בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 39326-04-22
07 יוני 2023
לפני:
כב' השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד
התובע: בן עמי גדי
ע"י ב"כ: עו"ד דניאל ועקנין
–
הנתבעים: 1.GRUPO BM TECHONOLOGIES INTERINVEST SL
2. סרגיו מייזלר
3. פלג רונן
4. ירון גיסין
5. בן עזרא אייל יצחק
6. הנטמן יובל איתן
7. לוי יונתן
8. עידן פס
ע"י ב"כ: עו"ד מיכאל איילון
החלטה
1. עניינה של החלטה זו ב-3 בקשות שהוגשו על ידי הנתבעים, כדלקמן:
א. לסלק על הסף את תביעת התובע, בין היתר, בשל העדר סמכות בינלאומית ולחלופין בשל היותו של בית דין זה "פורום לא נאות" לדון בתביעה;
ב. לסלק את התביעה בהעדר יריבות והעדר עילה ולחלופין למחיקת התובענה;
ג. בקשה להפקדת ערובה;
רקע עובדתי כעולה מכתב התביעה
2. התובע אזרח ישראלי, חקלאי במקצועו, הועסק על ידי הנתבעים כאיש מכירות ומנהל פרויקטים ברפובליקה של קובה, משנת 1994 ועד לפיטוריו בחודש אוקטובר 2020.
3. על אף שהנתבעים 2-8 ישראלים, והנתבעת 1 היא חברה אשר במהותה ישראלית ואף עוסקת במכירת ציוד ישראלי, משיקולי מס ושיקולים פוליטיים היא התאגדה בפנמה ונרשמה בספרד.
4. התובע גויס לעבודה בישראל והוחתם בקובה על חוזה פיקטיבי שאין לו כל קשר להעסקתו והוא נועד אך לצורך הנפקת אשרת עבודה לתובע.
5. בשנת 2011 הוחתם התובע על הסכם עבודה הכולל תניית שיפוט זר - במדינת פנמה.
6. לתובע שולם שכר כולל בסך 4,000$ מבלי שהתווספו עליו זכויות סוציאליות כלשהן, מבלי שנצברו עבורו זכויות פנסיוניות ומבלי שהונפקו בגינו תלושי שכר.
7. התובע פוטר מעבודתו על ידי הנתבע 2, ועל אף פיטוריו לא שולמו לו פיצויי פיטורים.
8. בתביעתו עותר התובע לפיצוי כולל בסך 1,116,106 ₪ בגין פיצויי פיטורים, חלף הפקדה לפנסיה, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, חופשה, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד.
להלן בתמצית, נימוקי המבקשים בבקשות העומדות להכרעתנו
העדר סמכות בינלאומית ופורום לא נאות
9. לטענת הנתבעים הנתבעת 1 הינה חברה פרטית הרשומה בספרד ומרכז פעילותה בקובה, שם נמצאים כלל לקוחותיה, שם ממוקמים מזרדיה ושם ניתנים שירותי החברה בין אם באמצעות ספקי שירותים ובין אם באמצעות עובדי החברה.
10. הנתבעת 1 הוקמה בשנת 1992 ונרשמה בפנמה, וזאת בשל היעדר אפשרות לפתוח חברה בקובה על ידי אזרחים זרים. בחודש דצמבר 2018 לאחר שהוטלו הגבלות בפנמה על חשבונות בנק של חברות הפועלות בקובה, החברה נרשמה בספרד – החברה הפנית והחברה הספרדית יקראו להלן "החברה".
