח על חשש להפרת זכויות יוצרים, מסירה Etsy באופן מיידי את המוצרים המפרים, לכאורה.
עוד טען הנתבע, כי התובעת פנתה ל-Etsy מספר פעמים, כאשר בכל פעם התלוננה רק על חלק קטן מהמוצרים המפרים לכאורה, וזאת על מנת ליצור את הרושם, לפיו הנתבע ממשיך להפר את מדיניות האתר.
בעשותה כן, טוען הנתבע, התובעת השפילה וביזתה אותו ואף פגעה במשלח ידו. בשל כך, עתר הנתבע לכפל הפיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם להוראות סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, בסך של 140,000 ₪.
71. בסיכומי התשובה טענה התובעת, כי הנתבע לא טרח לצרף את ה"פרסום" המהווה כביכול לשון הרע, קרי את פניות התובעת ל-Etsy. כמו כן, לא פירט הנתבע מהם התכשיטים שהוסרו מהאתר. התובעת טוענת, כי פנייתה ל-Etsy הייתה בהתאם לתנאי המשתמש של האתר ובתום לב, לשם צמצום נזקיה. בנסיבות אלה, סבורה התובעת, כי עומדת לה ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, במקרה בו "הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה...". לטענת התובעת, על פי תנאי המשתמש, מהווה Etsy ממונה על הנתבע, והנתבע מוחזק כמי שמסכים לאפשרות של פנייה להנהלת האתר, כפי שפנתה התובעת.
72. טענתו של הנתבע נסמכת אך ורק על האמור בתצהירו (ס' 42 ונספח י"ג). התובעת לא נחקרה בעניין זה וגם הנתבע לא נשאל ולו שאלה אחת בנידון. הנתבע הסתפק בטענה, לפיה הוא זכאי לפיצוי בגין לשון הרע, ולא טרח להתייחס ליסודות העוולה, ולשאלה האם התובעת פרסמה לשון הרע בעצם הפנייה ל-Etsy והאם עשתה כן במטרה לפגוע בו, כדרישת סעיף 6 לחוק לשון איסור הרע.
בסיכומי ב"כ התובעת יש התייחסות קצרה ואגבית לנושא, וזאת למרות שבתצהירה טענה התובעת בהרחבה, כי הנתבע הגיש תצהיר כוזב לאתר Etsy. העובדה שב"כ התובעת בחר שלא להרחיב בעניין נובעת, ככל הנראה, מכך שלא נמצאו תימוכין לטענתה של התובעת, כי מדובר בתצהיר כוזב. כך גם לא נמצאו תימוכין לטענתו של הנתבע בדבר הפגיעה והביזוי שנגרמו לו שלא כדין בעקבות התלונה האמורה.
המסקנה היא שלא ניתן לקבל את הטענה, כי מי מהצדדים עוול כלפי משנהו ואין מקום עוד להרחיב בסוגיה זו.
ג. הפרת ההסכם על ידי התובעת
73. הנתבע טוען, כי בהתנהגותה בכל הקשור לביטול ההסכם, הפרה התובעת את ההסכם בין הצדדים. לגרסתו, היה ברור לצדדים, כי ככל שירצה אחד מהם להפסיק את שיתוף הפעולה, יהיה עליו לתת לצד השני התראה מספקת מראש, על מנת שיוכל להיערך בהתאם. בתצהירו, טען הנתבע,כי בטיוטת ההסכם מיום 2.5.12 הוסכם על התראה של כחצי שנה לפחות לפני סיום היחסים העסקיים (נספח ג' לתצהיר). לטענת הנתבע, התובעת הודיעה לו על הפסקת שיתוף הפעולה ללא כל התראה מוקדמת, ובכך הפרה את ההסכם וגרמה לו נזקים כבדים, שכן הוא נותר עם חנות לממכר תכשיטים, מבלי יכולת לספק אותם ללקוחות.
74. התובעת טוענת בסיכומי התשובה, כי הנתבע לא הוכיח, כי נקבע תנאי לפיו הפסקת שיתוף הפעולה תהיה כפופה להתראה של חצי שנה מראש. לטענתה, במסגרת המו"מ שנוהל להקמת חברה משותפת, הערים עליה הנתבע קשיים וביקש לכפות עליה מצב בו לא תמכור את תכשיטיה באינטרנט כלל. התובעת מוסיפה, כי הנתבע לא העלה כל טענה או מחאה בזמן אמת לגבי סיום היחסים העסקיים.
75. כזכור, ההתנהלות בין הצדדים הייתה ללא הסכם חתום. נספח ג' הוא טיוטה בלבד. הנתבע לא הלין כנגד סיום היחסים עם התובעת בזמן אמת, ואפילו איחל לה הצלחה בהמשך דרכה, במייל ששלח לה ביום 10.2.13.
יתרה מכך, הנתבע נערך להמשך הפעילות באופן עצמאי, ולמעשה לא הכחיש כי מלכתחילה ביקש לשווק תכשיטים של אחרים באינטרנט במקביל לאלה של התובעת, ודרש שלא לפעול בבלעדיות עמה.
הדרישה למתן התראה של חצי שנה היא בלתי סבירה בנסיבות העניין. אני קובעת כי במתן התראה של חודש ימים על ידי התובעת יש לראות התראה מספקת, כפי שנעשה במכתב ששלח ב"כ התובעת ביום 6.2.13.
בנסיבות אלה, אני דוחה את הטענה, כי הנתבע זכאי לפיצויים בגין ביטולו שלא כדין של ההסכם.
76. מעבר לנדרש מצאתי להתייחס גם לשאלת הנזקים. הנתבע טען, כי נגרמו לו נזקים שנבעו מסיום יחסיו העסקיים עם התובעת, והפנה לתצהירה של הגב' שיר נדלר בן –דוד, יועצת מס. על פי האמור בתצהיר, בתקופה שלאחר הפסקת שיתוף הפעולה בין הצדדים, ירד מחזור המכירות בחנות ב-88%, מסך של 400,296 ש"ח במחצית השנייה של שנת 2012, ל-47,439 ש"ח בששת החודשים שלאחר הודעת התובעת על סיום שיתוף הפעולה.
נזקיו הנטענים של הנתבע לא הוכחו, בין היתר בשל העובדה שהנתבע לא הזמין לחקירה את יועצת המס, גב' שיר נדלר בן-דוד. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי נזקיו הנטענים של הנתבע נובעים מסיום היחסים עם התובעת ולא מסיבות אחרות, שאינן קשורות בה.
לפיכך וגם מטעם זה, לא מצאתי כי יש לפסוק פיצויים לטובת הנתבע בשל סיום היחסים העסקים עם התובעת.
סוף דבר
א. התביעה העלתה שאלה מעניינת וחדשנית בתחום זכויות היוצרים - האם חנות מקוונת יכולה להיות מושא לזכות יוצרים על פי דין.
בפסק הדין קבעתי, כי החנות שהקים הנתבע באתר Etsy אינה יכולה להיות מושא לזכות יוצרים, לאור העובדה שלא עלה בידי הנתבע להראות "מקוריות בבחירה ובסידור של היצירות או של הנתונים שבו", כדרישת סעיף 4(ב) לחוק זכות יוצרים.
הנתבע לא בנה את תכנת ההפעלה של החנות ולא עיצב אותה בעצמו, אלא קיבל פורמט מובנה של חנות מקוונת, ואליה העלה את תצלומי התכשיטים של התובעת.
עיון בחנויות המקוונות באתר Etsy מלמד, כי החנויות זהות מבחינת עיצובן, ולמנהל החנות נותר רק "לשתול" את תמונות המוצרים המוצעים למכירה.
בנסיבת אלה, אף אחד מן הצדדים אינו בעל זכות יוצרים בחנות, ואיש מהם אינו יכול לטעון להפרת זכות קניינית או מוסרית לגביה, הנובעת מהוראות חוק זכות יוצרים.
ב. בנוגע לשאלה מי רשאי להמשיך להשתמש בחנות המקוונת, לאחר שנפרדו דרכיהם של הצדדים, קבעתי כי לנתבע קיימת זכות גישה לחנות, כל עוד תכניה של התובעת אינם מופיעים בה.
כמו כן, לנתבע זכות יוצרים בצילומי התכשיטים של התובעת, אותם צילם בעצמו, אך הוא לא היה רשאי להציגם בחנות ולמכור אותם, מעת שנותקו היחסים המסחריים בינו לבין התובעת.
הנתבע המשיך להציג את התכשיטים ואף למכור אותם, למרות שיוצרו על ידי אחרים ולא ע"י התובעת.
בכך הפר את זכותה הקניינית והמוסרית של התובעת בתכשיטים עצמם. הנתבע אף המשיך להשתמש בטקסטים של התובעת המתארים את התכשיטים.
ג. לאחר שבחנתי את טענותיה של התובעת בנוגע להפרת זכויותיה בתכשיטים ושאר הטענות, נקבע כך:
1. הנתבע ישלם לתובעת פיצויים בסך 40,000 ש"ח בגין הפרת זכויותיה בתכשיטים.
כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת 1,000 ש"ח בגין שימוש במשפט של התובעת, המתאר את התכשיטים.
2. ניתן בזאת צו מניעה האוסר על הנתבע לעשות שימוש בעיצובי התכשיטים של התובעת ובצילומיהם.
3. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת בגין התביעה, הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 15,000 ₪.
באשר לתביעה שכנגד-
א. התובעת (והנתבעת שכנגד) עשתה שימוש בתמונות התכשיטים שאותן צילם הנתבע (התובע שכנגד), גם לאחר שהסתיימו היחסים העסקיים ביניהם.
בנסיבות אלה, אני מחייבת את התובעת (הנתבעת שכנגד) לשלם לנתבע (התובע שכנגד) פיצוי בסך של 3,000 ש"ח בגין הפגיעה בזכותו הקניינית והמוסרית בתמונות שצילם.
ב. לאור ההפרש בין הסכום שנדרש בתביעה שכנגד, לבין הסכום שנפסק בפועל, אין צו להוצאות במסגרת התביעה שכנגד.
ניתן היום, ד' אייר תשע"ז, 30 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.
ד''ר דפנה אבניאלי