308. הנאשם טען, כי בשיחות אלו הוא לא באמת ביקש מו' מתת מיני, ואך היה מדובר בשיחת "ימיסרש" הנהוגה בין בני העדה האתיופית. ואולם, ו' העידה כי לא התייחסה לדברים שנאמרו בשיחה זו כדברי שחוק והיתול. היא הבינה מה הנאשם מבקש ממנה, והבינה את הבעייתיות שבכך (עמ' 93 לפרוטוקול מיום 19.04.21). גם בעדותה בבית המשפט, שנים רבות לאחר האירוע, ניכר היה שהיא נבוכה והרגישה שלא בנוח במהלך עדותה. בהתייחס לדברים אלו היא ציינה "זה לא דברים טובים. זה קשה לדבר על זה. אני מרגישה שלא בנוח" (עמ' 401 לפרוטוקול מיום 12.04.21).
309. ו' ציינה בעדותה כי שוחחה עם הנאשם בהמשך לדברים בעלי התוכן המיני שהעלה, כמו אמירתו ש"קר לו", כשכוונתו הייתה ברורה (עמ' 65 לפרוטוקול מיום 19.04.21), מאחר והייתה זקוקה לעזרתו באישור הבקשה למתן אשרה (עמ' 56 לפרוטוקול מיום 19.04.21, עמ' 480 לפרוטוקול מיום 12.04.21). היא העידה במפורש, כי חששה שאם לא תגיב לנאשם בחיוב, לא תאושר הבקשה לכניסת בני משפחתה לחתונה (עמ' 397, עמ' 489 ועמ' 501 לפרוטוקול מיום 12.04.21). כך גם אמרה בהודעתה במשטרה (ת/4 , עמ' 39 ו-42 בתמלול שהגישה ההגנה).
310. בצדק גם נטען, כי גם אם היה יסוד לטענת הנאשם כי ו' היא זו שהציעה תחילה מתת מיני – דבר שאינו עולה כלל מהשיחות – הנאשם היה צריך לדחות זאת והוא לא עשה זאת. אין כל ממש בטענה של הנאשם כי הוא דחה את ההצעה של ו' לתת לו מתת מיני, אליו כיוון מלכתחילה, בכך שאמר לה "תטחני חריף באיבר מינך". מה גם שטענה זו בדבר דחיית ההצעה המינית הועלתה לראשונה רק בחקירתו הנגדית, והיא אינה עולה בקנה אחד עם אמירותיו המאוחרות יותר לו'.
311. ההסבר שנתנה ו' בעדותה לכך שלא חשפה מיד את הגרסה המלאה בחקירתה במשטרה - הבושה, חוסר הנעימות שלה לפגוע בנאשם סייע בידה והחשש שליווה אותה במהלך החקירה - מניח את הדעת. העובדה כי ו' התחמקה במשטרה במתן הסבר למילותיה "תרביץ לי" כשמשמעותה מובנת היטב מתוך ההקשר, תומכת בהסבר שנתנה כי התקשתה והתביישה לומר זאת (עמ' 84 ו-100 לפרוטוקול מיום 19.04.21).
312. אכן, גרסתה של ו' כי השיחה עם הנאשם ביום 7.02.16 הייתה השיחה הראשונה עמו, והיא התכחשה לשיחות שקדמו לכך, כשלמעשה אין מחלוקת כי הנאשם שוחח עם ו' בתקופה שמיום 1.06.15 ועד יום 19.08.15 עשרים וארבע פעמים (ת/58). ואולם, אין בכך כדי להטיל ספק במהימנות גרסתה. השיחות שקדמו לשיחה ביום 7.02.16 הוסתרו על ידה מטעמים שונים, בדיוק כפי שהסתירה את התוכן המיני בשיחותיה עם הנאשם, ובדיוק כפי שהנאשם עצמו הסתיר לא מעט מידע אינטימי מהחוקרים, ובצורה הברורה ביותר את יחסי המין שקיים עם ס', כאמור.
313. יתרה מזאת, הנאשם טען כי הפעיל את ו', במהלך שנת 2015, כמקור לבירור מעמדם וקשרי משפחה של בני העדה האתיופית לצורך החלטות הרשות (עמ' 500 לפרוטוקול מיום 12.04.21). לטענה זו אמנם לא הובאה כל ראיה, ולטענת עמוס אסור היה לנאשם לעשות זאת על דעת עצמו, ואולם לצד זאת לא הובאה כל ראיה כי קשר זה הביא לקשר אישי או רומנטי בין השניים, ואף לא נטען לכך. השיחות בעלות אופי מיני שכללו כאמור דיבורים על קיום יחסי מין באו לעולם לראשונה באותם מועדים שו' נזקקה לשירותיו של הנאשם ברשות, היינו ביום 7.02.16, ביום 9.02.16 וביום 16.02.16. אם היה ביניהם קשר קודם סביב עבודתו של הנאשם ברשות, הרי שיש בכך כדי להסביר את שיחות הטלפון הקודמות. כך, שגם אם ו' שיקרה בפרטים אלו, אין בכך כדי לסתור את עיקרי גרסתה בכל הנוגע לתוכן הקשר עם הנאשם שהחל בעת בו היא נזקקה לשירותיו מול הרשות. לא רק שיש בכך לדחות את הטענה כי מדובר בשיחות שבאו לעולם על רקע קשר אישי, בעובדה כי השיחות קיבלו אופי מיני רק לאחר שו' נזקקה לשירותיו ברשות יש למעשה גם כדי לחזק את הסברה ביחס לכוונותיו המיניות.
314. עוד נטען, כי גם בעניינה של ו', השינוי בעמדתה – כשבחקירתה הראשונה במשטרה כמו גם בתחילת החקירה השנייה היא העידה לטובת הנאשם ואילו בבית המשפט היא הפלילה אותו - הוא תוצאה של לחץ שהופעל עליה על ידי חוקרי המשטרה. במקרה זה לצד האמור נטען עוד יותר, כי דבריה בבית המשפט נאמרו בכוונת תחילה להפליל את הנאשם בשל עוינות ושנאה כלפיו, שנאה שנגרמה בשל יחסו של הנאשם למשפחתה, בשלה ראתה אותו כ"שטן" בלשונו של ב"כ הנאשם.
315. ברם, הסבר זה לפיו בבית המשפט ביקשה ו' להביא להרשעת הנאשם בשל שנאתה אותו, אינה עולה בקנה אחד עם התנהלותה. לא זו בלבד, שלפי הטענה היא הייתה בקשר רצוף עם הנאשם באותה תקופה בה הייתה השנאה כלפיו יוקדת, אלא שאם הייתה אמורה להיות שנאה מצד ו' לנאשם, היא הייתה קיימת כבר בראשית שנת 2016. בנסיבות אלו היא אך הייתה צריכה לשמוח על ההזדמנות שניתנה לבוא למשטרה ולהפליל את הנאשם. דא עקא, שהיא כלל אינה עושה זאת. אדרבה, מהודעתה במשטרה עולה כי כבר בתחילת החקירה ו' ניסתה להעלים כל מידע אודות הקשר שלה עם הנאשם. רק כאשר הועמתה עם ממצאים של ממש, והיא הועמדה על כך שבידי החוקרים תוכן השיחות בינה לבין הנאשם, היא החלה במתן הסברים. אם היא לא מצאה לנכון בזמן אמת לפעול כנגד הנאשם על שהרחיק את בני משפחתה מישראל, אין כל היגיון, שדווקא כיום, בחלוף שש שנים היא תעשה זאת. מה גם שבעדותה בבית המשפט ניכר היה כי היא אינה מבקשת להוסיף על שארע באמת. אכן, ו' לא שיתפה פעולה באופן מלא בחקירה הנגדית, ועל שאלות רבות השיבה כי אינה זוכרת, ואולם איני סבור כי יש בכך כדי לשנות את המסקנה בדבר השיח המיני של הנאשם עם ו' במטרה לקבל "מתת" בדרך של קיום יחסי מין.
316. למעשה, תיעוד השיחות כשלעצמו מלמד על משמעות הדברים שנשמעים בהן. אין כל צורך בעדות ו' ואף לא בעדות הנאשם כדי ללמוד על כוונת הנאשם בשיחותיו עם ו'. שני הצדדים ניסו להרחיק את עצמם מתוכן הדברים, ובסופו של דבר שניהם הודו כי מדובר בתוכן מיני.