11. התובע העביר את מרכז חיוו לקובה כבר בשנת 1994 וזאת בעקבות גיוסו על ידי חברת עזרום בע"מ, חברה פרטית הרשומה בישראל הפועלת בתחום החממות ואינה קשורה לנתבעים. התובע שימש כיועץ לגידול בחממות אותן מכרה חברת עזרום ללקוחותיה בקובה וזאת עד לשנת 2000. בין השנים 2001-2006 שימש התובע כמנכ"ל חברת Floracaribe אשר הוקמה במסגרת מיזם משותף של החברה עם חברה ממשלתית בקובה ולפיכך הייתה רשומה כחברת "מעורבת" במדינת קובה (להלן: "המיזם המשותף"). בשנים אלו שכרו של המשיב שולם על ידי המיזם המשותף והוא דיווח על פעילותו לדירקטוריון המיזם המשותף בקובה. בין השנים 2006-2011 שימש התובע כיועץ למשתלות הדרים של חברה ממשלתית קובנית לטובת ייצואם מקובה.
12. עם סיום תפקידו של התובע כיועץ משתלת הדרים בשנת 2011, חתם על כתב ויתור לפיו הוא מצהיר כי שולמו לו כל הסכומים להם הוא היה זכאי מסגרת ההתקשרות ואישר כי אין לו טענות כלפי החברה שכן כל התחייבות החברה כלפיו הוגשמו לשביעות רצונו, וכנגד חתימתו על כתב ויתור שולם לו סכום של 120,000$.
13. במקביל להחתימת התובע על כתב הויתור, נחתם הסכם ההעסקה היחיד בין התובע לנתבעת 1 ביום 2.9.11 אשר הסדיר את תנאי העסקתו בחברה החל מיום 1.9.11. ההסכם נחתם בקובה על ידי התובע והנתבע 2 אשר שימש כמנכ"ל החברה אשר שניהם לא היו תושבי ישראל באותה עת, בעוד התובע מנהל את מרכז חיוו בקובה טרם החתימה, במהלך העבודה ולאחריה.
14. תניית השיפוט בהסכם מעניקה סמכות ייחודית לערכאות בפנמה ולהן בלבד. כרגיל יש ליתן תוקף לתניות שיפוט מסוג זה אלא אם כן מתקיימות נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות סטייה מן ההסדר עליו הוסכם בין הצדדים. הנטל להוכיח את קיומן של הנסיבות המיוחדות המצדיקות את אי כיבודה של תניית השיפוט מוטל על התובע.
15. לא נרכשה סמכות בינלאומית ולמצער נרכשה במחטף ושלא על פי דין שכן התובע לא פעל על פי תקנה 167 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ולא הגיש בקשה בכתב לשם קביעת דרך ביצוע ההמצאה.
16. הנתבעת הייתה רשומה בין השנים 1992-2019 בפנמה ומשכך הייתה חברה פנמית לכל דבר ועניין, ובהסכם תניית שיפוט בפנמהץ לחלופין על התביעה להתברר בפורום המוסמך בקובה ולחלופי חילופין בספרד.
17. כלל מבחני העזר וביישום מבחן מירב הזיקות כפי שנקבע בפסיקה, הפורום הנאות והמתאים לניהול הדיון בתובענה הוא במדינת קובה או לחלופין בספרד.
העדר יריבות והעדר עילה נגד הנתבעים 2-8
18. הנתבע 2, מנכ"ל החברה ומנהל את משרדי החברה בקובה, בעל מניות בחברה, תושב ארעי בקובה ומחזיק באישור עבודה בקובה.
19. הנתבע 3, בעל מניות בחברה ומעניק שירותים לחברה בנושאים שונים.
20. 4, בעל מניות בחברה המחזיקה במניות החברה, אשר הועברו אליו בירושה מאביו, והוא משמש כדירקטור בחברה.
21. הנתבעים 5 ו-6, בעלי מניות בחברה המחזיקה במניות החברה, אשר הועברו אליהם בירושה. הם אינם בעלי מניות בחברה ומעולם לא היו בעלי כלשהו בחברה.
22. הנתבעים 7 ו-8 אינם בעלי מניות בחברה ומעולם לא שימשו בתפקיד כלשהו בחברה.
