בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 16549-07-22 פלונית נ' אלמוני
לפני כבוד השופט, סגן הנשיא שאול שוחט
כבוד השופטת עינת רביד
כבוד השופט נפתלי שילה
המערערת פלונית
ע"י ב"כ עו"ד דין עדני
נגד
המשיב אלמוני
ע"י ב"כ עו"ד מאיר בר מוחא
פסק דין
השופט נפתלי שילה:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 23.5.22 (כב' השופטת קרן גיל בתלה"מ 5075-10-19) שדחה את תביעת המערערת לביטול הסכם הממון שעליו חתמו הצדדים.
א. רקע עובדתי
1. המערערת והמשיב הם בני זוג לשעבר שהחלו ביחסים זוגיים בשנת 2014, נישאו ביום 00.00.16 והתגרשו ביום 00.00.19. כשהצדדים נישאו, הייתה המערערת כבת עשרים ושלוש והמשיב כבן שלושים ושלוש והיה לו עסק ל----.
2. ביום 13.6.16 חתמו הצדדים על הסכם ממון (להלן: ההסכם) בפני הנוטריונית עו"ד אלונה ספיר (להלן: הנוטריונית). בהסכם נקבע משטר של הפרדה רכושית מוחלטת בין הצדדים. בין היתר נקבע בסעיף 10 להסכם שכל צד "רשאי לנהוג ברכוש השייך לו ... כרצונו, לנהל אותו בלעדית ו/או להעבירו לאחר". בסעיף 11 להסכם נקבע כי "נכסים משותפים, אם יהיו – יהיו נכסים ו/או זכויות ו/או חובות אשר ירשמו על שם שני הצדדים, ויזכו או יחייבו, לפי העניין, את הצדדים בהתאם לחלקיהם היחסיים לפי הרישום. ולמען הסר ספק, נכסים משותפים, אם יהיו, יהיו רק אם ירשמו ככאלה, ואופן הרישום הוא בלבד שיצביע על בעלות" (ההדגשות במקור).
3. בסעיף 15(ג) להסכם נקבע כי: "שינוי הוראה כלשהי מהוראות הסכם זה, או ויתור על זכות כלשהי מהזכויות הקבועות בו, או הנובעות הימנו, יהיו משוללי תוקף, אלא אם כן נעשו בכתב, נחתמו והובאו לאישור ע"י ביהמ"ש. כל שינוי בהסכם זה בעתיד מחייב את אישורו של ביהמ"ש לענייני משפחה".
4. לאחר שהצדדים התגרשו הגישה המערערת תביעה ל"איזון זכויות בין בני זוג" שבמסגרתה עתרה גם לביטול ההסכם. ביום 6.10.19 החליט ביהמ"ש קמא כי: "לא ניתן לכרוך תביעה לביטול הסכם ממון יחד עם תביעה לאיזון משאבים. לכאורה על פי סדר הדברים יש לדון ראשית בתביעה לביטול ההסכם. כתב תביעה מתוקן יוגש בתוך 7 ימים" (להלן: ההחלטה). לאור ההחלטה, המערערת הגישה כתב תביעה מתוקן שבמסגרתו עתרה לביטול ההסכם.
5. המערערת טענה שיש לבטל את ההסכם לאור נסיבות חתימתו, בין היתר מאחר שהוא נחתם בחטף, שלושה ימים לפני החתונה, ללא שקיבלה הסבר אודות מהות ההסכם ומשמעותו ועקב העדר ייצוג. בנוסף, המערערת טענה בתצהירה שההסכם בוטל בהתנהגות. המערערת טענה גם, שלאורך חיי הנישואין האיש הבהיר לה ולצדדי ג' שכל רכושם הוא משותף. לדבריה, בשנת 2018, הצדדים הקימו חברה משותפת שעוסקת בתחום בשם "----בע"מ" (להלן: החברה) והיא נרשמה ע"ש המשיב בלבד בעצת רואה החשבון שאמר להם שעל מנת לפתוח את החברה באופן מידי יש צורך בבעל מניות אחד ואולם, היא ניהלה את החברה בפועל. בנוסף טענה המערערת שהצדדים פעלו במשותף מבחינה כלכלית, רכשו דירות, פתחו חשבון בנק משותף ואף הועבר סכום משמעותי של 326,000 ₪ מהחשבון המשותף לחשבון החברה, דבר המלמד שהחברה היא משותפת.
6. המשיב טען שאין כל עילה לביטול ההסכם. לטענתו, המערערת חתמה עליו לאחר שהבינה את משמעותו ולאחר שבחרה לא להיות מיוצגת, למרות שהוא עודד אותה לקבל ייעוץ משפטי. בנוסף, לדברי המשיב, החברה שייכת רק לו ובמהלך שנות הנישואין הצדדים שמרו על הפרדה רכושית מוחלטת בהתאם להסכם וכל הפעולות שעשתה המערערת בחברה נעשו במסגרת עבודתה כשכירה.
7. בית המשפט קמא דחה את תביעת המערערת לביטול הסכם הממון וחייב אותה בהוצאות (להלן: פסה"ד). המערערת לא השלימה עם פסק הדין והגישה את הערעור שלפנינו. במסגרת הערעור השיגה המערערת אף על ההחלטה.