317. כאמור, גם שוחד מאוחר, כזה הנדרש או ניתן לאחר מעשה, ומבלי שקדם לו הסכם מראש בין הנותן והמקבל, הוא שוחד אסור, ובמקרה זה, הנאשם שפעל לקבל ה"מתת" בדמות קיום יחסי מין, ידע כי ו' תסכים לכך אך הוכח פעולותיו השלטוניות עבורה. כאמור, חזקה על עובד ציבור שהוא יודע שהנזקקים לשירותיו אינם נותנים לו את מתנותיהם, אלא כדי שיטה להם חסד במילוי תפקידו.
318. כפי שצוין בקשר לאישום השני (לעיל פיסקאות 266-263), שיחתו של הנאשם עם מהרט, מחזקת מסקנה זו.
319. יתרה מזאת. טענת הנאשם כי השיחות עם ו', כמו גם עם נשים אחרות היו שיחות אותן כינה "ימיסרש" ולא הייתה בהן כל כוונה אמיתית לקיום יחסי מין, נסתרת מהעובדה ששיחות אלו, למצער במקרה של ס', אס' וט' הובילו לקיום יחסי מין, ומכאן סתירה לטענת הנאשם כי מדובר היה בדברי שחוק והיתול ללא כוונה מעשית. מטעם זה גם אין ממש בטענת הנאשם כי לא יעלה על הדעת כי הוא חשב לקיים יחסי מין עם ו' שהינה קרובת משפחה של אשתו, שעה שהוא לא ראה מניעה לקיים יחסי מין עם ס' שהייתה קרובת משפחה שלו ועם ט' שאף היא קרובת משפחתו. בהקשר זה יצוין גם, כי הנאשם לא הצביע על שיחת טלפון אחת בה הוא נשמע מנהל שיחות דומות לאלו שניהל עם הנשים השונות שבכתב האישום, היינו בעלות תוכן מיני, עם מי שאינה מצויה באותה עת במצב בו הוא מטפל בענייניה ברשות או שטיפל בענייניה במועד סמוך.
320. בשולי הדיון באישום זה יצוין, כי אכן יש טעם לפגם של ממש בכך שמי שהכינה את ו' לעדות בפרקליטות הייתה בת דודתה. הסבר לכך לא ניתן על ידי המאשימה. ואולם, אין כל יסוד לטענה, ולמעשה גם ב"כ הנאשמים לא טענו זאת, כי ו' הפלילה את הנאשם בשל ההכנה שנעשתה לה על ידי בת דודתה או כדי לרצותה.
321. סופו של יום, בכל הנוגע לו', הוכח כי הנאשם פעל לקבל ממנה "מתת" בדרך של קיום יחסי מין "בעד" הפעולות השלטוניות שנקט בעניינה, בפרט, בפניותיו לפנינה ולאחר מכן לטדי להסרת ההתנייה של מתן האשרות בכפוף להצגת תעודות לידה מקוריות של בני המשפחה.
322. התוצאה היא אפוא כי אני מרשיע את הנאשם באישום זה בעבירה של לקיחת שוחד בנסיבות סעיף 294(א) לחוק העונשין בשל פעולותיו לקבל "מתת" בדרך של קיום יחסי מין "בעד" פעולותיו השלטוניות בעניינה של ו'.
האישום הרביעי [כתב האישום ותשובת הנאשם לעיל בפסקאות 60-53]
323. אישום זה מתייחס לפעולות שביצע הנאשם בקשר לבני משפחתה של אס', כשנטען ש"בעד" פעולות אלו קיימה אס' יחסי מין עם הנאשם.
הראיות
הודעתה של אס' במשטרה (ת/5)
324. בחקירתה במשטרה, ביום 21.03.16, סיפרה אס' כי את הנאשם הכירה לפני חתונת אחיה בחודש אוגוסט 2015. היא סיפרה, כי הנאשם עזר לה לזרז את הטיפול בבקשה שהוגשה חודשיים לפני החתונה לאישור כניסת דודתה לישראל. היא ציינה כי פנתה לנאשם שבוע לפני החתונה שכן טרם התקבל האישור. את הקשר עם הנאשם היא יצרה באמצעות מספר טלפון שקיבלה במשרד הפנים. בשיחת הטלפון, ערך לה הנאשם ראיון טלפוני וחקר אותה אודות החשש מפני הישארותה של דודתה בישראל. לאחר מכן אמר לה הנאשם שהבקשה מאושרת ושלח לה את האישור. היא סיפרה גם כי אמה רצתה להזמין את הנאשם לחתונה כתודה על עזרתו, אולם הנאשם לא נענה להזמנה.
325. בהתייחס לשיחות אודות עזרתו של הנאשם בשינוי המעמד שלה לגרושה בספח תעודת הזהות, ציינה אס' כי היא התקשרה לנאשם אך כדי לשאול אותו אודות שעות הפתיחה של הלשכה. הנאשם השיב לה כי הוא מכיר שם את אחת מהעובדות והוא ישאל אותה על כך. לאחר מכן שוחח עם ידידתו בלשכה, שמחה, בכדי שתקבל את אס' ותטפל בעניינה. אס' סיפרה, כי שמחה קיבלה אותה בלשכה, אך היה זה בהתאם לתור שנקבע לה.
326. אס' הוסיפה וסיפרה כי החל מהמועד בו נוצר הקשר בינה ובין הנאשם סביב הבקשה למתן אשרה לדודתה, נרקמה ביניהם ידידות קרובה. הנאשם תמך בה וייעץ לה בכל אשר עבר עליה בחייה, לרבות גירושיה ובעיות שהיו לילדיה בבית הספר. גם הנאשם סיפר לה אודות קשייו שלו, והשניים שוחחו חמישה ימים בשבוע, בפתיחות גדולה, "כמו משפחה". היא סיפרה כי במהלך תקופה זו של הקשר ביניהם, הם לא נפגשו, מאחר והנאשם גר רחוק, באזור ירושלים. ואולם, פעם אחת כאשר הנאשם עבר בסביבתה ועדכן אותה בכך, היא הזמינה אותו לקפה בביתה. במהלך אותה פגישה קצרה בביתה, נישק אותה הנאשם והשניים התמזמזו ונגעו זה בזה. תחילה לא זכרה מי יזם את המגע המיני, אך בהמשך אמרה כי היה זה הנאשם שיזם אותו (עמ' 38 לתמלול). היא סיפרה כי בשעה שהנאשם נגע בה, הוא התחיל לרעוד ואמר לה "בחיים לא, נזכרתי באשתי" (עמ' 32), ולכן, הם לא קיימו יחסי מין מלאים. לכן, הנאשם התבטא כי יש לו "חוב" כלפיה. הוא רצה להיפגש איתה שנית, על מנת "לשלם" לה את "חובו", אך היא נמנעה ממנו ביודעין, ובכל פעם שביקש להיפגש עמה היא מצאה תירוץ אחר.
327. אס' סיפרה כי היא הרגישה שהיא חייבת לנאשם טובה, בשל עזרתו בהבאת דודתה לחתונה, אך הבהירה כי הנאשם לא לחץ עליה (עמ' 28). מחד ציינה כי היא לא הרגישה דבר כלפי הנאשם ולא אהבה אותו (עמ' 30), אך באותה נשימה ציינה כי היא כן רצתה את הקשר עמו. היא ציינה כי זו הייתה תקופה "מבולבלת" עבורה, לאחר שהתגרשה מבעלה, והנאשם היווה עבורה פינה חמה ודמות זמינה לקבלת עזרה.
328. לשאלת החוקרת, אם שניהם ידעו שקיום יחסי המין הוא עבור עזרתו של הנאשם בהבאת דודתה לישראל, השיבה אס' כי היא הרגישה כך. היא אמנם הדגישה שהנאשם לא ציין בפניה כי מדובר בתמורה לעזרתו לה, אך היא "בהרגשה שלי חושבת כאילו זה התודה שלי שאני צריכה לעשות, לא כי אני אוהבת אותו" (עמ' 37). החוקרת ציינה בפניה כי היא יודעת מגורמים שונים שכאשר אומרים לנאשם "תודה" הוא מבקש "משהו אחר", ובתגובה ציינה אס' כי היא מודעת לכך והיא אף דיברה על כך עם הנאשם. היא סיפרה כי בעבר הנאשם התקשר אליה וסיפר לה שניסו להכשיל אותו במתן שוחד כספי, והיא ציינה בפניו כי דווקא ישנן שמועות אודותיו כי הוא לוקח שוחד מיני מבחורות עבור הסיוע שהוא נותן להן במתן אישורי כניסה (עמ' 33). לצד זאת, אס' הבהירה לחוקרות כי לה הנאשם אף פעם לא אמר כי הוא מבקש לקבל את תודתה ב"תודה מעשית". במענה לשאלה נוספת אם הנאשם הבטיח לה שבתמורה ליחסי המין הוא יעזור לה במשרד הפנים, השיבה, "מה יש לי לעזור שם יותר? זה היה חד פעמי, אין לי מה לחפש שם יותר, לא" (עמ' 51). היא הוסיפה, כי מצדו של הנאשם רצונו בקיום יחסי המין עמה היה בשל אהבתו כלפיה (עמ' 53), אך מצידה מדובר היה בקשר חד פעמי, וכל המפגש ביניהם היה בלתי מתוכנן.
עדותה של אס' בבית המשפט
329. בחקירתה הראשית בבית המשפט ביום 31.05.21, סיפרה אס' כי עלתה לארץ בשנת 1994, וכי היא מתגוררת בעכו מזה כ-12 שנים. על השכלתה ועיסוקה סיפרה כי היא בעלת תואר ראשון בסטטיסטיקה ויש לה תוארB.A כללי מאוניברסיטת חיפה. היא עוסקת במנהל בעליית הנוער, וכמדריכת שיקום בהוסטל. היא סיפרה, כי בשנת 2015 התגרשה מבעלה עקב משבר ביחסים ביניהם, שכלל אף אלימות מצדו כנגדה (עמ' 33 לפרוטוקול).
330. עוד סיפרה, כי במהלך שנת 2015 הגישה אמה בקשה ללשכת משרד הפנים בחיפה להביא את דודתה, מולו, לארץ, לרגל חתונתו של אחיה. היא סיפרה גם, כי באותה תקופה סבתה נפטרה, ואמה הייתה בודדה, ולכן, היה מאוד חשוב לה ולאחיה כי הבקשה תאושר. לאחר שחלפה תקופה בה לא נתקבל מענה לבקשה ומועד החתונה הלך והתקרב, היא ביקשה את מספר הטלפון של הנאשם ויצרה עמו קשר לראשונה. היא ציינה כי העזרה שהעניקה לאמה בטיפול בבקשה הייתה לפי המקובל בעדה האתיופית, בשל כך שהדור הצעיר מתמצא טוב יותר במילוי הטפסים בשפה העברית.
331. אס' סיפרה, כי בשיחתה הראשונה עם הנאשם, היא שאלה אותו אם הבקשה של אמה הגיעה אליו, והתחננה בפניו שיאשר אותה. היא הסבירה לו את מטרת הביקור ואת חשיבות העניין עבורה. הנאשם ראיין אותה באותה השיחה, שאל אותה על גילה ועל עסקיה של מולו, דודתה. עוד באותו היום חזר אליה הנאשם, ומסר לה כי הבקשה מאושרת. וכך, יומיים לפני החתונה, נחתה מולו בארץ. מולו שבה לאתיופיה כעבור חודשיים. היא אישרה כי הזמינה את הנאשם לחתונה והסבירה כי מדובר במנהג מקובל כלפי מי שעושה טובה.
332. אס' ציינה, כי אף שהטיפול בבקשה הסתיים, היא שמרה על קשר עם הנאשם, והם הפכו לידידים טובים והיו "כמו משפחה". זאת, מאחר ובאותה תקופה היא הייתה בודדה לאחר גירושיה, ונזקקה לאוזן קשבת. היא שוחחה עם הנאשם מדי יום ביומו, בבוקר ובערב, התייעצה אתו ושיתפה אותו בענייניה (עמ' 31 לפרוטוקול).
333. בסופו של דבר הם נפגשו פעם אחת בביתה, בחודש מרץ 2016 וקיימו יחסי מין. אשר לתחושת המחויבות שלה להיענות לרצונו של הנאשם, היא הסבירה, כי זו נבעה, הן מעזרתו של הנאשם בהבאת דודתה מולו והן ממערכת היחסים האישית והקרובה שלהם (עמ' 90 לפרוטוקול). כך או כך, את המפגש המיני בניהם, תיארה כמפגש ספונטני ולא מתוכנן, שיצא לפועל כשהם נפגשו לראשונה. היא סיפרה כי לאחר אותו מפגש, הביע הנאשם את רצונו לבוא אליה כדי "לשלם את חובו", אך היא התחמקה ממנו בתירוצים שונים (עמ' 62 לפרוטוקול).
334. אשר לחקירתה במשטרה, אישרה אס' כי אמרה בה רק אמת ואיש לא איים או לחץ עליה במהלך אותה חקירה כדי לומר דברים שלא אירעו. היא סיפרה גם, כי הפרשה הותירה בה טראומה וחשש שהיא תנוצל ותהא מעורבת שוב בעניינים שעשויים להוביל לחקירות במשטרה ומתן עדויות בבית משפט. כך, כאשר היא מגיעה לראיון עבודה, היא חוששת לתת את מספר הטלפון שלה.
גרסת הנאשם בבית המשפט
335. הנאשם סיפר כי במקרה זה מדובר היה בבקשה שהגישה אמה של אס' להכנסת בני משפחה לחתונה בישראל. הבקשה הוגשה בלשכה והיא הועברה למטה. על גבי הבקשה היו רשומים שני מספרי טלפון. הוא התקשר כדי לאשש קיום קשר משפחה אמיתי ולבחון אם קיים חשש להשתקעות של מי שמבוקש לאשר לו הגעה לישראל. במספר הראשון לא היה מענה, ובמספר השני ענתה אס'. הוא ערך עמה בירור, וקיבל תמונה רחבה על המשפחה, בין היתר שהמשפחה כוללת שלושה ילדים המשרתים בצה"ל, שני קצינים ונגד אחד. כן עלה, כי לדודה, שאת כניסתה לישראל הוא נתבקש לאשר, יש בת בארה"ב. בנסיבות אלו, הוא אישר את כניסת הדודה לישראל לחתונה. בחקירתו הנגדית, הנאשם עמד על כך שהתיק שנפתח בלשכה בעניינה של דסטה, אמה של אס', עמד כולו לפניו, על נספחיו, בשעה שהוא נתן את ההחלטה המאשרת את הגעת הדודה, והוא שלל את הטענה כי מתן החלטה על בסיס ראיון טלפוני בלבד הוא בניגוד לנהלים.
336. בהמשך, אס' שלחה לו הזמנה לחתונה, אך הוא השיב לה כי הוא לא יוכל להגיע. מאז הם החלו להתכתב בתדירות יומיומית במשך כארבעה חודשים, כשכל אחד מספר על קורות חייו. בין היתר הם דיברו על המשבר בחיי הנישואים שלה ועל קשיים בגידול ילדיה. הוא מצדה סיפר לה על משפחתו שלו. בחלוף ארבעה חודשים התרחש אותו מפגש בביתה שהגיע עד לקיום יחסי מין. גם לאחר אותו אירוע, הקשר נמשך ביניהם עד ליום מעצרו.
337. בחקירתו הנגדית ציין הנאשם כי אכן קיים שיחות עם אס' בעלי תוכן מיני, אך מדובר במי שהוא היה עמה בקשר אינטנסיבי במשך כארבעה חודשים, ונוצרה ביניהם אהבה. לצד זאת ציין כי קיום יחסי המין במפגש בחודש מרץ 2016 לא היה מתוכנן, ושניהם לא היו מוכנים נפשית לכך. הוא הדגיש כי הקשר שנוצר ביניהם לא קשור לעבודתו, כי אם בקשר הדדי שהתפתח והגיע עד לאן שהגיע.
דיון והכרעה
338. אין מחלוקת כי הנאשם אישר את הבקשה לאישור כניסת אמה של אס' לישראל לאחר שזו פנתה אליו ביום 23.08.15. אין גם מחלוקת כי הנאשם פנה לעובדת משרד הפנים וביקש ממנה לסייע לאס' בעדכון תעודת הזהות שלה, בהמשך מסר הנאשם לאס' מידע הנוגע אליה ממאגר המידע של הרשות. אין גם מחלוקת כי בחלוף ארבעה חודשים, ביום 21.12.15, הנאשם שוחח עם אס' שיחות בעלות אופי מיני. בהמשך לכך, הנאשם ואס' נפגשו בביתה של אס' וקיימו יחסי מין חלקיים.
339. השאלה שבמחלוקת הייתה האם יחסי המין ניתנו כ"מתת" על עזרתו של הנאשם לאס' בענייניה ברשות, כטענת המאשימה, או שהדבר היה כחלק ממערכת יחסים רומנטית שהתפתחה ביניהם, כגרסת הנאשם.