23. בין התובע לנתבעים 2-8 לא התקיימו יחסי עבודה כלשהם וממילא לא קיימת יריבות כלשהי ביניהם, וכפועל יוצא אין לתובע כל עילת תביעה נגדם.
24. אין בפי התובע על טענה המצדיקה הרמת מסך או הטלת אחריות נושא משרה על מי מהנתבעים 2-8.
25. התובע לא פירט בתביעתו עובדות כלשהן המעידות על קיום יחסי עבודה בין הצדדים או על הקמת אחריות כלשהי למי מהנתבעים כלפיו.
הפקדת ערובה
26. לטענת הנתבעים התובע אינו תושב ישראל ועל כן מכוח תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 על בית הדין לחייבו להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיהם של הנתבעים בהליך דנן בסכום שלא יפחת מ-50,000 ₪.
להלן ,בתמצית, נימוקי התנגדותו של התובע לבקשות שהוגשו
העדר סמכות בינלאומית ופורום לא נאות
27. לטענת התובע טענותיהם של הנתבעים עומדים בסתירה לדין הקיים המחייב כי ההליך יתברר בישראל בפני בית דין נכבד זה.
28. אין לצדדים היכרות עם הדין בפנמה או בקובה וממילא התובע לא הועסק על פי הדין המקומי. אומד דעתם של הצדדים מלמד כי התכוונו כי יחול על ההתקשרות ביניהם הדין הישראלי בלבד.
29. התובע אזרח ישראלי ובתקופה הרלוונטית לתביעה היה תושב ארעי לצורך ביצוע עבודתו. כיום מועסק התובע באמצעות חברה ישראלית ב"אל סלבדור".
30. התובע גויס לעבודה בקובה על ידי הנתבע 2 עוד בשנת 1994, ולא על ידי חברת עזרום.
31. החברה העבירה כספים מחשבונה בבנק ישראלי לחשבונו של התובע בבנק ישראלי.
32. עד לשנת 2003 ביתו היחיד של התובע היה בישראלי במושב משואה ולתובע אין אזרחות אחרת מלבד ישראלית. לאחר פטירת אשתו הראשונה נישא התובע בשנית, אשתו השנייה התגיירה, עשתה עלייה לישראל וילדיהם מתגוררים בישראל – זה מרכז חייהם.
33. התובע הועסק ברצף בנתבעת בכל התקופה הרלוונטית לתביעה.
34. רישומה של החברה בפנמה משיקולי מס בלבד, והראייה כי אין לחברה פעילות כלשהי בפנמה.
35. ההמצאה לנתבעים בוצעה כדין.
36. פנמה אינה יכולה להיות הפורום הנאות לדון בתובענה שכן החברה נרשמה שם לצורך "מקלט מס" בלבד, ואין למדינה זו כל זיקה לפעילות החברה. קובה אינה הפורום הנאות הואיל ומדובר במדינה קומינסטית שאיננה מאפשרת בירור של תביעות בין זרים.
37. מבחן מירב הזיקות מצביע על ישראל כפורום הנאות לבירור התביעה שבין הצדדים ובכל מקרה אין אפשרות לנהל את ההליך במדינה אחרת.
38. גם לספרד אין זיקה לפעילות החברה או לעבודתו של התובע.
העדר יריבות והעדר עילה נגד הנתבעים 2-8
39. הנתבעים 2-8 בעלי מניות בחברה, והיו מעורבים בפעילותה.
40. התובעים הפנו לפרק טו לכתב התביעה שם טענו לאחריות אישית של הנתבעים.
הפקדת ערובה
41. יש לדחות את הבקשה בשל השלב בו הוגשה, טרם הגשת כתב הגנה, ובשל אי צירוף תצהיר. עוד נטען כי אין אמת בטענה כי התובע הינו תושב קובה, התובע אזרח ישראלי וזו אזרחותו היחידה.
42. לתובע משפחה בישראלי ולו חשבונות בנק בישראלי, על אף שהתובע מועסק באל סלבדור הוא נמצא בישראל רבות.