ב. תמצית פסק הדין
1. ההסכם אושר ע"י הנוטריונית והטוען לפגמים בפעולתו של הנוטריון, עליו נטל ההוכחה. בתביעה טענה המערערת שביום 12.6.16 המשיב אמר לה תוך כדי נסיעה ברכב, שהם צריכים לחתום על מסמכים "סטנדרטיים ושטותיים" והיא סמכה עליו ולא ייחסה לכך חשיבות ולמחרת היא הגיעה עם המשיב למשרדה של הנוטריונית והנוטריונית שאלה את הצדדים פרטים טכניים אבל לא הסבירה לה את משמעות ההסכם ואת זכותה להיוועץ עם עו"ד והם יצאו ממשרדה לאחר מספר דקות מבלי שהיא קיבלה העתק מההסכם.
2. ברם, בקדם המשפט, לאחר שהמערערת הוזהרה, היא מסרה גרסה אחרת. לטענתה, המשיב מסר לה עותק מההסכם כמה ימים לפני הפגישה עם הנוטריונית ומכאן שהמערערת "לא הצהירה אמת בכתב התביעה...לא עלה בידה להסביר את הסתירות המהותיות ביחס לעדותה בקדם המשפט". עדותה לא הייתה מהימנה והיא אישרה שלפני החתימה על ההסכם היא חתמה על הסכם מורכב עם ------ ולא טענה שיש לה קושי בהבנת הנקרא. "בית המשפט התרשם שהתובעת הבינה היטב בזמן אמת את משמעות הסכם הממון ואת משמעות ההפרדה הרכושית והסכימה לכך בלב שלם, אך בהליך זה הציגה את העובדות באופן שונה מהמציאות במכוון, על מנת שיהא בהן לבסס לכאורה את טענותיה לביטול הסכם הממון".
3. הנוטריונית העידה שהמערערת התקשרה אליה על מנת לדחות את תאריך הפגישה מיום 8.6.16 ליום 13.6.16 ועדותה הייתה מהימנה מאוד. מעדות הנוטריונית עולה שההסכם היה בידה של המערערת לכל המאוחר ביום 8.6.16 כפי שהמשיב טען. המערערת לא הוכיחה שלא קראה את ההסכם והיה לה זמן די והותר לעיין בו ולהתייעץ עם עו"ד מטעמה, לפחות שישה ימים טרם החתימה אצל הנוטריונית. המערערת בחרה שלא להעיד איש מטעמה, אפילו לא את הוריה שלטענתה היו מעורים במערכת היחסים בין הצדדים ואף לא את חברתה גב' --- שהוזכרה בתביעתה והדבר פועל לחובתה. בכל מקרה, אין בהעדר ייעוץ משום עילה לביטול ההסכם.
4. למרות שבכתב התביעה המערערת טענה שהנוטריונית לא הסבירה לה את משמעות ההסכם, בקדם משפט היא העידה שהיא "לא כל כך זוכרת מה היה אצל הנוטריונית" ואולם היא "עברה אתנו על ההסכם". הנוטריונית העידה שהיא הסבירה לצדדים את משמעות ההסכם ובסוף אף אמרה להם ש"אף אחד לא יוכל לטעון שלא הבין על מה חתם". לדבריה, הפגישה נערכה לפחות שעה ו"רוב השעה דברנו על ההסכם...היה ברור להם היטב, היטב לשניהם שיש פה הפרדה רכושית מלאה". עדות הנוטריונית הייתה מהימנה ולא נסתרה ומאידך למערערת אין הסבר לשינוי בגרסאותיה. בנוסף, המערערת העידה שבשנת 2017 היא פנתה לייעוץ משפטי אודות ההסכם ונאמר לה שההסכם "אינו לגיטימי" ואולם היא לא פעלה לביטולו. "בית המשפט שוכנע שהתובעת ידעה והבינה את משמעות ההסכם ותוצאותיו כבר במועד חתימתו והסכימה לכך בלב שלם".
5. המערערת לא הוכיחה שלא קיבלה ייעוץ משפטי לאחר שנמסר לה עותק מההסכם או שלא התייעצה לגביו עם בני משפחה או חברים. אף אחד לא מנע ממנה להתייעץ עם איש ומשהיא בחרה לטענתה לא להתייעץ, אין בכך עילה לביטול ההסכם ואין לה להלין אלא על עצמה. המשיב העיד שהמערערת היא זו שאיתרה את הנוטריונית ו"עדותו היתה מהימנה". ההסכם אינו מקפח, בהתחשב בכך שבמועד חתימתו היה כבר למשיב עסק מצליח, הרבה לפני שהצדדים הכירו. אין בהעדר ייצוג משום הצדקה לביטול ההסכם.
6. העובדה שעותק אחד נחתם ע"י הצדדים כבר ביום 8.6.16 והם הביאו אותו חתום לנוטריונית, לא מביאה לבטלותו, שהרי הנוטריונית העידה שההסכם נחתם בפניה, בדיוק כפי שהמערערת העידה. גם אם נרשם תאריך שגוי, הדבר אינו מביא לבטלות ההסכם והנוטריונית העידה שמדובר בטעות סופר. אין גם חובה שהנוטריון יתמחה בדיני משפחה או יערוך פרוטוקול.
7. המערערת לא הוכיחה שנפלו פגמים באישור ההסכם ולא קיים אף פגם המצדיק את בטלותו. מדובר בתביעה הנסמכת על עדות המערערת בלבד ללא כל סיוע ממקור חיצוני ולאור חוסר אמינותה, עתירתה לביטול ההסכם מחמת פגמים באישור ההסכם, נדחית.
8. בהתאם לסעיף 1 לחוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג – 1973 (להלן: חוק יחסי ממון) גם שינוי של הסכם ממון צריך להיות בכתב. אף בסעיף 15(ג) להסכם נקבע שכל שינוי של ההסכם ייעשה בכתב ובאישור בית המשפט. הצדדים לא שינו את ההסכם בכתב ולא אישרו את השינוי בבית המשפט.