340. הנה כי כן, אין מחלוקת כי הקשר הראשוני נוצר בפניותיה של אס' לנאשם בהקשר לתפקידו ברשות. גם אין מחלוקת של ממש כי בעקבות קשר זה נוצר בין השניים קשר אישי קרוב, שאמנם לא כלל מפגשים, אך הוא בא לידי ביטוי בשיחות טלפון רבות בנושאים אישיים ואף אינטימיים. הם התייעצו אחד עם השנייה בעניינים אישיים שונים, והיו אוזן קשבת זה לזו.
341. מקרה זה מביא לידי ביטוי בצורה החדה ביותר את הקושי בהכרעה בשאלה האם קיום יחסי מין בין עובד ציבור לאזרחית שקיבלה ממנו שירות קודם לכן, במקרה בו בזמן קיום יחסי המין יש ביניהם קשר קרוב הרחב הרבה יותר מהקשר שהיה ביניהם בזמן מתן השירות כעובד ציבור, בא בגדר "מתת" אסור אם לאו.
342. כאמור, כאשר מדובר בקיומה של מערכת יחסים המעורבת מקשר אישי ומקשר שלטוני, אזי בהעדר התניה מפורשת או הבטחה מפורשת למפגשים אינטימיים כתמורה לסיוע, קשה לקבוע כי קיום יחסי המין היה כ"מתת" "בעד" פעילותו השלטונית של עובד הציבור ולא כחלק מיחסי הידידות בין עובד הציבור למקבל השירות.
343. אכן, אס' העידה כי הייתה עם הנאשם ביחסי ידידות טובים, אך הבהירה כי לא חפצה ביותר מכך. מדבריה עלה, כי הסיבה העיקרית והמכרעת לקיום המגע המיני עם הנאשם הייתה החובה שהרגישה כלפיו בעד מתן האשרה לדודתה, ולאו דווקא בשל הקשר הידידותי ביניהם. היא ציינה כי קיימה עם הנאשם יחסי מין אך בשל כך שהרגישה "חייבת" לו בשל סיועו ברשות. כך בהודעתה במשטרה אמרה (עמ' 27): "נכון עשית לי טובה, אבל לא בא לי עליך, אבל בקטע של כן ממש ככה, אם הייתי רוצה אותו, כן הייתי מזמינה אותו... אני לא בא לי עליו, בוא אני אגיד ככה, איש נשוי, יש לו אישה... לא, כי אני הרגשתי מן התחייבות כזאת... אני בהרגשה שלי, אני צריכה להחזיר לו טובה". יצוין, כי אס' העידה כי מסרה את האמת בחקירתה במשטרה, מרצונה החופשי ולא הופעל עליה לחץ למסירת גרסה כלשהי. הנאשם גם המשיך ליזום שיחות עם אס' שכללו תוכן המלמד על רצונו להיפגש עמה פעם נוספת ולקיים עמה מגע מינה, כשאס' דחתה ניסיונות אלו.
344. ואולם אל מול זאת, אס' אישרה כי היו ביניהם יחסים קרובים וקשר אישי חם בתקופה של ארבעה חודשים עד לקיום יחסי המין וגם לאחר מכן (עמ' 90 לפרוטוקול). היא ציינה כי מדובר היה בתקופה "מבולבלת" עבורה. אמנם הנאשם טען תחילה כי דווקא אס' היא זו שכפתה עליו את המגע המיני, כך בחקירותיו במשטרה, ובדומה – גם אם בפחות נחרצות – גם בבית המשפט, אך למעשה עלה ממכלול הדברים כי הפגישה ביניהם לא הייתה מתוכננת כתמורה לעזרתו של הנאשם, כפי שציינה אס' במפורש, ויחסי המין במהלכה היו בלתי מתוכננים, ששניהם, הנאשם ואס', "גלשו" אליהם.
345. נוכח העובדה כי מלכתחילה בזמן ביצוע הפעולה השלטונית לא דובר כלל על יחסי מין, ואלו התקיימו רק בחלוף כארבעה חודשים מסיום הטיפול של הנאשם בענייניה של אס' (לבד מהסיוע שהוא העניק לה ביצירת קשר לקבלתה לצורך שינוי הרישום בתעודת הזהות, כשברור שאין דבר זה עומד בבסיס הסכמה לקיום יחסי מין), תקופה במהלכה נוצר קשר קרוב בין השניים, ויחסי המין התקיימו באופן ספונטני ובלתי מתוכנן, אזי לא ניתן לקבוע בוודאות הנדרשת כי הרכיב האינטרסנטי המושחת הוא זה שעמד בבסיס קיום יחסי המין, למצער מצדו של הנאשם, גם אם אס' מצדה חשה כך. לא ניתן לקבוע כי הנאשם פעל מתוך ידיעה כי אס' נענית לו רק בשל אותה פעולה שביצע עבורה ארבעה חודשים קודם לכן. בפרט, שעה שבמועד בו פעל הנאשם עבורה, כלל לא היה ברור כי יתפתח קשר ביניהם ובוודאי לא היה ברור כי הם כלל ייפגשו בעתיד. הזהירות מפני הרשעה במקום בו קיים ספק סביר כי לא כך הם פני הדברים, מחייב את זיכוי הנאשם במקרה זה.
346. המאשימה אכן טענה כי מדובר היה בתכנית כוללת של הנאשם, לניצול הקשר במסגרת הפעילות השלטונית ליצירת קשר אישי שיביא בסוף לקיום יחסי מין. ואולם, גם אם הייתה מצד הנאשם פעילות בעייתית מבחינה מנהלית בפעילותו ביחס לבקשתה של אמה של אס' (הדבר יידון במסגרת הדיון בעבירות של הפרת אמונים), אין כל בסיס לכך שמדובר היה בתכנית של הנאשם שתביא לאחר זמן לסיטואציה שאס' תקיים עמו יחסי מין כ"מתת" עבור הפעילות שביצע עבורה. איני סבור גם כי ניתן להסיק מסקנות למקרה זה מהאישומים השני והשלישי, שכן באותם אישומים, לא היה מדובר בקשר קרוב שנוצר בין הנאשם לנשים באותם אישומים, ונקל היה לקבוע כי יחסי המין נתבקשו כ"מתת". מה גם, שבאותם מקרים בסופו של יום לא נוצר מגע מיני.
347. לכן, בהתייחס לאישום זה, גם אין דבריו של הנאשם למהרט (לעיל פסקאות 266-263), כדי להכריע את הכף, הגם שבאותה שיחה התייחס הנאשם במפורש לאס' (המתגוררת בעכו). שכן, הגם שמהשיחה נלמד כי הנשים הסכימו להיות עימו בקשר בשל תפקידו ברשות, אלא שבמקרה זה התפקיד הביא לכל היותר לכך שאס' תרצה להיות בקשר משמעותי עם הנאשם, כשאפשר כאמור שיחסי המין התקיימו על רקע קשר זה ומבלי קשר לפעילות השלטונית שהנאשם עשה, הגם שפעילות זו הביאה ליצירת הקשר האישי.
אשר על כן, בשל ספק זה, אני מזכה את הנאשם מעבירת השוחד שיוחסה לו באישום זה.
האישום החמישי [כתב האישום ותשובת הנאשם לעיל בפסקאות 70-61]
348. אישום זה מתייחס לפעולות שביצע הנאשם בקשר לבני משפחתה של ט', כשנטען ש"בעד" פעולות אלו קיימה ט' יחסי מין עם הנאשם.
הודעתה של ט' במשטרה (ת/6)
349. ט' נחקרה במשטרה ביום 20.03.16. בחקירתה סיפרה, כי עלתה לארץ עם בעלה ובנה בשנת 2004, לאחר שהתגיירה, כאשר שאר בני משפחתה נשארו באתיופיה. היא סיפרה גם, כי היא נפרדה מבן זוגה כעשרה חודשים לפני החקירה, לאחר שנים בהם סבלה מנחת זרועו של בעלה שהיה משתכר בלילות, מאבד שליטה על עצמו, מקלל ומכה אותה.
350. היא סיפרה, כי בשנת 2013 החלה להגיש טפסים ללשכת משרד הפנים בראש העין, בכדי לנסות להעלות לארץ גם את יתר בני משפחתה, בהם הוריה ואחיה. איש הקשר שלה במשרד הפנים, דרכו הייתה מבררת את סטטוס הבקשה, היה הנאשם. ואולם, היא לא ידעה מה שם משפחתו וציינה כי בקושי ראתה אותו. לדבריה, היא לא הייתה יכולה לזהות אותו. ואולם לאחר שהחוקרים לחצו עליה בעניין זה, היא סיפרה כי ראתה את הנאשם פעמיים (עמ' 30 לתמלול החקירה). היא סיפרה, שהיכרותה עם הנאשם התחילה בשנת 2011, דרך דוד שלה בשם יאסו שעבד במשרד הקליטה, כשאחת לכמה שבועות היא פנתה לנאשם, על מנת שיבדוק את סטטוס הבקשה שלה (עמ' 48). אשר לתפקידו של הנאשם, אמרה כי היא אינה יודעת בדיוק מה היה תחת תחום אחריותו (עמ' 44), אך יאסו אמר לה כי הם חברים והוא יוכל לעזור לה (עמ' 45). עוד ציינה ט', כי הנאשם הדפיס עבורה טפסים שונים ועזר לה למלא אותם, כשלצד זאת גם הבהירה כי מדובר בטפסים סטנדרטיים, כך שלא נכון לומר שהוא עשה זאת במיוחד עבורה (עמ' 86).
351. במענה לשאלה מתי לאחרונה נפגשה עם הנאשם, השיבה כי הם נפגשו לפני למעלה משנה, בפגישה אקראית ברחוב בראש העין. ברם, היא סירבה להודות כי נפגשה עם הנאשם בביתה, והכחישה כל מפגש שכזה (עמ' 56).
352. או אז, ציינו בפניה החוקרות כי היא נמצאת בחקירה בתחנה מיוחדת של יחידת להב 433, ולא בתחנת משטרה זניחה. הן אמרו לה כי הן יכלו לעצור אותה בביתה לעיני שכנותיה, לאזוק אותה ולקחתה לחקירה לעיני ילדיה, ואולם הן החליטו לתת לה לקום בבוקר "בכיף" ולפנות אליה רק לאחר ששמה את ילדיה בגן. בהמשך גם סיפרו לה, כי המשטרה לא תמיד נחמדה ועדינה. למשל, המשטרה "יכולה לבוא, לדפוק לך בשש בבוקר, לשבור לך את הדלת" (עמ' 62). הן הבהירו לה כי כל היושבות בחדר יודעות מדוע היא נמצאת שם, ועל כן – עליה לשתף פעולה ולספר אודות הקשר הרומנטי שלה עם הנאשם. הן סיפרו לה כי הן יודעות שהנאשם היה בביתה ושהם קיימו יחסי מין, ושהם מרבים לדבר בטלפון. עוד הוסיפו, כי הנאשם כבר אינו בתפקידו, וכי הוא כבר לא ישוב אליו עוד (עמ' 56).
353. בשלב זה, עברו החוקרות מאיומים מרומזים לאיומים מפורשים יותר. הן אמרו לה כי הן נותנות לה הזדמנות שלא תחזור להציל את עצמה, ובלשונן: "איך אומרים? נותנים לך חבל, קחי אותו, תרימי את עצמך. זורקים לך חבל לים, תפסי אותו. כי את יודעת למה? כי יום מן הימים, את פשוט תגידי וואו, איזה טעות עשיתי, היה לי הזדמנות לדבר עם החוקרת ולא עשיתי את זה" (עמ' 58). אחת החוקרות הוסיפה לאיים על העדה גם באמצעות עתידם של ילדיה, ואמרה לה כי גם אם היא לא מבינה את המשמעות של שיתוף הפעולה איתן כעת, לימים זה יפגע בשלושת ילדיה: "את גרושה, לא קל לגדל ילדים לבד. שלושה ילדים, זה הרבה כסף והוצאות. זה גנים. את תרצי שהם יהיו בחוגים. תרצי להעניק להם את כל מה שאין לך פה. את בלי משפחה פה, את בלי אחיות פה, את לבד. את לבד מול כל העולם הזה. וחבל... זה רק מולוורק לבד. כי אמא לא פה, אבא לא פה, אחיות שלך לא פה. ולא בת דודה שלך גם. אף אחד (שם)".
354. בשלב זה, סיפרה ט' כי הנאשם היה בביתה פעם אחת, בשעה בה חבר שלה גם כן היה בבית (עמ' 64). לאחר מכן הוסיפה, כי הנאשם היה אצלה פעם אחת נוספת בשעות הצהריים מספר חודשים קודם לכן, למשך פרק זמן של כשעתיים (עמ' 67), ואז הם קיימו יחסי מין. היא סיפרה כי הנאשם עבר בסביבה, ושאל אותה אם הוא יכול לקפוץ לקפה. היא נענתה והזמינה אותו אליה. במענה לשאלה אם רצתה בקיום יחסים אלו השיבה, כי היא לא יודעת אם רצתה בכך או לא, "אך כך יצא" (עמ' 68). בהמשך הוסיפה, כי הנאשם לא הכריח אותה לכך, והדבר נעשה בהסכמה וברצון (עמ' 70). במענה לשאלה כמה זמן הכירו עד שקיימו יחסי מין השיבה, כי מדובר בתקופה של מספר שנים מאז היכרותם בשנת 2011 ועד למועד המפגש בשנת 2015 (עמ' 69). החוקרות התעקשו לקבל תשובה אם קיימה עם הנאשם יחסי מין כי נמשכה אליו או בגלל שהיא רצתה שהוא יעזור לה, היא השיבה כי זה היה בשביל שיעזור. בהמשך הוסיפה: "אמרתי לך, אני כל כך רציתי שההורים שלי יבואו, שאמא שלי תבוא, אז יכול להיות אחד מהדברים שזה שכנע אותי" (עמ' 70). במענה לשאלה אם האמינה כי הנאשם יצליח להביא את משפחתה השיבה, כי "לא שהאמנתי בו, אבל את יודעת, סתם תקווה. אבל לא... בגלל זה גם לא המשכתי הלאה... הפסקתי עם זה וזה היה חד פעמי... זה לא עשה לי טוב בכלל, כי שגם הוא נשוי" (עמ' 78). ברם, לצד זאת היא הוסיפה, כי באותו הקשר לא שוחחו כלל על האפשרות להביא את בני משפחתה לארץ, ובאותו היום הם לא שוחחו על מצב הבקשה או התקדמות בטיפול בה (עמ' 80-79). ט' הוסיפה, כי הנאשם התקשר אליה עוד מספר פעמים כדי לבוא לשתות אצלה קפה, אך היא לא הייתה מעוניינת בכך (עמ' 80), ועל כן בכל פעם שהנאשם העלה אפשרות זו, היא מצאה תירוץ אחר להתחמק. היא ציינה כי ידעה שמדובר בקשר שאינו תקין. במענה לשאלה כיצד הייתה מסווגת את מערכת היחסים שלה עם הנאשם השיבה, "חברים" (עמ' 82).
355. לאחר מכן, השמיעו החוקרות לט' שיחה, בה היא מזמינה את הנאשם לבוא אליה לקפה וביקשו את התייחסותה. ט' השיבה כי לעיתים הוא היה מזמין את עצמו אליה לשתות קפה, ולעיתים הייתה היא מזמינה אותו. היא הסבירה את הזמנותיה בכך שהן התרחשו בשעה שהייתה בזוגיות ובזמנים בהם בן זוגה היה אתה בבית. החוקרות, שככל הנראה לא היו מרוצות מתשובתה, אמרו לה כי הן רוצות ללכת הביתה, וחבל שהיא מעכבת אותן. הן הוסיפו כי היא "מבזבזת זמן", והוסיפו כי "יכול להיות שלא תלכי... יכול שתצטרכי למצוא איזה סידור לילדים" (עמ' 104). במענה למספר שאלות נוספות אודות משפטים שאמר הנאשם וכוונותיו, השיבה ט' "אני כבר לא יכולה לענות לכן, באמת, אני רוצה שתשחררו אותי, כי אני כבר הראש שלי אצל הילדים שלי". תגובת החוקרות הייתה "יותר טוב לך שתעני מהר" (עמ' 106). או אז, ט' אמרה בנוגע לכוונותיו של הנאשם והאם תכנן לקיים עמה יחסי מין, "אז מה את רוצה שאני אגיד לך? כן.. כן.. בסדר".
356. בעקבות התפתחות זו בחקירה, סיפרה ט' כי הנאשם היה אצלה פעמים רבות בכדי לשתות קפה, אך אמרה כי רק באחת מהן קיימו יחסי מין. ביתר המפגשים ביניהם, לא נגעו זה בזה מעולם מלבד "אולי פעם אחת של חיבוקים.. ופעם אחת אולי יצא נישוק" (עמ' 110).
357. לאחר מכן, השמיעו לה החוקרות שיחה בה נשמע הנאשם אומר לה "אם היית מקלחת אותי ומשכיבה אותי ועושה לי עיסוי או שמן גוף, מכף רגל ועד ראש, היית עושה לי מצווה גדולה" (שיחה מס' 191 מיום 4.02.16 – ת/212), וביקשו להבין מדוע הוא אמר לה כך. ט' השיבה "אני לא חושבת שהוא מצפה ממני. רק שהוא אמר. כי הוא יודע שאני לא אעשה". לאחר מכן הן שאלו אותה, מדוע הנאשם הזמין אותה לצימר באזור ירושלים, והיא ענתה לו "בעזרת ה'". היא השיבה כי בסופו של דבר הם לא היו בצימר והיא התעלמה והתחמקה מכך. לצד זאת הוסיפה, כי היא לא אמרה לנאשם מעולם שהיא אינה מעוניינת להמשיך בקיום יחסי מין או מגע עמו. אז, הציעו החוקרות את ההסבר שלהן לכך שהיא לא אמרה לנאשם שהיא לא מעוניינת: "יכול להיות שאת היית במעמד כזה, שלא יכולת להגיד לו בפירוש שאת לא מעוניינת כי פחדת שזה עלול לפגוע ביחסים שלו אתך, ואז לא יהיה מי שיעזור לך לקדם את התיק עלייה של המשפחה שלך?" וט' השיבה "לא יודעת. נראה לי שכן אחת מהסיבות". ובמענה לשאלה אם יש עוד סיבות השיבה, "אמרתי לך, כמו חבר, שותף להכל" (עמ 114).
עדותה של ט' בבית המשפט
358. באשר לעדותה של ט' בבית המשפט יצוין, כי תחילה היא לא התייצבה במועד שנקבע לשמיעת עדותה. היא התייצבה רק לאחר שהוצא כנגדה צו הבאה. כשהתייצבה למתן העדות, ביום 5.07.21, היא הסבירה כי לא נעים לה לשוחח על הנושא, בפרט לאחר החקירה שעברה במשטרה, ולכן גם לא רצתה להתייצב בבית המשפט למסירת עדות.
359. ט' סיפרה בעדותה, כי מאז שנת 2011, היא והנאשם היו בקשר חברי קרוב, ושוחחו על נושאים אישיים רבים, בהם מערכות יחסים אישיות וזוגיות, חינוך ילדים, דאגותיה לאחיה ונושאים רבים אחרים. למעשה, כך סיפרה, היא שיתפה את הנאשם בכל דבר (עמ' 71 לפרוטוקול). היא אישרה, כי השיח בניהם היה משוחרר ומלא ב"צחוקים", שיח של "קלד". הנאשם הכיר גם את בן זוגה ואת ילדיה, ובהמשך, החל בן זוגה לחשוד כי יש לה קשר רומנטי עם הנאשם.
360. בעדותה, טענה ט', כי היא לא זוכרת את השיחה בעלת התוכן המיני עם הנאשם (שיחה מס' 191 מיום 4.02.16 - ת/212), וטענה כי היא גם אינה זוכרת שאמרה לחוקר כי הנאשם הציע לה לבוא אתו לצימר. פרט זה, הנוגע לצימר, הוכחש על ידה במפורש גם בהמשך, והיא שללה כי היה עניין כזה (עמ' 78 לפרוטוקול). לצד זאת, במענה לשאלה אם קיימה יחסי מין עם הנאשם, השיבה בחיוב, אך היא לא ידעה לומר מי מהם יזם את אותו מפגש, כמו גם את השיחות בעלות האופי המיני. היא הוסיפה, כי לאחר המפגש המיני ביניהם היא החליטה שהיא אינה רוצה לחזור על כך, מאחר והיא ראתה בנאשם חבר וידיד, אך לא בן זוג. היא הוסיפה, כי אי הנעימות שנגרמה לה כתוצאה מקיום יחסי המין עם הנאשם, נבעה גם מהיות הנאשם נשוי ומקרבת המשפחה הרחוקה ביניהם. לבסוף סיפרה, כי גם כיום, ולמרות שאין בינה ובין הנאשם קשר יום יומי, קיים ביניהם קשר חברי, והנאשם אף שלח לה הודעת "מזל טוב" כשמשפחתה הגיעה לישראל (עמ' 91 לפרוטוקול).
361. ט' ציינה בעדותה, כי הקשר עם הנאשם נעשה רומנטי ללא כל קשר לבקשות שהגישה, ושהמפגש המיני ביניהם היה ספונטני, ונבע מרצון הדדי (עמ' 74 לפרוטוקול). לדבריה, הנאשם כלל לא עזר לה באופן מיוחד, והיא ידעה שמתן האישור להביא את הוריה אינו מסור בידיו של הנאשם (עמ' 67 ואילך). היא הבהירה בחקירתה החוזרת כי "לא פחדתי שההורים שלי לא יגיעו, כי הם היו בהמתנה והם יגיעו, אבל הקשר שהיה לי בקשר עם ליאור כי זה בגלל שדוד יאסו הפנה אותי ואז המשכנו להיות בקשר, אבל לא חששתי לרגע שיחסום את העלייה של ההורים שלי" (עמ' 102 לפרוטוקול).
362. בחקירתה הנגדית סיפרה כי אין לה דבר נגד הנאשם (עמ' 59 לפרוטוקול), וכי הסיבה שלא סיפרה לחוקרות מלכתחילה על מערכת היחסים המינית בינה ובין הנאשם הייתה הרצון שלה להגן על פרטיותם. היא לא חשבה כי מעניינן של החוקרות עם מי היא מקיימת יחסי מין, ולא הייתה לה כל כוונה להסתיר מעשה פלילי או מעשה רע כלשהו (עמ' 60 לפרוטוקול).
גרסת הנאשם בבית המשפט
363. בהתייחס לט' ציין הנאשם כי לא ביצע כל טיפול ברשות בעניינה. לדבריו, מדובר בקרובת משפחה שלו, שכן היא קרובה של אחיו למחצה (מצד האבא). דרך קרבה זו הוא הכיר אותה כחמש-שש שנים עובר למועד החקירה, והוא היה מעורב בכל תחומי חייה. הם נפגשו אחת לשבוע או אחת לשבועיים, והקשר ביניהם היה חזק מאוד, והוא סייע לה לאורך התקופה בעניינים שונים. ואולם, הוא מעולם לא ערך בדיקה בתיק של ההורים שלה, ובשאלת זכאותם לעלות לישראל. לכל היותר הוא נתן לט' הסבר כללי מה האפשרויות העומדות בפניה ובפניהם. במסגרת זו ייתכן והוא הפנה אותה לממונים, לשר או לוועדה ההומניטרית.
364. הנאשם הוסיף וסיפר כי בעקבות החלטת 2015 הוא קיבל שיחות רבות מאנשים שביקשו לבדוק אם בני משפחתם שבאתיופיה זכאים לעלות לישראל לפי החלטה זו. גם ט' התקשרה אליו בהקשר זה וביקשה לברר אם בני משפחתה מופיעים ברשימות של הזכאים לעלות לפי החלטה זו. הוא ברר והודיע לה כי שמו של אחיה מופיע ברשימות, אך שם אביה – לא, והוא הפנה אותה לרב ולדמן לפתור את הבעיה.
365. בחקירתו הנגדית הסביר, כי כאשר נעשה שינוי במדיניות ההגירה, בעקבות החלטת הממשלה, מי שהייתה צריכה לבחון את עניינם של ההורים, ואם שינוי הקריטריונים יאפשר את עלייתם לישראל, הייתה אשרת. ט' אמנם פנתה אליו בעניין זה, ומאחר והוא ישב יחד עם אשרת ופקידה נוספת בשם רונית על הרשימות מול הרב ולדמן, הוא ידע כי אביה אינו מופיע ברשימות, ולכך הפנה את ט' בעניין זה לרב ולדמן. לצד זאת הוא אישר, כי ייתכן ושוחח באותה פגישה עם הרב ולדמן אודות הוריה של ט' ועל כך שאינם מופיעים ברשימותיו. לדבריו, זו גם הייתה כוונתו כשאמר בחקירתו במשטרה (ת/234, עמוד 46 לתמלול), כי הוא פנה לרב ולדמן ושאל אותו לגבי המשפחה של ט'.
366. עוד בחקירתו הנגדית נדרש הנאשם לכך שמספר חודשים בודדים לפני שהוא קיים יחסי מין עם ט', התקבלה החלטה משמעותית מאוד שנוגעת גם אל הוריה, והייתה אפשרות שניתן יהיה להעלות את הוריה לישראל, וט' ידעה שהוא, כעובד הרשות, יכול לעזור לה בזה. הוא נשאל אם אינו רואה בעיה בקיום יחסי מין עמה במצב זה, ותשובתו הייתה כי ט' ידעה כי הוא אינו מטפל בעניין הזה, ואין ליחסי המין שקיימו כל קשר לעבודתו ברשות. כשנדרש לכך, שט' אמרה בעצמה בהודעתה במשטרה כי היא הייתה משוכנעת שאם תקיים יחסי מין עם הנאשם זה יסייע לה בהבאת הוריה, דבר שהיא מאוד רצתה בו, הוא השיב כי דברים אלו נאמרו לאחר שהחוקרים הכניסו לה דברים אלו בפיה.
367. הוא הסביר, כי בחקירתו במשטרה הכחיש את קיום יחסי המין מאחר וסבר כי מדובר בחדירה לפרטיות בעניין שאין לו כל קשר לעבודתו ברשות. כשנדרש לכך שדבריו כי לאחר אותו אירוע בו קיימו יחסי מין, הוא אמר לט' כי דבר זה לא יכול לחזור על עצמו, אינם עולים בקנה אחד עם עדותה של ט' שאמרה ש"היו עוד כמה פעמים שליאור התקשר אליי במטרה לבוא לשכב איתי, אבל לא אפשרתי את זה. שכבתי איתו פעם אחת בפועל" והוסיפה: "הוא הציע לי ללכת לצימר, אני סירבתי והוא התעקש" – ציין הנאשם כי האזנה לשיחה מלמדת כי הדברים נאמרו בצחוק. גם את דבריו לט', כי הוא יבוא "לפתוח לה את הבתולים" (שיחה מס' 228 מיום 5.02.16 - ת/210) הוא הסביר כדברים שנאמרו בצחוק, והוא התעקש על כך שלא הייתה לו כל כוונה לקיים עמה יחסי מין פעם נוספת.
דיון והכרעה
368. גם במקרה זה המסד העובדתי בעיקרו אינו שנוי במחלוקת. הנאשם סייע לט' במשך השנים, מאז שנת 2011, בייעוץ, הכוונה וכתיבת מכתבים למשרד הפנים, ובהמשך במעקב אחר התקדמות הדיון בבקשתה להעלאת בני משפחתה לישראל. אין מחלוקת כי לאחר החלטת 2015 פנתה ט' לנאשם על מנת לבחון אם בני משפחתה יוכלו לעלות לישראל במסגרת החלטה זו. הנאשם בדק עבורה אם קרובי משפחתה מופיעים ברשימות של הרב ולדמן ועדכן אותה כי הוריה אינם מופיעים בהן. הוא גם ניסה להרגיע אותה ואמר לה כי הוריה עומדים בקריטריונים שנקבעו בהחלטת הממשלה בעניין (עמ' 520 לפרוטוקול מיום 7.03.22).
369. די בזה כדי לקבוע כי הנאשם פעל במסגרת תפקידו השלטוני ביחס לט', ככל שהדבר נוגע לשאלה האם התקיימו נסיבות עבירת השוחד. זאת, גם מבלי להכריע בשאלה האם הנאשם פנה בעצמו לרב ולדמן או שאך הפנה את ט' אליו. אכן, לנאשם לא הייתה יכולת של ממש להשפיע על תוכן הרשימות, אך בכך אין כדי לאיין את עבירת השוחד שבוצעה. כאמור, די בכך שה"מתת" יינתן מתוך ציפייה שעובד הציבור ייטה למשוא פנים לנותן המתת באופן כללי כשייטיב עמו בפעולות במסגרת תפקידו ויסייע בידו בדרך כלשהי, בכלל זה בדרך של פנייה לאנשים אחרים.
370. לצד זאת, אין מחלוקת כי הנאשם וט' קיימו יחסי מין בסוף שנת 2015 או תחילת שנת 2016. נכון גם שאין מחלוקת כי גם בשנים שקדמו לשנת 2015, היה קשר בין הנאשם וט'. הנאשם הגיע פעמים רבות לביתה, הם שתו קפה ביחד והוא היה מביא לה קמח טף. היא גם התייעצה עמו בנושאים רבים ומגוונים.
371. ואולם, קשר ארוך זה – לפי עדויות השניים - לא הביא במהלך כל אותן שנים לקשר אינטימי. לא כזה שכלל קיום יחסי מין ולא כזה שכלל שיחות בעלות אופי מיני. קשר מסוג זה החל רק בשנת 2015 בתקופה בה ט' פנתה לנאשם בנוגע להעלאת בני משפחתה על יסוד החלטת 2015 והיא המתינה לקבלת מענה לשאלה זו, כשהנאשם היה איש קשר שלה ברשות, עודד אותה בקשר לכך, ואף הציג מצג כי הוא עוקב אחרי עניין זה מקרוב. רק במצב דברים זה הגיעו השניים לקיום יחסי מין. רק במצב דברים זה שוחחו השניים שיחות בעלות אופי מיני, כשהנאשם מנסה לקדם קיום יחסי מין עם ט'.
372. הנאשם הצביע על שיחות רבות, כ-505 התקשרויות (ת/58), שהתקיימו בינו לבין ט'. ואולם אלו היו בתקופה זו דווקא, מיום 17.06.15 ועד יום 1.12.15, התקופה בה כאמור המתינה ט' להחלטה בעניין העלאת בני משפחתה לישראל. אין תיעוד על היקף שיחות כזה, וגם לא נטען להיקף כזה, בתקופה שלפני פניית ט' לנאשם בעניין החלטת 2015.
373. מצב דברים זה שונה, למשל, ממצב הדברים באישום הרביעי. באישום הרביעי, יחסי המין התקיימו ארבעה חודשים לאחר סיום הטיפול של הנאשם בענייניה של אס' (למתן אשרה לדודתה להגעה לחתונת אחיה). באישום הרביעי במהלך אותם ארבעה חודשים התפתח קשר אישי וקרוב בין הנאשם ואס'. לפיכך, היה קשה לקבוע בצורה נחרצת כי בבסיס יחסי המין עמד יסוד של "מתת" בגין הפעילות השלטונית. לעומת זאת, במקרה זה, יחסי המין בין הנאשם וט' התקיימו בשלב בו טרם ניתנה החלטה בעניינם של בני המשפחה של ט'. היא המתינה להחלטה זו בציפייה דרוכה. הנאשם שירת אותה בעניין זה, ולו בבחינה של הדברים מקרוב ומתן תחושה כי הוא משקיף על הנעשה. הקשר שהיה בין הנאשם וט' עובר לתקופת המתנה זו לא היה קשר קרוב, והוא לא הוביל ולו פעם אחת לקשר מיני כלשהו. ט' אישרה במפורש בהודעתה במשטרה כי לא היה מדובר במערכת יחסים רומנטית, היא לא נמשכה לנאשם ולא אהבה אותו (ת/5 – עמ' 72 ועמ' 82 לתמלול). למעשה, גם הנאשם לא טען אחרת.
374. בנסיבות אלו, אין מקום לקבל את הטענה כי בבסיס יחסי המין לא עמד האינטרס של ט' בקשר עם הנאשם סביב תפקידו ברשות. טיב הקשר בין השניים, שכאמור, לא היה קרוב, היה צריך להביא את הנאשם למסקנה כי הסכמתה של ט' לקיים עמו יחסי מין באותו מפגש חד פעמי היה קשור במילוי תפקידו ובעד פעולה הקשורה בתפקידו. לכל הפחות, הוא עצם עיניו מלהביט נכוחה בנסיבות הקיימות. הסבר חלופי לקיום יחסי המין הללו לא ניתן, שכן כאמור, טיב היחסים ביניהם בתקופה שקדמה לתקופה זו בה ט' ציפתה מאוד לקבלת החלטה חיובית בעניין בני משפחתה, אינם מסבירים את מתן ה"מתת". כאמור, חזקה שעובד הציבור מודע לכך כי המתת שניתן לו הוא בשל תפקידו ובעד פעולה הקשורה לתפקיד זה.
375. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח השיחות שניהלו הנאשם וט' בחודש פברואר 2016 לאחר קיום יחסי המין ביניהם. בשיחות אלו שב הנאשם ומציין בפני ט' פעם אחר פעם כי הוא מעוניין לקיים עמה יחסי מין פעם נוספת – דבר שהוא הכחיש במסגרת עדותו ויש בכך כדי ללמד על חוסר מהימנותו - כשבתוך שיחות אלו מוזכרת אותה המתנה לקבלת ההחלטה בעניין בני משפחתה והם אף משוחחים על פעולות שעשה הנאשם עבורה.
- כך בשיחה מיום 3.02.16 (שיחה מס' 45 – ת/219) הנאשם אומר לט' כי יהיה באזור מגוריה. ט' מציעה לו לשתות עמה קפה, והוא אומר לה "אני רוצה את הקפה שלך וגם את הארוחה של הקפה".
- למחרת ביום 4.02.16 (שיחה מס' 191 – ת/212) אומר הנאשם לט' "אם היית שוטפת אותי במים טובים... משכיבה אותי ובקרם מסוים שופכת עליי מעל ועושה..." ובהמשך הוא מציע לה ללכת עמה לצימר בירושלים.
- יום לאחר מכן, ביום 5.02.16 (שיחה מס' 228 – ת/210) שואל אותה הנאשם אם הגרוש שלה הוא הראשון שבעל אותה ולאחר שזו השיבה בחיוב אמר לה הנאשם כי הוא "מתארגן לפתוח את בתוליה".
- גם ביום 10.02.16 (שיחה מס' 549 – ת/186) אומר לה הנאשם כי הם יקיימו יחסי מין, וט' משיבה לו "די, די, די".
- שיחה נוספת בעלת אופי מיני שוחחו השניים ביום 23.02.16 (שיחה מס' 1633 – ת/137).
- למחרת ביום 24.02.16 (שיחה מס' 1737 – ת/135) שואלת אותו ט' אם יש חדש בנוגע לבקשה לעליית הוריה לישראל והנאשם משיב לה כי אין חדש עדיין. הוא מוסיף ואומר לה "אני מקווה שלא יבטלו או שלא יצמצמו את ההחלטה, זה מה שמפחיד אותי... אני מקווה שלא יבטלו... אם זה ככה אני חושב שעד חודש חמישי אנחנו מתחילים לעבוד...". כשט' מציינת בפניו כי בעבר דיבר איתה על סיום העבודה בחודש שלישי אומר לה הנאשם כי ההחלטה התקבלה בחודש נובמבר 2015 וממתינים ליישומה. לאחר מכן ט' משוחחת עם הנאשם על קרובת משפחתה והנאשם מאשר כי הוא מילא עבורה את הטופס.
376. הנה כי כן, הנאשם מציג בפני ט' מצג לפיו יש לו קשר כזה או אחר לאישור הבקשה וכי בכל מקרה הוא פוקח על העניין עין מקרוב. שיחות אלו מתנהלות תוך כדי השיחות בעלות האופי המיני ותוך כדי הבעת רצון מצד הנאשם לקים עם ט' יחסי מין פעם נוספת. גם בשיחה האחרונה האמורה, בה שוחחו השניים בעניין ההחלטה שעתידה להתקבל, שואל הנאשם את ט' מתי הם ישתמשו שוב במגבת, וט' משיבה לו שאינה יודעת וכי הדבר יהיה בזמן הקרוב בעזרת השם.
377. כך בשיחה מיום 29.02.16 (שיחה מס' 2083 – ת/125) הנאשם אומר לט' שהוא רעב לשני דברים, ומיד לאחר מכן שואלת אותו ט' אם התחדש משהו עם החלטת הממשלה ומציינת בפניו שהעיקר הוא שיביאו את המשפחות לישראל.
378. בהקשר זה יצוין כי הנאשם הכחיש ניסיונות נוספים לקיום מפגש מיני עם ט', אך דבריו נסתרים מהשיחות עם ט' לאחר קיום יחסי המין ביניהם (שיחות מימים 3.02.16 (שיחה מס' 45 - ת/219), 4.02.16 (שיחה מס' 191 – ת/212), 5.02.16 (שיחה מס' 228 – ת/210), מיום 10.02.16 (שיחה מס' 549 – ת/186), מיום 23.02.16 (שיחה מס' 1633 – ת/137), מיום 24.02.16 (שיחה מס' 1737 – ת/135)).
379. למסקנות האמורות ניתן להגיע גם מבלי להידרש לדברים של ט' אודות הרגשתה בקיום יחסי המין עם הנאשם. לכן, הטענות – הצודקות – של ב"כ הנאשם אודות החקירה הבלתי הגונה של ט', כפי שפורט לעיל בפרק המתייחס לחקירת הנשים, אין בה כדי לשנות מהמסקנה האמורה. אכן החקירה של ט' הייתה קשה, היא שינתה את גרסתה רק לאחר לחץ רב, ולעיתים לא הגון, אך ברי כי דווקא גרסתה הראשונה בה הכחישה את הקשר המיני עם הנאשם, הייתה שקרית. בעקבות הלחץ, היא מסרה מידע שידוע כנכון, לא אך על סמך דבריה, כי אם על פי הודאת הנאשם ועל יסוד האזנות הסתר. יש יסוד של ממש בטענת המאשימה, כי הסתרת המעשים בתחילת החקירה נבעה מרצונה להימנע מחשיפת המעשים במלואם, לרבות חלקה האינטרסנטי בנתינת המתת המיני.
380. בעדותה בבית המשפט, סירבה ט' לענות על השאלה האם קיימה יחסי מין עם הנאשם כדי לקדם את הטיפול בתיקי העלייה של הוריה (עמ' 100-99 לפרוטוקול מיום 5.07.21). היא לא אישרה ולא שללה זאת, אך הסבירה כי אינה עונה כי "זה פחות נעים". זאת לאחר שקודם לכן אמרה כי הקשר המיני נוצר באופן ספונטני, כפי שיכול היה לקרות עם כל גבר אחר (עמ' 74 לפרוטוקול),
381. בהודעתה במשטרה נשמעו דברים מסויגים במענה לשאלה האם קיום יחסי המין עם הנאשם יסודו בפעולות שנקט הנאשם ברשות: "אז יכול להיות אחד מהדברים שזה... שכנע אותי. אבל לא..." (ת/5, עמ' 70 לתמלול). ובהמשך: "אחד מהסיבה זה יכול להיות, ואחד מהסיבה... בהתחלה כן, שעשיתי והיה בסדר, אבל אחר כך זה, ולא יכולתי להמשיך, כי התחרטתי, כי לא היה לי רצון. ואם היה לי רצון הייתי ממשיכה הלאה. ולא המשכתי עם זה הלאה" (עמ' 93 לתמלול).
382. נוכח האמור, ייתכן כי הדברים לא היו מוחלטים אצלה. ואולם, גם אם לא ניתן להכריע מה בדיוק הוביל לקיום יחסי המין, הרי שכאמור, מכלול הנסיבות מלמד כי פעילותו השלטונית של הנאשם היווה חלק משמעותי בקשר זה שבין הנאשם וט' באותה תקופה בה הם קיימו את הקשר המיני. גם אם מדובר היה ביחסים מעורבים, ברי כי הטעם למתן טובת ההנאה – קיום יחסי המין – לא היה נעוץ במקרה זה רק בידידות, אלא כרוך בו גם היבט אינטרסנטי, הקשור להיותו של מקבל טובת ההנאה עובד ציבור שהנותן נזקק או ייזקק לשירותיו (ראו: ע"פ 6916/06 אטיאס נ' מדינת ישראל (29.10.07)). "אם ניתן כסף בעד פעולה מעורבת, היינו, פעולה כשרה ופעולה הקשורה בתפקידו של נאשם גם יחד, כי אז הנאשם חייב" (ע"פ 265/70 בעניין לטין). מה גם ש"ככל שההיכרות האישית יותר רופפת, טובת ההנאה יותר 'נכבדה', או הקשר עם התפקיד יותר אמיץ, כן תגבר הנטייה להסיק מן הנסיבות של הנתינה והלקיחה את היסוד הנפשי הנדרש..." (ע"פ 794/77 בעניין חייט). במקרה זה כאמור, ההיכרות שקדמה לתקופה בה השניים התקרבו עד קיום יחסי מין הייתה רופפת ולא הביאה לקרבה שכזו. קיום יחסי המין והשיח המיני הופיעו רק בתקופה בה המתינה ט' להחלטת הרשות בעניין העלאת בני משפחתה לישראל, דבר שהנאשם היה מעורב בו, גם אם לא בתור מי שבסמכותו לקבל את ההחלטה.
383. גם במקרה זה, להוכחת היסוד הנפשי, מתווספת השיחה של הנאשם עם ידידו מהרט, שכפי שפורט בקשר לאישום השני (לעיל פסקאות 266-263), היא מחזקת מסקנה זו.
אני מרשיע אפוא את הנאשם גם באישום זה בעבירה של לקיחת שוחד.