43. ביום 14.2.23 התקיים דיון בבקשות שלפניי במסגרתו נחקרו התובע והנתבע 3 על תצהיריהם. בתום הדיון בית הדין התיר לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב וביום 18.4.23 הוגש אחרון הסיכומים.
דיון והכרעה
סמכות בינלאומית והפורום הנאות
44. סמכותה הבינלאומית של ערכאה שיפוטית נרכשת מכוחה של המצאת כתב התביעה לידי הנתבע כדין .
45. "פורום נאות" הוא מושג מתחום המשפט הבינלאומי הפרטי, ובמסגרתו הצדדים יכולים לטעון לקיומו של פורום המתאים יותר לבירור תביעתם.
46. נקבע בפסיקה כי ראשית יש לבחון מהו הפורום בעל הקשר המשמעותי והמהותי למחלוקת בין הצדדים, אליו מובילות "מירב הזיקות" הרלוונטיות; שנית יש לבחון מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך; שלישית יש לשקול שיקולים ציבוריים, ובעיקר מה הפורום שיש לו עניין אמיתי לדון בתובענה. ההבדל בין המבחן הראשון לשלישי הוא שבעוד הראשון בוחן נתונים אובייקטיבים ביחס שבין האירוע שבמחלוקת לבין הפורום השיפוטי הדרוש, המבחן השלישי הינו אמירה נורמטיבית בדבר הצורך לדון בעניין מסויים בגבולותיה של המדינה.
47. נקבע כי טענת פורום לא נאות תתקבל במקרים חריגים, בהם מוכח באופן משמעותי כי קיים פורום אחר אשר זיקת הצדדים אליו רבה יותר. כמו כן, נקבע כי נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על הנתבע המתגונן מפני התביעה
48. בבחינת הזיקות ניתן למנות את הדין החל על הסכסוך (הדין המקומי או הדין הזר); טבעו של הסכסוך; אפשרות הגישה לראיות; הקשר בין הצדדים; ויעילות ההליך. נקבע עוד כי יש להתחשב במערכת היחסים המיוחדת לדיני העבודה אשר להבדיל מיחסי המסחר כוללת בתוכה פערי כוחות משמעותיים בין הצדדים. עוד נקבע כי כל מקרה ייבחן לגופו של עניין תוך התחשבות במכלול הנתונים המעידים על זיקה של הערכאה הישראלית והערכאה הזרה לשאלות הנתונות להכרעה – ובהן, מעמדו האזרחי של העובד, מקום התאגדותו של המעסיק, מיקום ביצוע העבודה, תחולת הדינים על ההתקשרות בין הצדדים ועוד .
49. מפסק הדין שהוואן עולה כי תניית שיפוט זר ייחודית, איננה יכולה לבדה להכריע בסוגיית הפורום הנאות, אולם, היא עשויה לחזק את הזיקה של הערכאה הזרה לסכסוך מושא התובענה.
50. לאחר ששמעתי את עדויות התובע והנתבע 3, עיינתי בכלל טענות הצדדים וסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל משלא מצאתי בסכסוך שנתגלע בין הצדדים זיקה לישראל.
51. בין אם ההתקשרות בין הצדדים החלה בשנת 1994 מכוח ההסכם נספח ג' לתצהיר התובע ובין אם בשנת 2011 מכוח ההסכם נספח ז' לתצהיר התובע, בשני ההסכמים קיימת תניית שיפוט זר, לפיה בכל סכסוך שיתגלע בין הצדדים, יפנו הצדדים לבוררות חובה בקובה או בפנמה בהתאמה. התובע חתום על ההסכמים המנוסחים באנגלית, ועל אף שהתובע טען בדיון כי אינו קורא את השפה האנגלית אישר כי חתם והסכים לאמור בהסכמים .