9. המערערת טוענת שההסכם בוטל בהתנהגות ונזנח ויש לה ראיות רבות שהחברה היא משותפת למרות האמור בהסכם: שם החברה הוא ----; הודאת בעל דין של המשיב שהציע לה במו"מ לקבל את כל החברה; העברת כספים משותפים לחשבון החברה; רישום באתר שהחברה הוקמה ע"י שני הצדדים; הודאת המשיב באינסטגרם ש"העסק שלנו"; התבטאויות המשיב בתקשורת שהעסק משותף; חתימת המערערת על חוזים ופתיחת חשבון בנק לחברה; המערערת ניהלה את החברה; המערערת העבירה את המוניטין שלה לחברה; דמי השכירות של דירת מגורי הצדדים שולמו מחשבון החברה וקיימות עשרות הודעות קוליות ששלח המשיב למערערת שבהן אמר שהחברה משותפת.
10. הפסיקה הכירה באפשרות של ביטול הסכם ממון עקב זניחתו ואולם במקרה דנן לא הוכחה טענה זו. המערערת לא הוכיחה שהוחלט על "איחוד העסקים של הצדדים". המערערת לא זימנה את רו"ח ועו"ד של החברה שלטענתה ייעצו להם לרשום את החברה על שם המשיב בלבד והימנעות זו נזקפת לחובתה. בנוסף, המשיב המשיך להחזיק בחשבונות בנק פרטיים על שמו והוא שילם את הלוואת המשכנתא על נכס שרכש לפני נישואי הצדדים ממקורותיו ולמערערת לא ניתן ייפוי כוח לפעול בחשבונותיו. העובדה שבאופן חד פעמי הועבר סך של 326,000 ₪ מהחשבון המשותף לחברה, לא מלמדת שההסכם שמהותו הוא הפרדה רכושית מוחלטת, נזנח. שהרי, המערערת עצמה טוענת שדמי השכירות עבור בית הצדדים שולמו מחשבון החברה.
11. המערערת אישרה שבשנת 2017 היא התייעצה עם עו"ד מטעמה והוברר לה שההסכם הוא "לא לגיטימי" והיא אף התעמתה עם המשיב בנושא זה. לפיכך, ברור שהאישה ידעה בעת הקמת החברה אודות ההפרדה הרכושית ומשמעות רישום החברה ע"ש המשיב בלבד והיא לא נקטה בשום צעד להבטיח את זכויותיה הנטענות ומחדלה זה פועל לחובתה. בנוסף, עסק ----- הוקם ע"י המשיב שנים רבות לפני שהכיר את המערערת ולכן גם ללא הסכם הממון ואף אם ההסכם יבוטל, החברה מוחרגת מהנכסים בני האיזון. העובדה שהעסק עבר לחברה בע"מ, לא הופכת אותו לעסק שהוקם בתקופת הנישואין ולנכס בר איזון.
12. הטענה שההסכם בוטל בהתנהגות נדחית. הטענה בדבר כוונת שיתוף ספציפי בחברה נדחית אף היא, מאחר שנטענה לראשונה בסיכומים. כמו כן, על מנת שוויתור בהתנהגות יהווה שינוי הסכם, על הוויתור להיות ברור ומתמשך ואין זה המקרה בעניינינו שהוויתור הנטען לא הוכח כלל.
13. סיכומו של דבר: המערערת לא הוכיחה את טענותיה לביטול ההסכם. "הוכח למעלה מכל ספק שהסכם הממון נחתם ואושר לאחר שהנוטריונית הסבירה לצדדים במפורש את הוראות הסכם הממון, משמעותן והתוצאות הנובעות מהן, ווידאה שהם חתמו עליו מרצון טוב וחופשי ולאחר שהבינו את שהוסבר להם". המערערת גם לא הוכיחה שההסכם נזנח בהתנהגות וממילא בהסכם קיימת הוראה מפורשת השוללת את האפשרות לשנותו בהתנהגות. הוכח שהצדדים התנהלו בהפרדה רכושית והטענה בדבר כוונת שיתוף ספציפי מהווה הרחבת חזית ואינה רלוונטית לסעד של ביטול ההסכם. ככל שהמערערת סבורה שהיא זכאית להשבת כספים מהמשיב, היא רשאית להגיש תביעה כספית. התביעה נדחית והמערערת תשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 35,100 ₪.
ג. תמצית טענות המערערת
1. ארבעה ימים לפני חתונתם של הצדדים, המשיב ביקש ממנה לחתום על מסמכים "שגרתיים" ושלושה ימים לפני החתונה – ביום 13.6.16 - ביום לחוץ ממשימות לקראת החתונה, הצדדים חתמו על ההסכם בפני הנוטריונית, בפגישה שנערכה מספר דקות, כשהנוטריונית לא הסבירה למערערת את משמעות ההסכם ואת זכותה להיוועץ בעורך דין.
2. בהסכם פגמים מהותיים רבים: התאריך שגוי מאחר שההסכם אומת ביום 13.6.16 והתאריך הרשום על ההסכם הוא יום 8.6.16, הנוטריונית לא הכירה כראוי את חוק יחסי ממון, בהסכם נאמר שהוא יהיה תקף גם אם הצדדים לא יינשאו וזאת בניגוד לדין, למרות שלא הייתה סמכות לאשר את נושא המזונות בהסכם הנוטריונית אישרה גם רכיב זה, הנוטריונית לא מתמחה בדיני משפחה ולכן לא יכלה להסביר את משמעות ההסכם כראוי, סעיף 10 להסכם סותר סעיפים אחרים, הוצהר שלא היו באותו מועד לצדדים נכסים משותפים בעוד שהיה להם חשבון בנק משותף בבנק איגוד, דירתו של המשיב לא מאוזכרת בהסכם, הסעיף שאוסר הגשת תביעות סותר את תקנת הציבור, המערערת לא הייתה מיוצגת בעוד המשיב היה מיוצג ופרקליטו (שהמשיב סירב לגלות את זהותו) ניסח את ההסכם, הפגישה נערכה ללא פרוטוקול והמערערת לא קיבלה עותק מההסכם.
3. טעה ביהמ"ש שהתעלם משקריו של המשיב וקבע שהמערערת אינה אמינה רק בגלל משפט שהיא אמרה בק.מ, בעוד שהתברר שהמשיב שיקר כשהכחיש שסך של 326,000 ₪ עבר מחשבונם לחברה.
4. ביום 27.12.17 הצדדים פתחו חשבון בנק משותף בבנק לאומי והעבירו את מלוא הכנסותיהם לחשבון הנ"ל. ביום 6.5.18 הוקמה החברה שבמסגרתה אוחד העסק של המשיב יחד עם עסקי המערערת וזאת על פי בקשת המשיב והוסכם שהחברה שייכת לשניהם. לאור הדחיפות בהקמת החברה ושיקולי עוה"ד ורו"ח של החברה, היא נרשמה פורמאלית בלבד רק ע"ש המשיב. הצדדים שילמו מחשבון החברה את שכר הדירה של הבית ששכרו ועיסוק החברה היה גם ---- וגם -----.
5. טעה ביהמ"ש קמא שדחה את טענות המערערת שלא הייתה כוונת שיתוף ספציפית בחברה וכי הצדדים לא שינו את ההסכם בהתנהגות וזאת חרף ראיות רבות והודאות בעל דין הכוללים את אלו: העברת סכום עתק של 326,000 ₪ מהחשבון המשותף לחברה כשהתברר שהכחשת המשיב שקרית, המשיב הודה שהציע במסגרת גישור להעביר את החברה למערערת והעניק לה זכות ראשונים לרכוש אותה, באתר החברה נאמר שהיא הוקמה ע"י שני הצדדים, באינסטגרם המשיב כינה את העסק כ"עסק שלנו", בשיחות עם המערערת אמר המשיב שהחברה משותפת ו"מה ששלי שלך", המערערת חתמה על הסכם השכירות בשם החברה ושכרה בשם החברה חברת ניהול פיננסי, המערערת לא קיבלה משכורת מהחברה בששת החודשים הראשונים לאחר שנאמר לה שבעלים לא מקבלים משכורת, המערערת העבירה את המוניטין האישי שלה לחברה ללא תמורה, שם החברה הוא ----, רו"ח יעץ לצדדים להקים חברה עם בעל מניות אחד בגלל הדחיפות בהקמת החברה, המערערת פעלה מול רו"ח לצורך הקמת החברה ופתחה את חשבון הבנק של החברה, המערערת ניהלה את החברה והצדדים שיעבדו את חשבון הבנק המשותף שלהם לחובות החברה.
6. לכן, שגה ביהמ"ש קמא כשלא קבע שכוונת השיתוף הספציפי גוברת על ההסכם. על פי הפסיקה, ניתן לקבוע שקיימת כוונת שיתוף ספציפי גם כשקיים הסכם ממון. במקרה דנן התקיים "דבר מה נוסף" שהוכיח כוונת שיתוף ספציפי בחברה והחברה הייתה "גולת הכותרת" של רכוש הצדדים.
7. טעה ביהמ"ש כשקבע שנימוקי המערערת בדבר שיתוף ספציפי בחברה נטענו לראשונה בסיכומים ומהווים הרחבת חזית, שעה שבכתב התביעה יש לפרט עובדות בלבד שמהוות את עילת התביעה ומצדיקות קבלת הסעד ואין צורך לפרט את הנימוקים המשפטיים. בנוסף, הוכח ויתור בהתנהגות מצד המשיב על זכויותיו במחצית החברה והמערערת הסתמכה על כך. בנוסף, טעה ביהמ"ש קמא כשהורה למערערת להגיש כתב תביעה מתוקן, מאחר שניתן להגיש סעד של איזון משאבים שיינתן כסעד סופי, לאחר שייקבע שההסכם בטל. מכל הנימוקים הנ"ל יש לבטל את פסק הדין ולקבוע שההסכם בטל ולמערערת מחצית מהזכויות בחברה.
ד. תמצית טענות המשיב
1. יש לדחות את הערעור היות שאין כי עילה להתערב בפסק הדין. במהלך שנות הנישואין שמרו הצדדים על הפרדה רכושית מוחלטת בדיוק כפי שנקבע בהסכם. בניגוד לטענת המערערת בערעורה לפיה הפלוגתא בין הצדדים היא בנוגע לזכויות בחברה, נושא זה כלל לא נדון בבית המשפט קמא, מאחר שעתירת המערערת בתביעתה הייתה לביטול ההסכם וביהמ"ש דן בשאלה האם המערערת הוכיחה שיש עילה לביטול ההסכם בין מחמת פגם בכריתתו ובין משום שהוא בוטל בהתנהגות. הא ותו לא. זו השאלה היחידה שעמדה להכרעה בבית המשפט קמא וצדק ביהמ"ש קמא כשקבע שטענה זו לא הוכחה.
2. הטענה לקיומו של פגם בהליך אישור ההסכם נטענה במסגרת סעיף בודד בכתב התביעה (סעיף 4). לטענת המערערת, המשיב פנה אליה ארבעה ימים לפני החתונה (ביום 12.6.16) ואמר לה שצריכים לחתום על "מסמכים סטנדרטיים ושטותיים", היא לא ראתה את ההסכם לפני הפגישה אצל הנוטריונית, הנוטריונית לא הסבירה לה את משמעות ההסכם ואת זכותה להיוועץ עם עו"ד. הוכח שגרסה זו שקרית ואפילו לא מתיישבת עם גרסת המערערת עצמה. שהרי, בכותרת ההסכם נכתב יום 8.6.16 דהיינו חמישה ימים לפני מועד הפגישה אצל הנוטריונית. הנוטריונית העידה שנקבעה פגישה ליום 8.6.16 ואולם הצדדים בקשו לדחות אותה ונקבעה פגישה חילופית ליום 13.6.16. לכן, לא תתכן גרסת המערערת שהמשיב פנה אליה לראשונה רק ביום 12.6.16 בבקשה לחתום על ההסכם. הנוטריונית גם העידה שהמערערת התקשרה אליה ושוחחה עמה לפני אישור ההסכם והיא זו שתאמה עמה את הפגישה. המערערת אף העידה בקדם המשפט שהמשיב העביר אליה עותק של ההסכם כשהם נסעו ברכב כמה ימים לפני הפגישה אצל הנוטריונית. עולה אם כן שהמערערת הציגה גרסה שקרית בבית המשפט קמא.
3. עמד לרשות המערערת מספיק זמן על מנת להתייעץ לגבי ההסכם ובסעיף 19 להסכם היא אף הצהירה שהתייעצה עם עו"ד עובר לחתימה. לכן, ברור שיש לדחות את גרסתה לפיה היא ראתה את ההסכם לראשונה במשרדה של הנוטריונית. הנוטריונית לא הייתה עורכת דין של המשיב והם כלל לא הכירו לפני הפגישה במשרדה. גם טענת המערערת לפיה הנוטריונית לא הסבירה לה את משמעות ההסכם נסתרה לחלוטין בעדות הנוטריונית שנמצאה אמינה והעידה שהסבירה להם את ההסכם מתחילתו עד סופו במשך כשעה והיה ברור להם היטב שמוסכם על הפרדת רכוש מלאה. אין להתערב בממצאי המהימנות שנקבעו ע"י ביהמ"ש קמא במיוחד שהמערערת עצמה אישרה בקדם המשפט כי: "אני חושבת שהיא עברה אתנו על ההסכם". מדובר בהודאת בעל דין.
4. המערערת אישרה בחקירתה שיש לה ניסיון קודם בחתימה על הסכמים ולפני חתימת ההסכם היא חתמה על הסכם מורכב עם ----. לפיכך, המערערת לא הוכיחה שנפל פגם כלשהו בהליך אישור ההסכם כפי שנקבע בפסה"ד. גם כל יתר טענות המערערת כגון הטענה בדבר הטעות בתאריך או העדר הייצוג מטעמה או חוסר מומחיותה של הנוטריונית בדיני משפחה, לא מהוות עילה לביטול הסכם. המערערת חתמה על ההסכם בגמירות דעת לאחר שהבינה את משמעותו ותוצאותיו כפי שקבע ביהמ"ש קמא.
5. המערערת אף לא הוכיחה שההסכם בוטל בהתנהגות. מה גם, שטענה זו לא נטענה בתביעה והיא מהווה הרחבת חזית אסורה. לא ניתן לבטל את ההסכם בהתנהגות לאור סעיף 1 לחוק יחסי ממון ולאור סעיף 15(ג) להסכם.
6. אף אם המערערת סייעה למשיב בניהול החברה בתקופת הנישואין, אין בכך ללמד שהצדדים בחרו לשנות את ההסכם. גם העברת כספים מחשבונם המשותף של הצדדים לחברה באופן חד פעמי, לא מלמדת שהצדדים זנחו את ההסכם ומדובר בהתנהלות טבעית של בני זוג. בסעיף 10 להסכם נקבע במפורש שכל צד רשאי להעביר את רכושו לאחר ולכן העברת כספים לחברה בבעלות המשיב לא מלמדת על הפרה של ההסכם או על זניחתו. אדרבא, הצדדים צפו מצב שבו אחד מהם יעביר כספים לצד השני ועדיין לא היה בכך בכדי להקנות שיתוף באותו נכס נפרד. המערערת זכתה במהלך הנישואין ליהנות מהכנסותיו הנפרדות של המשיב בסכום העולה עשרת מונים על הכספים שהועברו לחברה והיא נהנתה מרמת חיים גבוהה ביותר עקב כך.
7. המערערת נמנעה מלזמן את עוה"ד של החברה מר גריסרו ואת רואה החשבון שלה מר פלדמן להוכחת טענתה שרישום החברה ע"ש המשיב בלבד נעשה בעצתם מסיבות טכניות והדבר פועל לחובתה. בנוסף, לא ניתן להעניק סעד של "שיתוף ספציפי" במניות החברה במסגרת תביעה לביטול ההסכם, מה גם, שסעד זה כלל לא נתבע בתביעתה. ככל שהמערערת סבורה שקיים שיתוף ספציפי בחברה על אף הוראות ההסכם, עליה להגיש תובענה נפרדת. לא ניתן היה לדון בטענה זו במסגרת התביעה שהמערערת הגישה שבמסגרתה עתרה לסעד אחד בלבד – ביטול ההסכם. לכן, בקשתה להחלת שיתוף ספציפי מהווה הרחבת חזית אסורה. בנוסף, במועד הקמת החברה בשנת 2018 המערערת הייתה מודעת לחלוטין למשמעות ההסכם הקובע הפרדת רכוש מוחלטת, שהרי היא העידה שבשנת 2017 היא פנתה לייעוץ אצל עורכת דין שמתמחה בדיני משפחה שאמרה לה שמדובר בהסכם "לא לגיטימי". למרות זאת, היא מעולם לא ביקשה להירשם כבעלת מניות בחברה ולא פנתה לאיש בבקשה להירשם כבעלים של מחצית מהמניות בחברה. לפיכך, בצדק נדחתה עתירה לשיתוף ספציפי במניות החברה אשר שייכת רק למשיב ובמסגרתה פעל עסקו שהוקם שנים רבות לפני שהצדדים הכירו.
ה. דיון והכרעה
1. הלכה היא כי: "אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות ובקביעת עובדות שקבעה ערכאה דיונית, אלא במקרים חריגים. כלל זה מבוסס על הרציונל לפיו הערכאה הדיונית התרשמה באופן בלתי אמצעי מן העדויות ועל כן יש לה יתרון על פני ערכאת הערעור אשר מתרשמת מהן באופן עקיף בלבד" (רע"א 9304/17 פלוני נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (4.1.2018)).
כפי שנקבע בע"א 6798/16 לייבוביץ נ' יורש [פורסם בנבו] (26.9.2017):
"כידוע, אין בית משפט שלערעור מתערב בממצאים עובדתיים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הערכאה הראשונה בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים".
במקרה דנן, אין כל הצדקה להתערב בממצאים העובדתיים ובקביעות בדבר מהימנות העדים כפי שפורטו בפסק דינו של ביהמ"ש קמא, אשר הביאו אותו למסקנה שהמערערת לא הוכיחה שקיימת עילה לביטול ההסכם ושהצדדים שינו את ההסכם בהתנהגות. בית המשפט קמא אף לא שגה ביישום ההלכה המשפטית על העובדות שהתבררו בפניו.
2. המערערת עתרה בכתב התביעה לביטול ההסכם וזה היה הסעד היחיד שהיא ביקשה לקבל. הנימוקים לביטול ההסכם פורטו בסעיף אחד בכתב התביעה – סעיף 4 - שבו המערערת טענה שארבעה ימים לפני החתונה, המשיב אמר לה שצריך לחתום על מסמכים סטנדרטיים ו"שטותיים" חסרי משמעות ושלושה ימים לפני החתונה, ביום "לחוץ לקראת החתונה", המשיב ביקש שתגיע לעורכת הדין, שם הנוטריונית לא הסבירה לה את משמעות ההסכם ואת זכותה להיוועץ בעו"ד והיא חתמה על ההסכם ביודעה שהוא חסר משמעות ויצאה ממשרדה של הנוטריונית "לאחר מספר דקות".
3. בצדק קבע ביהמ"ש קמא שאין לתת כל אמון בגרסה זו של המערערת שנסתרה הן בדבריה בקדם המשפט והן בעקבות עדות הנוטריונית שהייתה אמינה על בית המשפט. המערערת אישרה בקדם המשפט שבניגוד לאמור בכתב התביעה שאומת בתצהירה, היא קיבלה מהמשיב עותק מההסכם כמה ימים לפני הפגישה אצל הנוטריונית (עמ' 3 שורות 15-16 לפרוטוקול מיום 29.1.20) והנוטריונית "עברה אתנו על ההסכם" (שם שורה 22).
4. ביהמ"ש קמא קבע שעדות הנוטריונית הייתה "מהימנה מאוד". הנוטריונית העידה שהיא הסבירה לצדדים את ההסכם כולו מתחילתו ועד סופו במסגרת הפגישה שנערכה שעה תמימה והיא ווידאה ששני הצדדים מבינים היטב את משמעותו ואת תוצאותיו וברור להם שהמשטר הרכושי שהם הסכימו עליו הוא משטר של הפרדת רכוש מוחלטת.
5. המערערת, שהעידה שחתמה לפני כן על חוזה ארוך ומורכב עם -----, הייתה מודעת למשמעותם של הסכמים. בסעיף 19 להסכם הצהירו הצדדים כי "כל אחד מהם התייעץ עם עו"ד מטעמו טרם החתימה והאישור של הסכם זה" וחזקה כי אם הצהרה זו לא הייתה נכונה, המערערת הייתה מבקשת לתקנה. למערערת עמדו חמישה ימים בין המועד שבו היא קיבלה את ההסכם לראשונה מהמשיב ועד למועד שבו ההסכם אושר והיה לה די זמן להתייעץ לגביו עם כל מי שתחפוץ.
6. ביהמ"ש קמא קבע שעדותו של המשיב לפיה המערערת היא זו שבחרה את הנוטריונית היתה מהימנה וטענתה לפיה מדובר בעורכת דין של המשיב, אינה אמת. כפי שנקבע בע"א 765/18 חיון נ' חיון [פורסם בנבו] (1.5.19) מפי כב' השופט שטיין (סעיפים 26-28):
"שקרים אלו של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם – צריכים היו לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות... ברוב רובם של מקרים כאלה, אם נכריע את הדין לחובתו של בעל הדין ששיקר – וזאת אף מבלי לנתח ראיות אחרות – לא נטעה".
אין אם כן כל עילה להתערב בהכרעתו של ביהמ"ש קמא לפיה לא נפל כל פגם באישור ההסכם ואין כל עילה לבטלו מסיבה זו.
7. המערערת הרחיבה חזית בתצהירה וטענה טענה חדשה לפיה היא עותרת לביטול ההסכם מחמת שהוא בוטל בהתנהגות (סעיף 31 לתצהירה). בצדק טוען המשיב שעילה של ביטול ההסכם בהתנהגות לא נטענה כלל בתביעתה וכבר מסיבה זו היה מקום לדחות טענה זו. למרות זאת, ביהמ"ש קמא דחה את הטענה אף לגופה וקבע שמקרה דנן לא נמנה עם המקרים הנדירים שבהם מתאפשר ביטול הסכם ממון בהתנהגות.
8. בבע"מ 2943/18 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (6.12.2018) נקבע שבמקום בו הסכם ממון לא קוים "משך תקופה מאוד ארוכה" ניתן לקבוע שהוא נזנח הלכה למעשה על ידי שני הצדדים. לצורך ביסוס המסקנה שצדדים התכוונו שלא לקיים את ההסכם או שזנחו אותו, נדרש בין היתר דפוס התנהגות מתמשך לו שותפים שני הצדדים ועדות ברורה על ההסדר החוזי החדש, שלכאורה נוצר (ראו: גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים (מהדורה רביעית, 2019) בעמ' 242). ברם, במקרה דנן, כפי שביאר היטב ביהמ"ש קמא, הטענה שהצדדים זנחו את המשטר הרכושי בדבר הפרדת רכוש מוחלטת כלל לא הוכחה. בעניינינו, הצדדים היו נשואים שלוש שנים בלבד והעובדה שהועבר סכום משמעותי מחשבונם המשותף לחברה לא מלמדת כלל על כוונה לשנות את ההסכם ולזנוח אותו. לכך יש להוסיף את העובדה שבנוסף לכך שסעיף 1 לחוק יחסי ממון קובע שכל שינוי בהסכם ממון צריך להיות בכתב, בסעיף 15(ג) להסכם נקבע במפורש שכל שינוי ייעשה רק בכתב ובאישור בית המשפט וכל ויתור אחר יהיה משולל כל תוקף.
9. כפי שציינתי בתמ"ש 37302-02-10 א. נ' א. [פורסם בנבו] (3.5.2012):
"המדיניות המשפטית הראויה היא להעניק וודאות להסכם הממון כך שיהיה ברור ששינוי צריך להיעשות בכתב ובאישור בית המשפט. אם בית המשפט ייתן יד לשינוי הסכם ממון בהתנהגות, יביא הדבר לחוסר וודאות מוחלט, באשר כל צד יוכל לתקוף את הסכם הממון ולטעון כי הוא שונה בהתנהגות ובכך תסוכל מטרת הסכם הממון שנועד להבטיח יציבות, ביטחון וודאות לשני הצדדים, אודות אופי המשטר הרכושי שחל עליהם".
אין להפוך את סעיף 1 לחוק יחסי ממון הקובע ששינוי של הסכם ממון יהיה בכתב, לסעיף שניתן בקלות לעקוף אותו ולהפוך אותו לעלה נידף בכל רוח מצויה, כך שניתן יהיה לטעון לשינוי בהתנהגות וכך למעשה לבטלו. יש להגן על מעמדו של הסכם הממון ולשמור על קיומו ותוקפו למעט במקרים חריגים ביותר. אם יתאפשר לטעון כי למשל העברת כספים או נכסים מרכוש נפרד של בן זוג למשנהו תלמד על זניחת ההסכם, קיים חשש ממשי לפגיעה בהתנהלות הטבעית והשגרתית של בני זוג. אם כל העברה של נכס נפרד לבן הזוג השני או שיתוף של בן זוג בנכס נפרד במהלך הנישואין עלולה להביא לביטול ההסכם בטענה לביטול בהתנהגות, ייפגע מרקם החיים וכל צד יחשוש שמא פעולות שיבצע ברכושו הנפרד יזעזעו וייפגעו במשטר הרכושי שעליו הסכימו הצדדים.
10. בת"א (ת"א) 1179/92 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (30.5.1993) ציין בהמ"ש (כב' השופט ד"ר קלינג), בהתייחסו לשאלת הצורך באישור בית המשפט על מנת לבטל הסכם הממון כי: "מה שינוי טעון כתב ואישור בית המשפט כך אף ביטולו של הסכם הממון, וזאת מקל וחומר. הסכם הממון שנעשה בכתב ובאישור של בית המשפט מצביע על גמירות דעת של בעלי הדין ומכאן ואילך ברור לכל אחד מהם מה סוכם וכיצד עליו לפעול. לו ניתן היה לייחד את דרישת הכתב והאישור רק לשינוי, ולפטור מהם את ביטולו של ההסכם, היו לדבר תוצאות בלתי רצויות והעניין שבפניי חידד פן זה. התנהגות בני זוג אחרי הסכם גירושין, במקרים רבים שבהם מסכימים בני הזוג על גירושיהם, נמשכים הקשרים ביניהם... חמור ביותר יהיה לבוא לאותם בני זוג ולומר כי ביחסיהם, לאחר חתימת הסכם הגירושין, עליהם להיזהר שאלו לא יתפרשו כוויתור על האמור בהסכם הגירושין. לו כך היה, הרי כל אחד מבני הזוג צריך היה ללוות כל מעשה ומחווה בהצהרות ובהודעות שאלו נעשים מבלי לפגוע בזכויות או כיוצ"ב... אם יאמר כי ניסיונות אלו יתפרשו כהסכם מכללא לביטול ההסכם שנחתם ואושר, יהיה על עורך דינו של כל בן זוג, להזהירו הזהר היטב, מפני כל מגע עם בן זוגו שמא מגע זה יתפרש כביטול של הסכם שהושג ביגיעה ובממון רב. תוצאה זו אינה רצויה ויש למנעה. עניין לחברה בשיקום היחסים שבין בני הזוג, שיקום שעשוי למנוע התפוררותה של משפחה על כל הכרוך בכך לבני הזוג ולילדיהם".
ראו גם: בע"מ 4547/06 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (11.6.08), ע"מ 1194/02 ג.כ נ' ד.כ [פורסם בנבו] (14.8.2003), עמ"ש 31306-01-19 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (5.2.20), עמ"ש 49264-10-21 א' נ' ב' [פורסם בנבו] (2.3.23) והשוו: עו"ד ניסים שלם, השפעת "פגעי הזמן" על תוקפו של הסכם ממון (פורסם באתר נבו).
11. יש לוודא שתוקפו של הסכם הממון יישאר יציב גם במקרה של שינויים כאלו ואחרים בפעולות הכספיות והרכושיות שהצדדים מבצעים. אם "האצבע תהיה קלה על ההדק" וניתן יהיה לטעון טענה בדבר שינוי בהתנהגות, כל מטרתו וייעודו של הסכם הממון ייפגע. הכרה בשינוי הסכם ממון בהתנהגות צריכה להיעשות רק במקרים נדירים ביותר בהם הטענה הוכחה באופן מובהק וקיימת "זעקת הגינות". במקרה דנן, כפי שקבע בצדק ביהמ"ש קמא, המערערת הודתה שבשנת 2017 היא התייעצה עם עורך דין מטעמה שאמר לה לשיטתה שההסכם "לא לגיטימי" דהיינו שמעוגן בו משטר של הפרדה רכושית מוחלטת והיא ידעה זאת היטב שעה שהסכימה בשנת 2018 שהחברה תירשם ע"ש המשיב בלבד. כמו כן, העובדה שהמשיב התבטא בכלי התקשורת או בפני המערערת כי "העסק משותף" לא מלמדת שהצדדים ביטלו את ההסכם. כשם שאישור הסכם נעשה בכתב ולצורך הענקת תוקף להסכם נדרש אישור בפני בית המשפט או בפני נוטריון על מנת להבטיח שהצדדים מודעים ומבינים את מלוא משמעויותיו, הוא הדין, ככלל, כשהצדדים מחליטים על שינויו. המחוקק קבע במפורש שאמירות בעל פה לא יכולות לשנות הסכם ממון שאושר.
12. בסיכומיה העלתה המערערת טענה לפיה היא הוכיחה כוונת שיתוף ספציפי בחברה ובצדק דחה ביהמ"ש קמא טענה זו מאחר שהיא חורגת מעילת התביעה שעניינה ביטול הסכם ותו לא. כפי שאף ציין ב"כ המשיב בתשובתו לערעור (סעיף 59א') "ככל שהמערערת סבורה שהתקיים שיתוף ספציפי ברכוש נפרד על פי הוראות הסכם הממון... הרי שלא נמנע ממנה מלנקוט בכל אמצעי משפטי שתבחר (במסגרת המשפטית הראויה על פי הדין) לצורך בירור הטענה". בענייננו, אין צורך להביע דעה ביחס לשאלה העקרונית האם דוקטרינת כוונת השיתוף הספציפי חלה על נכס שנוצר או נרכש במהלך חיי הנישואין, כשעל פי הסכם הממון הוא הוגדר כנכס נפרד.
13. להשלמת התמונה אציין שאין צורך להכריע בשאלה האם יש להגיש תביעה נפרדת לביטול ההסכם ורק לאחר שייקבע שההסכם בטל ניתן להגיש תביעה לאיזון משאבים כפי שנקבע בהחלטה. ייתכן בהחלט שניתן להגיש תביעה אחת שכוללת את שני הסעדים יחדיו והיא תתברר בשני שלבים נפרדים במסגרת אותו הליך. יש לבחון האם יש להחיל במקרה דנן את הפסיקה הקובעת שככלל וכל עוד לא הוכח טעם לגיטימי לפיצול הליכים, אין להגיש תביעה לפסק דין הצהרתי ללא הסעד האופרטיבי. זאת, על מנת למנוע ריבוי הליכים ועל מנת להגן על אינטרס הצד השני שהסכסוך כולו יסתיים (ע"א 9580/05 אלכסנדר גליקלד נ' מיכאל סמיונוביץ צ'ורני (צ'רנוי) [פורסם בנבו] (10.9.07), רע"א 8188/14 יורוטקס טקסטיל נ' אגף המכס והמע"מ [פורסם בנבו] (31.3.15)).
ברם, משהמערערת לא השיגה בזמנו על ההחלטה ומיהרה להגיש כתב תביעה מתוקן שבמסגרתו עתרה רק לביטול ההסכם, ומשהערעור על פסק הדין נדחה, התייתר הצורך להכריע בכך.
14. סיכומו של דבר: בדין ובצדק קבע ביהמ"ש קמא שלא קיימת כל עילה לביטול ההסכם, לא מחמת פגם באישורו ולא מחמת שהוא שונה בהתנהגות הצדדים ואין מקום להתערב בפסק דינו המנומק של בית המשפט קמא. לפיכך, אציע לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪. הערובה על פירותיה תועבר למשיב באמצעות ב"כ, על חשבון ההוצאות.
______________
נפתלי שילה, שופט
השופט שאול שוחט, סגן הנשיא – אב"ד:
אני מסכים.
______________
שאול שוחט, שופט
סגן הנשיא, אב"ד
השופטת עינת רביד:
אני מסכימה.
______________
עינת רביד, שופטת
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נפתלי שילה.
פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, י"ח סיוון תשפ"ג, 07 יוני 2023, בהעדר הצדדים.