52. מעדותו של התובע בפנינו התרשמתי כי שפת אמו ספרדית, הוא דובר ספרדית ועברית במבטא ספרדי.
53. התובע עזב את ישראל והתגורר בקובה 20-25 שנה , לפני שעזב לקובה התגרש, התחתן בקובה ונולדו לו ילדים בקובה . התובע שהה בקובה ברצף לכל הפחות משנת 1994 ועד לסוף שנת 2020, והיום הוא מועסק באל סלבדור.
54. בתקופת עבודתו בנתבעת קיבל את שכרו, בדולרים , חלקו בקובה, חלקו בספרד וחלקו בארץ . העסקתו של התובע לא דווחה לרשויות בישראל, הוא לא שילם מס בישראל, וטען כי קיבל "שכר נטו" .
55. מכל האמור לעיל, שוכעתי כי מרכז חייו של התובע בתקופה הרלוונטית לתביעה היה בקובה ולא בישראל.
56. הנתבעת הגישה דו"חות בספרד ובפנמה , ולא בישראל.
57. הנתבעת נרשמה תחילה בפנמה ולאחר מכן בספרד, פעילותה הייתה בקובה, ולקוחותיה קובנים.
58. אין לחברה פעילות כלשהי בישראל.
59. אין בהסכמים עליהם נסמך התובע או בכל אסמכתא אחרת זיקה לדין הישראלי, בהסכמים עליהם הוחתם התובע אין רמז לתחולתו של הדין הישראלי, ולא ברור מכוח מה הוא מבקש להחיל על העסקתו את משפט העבודה המגן הישראלי.
60. הסכסוך שהתגלע בין הצדדים נוגע להסכמים שנחתמו בין הצדדים בקובה, בקשר לפעילות התובע בקובה, ואין לסכסוך נגיעה כלשהי לישראל.
61. העובדה כי חלק מבעלי המניות בנתבעת ישראלים אין בה די כדי ליצור זיקה של הסכסוך לישראל. לא הוכח בפניי כי התובע גויס לעבודה בגלל היותו ישראלי, לשיטתו דווקא ניסיונו בתחום החקלאות ושליטתו בשפה הספרדית היא שעמדה מאחורי גיוסו לעבודה בקובה .
62. לא מצאתי כל אסמכתא כי למי מהצדדים הייתה צפייה סבירה כי סכסוך שיתגלע בין הצדדים יתברר דווקא בישראל וממילא בנסיבותיה של התובענה דנן לא מצאתי אינטרס ציבורי כי סכסוך מסוג זה יתברר דווקא בארץ.
63. אין בהעדר ההיכרות של התובע עם הדין הזר כדי להטות את הכף לדחיית הבקשה, שכן שבכוחו של התובע לשכור את שירותיו של עו"ד במדינה הזרה לייצגו כפי שהוא עשה בישראל.
64. גם הטענה כי לכאורה מנוע התובע, כאזרח זר מהגשת תביעה בבית משפט במדינה הזרה אין בה בנסיבות העניין כדי להביא לדחיית הבקשה. ראשית, לא הוכח בפניי כי קיימת מניעה להתדיין בבית משפט במדינה הזרה. שנית, אף אם הייתה מניעות כזו הרי שבהתאם להסכמים שנחתמו מדובר בחיוב הצדדים לפנות לבוררות ולא לבית משפט. שלישית, לא נטען כי בספרד קיימת מניעות כלשהי לבירור תובענה שבין הצדדים, ובשים לב הנתבעת רשומה היום בספרד, וקיימת לחברה פעילות במדינה זו, לא נראה כי יש מניעה מהגשת תביעה נגדה.
65. נוסף על האמור, התובע לא פעל בהתאם לתקנה 167 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ולא הגיש בקשה בכתב לשם קביעת דרך ביצוע ההמצאה לנתבעת, ועל כן בית הדין לא רכש סמכות בינלאומית לדון בתביעה נגד החברה.
66. באשר לטענה להעדר עילת תביעה נגד הנתבעים 2-8, נקודת המוצא לדיון בבקשה לסילוק על הסף בעניין זה היא כתב התביעה. על בית הדין לבחון האם בהנחה שהתובע יוכיח את טענותיו שבכתב התביעה יוכל לזכות בתביעתו. בנסיבות בהן חסרות בכתב התביעה עובדות מהותיות לביסוס עילת התביעה הנטענת או כאשר העובדות המפורטות בכתב התביעה אינן מקנות לתובע את הסעד הנתבע על ידו, דין התביעה להימחק על הסף בשל העדר עילה . תקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 קובעת כי על כתב התביעה להכיל, בין היתר, את "העובדות המהוות עילת התובענה, ואימתי נולדה". על התובע לתאר בכתב התביעה את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, על מנת שלא יהיה ספק בידי הנתבע, מפני מה עליו להתגונן. כך, "בנסחו את כתב התביעה, חייב הפרקליט לשוות לנגד עיניו: מה היא ההוראה שבדין, עליה תתבסס התביעה? ועל פי אותה הוראה, מה הן העובדות המקנות לתובע את הזכות לקבל את הסעד המבוקש בתביעה? אותן העובדות צריכות טיעון ופירוט בכתב התביעה ..." .
67. בעניין זה נפסק כי –
"כתב תביעה אמור לפרט את העובדות הבסיסיות המלמדות על עילת התביעה (תקנה 9(4) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991), כאשר לצורך כך לא די ב"כותרות" גרידא. היינו, על מנת שנתבע יוכל להתגונן כדבעי מפני תביעה המוגשת כנגדו יש צורך כי כתב התביעה יכלול פירוט ממצה וענייני של עילות התביעה, באופן החורג מניסוח סתמי וכוללני (והשוו לע"ע (אריצ) 220/03 אילן ארגס – רשות הנמלים בישראל (28.2.06))" .
68. מעיון בכתב התביעה (במיוחד פרק טו) עולה כי למעט טענות לאקוניות ל"אחריות אישית של בעלי המניות" ול"הרמת מסך" כתב התביעה אינו מעמיד תשתית עובדתית כלשהי ולא כל שכן תשתית עובדתית מספקת לגיבושה של יריבות בין התובע לנתבעים 2-8 או מי מהם בכותלי בית הדין לעבודה.
69. בהתאם לפסיקה טענה מיותמת בלבד לאחריות אישית או טענה מרומזת לקיומם של יחסי עבודה בין הצדדים אינה מספיקה ועל מנת להשאיר נתבע פוטנציאלי בזירה המשפטית. על התובע לצקת תוכן בטענות המשפטית, בעובדות מהותיות, ומשלא עשה כן ביחס לנתבעים 2-8 לא ניתן להותיר את התביעה נגדם על כנה ולפיכך גם מסיבה זו דין התביעה נגדם להיות מסולקת על הסף כבר בשלב הזה.
70. משמצאתי לסלק את התביעה על הסף ברי כי אין מקום לדון בבקשה להפקדת ערובה אשר ממילא נראה כי נזנחה על ידי הנתבעים בסיכומיהם.
71. בנסיבות אלה התביעה מסולקת על הסף מחמת העדר סמכות בינלאומית, ובשל היותה של מדינת ישראל לא הפורום הנאות לבירורה, ובשל העדר עילה נגד הנתבעים 2-8.
72. למען שלמות התמונה יוטעם כי הפסיקה אליה הפנה התובע בתגובותיו שונה בנסיבותיה לענייננו ולפיכך אינה מחייבת כי תוצאת ההליך דנן תהיה דומה. כפי שהראתי לעיל, בתביעה דנן חסרה הזיקה הישראלית למהות הסכסוך שבין הצדדים, וחסרת עילה ביחס לנתבעים 2-8, בניגוד לפסיקה שהובאה על ידי התובע.
73. נוכח האמור, התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך 10,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים.