האישום השישי [כתב האישום ותשובת הנאשם לעיל בפסקאות 80-71]
384. אישום זה מתייחס לפעולות שביצע הנאשם בקשר למעמדו של בעלה של אב', כשנטען ש"בעד" פעולות אלו שוחח הנאשם עם אב' שיחות בעלות אופי מיני והיא נתבקשה לקיים עמו יחסי מין, אך הדבר לא יצא אל הפועל.
חקירתה של אב' במשטרה (ת/7)
385. אב' נחקרה במשטרה ביום 20.03.16. בחקירתה סיפרה כי עלתה לישראל בשנת 1991 יחד עם הוריה, ועד לשנת 1999 גרה עימם בנתניה. לאחר מכן, נישאה לבעלה ש', ואז עברה להתגורר במחיצתו ברחובות. על היכרותה עם הנאשם סיפרה כי אמא שלו ואמא שלה גרו באותה שכונה, והיא מכירה אותו משנת 1991. היא סיפרה כי בעקבות ביטול האזרחות של בעלה, היא פנתה ללשכה ברחובות וזו הפנתה אותה ללשכה בירושלים, בה עבד הנאשם. היא קיבלה מכתב מהלשכה בירושלים בו נמסר לה כי אין ביכולתם לעזור לה. כשקיבלה את המכתב, החליטה לנסוע ללשכה בירושלים ולנסות לדבר איתם פנים אל פנים. עם כניסתה ללשכה הפנו אותה לנאשם, שתחילה לא העניק לה יחס טוב ואף סירב לעזור לה, מאחר ובעלה אינו יהודי. היא קיללה אותו ויצאה מהמקום (עמ' 23 לתמלול). לאחר מכן, התקשרה להתנצל בפניו, וביקשה שנית את עזרתו והוא השיב לה כי הוא אינו מטפל במקרים מסוג זה של בעלה. לצד זאת, יעץ לה כי תכתוב מכתבים לגורמים שונים בכדי שאלו יטפלו בבקשה. כך למשל, ייעץ לה לפנות לאילנה מהלשכה ברחובות (עמ' 25).
386. פגישה זו עם הנאשם בלשכה בירושלים הייתה בשנת 2006, ומאז ועד היום, היא משוחחת עם הנאשם בטלפון מדי שבוע והם הפכו לחברים. היא הכחישה כי יש להם מערכת יחסים מעבר לכך (עמ' 19 לתמלול). היא סיפרה, כי מידי פעם התייעצה עם הנאשם כיצד לנהל את המאבק להשארת בעלה בארץ (עמ' 20), והנאשם אמר לה כי העניין בטיפולה של הלשכה ברחובות, ולא בטיפולו (עמ' 27).
387. אב' הוסיפה וסיפרה, כי בסמוך למועד החקירה, היא הגישה בקשה עבור בעלה לקבלת אישור יציאה מישראל וחזרה אליה, אך הלשכה ברחובות דחתה את הבקשה. מאחר והיא הופתעה מהמהירות בה נתקבלה התשובה השלילית, היא חשדה שמא הבקשה כלל לא עברה לאישור בירושלים. על כן, היא התקשרה לנאשם לבדוק אם הבקשה הגיעה אליו. לאחר שמזכירת הנאשם השיבה בשלילה, היא התקשרה ישירות אל הנאשם וביקשה ממנו שיבדוק גם הוא אם הבקשה הגיעה אליו. הנאשם שראה שהבקשה לא הגיעה, פנה לאילנה העובדת בלשכה ברחובות וביקש ממנה שתעביר את הבקשה ללשכה בירושלים. ככלל, היא סיפרה, בכל פעם שהייתה במצוקה, הייתה פונה לנאשם וסיפרה כמה קרובה וחזקה חברותם (עמ' 74). היא הוסיפה, כי לנאשם נכונות לעזור בכל מקום בו הוא יכול לעשות זאת.
388. במענה לשאלה אם תמורת ייעוצו ועזרתו של הנאשם הוא ביקש ממנה דבר מה, השיבה אב' בשלילה. גם לשאלה אם היא והנאשם ניהלו קשר רומנטי או קיימו יחסי מין, היא השיבה בשלילה, והסבירה כי הנאשם הוא כמו אחיה הגדול "הכי קרוב שיש, שאני יכולה לספר לו כל מה שמציק לי" (עמ' 56). גם בהמשך החקירה, שעה שהחוקרות חזרו על שאלותיהן באשר לקיום יחסי מין עם הנאשם, המשיכה אב' לדבוק באותן תשובות (עמ' 129).
389. לאחר מכן נשאלה אב' אם קיימה שיחות בעלות אופי מיני עם הנאשם, והיא השיבה כי אכן היו שיחות כאלו, אך זה היה "כמו שאני אומרת לכל החברים. זה סתם דברים שאנחנו אומרים בטלפון... כל זה אני אומרת גם לחברות שלי וגם לחברים" (עמ' 62). היא סיפרה גם כי בעלה היה מודע לשיחותיה עם הנאשם ובחלקן הוא אף האזין להן, והדבר לא הפריע לו (עמ' 70 ו-72). בשלב זה, השמיעו לה החוקרות מספר שיחות שלה עם הנאשם, ואמרו לה כי הן אף פעם לא היו מנהלות שיחות בוטות כאלו עם גבר. אב' השיבה להן כי "אני לא יודעת מה אתם חושבים על זה. ככה אני" (עמ' 71).
390. לצד זאת היא סיפרה, כי מאז שהייתה בלשכה בשנת 2006 ועד היום, היא רק שוחחה עם הנאשם טלפונית ולא נפגשה אתו, עד אשר כחודש לפני החקירה היא ראתה אותו בהלוויה של אחות אמו ברחובות, לוויה בה השתתפה גם היא. לאחר מכן הוסיפה, כי פגשה אותו באקראי מספר חודשים קודם לכן בירושלים, כשהוא היה עם אשתו וילדיו בחג הסיגד (עמ' 50).
391. במענה לשאלה אם שלחה לנאשם תמונות או סרטונים, השיבה כי היא שולחת לו דברים רגילים שהיא שולחת לחבריה ולבני משפחתה. היא סיפרה, שהעבירה לנאשם סרטון שהייתה בו בחורה ערומה, אך הוסיפה כי את הסרטון הזה העבירה גם למקורבים אחרים שלה (עמ' 93). במענה למשלוח התמונה, הנאשם שאל אותה למה היא שולחת לו את זה, והוסיף "למה את לא שולחת את שלך?". היא השיבה לו כי היא לא שולחת את תמונתה שלה לאף אחד (עמ' 95). כשעימתה אותה החוקרת עם תשובתה בפועל, "איך אתה רוצה שאני אשלח את שלי?" הסבירה כי המשמעות הייתה שהיא לא תשלח לו את שלה. היא הוסיפה כי לא אכפת לה שבעלה ישמע את השיחה הזו, והוסיפה כי היא יודעת שהיא זו שלא הייתה בסדר, שכן היא שלחה את הסרטון המיני.
392. בהמשך לכך, נדרשה אב' לשאלה אם עשתה זאת משום שהרגישה כי זה עוזר לה לקדם את התיק שלה, והשיבה "שום דבר. לא. בלי שום קשר, התיק אני כבר... אני לא ממש דורשת מליאור שיעזור לי". היא הוסיפה כי הנאשם כלל לא עזר לה, אלא רק הדריך אותה. גם במענה לשאלה: "האם הרגשת שאם תכעסי עליו, על צורת הדיבור הגסה שלו, הוא יפסיק לעזור לך?" השיבה: "ממש לא. ממש לא", והבהירה שאין לה כל קושי להסתדר ללא עזרת הנאשם (עמ' 106).
393. החוקרות השמיעו לאב' שיחה מספר 2287 (מיום 2.03.16 – ת/120), בה נשמע הנאשם אומר לה באמהרית: "איך תשלמי לי?" (כך בתרגום של החוקר עדי טפטה). אב' הסבירה כי משמעות הביטוי היא "מה מגיע לי?". היא שללה כל פרשנות לכוונה מינית בשיחה (עמ' 155). לאחר מכן הושמעה לה גם שיחה מספר 2552 (מיום 6.03.16 – ת/112) בה נשמע הנאשם אומר לה כי הוא מגיע לאזור מגוריה להלוויה, ומציע לה שייפגשו בבית של דוד שלו. במסגרת השיחה, עונה לו אב' כי היא עובדת ואינה יכולה להיפגש, ואם רוצים להיפגש – הם יכולים לעשות זאת בבית מלון או במקום אחר, מאחר והיא אינה סומכת על אף אחד. למעשה היא נשמעה אומרת, כי דוד שלו לא מחליף סדינים, "אתה לא יודע מי שוכב על המיטה שלו. איכסה", ו-"לא הייתי עושה את זה אצלו" (164), ממנה ניתן להבין כי הנאשם הציע לה לבוא לשכב עמו במיטה אצל דודו. בהתייחס לשיחה זו אמרה אב' כי היא אינה יודעת מדוע התבטאה כך, וכי הדברים נפלטו לה; אך לאחר שנחקרה על כך זמן ממושך, הסכימה כי באומרה "זה" התכוונה ליחסי מין. גם באשר להמשך השיחה, בה הציעה אב' כי ייקחו חדר במלון בנתניה לכמה שעות, לא ידעה אב' להסביר מדוע אמרה את שאמרה, אך היא חזרה על גרסתה כי לא "תמכור" את עצמה עבור טיפולו של הנאשם בתיק (180).
עדותה של אב' בבית המשפט
394. בעדותה בבית המשפט סיפרה אב' על היכרותה עם הנאשם. היא ציינה כי עובר לטיפול בעניינו של בעלה היא הכירה את הנאשם באופן שטחי בלבד, וידעה שהוא עובד במשרד הפנים. היא גם ידעה שאמו מתגוררת בסמוך לאמה, וכי הוא החבר הטוב ביותר של אחיה. על אודות הטיפול בעניינו של בעלה סיפרה, כי תחילה, בשנת 1999, הוא נדון בלשכה ברמלה, אך לאחר ששם סירבו לסייע לה היא ביקשה להעביר את התיק לרחובות, עיר מגוריה. כשהתיק הגיע ללשכה ברחובות, הפנו אותה לירושלים ואמרו לה שאולי שם יסייעו לה. כשהגיעה ללשכה בירושלים נפגשה עם הנאשם, ושם היא רבה אתו, ויצאה מהמשרד כשהיא מקללת אותו. בהמשך התנצלה בפניו, ומאז ייעץ לה הנאשם כיצד לטפל בתיק של בעלה. בכל הנוגע להתנצלותה הבהירה, כי היא נבעה מכך שאחיה אמר לה שהדרך בה היא דיברה אל הנאשם הייתה לא ראויה. היא שללה את הטענה כי התנצלה בכדי שהנאשם יעזור לה.
395. היא סיפרה כי מאז אותו מפגש, סייע לה הנאשם להבין את המכתבים שנשלחו לה מהלשכה, וייעץ לה למי עליה לכתוב או לפנות בכדי לקדם את הטיפול בעניינו של בעלה. היא הסבירה כי אילנה מהלשכה ברחובות לא אהבה אותה ואף פעם לא עזרה לה, ועל כן תמיד הייתה צריכה לפנות לנאשם כדי שהוא ייעץ לה כיצד לפעול. עוד סיפרה, כי הנאשם אמר לה שיש גבול ליכולותיו לעזור, ועל כן בסופו של דבר היא פנתה לעורך דין פרטי שיסייע בידה.
396. בחקירתה הנגדית ציינה אב', כי בכל הנוגע ליכולותיו של הנאשם היה ברור לה שתחום איחוד המשפחות אינו בסמכותו ואין ביכולתו לעזור לה בעניין זה. היא ראתה בנאשם אך כמדריך או מתורגמן שיכול לעזור לה (עמ' 68 לפרוטוקול). בשלב זה היא שינתה מעט מגרסתה בחקירה הראשית, וסיפרה כי הנאשם היה חבר קרוב וכ"בן משפחה".
397. בהתייחס לתמונה של הבחורה העירומה (ששלחה לנאשם ציינה אב' כי הדבר נעשה בצחוק, בשיח של 'קלד'.
398. על החקירה במשטרה סיפרה, כי היא לא חשפה פרטים אודות שיחותיה המיניות עם הנאשם, שכן היא לא זכרה אותן באותו רגע, אך היא נזכרה בהן מיד כשהחוקרות הזכירו לה אותן. הדבר גרם לה לבושה (עמ' 49 לפרוטוקול מיום 10.05.21). אשר לשיחה המינית בה הציע לה הנאשם לקיים איתו יחסים כשהגיע לאזור מגוריה להשתתפות בהלוויה שהתקיימה ברחובות, הסבירה אב' כי היא כלל לא תכננה לקיים יחסי מין עם הנאשם, והשיחה הזו חרגה ממערכת היחסים הרגילה ביניהם. היא הבהירה כי היא לא יודעת כיצד הם הגיעו לשיחה בסגנון כזה, בפרט כשהיא לא הכירה את הנאשם כבעל סגנון דיבור כזה. ככלל, כל השיחות בינה לבין הנאשם היו סביב הטיפול בעניינו של בעלה, איחולי חג שמח או סביב צרכים קונקרטיים אחרים (עמ' 59 לפרוטוקול ואילך). היא ציינה, כי במשך 22 שנים של היכרות, הם נפגשו בסך הכול שלוש פעמים.
גרסת הנאשם בבית המשפט
399. הנאשם סיפר, כי את אב' הכיר מילדותו, כשהוריה גרו בשכנות להוריו. הקשר ביניהם היה שטחי, ובשנת 1999 נתפס בעלה של אב', ש', לאחר שהתברר כי הוא נכנס לישראל במרמה. הוא טיפל באותו עניין, סיכם את התיק בעניינו, ועניינו נדון בוועדה לביטול מעמד בראשות השופט (בדימוס) ברטוב. בוועדה הוחלט לבטל את אזרחותו של ש' שקיבל מכוח עלייתו במרמה ולהעניק לו מעמד חלופי מסוג א/5. הטיפול בעניינו הועבר ללשכה המתאימה. הדבר קרה חודשיים לפני המועד בו אב' וש' תכננו להתחתן, ועל כן אב' כעסה עליו מאוד וקיללה אותו קללות נמרצות. כתוצאה מאירוע זה, הם הסתכסכו והתרחקו.
400. רק בראשית שנת 2007 שבה אב' ופנתה אליו, התנצלה בפניו על הדברים שאמרה לו בשנת 1999, וציינה כי בעלה עדיין ללא מעמד בישראל, חרף החלטת וועדת ברטוב שקבעה כי יש להעניק לו מעמד מסוג א/5. הוא הפנה אותה ללשכה הנכונה, הטיפול בעניינו של ש' החל, ובשנת 2010 עניינו של ש' הגיע למטה. בשלב זה התגלעו חילוקי דעות בינו כאיש המטה לבין הלשכה, כשהוא טען כי לו הלשכה הייתה פועלת בהתאם להוראות וועדת ברטוב, ש' כבר היה זוכה לקבלת אזרחות. הנאשם הסביר כי לא הוא היה זה שעדכן את מעמדו של ש' בשנת 2007, והוא רק הפנה את הגורמים המחליטים הרלוונטיים ללשכה ברחובות, כשבהתאם לכך נתקבלו ההחלטות על ידי הגורמים הרלוונטיים.
401. הנאשם הוסיף וסיפר כי בשלב מסוים, ש' נדרש לצאת לאתיופיה בשל פטירת אביו, ומכיוון שהמעמד שלו בוטל, הדבר לא היה אפשרי. שכן, בהעדר מעמד ישראלי או אתיופי, לא הסכימו לתת לש' תעודת מעבר. ש' ואב' פנו אליו בעניין זה, והוא שוחח עם הקונסול והצליח לשכנע אותו שש' הוא למעשה תושב קבע בישראל והוא יוכל לחזור, ועל כן אין מניעה להנפיק לו תעודת מעבר. ואכן כך נעשה.
402. בהמשך, בשנת 2015, אמו של ש' שכבה על ערש דווי וש' ביקש לצאת פעם נוספת לאתיופיה. שוב נוצרה בעיה לקבלת מסמכי נסיעה - בעיה כללית שהייתה קיימת לכל בני הפלשמורה שהיו בשלב ביניים, ולא השלימו את הליך הגיור בחלוף חמש שנים מהגעתם לישראל. הנאשם ציין כי פנה בעניין זה ללשכה המשפטית ולגורמים נוספים על מנת שיימצא פתרון לבעיה בכללותה.
403. בהתייחס לשיחותיו הטלפוניות עם אב', ציין הנאשם כי מדובר באשה משוחררת, חופשית בדיבורה. בהמשך לכך ציין, כי בתגובה לכך ששלחה לו תמונה של אישה עירומה, הוא השיב לה "בנימה של ביקורת", "מה את שולחת תמונה כזו, אם כבר תשלחי שלך". כן ציין בהתייחס לשיחות נוספות, כי מדובר היה בשיחות "קלד" שנאמרו בבדיחות ובקלות דעת. הוא הסביר כי כל השיחות בינו לבין אב' בענייני יחסי מין נאמרו בבדיחות ולא הייתה להם כל כוונה לקיים יחסי מין.
404. כשנתבקשה תגובתו לדברי אב' כי ראתה בו את איש הקשר המרכזי שלה במשרד הפנים, וכי בכל עניין בו נזקקה לשירותי משרד הפנים היא פנתה ישירות אליו והוא נתן לה את המענה, השיב כי אין כל מניעה שהיא תפנה אליו בשאלה, וככל שמדובר במענה שהוא יכול לתת ולסייע לאזרח הוא אינו רואה בכך כל פגם, כי אם להיפך. לדבריו, אין כל פסול בפירוט זכויות האזרחים בפניהם והפנייתם לגורמים הרלוונטיים.
דיון והכרעה
405. הנה כי כן, גם בעניינה של אב', הנאשם פעל כמיטב יכולתו עבורה ברשות וציין זאת בפניה. היא הגדירה אותו כ"תחנה שלה" ברשות (ת/6 – עמ' 59 לתמלול), הגם שידעה כי בתחום איחוד המשפחות כוחו מוגבל בשל כך שהדבר אינו בסמכותו (עמ' 68 לפרוטוקול).
406. לצד זאת, מספר שיחות בודדות ביניהם כללו שיח מיני. ואולם, בסופו של יום מהעדויות עולה כי אב' היא זו שהחלה בשיח זה, כששלחה לנאשם, ביום 16.02.16, תמונה של בחורה ערומה, מעשה שלדבריה עשתה כחלק מהתנהגות כללית שלה, והיא שלחה תמונה זו גם לחברים אחרים שלה. אין תשתית ראייתית על פיה ניתן לשלול את הטענה כי השיח המיני שנמשך לאחר שליחת תמונה זו, היה תגובה למשלוח אותה תמונה, בין אם תגובתו של הנאשם לאב' "מדוע אינה שולחת תמונה שלה" נאמרה מתוך כוונה אמיתית ובין אם היא נאמרה כאמירה צינית שיש בה מעין גערה, כטענת הנאשם. יש לזכור כי הקשר ביניהם לא החל במשלוח תמונה זו והם הכירו במשך שנים, עוד מאז היו שכנים בבית הוריהם. לעיתים תדירות הקשר ביניהם הייתה גבוהה.
407. את השיח המיני ביניהם בשיחת הטלפון שהתקיימה כשבוע לאחר מכן, ביום 23.02.16, יש לראות כהמשך לאותו סגנון דיבור גס שאב' החלה בו עם משלוח התמונה. לצד דברים אלו, איני סבור כי ניתן לקבוע כי בשיחה ביניהם ביום 6.03.16, אכן הנאשם הציע לאב' להיפגש עמו לשם קיום יחסי מין. הן הנאשם והן אב' הכחישו כי זו הייתה הכוונה, עת ששוחחו על הדוד של הנאשם שאינו מחליף את הסדינים במיטתו, וטענו כי הדברים נאמרו בשחוק, ללא כל כוונה של ממש לקיום יחסי מין. אב' הייתה עקבית בעניין זה הן בהודעתה במשטרה והן בעדותה בבית המשפט. היא גם שללה את הטענה כי הנאשם ביקש ממנה דבר מה בעד עזרתו לה. במקרה זה, נוכח התנהגותה של אב', לא ניתן לשלול פרשנות זו לדברים. אמנם, לטענת המאשימה, אב' שיתפה פעולה עם רשויות האכיפה באופן מוגבל בשל הבושה והטראומה אותה חוותה ומרצונה להימנע מחשיפת המעשים במלואם, לרבות חלקה האינטרסנטי בנתינת המתת המיני. אך אין בטענה זו כדי להשלים את החסר, לאמור העדר ראיות של ממש על פיהם ניתן לקבוע כי השיח המיני ביניהם, באותן מספר שיחות בודדות, נאמר בהומור וללא כוונה מעשית.
אני מזכה אפוא, את הנאשם מעבירת השוחד באישום זה.
בשולי הדיון בעבירות השוחד אדון בטענת הנאשם להגנה מן הצדק.
הגנה מן הצדק
408. לטענת הנאשם יש לזכותו בשל הגנה מן הצדק, כשהוא מצביע בעניין זה על שלושה עניינים. האחד, אפלייתו אל מול מדיניות התביעה בעניינו של עו"ד אפי נווה והשופטת אתי כרייף. השני, השיהוי בו נקטה המאשימה בהגשת כתב האישום. השלישי, אופן חקירת הנשים, שנעשתה לטענתו בניגוד לדין.
אכיפה בררנית
409. באשר לטענה בדבר האכיפה הבררנית, ביקשו ב"כ הנאשם להסתמך על החלטת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) עו"ד ש' למברגר מיום 21.03.21, בדבר גניזת התיק בעניינם של עו"ד אפי נווה והשופטת אתי כרייף.
410. דא עקא, שאין מקום לגזור גזירה שווה בין שני המקרים. באותו עניין ניתנה הדעת על מכלול ההיבטים והנסיבות הרלוונטיות, בשים לב לחומר הראיות שעמד בפני המאשימה. בנסיבות אותו מקרה הגיעה המאשימה למסקנה כי אין סיכוי סביר להרשעה בשים לב בין היתר למערכת היחסים המעורבת שהתקיימה באותו מקרה, משכה, קיומה זמן רב לפני המועד בו יכול היה עו"ד נווה לסייע בידי השופטת כרייף, ועוד. ניתנה גם הדעת על אופן השגת הראיות באותו מקרה שיש בו כדי להשליך על קבילותן או משקלן במסגרת ההליך המשפטי, כמו גם על שיקולים נוספים. אין ללמוד דבר מאותו מקרה לעניין זה.
411. אכיפה בררנית פסולה היא אכיפה המבדילה בין בני-אדם דומים או בין מצבים דומים לשם השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקול זר או מתוך שרירות גרידא (בג"ץ 6396/96 זקין נ' ראש עירית באר שבע, פ"ד נג(3) 298, 305 (1999); ע"פ 7659/15 הרוש נ' מדינת ישראל (20.04.16)). בית המשפט ציין לא פעם "כי לא כל הבחנה שבין העמדתו לדין של פלוני ובין אי-העמדתו לדין של אלמוני, יהא עניינם קרוב ככל שיהא, הינה הבחנה פסולה המהווה אכיפה בררנית. כך הדבר במקרים שבהם על-אף הדמיון שבין מעשיהם של שניים, קיים שוני אשר מצדיק התייחסות נבדלת בשאלת הגשתו של כתב אישום" (ע"פ 3667/13 ח'טיב נ' מדינת ישראל (14.10.14)). במקרה זה אין מדובר כלל בעניינים שניתן להשוותם זה לזה, שכן בכל אחד מסכת ראיות שונה, מספר מקרים שונה ומכלול נסיבות שונות.
שיהוי
412. בעניין זה נטען כי המאשימה השתהתה זמן רב מאוד בהגשת כתב אישום. מדובר בעבירות שנעברו לכל המאוחר בשלהי שנת 2015 ותחילת שנת 2016, בסמוך לכך החלה החקירה, ולמרות זאת כתב האישום הוגש רק במחצית שנת 2020.
413. אכן, "ניהול המשפט לאחר זמן כה רב עלול להיות מנוגד באופן מהותי לעקרונות של צדק והגינות משפטית גם אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות הסטטוטורית של העבירה המיוחסת לנאשם" (ישגב נקדימון, הגנה מן הצדק (מהדורה שלישית, 2021), עמ' 297). מטעם זה, שיהוי ניכר בנקיטת הליכים פליליים הוכר כעניין העשוי להצמיח טענה של "הגנה מן הצדק" אפילו כשההליך החל בתחום תקופת ההתיישנות הסטטוטורית (ראו: ע"פ 2144/08 מונדרוביץ נ' מדינת ישראל (14.01.10); על"ע 2531/01 חרמון נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו, פ"ד נח(4) 55 (2004); ע"פ 7014/06 מדינת ישראל נ' לימור (4.09.07)). בעניין אחד ציין בית המשפט כי "שיהוי של למעלה מחמש שנים בהגשת כתב אישום, הוא שיהוי בלתי סביר" (ע"פ 6922/08 פלוני נ' מדינת ישראל (1.02.10)). גם בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה באשר ל"משך טיפול התביעה עד להגשת כתב אישום" (הנחייה מס' 4.1202 מחודש אוגוסט 2010) נקבע כעניין שבמדיניות, שחלוף זמן רב מאז החלה החקירה עשוי לעיתים להיות שיקול לסגירה של תיק פלילי או להימנע מהגשת ערעור, כאשר השיהוי נגרם בשל אופן הטיפול בתיק על ידי המשטרה או הפרקליטות.
414. במקרה זה, החקירה נפתחה בחודש מרץ 2016. מכתב יידוע ראשון נשלח לנאשם די בסמוך, ביום 31.05.16. על אף זאת, כתב האישום הוגש רק בחלוף למעלה מארבע שנים, כשנטען כי בשנים 2017 ו-2018 בוצעו השלמות חקירה. מדוע ארכו ההשלמות שנתיים תמימות לא הוברר. בפרט לא הוברר מדוע רק ביום 4.08.19 נשלח לנאשם מכתב יידוע שני. למעשה חלפו יותר משלוש שנים מאז יודע הנאשם לראשונה על הכוונה להעמידו לדין ועד הודעה על קיומו של שימוע. גם מאז השימוע שנערך ביום 19.12.19, חלפה חצי שנה עד להגשת כתב אישום, בשל השלמות חקירה נוספות שנעשו אז. בניגוד לטענת המאשימה אין מדובר ב"שיהוי מסוים", אלא בשיהוי משמעותי, שכאמור, לא ניתן לו הסבר כלשהו.
עם זאת, איני סבור כי יש בשיהוי זה כדי להביא לביטול כתב האישום או לזיכוי הנאשם בשל הגנה מן הצדק.
415. טענת הגנה מן הצדק קבועה במסגרת סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. סעיף זה קובע כי לנאשם תעמוד הגנה מקום בו "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית". ההלכה היא, כי מאחר ומדובר בתוצאה מרחיקת לכת, בית המשפט מחויב בהתייחסות זהירה במיוחד כאשר מועלית בפניו טענה מעין זו, וביטול הליך פלילי בשל הגנה מן הצדק ייעשה רק במקרים חריגים ביותר, והשימוש בהגנה זו לביטול כתב האישום ייעשה במשורה (ראו: ע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פרץ (10.09.13); ע"פ 4988/08 פרחי נ' מדינת ישראל (18.08.11)).
416. נוכח האמור נקבע, כי במקרים חריגים תיתכן הכרה בתחולתו של עקרון ההגנה מן הצדק, גם בשל חלוף זמן משמעותי מביצוע העבירות ועד להגשת כתב האישום. זאת בהתקיים התנאים הבאים: (א) משך הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה הוא משמעותי; (ב) הפגיעה בהגנתו של הנאשם, בחירותו ובנסיבות חייו האישיות, עקב השיהוי בהגשת כתב האישום, היא ממשית ומוחשית; (ג) אין בנמצא טעם מניח את הדעת להתנהלותה זו של הרשות מחמת מורכבות ההליך, ניהול החקירה, או עומס מכביד (רע"פ 1611/16 ורדי נ' מדינת ישראל (31.10.18)).
417. גם כאשר נמצא כי השיהוי שנפל בעניינו של נאשם הוא אכן מכביד, על בית המשפט לבחון את קיומה של ההגנה מן הצדק בשלושה שלבים בהתאם להלכה שנקבעה בעניין בורוביץ (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776 (2005)), שהם, האחד, זיהוי הפגמים שנפלו בהליך ועמידה על עוצמתם במנותק משאלת אשמתו או חפותו של הנאשם. השני, מתן תשובה לשאלה אם קיום ההליך הפלילי חרף הפגמים, יפגע פגיעה קשה בתחושת הצדק וההגינות. השלישי, מתן תשובה לשאלה האם ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטול כתב האישום. הלכות אלו חלות גם על ההגנה מן הצדק הקיימת כיום מכוח הדין (ע"פ 5124/08 ג'אבר נ' מדינת ישראל (4.07.11); ע"פ 5672/05 טגר נ' מדינת ישראל (21.10.07)).
418. במקרה זה, משך הזמן שחלף מביצוע העבירה עד הגשת כתב האישום אינו מבוטל כלל. הוא מגיע ליותר מארבע שנים, כשמלבד טענה כללית להשלמות חקירה בתקופה של שנתיים, לא ניתן הסבר של ממש למחדל. לצד זאת, הנאשם לא הצביע על פגיעה בהגנתו נוכח שיהוי זה, ולא מצאתי פגיעה שכזו. בנסיבות אלו, בשים לב לכך שמדובר בעבירה חמורה של לקיחת שוחד מיני, במספר פעמים ולא אך באירוע אחד, איני סבור כי הגשת כתב האישום פגעה באופן משמעותי בתחושת הצדק, וודאי לא ברמה כזו שלא ניתן לרפא את הפגיעה שנגרמה מהשיהוי הבלתי מוסבר במסגרת גזר הדין.
אופן חקירת הנשים
419. באשר לטענה השלישית, לא מצאתי יסוד לטענה כי יש לזכות את הנאשם בגין אופן חקירתן של הנשים. כאמור, נמצא טעם של ממש לפגם באופן ניהול החקירה של הנשים (כפי שפורט לעיל, פסקאות 145-125), ואולם אלו לא השפיעו על הראיות בהליך, וודאי לא השפעה של ממש. מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם, ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהן הנפסדים. מה גם, שלא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה או רשות מעורבת אחרת, יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק. תיקון אופן ניהול החקירה על ידי המשטרה להבא, לא יבוא, ולא נכון שיבוא, באמצעות זיכוי הנאשם מעבירות חמורות שעשה.
בשים לב לאמור אני דוחה את טענות ההגנה מן הצדק שהעלהו ב"כ הנאשם.
מכאן לדיון בעבירות המרמה והפרת אמונים שיוחסו לנאשם באישומים הראשון עד השביעי.
עבירות המרמה והפרת אמונים המיוחסות לנאשם באישומים הראשון עד השביעי
420. בעניין זה טענה המאשימה בחלק הכללי של כתב האישום, כי הנאשם טיפל במסגרת תפקידו בבקשות שהגישו הנשים או בני משפחותיהן על אף קשריו האישיים עמהן, כשהוא מצוי בניגוד עניינים ותוך סטייה מן השורה. הנאשם אף לא ציין בפני הממונים עליו או בפני מי מעובדי הרשות כי הוא מצוי בקשרים אינטימיים עם הנשים, או כי הוא מייעץ להן בבקשות שהוא עצמו טיפל בהן לאחר הגשתן. נטען, כי בחלק מהמקרים הנאשם פעל לסייע לנשים בניגוד לנהלים.
יסודות עבירת המרמה והפרת אמונים – ההיבט המשפטי
421. סעיף 284 לחוק העונשין קובע:
עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים.
היסוד העובדתי בעבירה זו אינו מוגדר דיו (בג"ץ 2534/97 ח"כ יהב נ' פרקליטת המדינה, פ"ד נא(3) 1, (1997)), והיא למעשה 'עבירת מסגרת', המשתרעת על מגוון של מעשים או מחדלים של עובד הציבור שיש בהם כדי לפגוע בחובת הנאמנות של עובד הציבור ובטוהר המידות. עמימות זו של גבול התחולה של האיסור הפלילי בהקשר זה של מעשי עובד הציבור בדרך של מרמה והפרת אמונים, עוררה ביקורת רבה בספרות המשפטית, ואף הובילה לקריאות לתיקון חקיקתי ואף להסרתה כליל של עבירה זו מספר החוקים (רע"פ 6477/20 שחם נ' מדינת ישראל (15.11.21) וההפניות שם; רע"פ 3817/17 מדינת ישראל נ' חסן (3.12.19 וההפניות שם).
422. בשל כך נקבע, כי לא כל סטייה מן השורה ולא כל פעולה בניגוד עניינים עולה כדי עבירה פלילית של הפרת אמונים. ככלל, מעשה מרמה או הפרת אמונים חוצה את הרף הפלילי בהתקיים "פן מחמיר נוסף" בהתנהגותו של הנאשם. "פן מחמיר נוסף" זה יכול לבוא לידי ביטוי בפגיעה באחד מהערכים המוגנים על ידי עבירה זו, שהם אמון הציבור בעובדי הציבור, טוהר המידות של פקידי הציבור ואינטרס הציבור עליו מופקד עובד הציבור (דנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שבס, פ"ד נט(4) 385 (2004)).
423. יצוין, כי בהתאם לפסיקה אין צורך להצביע על מעשה הכרוך באופן ישיר במילוי תפקידו הרשמי של עובד הציבור, ודי בכך שהעבירה התאפשרה בשל כך שעובד הציבור מחזיק במשרה ציבורית וניצל את סמכותו או את קשריו כמו גם את כוח ההשפעה שבידו (ע"פ 6916/06 בעניין אטיאס).
424. אחד המקרים שיש לראות בהם הפרת אמונים מצדו של עובד הציבור הוא מקום בו עובד הציבור מקבל החלטה במסגרת תפקידו כשהוא מצוי בניגוד עניינים. האיסור בדבר ניגוד עניינים החל על עובד ציבור הוא ממושכלות היסוד של המשפט המנהלי. שכן, על עובד הציבור לשים לנגד עיניו את האינטרס הציבורי מבלי שישפיעו שיקולים אישיים על שיקול דעתו (ראו: בג"ץ 531/79 סיעת הליכוד בעיריית פתח תקוה נ' מועצת עיריית פתח תקוה, פ"ד לד(2) 566 (1980)). האיסור הוא על הימצאות במצב בו שיקול הדעת עלול להיות מוטה, וזאת במנותק מהשאלה בדבר תוצאת ההטיה של שיקול הדעת בשל ניגוד העניינים, ואם הייתה הטיה.
425. ניגוד עניינים עשוי להתקיים אגב טובות הנאה שונות, חומריות ושאינן חומריות, שיכולות לצמוח לבעל התפקיד (ראו, למשל, עש"מ 7797/07 מימון נ' נציבות שירות המדינה (6.11.07)). בכלל זה, כלול גם עניין אישי הנובע מקרבה משפחתית או מידידות אישית (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608 (1994)). אשר על כן, המשפט המנהלי אוסר על עובד הציבור לטפל בענייניהם של חבריו הקרובים, ובנסיבות מסוימות הדבר אף עלול לעלות כדי עבירה פלילית (בג"ץ 7678/16 דרוקר נ' הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה (7.08.17).
426. עם זאת, לא כל פעולה שנעשתה בניגוד עניינים, אף אם היה בעשייתה פסול מבחינה מנהלית או מבחינה מוסרית, עולה כדי עבירה פלילית. ההלכה היא, כי כאשר הפרת האמונים הנטענת היא פעילות של עובד הציבור תוך ניגוד עניינים "נדרש גוון מיוחד לניגוד העניינים כדי שיפול למסגרתו של האיסור הפלילי" (דנ"פ 1397/03 בעניין שבס). בית המשפט ציין בהקשר זה כי:
"לא כל ניגוד עניינים גורר אחריו פגיעה מהותית באינטרס המוגן. זו תלויה במהותו ובאופיו של ניגוד העניינים. בהקשר זה יש להתחשב, בין השאר, בעוצמת ניגוד העניינים; במידת הסטייה מהשורה, אם הייתה כזו; במעמדו של עובד הציבור בהירארכיה הציבורית ובהשפעת פעולותיו על עובדי מדינה והציבור... אין הם רשימה סגורה, והם לא באו אלא להצביע על נסיבות טיפוסיות שיש בהן כדי להשליך על קיומה של פגיעה מהותית באינטרס המוגן, שעה שעובד הציבור פועל בניגוד עניינים".
427. בכל הנוגע ליסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירה, אין צורך שעובד הציבור יהיה מודע לכך שההתנהגות מהווה הפרת אמונים, ודי בכך שהוא יהיה מודע למעשיו במישור ההכרתי (דנ"פ 1397/03 בעניין שבס).
לאור עקרונות אלו יש לבחון כל אחד ואחד מהאישומים.
האישומים השני, השלישי והחמישי
428. ראשית יצוין, כי בכל הנוגע לאישומים השני, השלישי והחמישי, בהם הורשע הנאשם בעבירה של לקיחת שוחד בשל ה"מתת" שקיבל "בעד" פעולותיו עבור הנשים באותם האישומים, אין מקום להרשיע את הנאשם בעבירת מרמה והפרת אמונים.
429. ההלכה מקדמת דנא, כי "אין להאשים ולהרשיע עובד ציבור גם בלקיחת שוחד וגם בהפרת אמון הציבור: לקח שוחד, ואפילו סטה מן השורה תמורתו. הרי הפרת חובת נאמנותו מובלעת ונכללת בתוך עבירת השוחד. רק אם לא הוכחה לקיחת השוחד - כלומר: לחלופין - והוכחה סטייה מן השורה במילוי התפקיד הציבורי שיש בה משום הפרת חובת הנאמנות, רק אז מן הראוי להאשים ולהרשיע בעבירה לפי סעיף 140 הנ"ל... [שהיא עבירת הפרת אמונים בנוסחה הקודם בפקודת החוק הפלילי, 1936 – א.ס.]" (ע"פ 511/73 יחזקאל נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(1) 32 (1974). וראו גם: יעקב קדמי, על הדין בפלילים (חלק שלישי, מהדורת 2006) בעמ' 1681).
430. כך, באישום השני נטען כי הנאשם ביקש משרה לפעול בעניינה של י' בניגוד לנוהל שחייב התחלת פעולות להפסקת ההליך המדורג לאיחוד משפחות נוכח הנתק בין י' לבן זוגה. הוא אף ביקש ממנה להעביר את העניין לטיפולו במידה וא', בן זוגה של י', יגיע ללשכה. אך בכל אלו הנאשם לא רק פעל תוך הפרת נאמנותו אלא מתוך כוונה לקבל מתת, ועבירת השוחד "בולעת" את עבירת המרמה והפרת אמונים.
431. כך, באישום השלישי נטען כי הנאשם פעל מול פנינה לשנות את ההחלטה שדרשה הצגת תעודות לידה מקוריות של בני משפחתה של ו' כתנאי לקבלת אשרת כניסה. זאת עשה על אף שהדבר כלל לא היה בסמכותו, ובהיותו מצוי בניגוד עניינים נוכח יחסיו הקרובים עמה שכללו גם שיח מיני. נטען גם, כי הוא גם עשה זאת מבלי שבחן את כנות הקשר ואת הסיכון של אי עזיבת בני המשפחה את הארץ בתום הביקור. בהמשך פעל מול טדי וציין בפניו כי על דעתה של פנינה אין צורך בהצגת התעודות המקוריות, ובכך איפשר את כניסת בני משפחתה של ו' לישראל. נטען גם, כי הנאשם גם לא תיעד את פעולותיו במערכת אביב כנדרש. ואולם את מכלול פעולות אלו עשה הנאשם, כאמור לעיל, מתוך כוונה לקבל "בעד" פעולות אלו "מתת" מו' בדרך של קיום יחסי מין, ועבירת השוחד "בולעת" אפוא, את עבירת המרמה והפרת אמונים.
432. וכך, באישום החמישי הפעולות שעשה הנאשם עבור ט', ככניסה למאגרי המידע של הרשות וביצוע בדיקות עבורה, נעשו מתוך כוונה לקבל "בעדן" "מתת" בדרך של קיום יחסי מין, ועל כן גם במקרה זה "נבלעת" העבירה של מרמה והפרת אמונים בעבירת השוחד.
נותר אפוא לדון בשאר האישומים בהם לא הורשע הנאשם בעבירת שוחד, ובאישום השביעי בו הנאשם הואשם רק בעבירה של מרמה והפרת אמונים.
האישום הראשון
433. באשר לאישום הראשון נטען, כי הנאשם אישר את בקשת הארכה של אמה של ס', במסגרת ביקוריה השני והשלישי בישראל בחוסר סמכות. זאת, בשל כך שהסמכות לאשר בקשה מעין זו מסורה ללשכה ולא לעובדי המטה; בשל כך שאישר ארכה של אשרה שלא הייתה בתחום טיפולו, שכן מדובר בבקשה השייכת לדסק דרום בעוד הוא עבד בדסק צפון; בשל כך שאישר את הארכה על בסיס שיחת טלפון בלבד; בשל כך שאישר את הארכת האשרה בניגוד לנוהל; ובשל כך שבמועד מאוחר יותר ייעץ לס' שאחיה יוכל לקבל אשרת כניסה במידה והיא תמצא לו בת זוג. על הכול נטען, כי הנאשם פעל בעניינה של ס' על אף היותו מצוי בניגוד עניינים נוכח יחסיה הקרובים עמו שכללו אף מגע מיני.
434. ואולם, כאמור, על אף שעו"ד טולדנו ציינה בעדותה כי עובדי המטה אינם מוסמכים ליתן החלטות בבקשות אלא אך לייעץ לעובדי הלשכות, היא הודתה כי דוגמאות רבות שהוצגו לה, רק מתוך המסמכים הנוגעים לתיקים אלו הנידונים במסגרת זו, מלמדות כי החלטות רבות מתקבלות על ידי עובדי המטות כדבר שבשגרה. גם העובדים, בראשם עמוס, ששימש כמנהל, טענו כי סמכות עובדי המטות כוללת גם מתן החלטות בבקשות המוגשות ללשכות, וכך נעשה הדבר בפועל (כך העידו הדס, אשרת ושרה).
435. גם טענתה של עו"ד טולדנו באשר לקביעת הערבות, לפיה מתן אשרה ללא קביעת ערבות היא סטייה מן השורה, אינה עולה מתוך הנוהל הרלוונטי (5.04.0001). מהנוהל עולה כי מדובר בשיקול דעת של מאשר הבקשה. אין בנוהל יסוד לטענה בדבר ברירת מחדל של קביעה ערבות גבוהה כפי שנטען. למעשה, עו"ד טולדנו עצמה ציינה שהסמכות של עובדי הרשות בעניין זה היא מאוד רחבה. שאר העובדים צידדו בכך שבפועל מדובר בשיקול דעת רחב של מקבלי ההחלטות (כך למשל העידה רונית).
436. מעדויות העובדים גם עלה כי אין מניעה למתן החלטה במטה על יסוד ראיון בשיחת טלפון, וכך הדבר נעשה לא פעם (כך העידו עמוס, רונית והדס). הטענות בדבר העדר אסמכתאות במערכת אביב לבדיקה שערך הנאשם אינה עולה בקנה אחד עם עדויות עובדים אחרים לפיהן תעודות ומסמכים נשמרים בתיק הנייר ואינם מתועדים במערכת אביב, שם מתועדות לא פעם רק ההחלטות (כך העידו רונית והדס). באשר לתיקי הנייר, כבר צוין לעיל כי הם לא נמצאו ומבלי ניתן לכך פשר. לא ניתן אפוא, לקבוע כי לא נדרשו מסמכים או כי לא היו קיימים מסמכים שכאלו.
437. בדומה גם אין מקום לקביעה כי מתן הארכה נעשה בניגוד לנהלים ובסטייה מן השורה. הארכת האשרה בביקור השני והנימוקים לה פורטו בהרחבה במסגרת מערכת אביב ביום 6.02.12 ואף נכתבה הערה ביום 7.02.12 כי הנאשם ביקש להודיע למבקשת ולבתה (ס') כי לא תינתן ארכה נוספת. באשר לביקור השלישי, ההחלטה מיום 21.06.16 להארכת האשרה ניתנה על ידי רונית. לפי הטענה, שלא נסתרה, החלטתה של רונית ניתנה על ידה לאחר שהנאשם פנה אליה בעקבות פנייתה של ס' אליו. גם בקשר לתוכן החלטה זו, לא ניתן לומר כי היא ניתנה בניגוד לנהלים או שהיא אינה סבירה.
438. לא נותרה אלא הטענה כי הנאשם פעל מיוזמתו בעניינה של ס', לאור פנייתה שלה אליו, ולא כבקשה שהוגשה למטה, וזאת, בהיותו מצוי בניגוד עניינים בשל קרבת המשפחה ביניהם ובשל יחסיו עמה. ואולם, כפי שצוין לעיל (פיסקה 186) לא ניתן לקבוע כי הנאשם קיים יחסי מין עם ס' עובר למתן ההחלטה בעניין אמה בסוף שנת 2011 ופשיטא כי קשרי משפחה מדור שביעי אינם עולים כדי קרבה שיש בה ליצור ניגוד עניינים. באשר למעורבותו באישור הארכה שניתנה לאם בביקור השלישי, לאחר שהקשר בין הנאשם לס' נהיה אישי יותר והגיע אף לכדי קיום יחסי מין, למצער פעם אחת, מן הדין היה כי ימשוך ידו מעיסוק בבקשותיה.
439. אכן, הנאשם עסק בפעולות מעין אלו של אישור אשרות במסגרת התפקיד. כל העובדים ציינו כי בקשות רבות היו באות לפתחו של הנאשם שהתמחה בעניין, בשל היכרותו את בני העדה האתיופית, ובכלל זה גם בקשות שהופנו אליו מדסקים אחרים שהוא לא היה חלק מהם. ואולם, העיסוק במקרה זה של ס', לא הובא לפתחו באקראי במסגרת ההתנהלות הרגילה, אלא הוא עצמו דאג להתערב בעניין שאינו בתחום הדסק שלו, נוכח פנייתה של ס', כשהוא בעל אינטרס לסייע לה והוא מצוי בניגוד עניינים, נוכח הקשר האישי עמה באותה תקופה, שנת 2015.
440. אמנם הוא עצמו לא קיבל את ההחלטה, ואולם כאמור, בהתאם לפסיקה אין צורך להצביע על מעשה הכרוך באופן ישיר במילוי תפקידו הרשמי של עובד הציבור, ודי בכך שהעבירה התאפשרה בשל כך שעובד הציבור מחזיק במשרה ציבורית וניצל את סמכותו או את קשריו כמו גם את כוח ההשפעה שבידו (ע"פ 6916/06 בעניין אטיאס).
441. לצד זאת, בשים לב לתוכן ההחלטה, העובדה כי מדובר בהחלטה שהנאשם נתן רבות מאוד כמותה, כמו גם העובדה כי היא עברה ביקורת של רונית, תוצאותיה, ומכלול הנסיבות, איני סבור כי מדובר בפעולה שנעשתה בניגוד עניינים בעצמה כזו שיש לראות בה "גוון מיוחד" או "פן מחמיר" שעולה כדי עבירה פלילית.
אני מזכה אפוא את הנאשם מעבירה של מרמה והפרת אמונים שיוחסה לו באישום זה.
האישום הרביעי
442. באשר לאישום הרביעי נטען, כי הנאשם אישר את כניסת דודתה של אס' לישראל לאחר שהסתפק בראיון טלפוני עם אס' בלבד, ותוך מתן פטור מהפקדת ערובה, בניגוד לנהלים וללא אימות מסמכים רלוונטיים. כמו כן נטען, כי הנאשם פעל מול שמחה, פקידת לשכת רשות ההגירה בעכו, על מנת שתקבל את אס' ללא תור ותיתן לה את השירות הנדרש – עדכון גירושיה במרשם. בהמשך, נכנס הנאשם למאגרי המידע ברשות על מנת לבדוק האם דבר הגירושין אכן עודכן במאגרי המידע. זאת עשה בהיותו מצוי בניגוד עניינים בשל קשריו עם אס'.
443. באשר לאישור כניסת דודתה של אס' לישראל, הרי שבשלב בו אישר הנאשם את הבקשה טרם היו בינו לבין אס' קשרים אישיים. אלו נוצרו כמפורט לעיל (בפסקה 345), רק לאחר מכן. לכן, הפעולות שנקט בעניינה לא נעשו בניגוד עניינים, וכאמור, בכל הנוגע להסתפקות בראיון טלפוני, כמו גם באי חיוב בערובה, לא ניתן לומר כי הדבר נעשה בסטייה מן השורה, כשכאמור, העובדים העידו כך נעשה כדבר שבשגרה.
444. באשר להתערבותו של הנאשם בעניינה של אס' מול שמחה, במועד בו כבר נוצרו בינו לבין אס' קשרים אישיים קרובים ואינטימיים, הרי שמבלי להקל ראש בחומרת פעולות אלו, של כניסה למאגרי מידע שלא במסגרת התפקיד ופעולה למתן שירות שלא במועדים הרגילים, ברי כי אין מדובר במעשה אשר יש בו לפגוע, בנסיבות העניין, פגיעה משמעותית באחד הערכים המוגנים על ידי עבירה זו של הפרת אמונים, ואין מדובר במעשה של הפרת אמונים הבא בגדרי העבירה הפלילית.
אני מזכה את הנאשם מהעבירה של מרמה והפרת אמונים שיוחסה לו באישום זה.
האישום השישי
445. באשר לאישום השישי נטען, כי הנאשם פעל בניגוד לנוהל בעניינו של ש', בעלה של אב', לקיצור תקופת ההתאזרחות. בהמשך הוא פעל לשנות פרטים בתעודת המעבר של ש' ולרשום כי הוא בעל אזרחות אתיופית על מנת לאפשר את יציאתו לאתיופיה. הנאשם גם נכנס למאגרי הרשות בניגוד לנהלים על מנת לבדוק עניינים הקשורים לאב' ולסייע בידה. כל זאת עשה בהיותו במצוי בניגוד עניינים בשל קשריו עם אב'.
446. כפי שעלה מהעדויות הקשר של הנאשם עם אב', באותה תקופה לא היה קשר קרוב בין השניים. הם אמנם שוחחו שיחות מועטות בחודש פברואר 2016 בשפה בוטה, אך לפי עדותה של אב', זו הייתה שפתה עם רבים. המבחן בכל הנוגע לעבירה של הפרת אמונים בשל ניגוד עניינים הוא, האם יש בקשרי החברות כדי לבסס חשד סביר שבעל התפקיד יכרוך שיקולים אישיים שעשויים להשפיע על שיקול דעתו. במקרה זה, לא ניתן לומר כי מדובר היה ביחסים קרובים מעבר להיכרות כללית שהייתה לנאשם עם רבים מבני העדה האתיופית, שבשל היכרות זו נועצו בו כאמור רבים מעובדי הלשכות והמטות. גם אם הייתי סבור שלכתחילה היה על הנאשם למשוך ידיו מעיסוק בעניינה של אב' בשלב כלשהו, הרי שאין מדובר במצב של ניגוד עניינים בעוצמה מספקת לצורך הרשעתו בפלילים. מה גם, שלא הוכח כי הנאשם פעל בעניינו של ש' – דבר שכלל לא היה בתחום סמכותו והוא כלל לא יכול היה לקבל החלטה בעניינו – מעבר לבקשות לזירוז הטיפול בבקשה.
לפיכך, אני מזכה את הנאשם מעבירה של מרמה והפרת אמונים גם באישום זה.
האישום השביעי
447. באישום השביעי יוחסה לנאשם עבירה של מרמה והפרת אמונים בלבד, ולא עבירת שוחד, ולכן הוא לא נדון לעיל ואף לא פורטו נסיבותיו. לפיכך אפרט את הראיות בקשר לאישום זה עתה, כשאת המיוחס לנאשם באישום זה ותשובת הנאשם ניתן ונכון לקרוא בפסקאות 89-81 לעיל.
448. הטענה בעיקרה הייתה, כי הנאשם טיפל בענייניה של מ', בשנת 2015, תוך שהוא מנהל עמה מערכת יחסים ידידותית ואף מחזר אחריה ומשוחח עמה שיחות בעלות גוון מיני. בד בבד, הנאשם ייעץ למ' כיצד לפעול לצורך אישור כניסת אמה וכניסת אחותה לישראל והוא עצמו פעל לאישור הבקשות.
הראיות
עדותה של מ' בבית המשפט
449. בעדותה בבית המשפט ציינה מ', כי קשריה עם הנאשם היו רחבים, וכללו שיחות על זכאות ללימודים, זכויותיה בדירת עמידר, שמחת הבר המצווה של בנה ועוד. היא הבהירה כי היה ביניהם קשר ידידותי, וכי אמרותיה בחקירת המשטרה שמדובר היה בקשר 'אינטרסנטי' מצידה נבעו מהעובדה שהרקע לקשר עמו היה רצונה להביא לארץ את קרובי משפחתה (עמ' 92 לפרוטוקול). היא הבהירה כי שיחותיהם בנושאים שונים היו על בססי קשר חברי, ורבות מהן נערכו לאחר שאחותה כבר הגיעה לארץ (עמ' 97 לפרוטוקול).
450. מ' הבהירה גם, כי מחשבתה שהאישור להביא את אחותה ואמה היו תחת תחום אחריותו של הנאשם, נבעו אך ורק מסברה שלה, ושהיא לא שמעה על כך דבר מצדו של הנאשם או מצדם של מי מעובדי הרשות (עמ' 88 לפרוטוקול מיום 1.07.21).
451. היא הבהירה גם, כי הנאשם לא "הטריד" אותה מינית, אלא רק סיפר בדיחות מיניות שגרמו לה שלא לחוש בנוח. הרגשה זו בשל הבדיחות הגסות שהנאשם סיפר לה, הביאה אותה לומר במשטרה, כי הייתה רוצה שהנאשם לא יחזור לעבוד בתפקידו. היא הגדירה את שיחותיה עם הנאשם כשיחות "קלד" של שחוק, וציינה כי היא הייתה זו שיזמה את הקשר ואת הפגישות ביניהם. כך אישרה, כי הייתה אמורה להגיע למשפחתה בירושלים כשבוע לאחר שהיא ילדה, ושם תכננה להיפגש עם הנאשם בתחנה המרכזית, אך המפגש לא יצא לפועל. היא עמדה על כך שמדובר בפגישה שתוכננה שלא לקיום יחסים אינטימיים, בוודאי כאשר היה הייתה כשבוע לאחר לידה.
452. בהתייחס להודעותיה במשטרה ציינה מ', כי הגרסה שמסרה בהן ניתנה מרצונה החופשי והיא משקפת בעיקרה את האמת. היא הוסיפה כי הופעל עליה לחץ בחקירה שייתכן וגרם לה להוסיף מספר פרטים, אך על עיקר גרסתה היא עודנה עומדת כיום. לאחר מכן הוסיפה כי אין לה כל כוונה לגרום נזק לנאשם, ושהוא לא עשה דבר מלבד לעזור לה.
גרסתה של מ' בהודעתה במשטרה (ת/8 ו-ת/9)
453. מ' נחקרה בתחנת המשטרה במגדל העמק ביום 22.03.16, ופעם נוספת כשנתיים לאחר מכן ביום 1.11.18 בתחנת המשטרה בלוד.
454. בחקירתה הראשונה (ת/8) סיפרה מ' כי עלתה לארץ בשנת 2001, ובשנת 2009 התגיירה. לאחר מכן התגוררה כשלוש שנים בקנדה. בשנת 2012 חזרה לישראל, ומאז ועד היום היא מתגוררת במגדל העמק עם שני בניה.
455. אודות יחסיה עם הנאשם סיפרה כי הכירה אותו שנים קודם לכן, כשיצאה ממקלט לנשים מוכות. באותה תקופה לא הייתה לה אזרחות, והיא הייתה צריכה לאשר את שהייתה בישראל בכל שנה מחדש. מי שערך לה את הריאיון באותה עת, היה הנאשם. היא סיפרה כי בחלוף תקופה מגיורה, היא פגשה את הנאשם באקראי בשוק מחנה יהודה, וסיפרה לו על כך שהתגיירה. הנאשם לא זכר אותה. המפגש השלישי ביניהם אירע כשביקשה לאשר את כניסת אחותה א', בסוף שנת 2015, על מנת שתהא לה לעזר לאחר לידה קשה שעברה. אז הבינה כי הנאשם עוסק בעניינים אלו ויצרה עמו קשר בכדי לבקש עזרה. הנאשם השיב לה כי הדבר אינו בסמכותו מאחר והיא שייכת ללשכת צפון, והפנה אותה להגיש את המסמכים ללשכה בעפולה, כשהוא מדריך אותה כיצד לנסח את הבקשה. בשלב זה, ולקראת הגעתה של אחותה, התהדקו יחסיה עם הנאשם, והם החלו לדבר יום יום. כשהגיעה אחותה לארץ, גילתה האחות שגם היא בהריון והיא עברה הפלה. אז, שוחח עמה הנאשם וניחם אותה. מאחר ולקח לא' זמן להתאושש, והיא לא הספיקה בביקורה בארץ לראות את המקומות הקדושים לנוצרים שרצתה לראות, ביקשה עבורה מ' הארכה שהות למספר שבועות. היא הבהירה, כי הנאשם לא סייע בידה ואך הסביר לה מה עליה לעשות כדי שיטפלו בבקשתה, ושללה את הטענה שהנאשם ביקש ממנה תמורה עבור עזרתו. היא גם הכחישה קשר רומנטי עם הנאשם, וציינה כי לא חשה מכיוונו כל דבר רומנטי או מיני כלפיה.
456. בשלב זה, הושמעה למ' שיחה שלה עם הנאשם, ממנה עולה כי הוא בא לבקר אותה ואת אחותה לאחר הלידה (שיחה מס' 1582 מיום 22.02.16 - ת/138). היא הסבירה כי הנאשם היה צריך להגיע לברית של בנה אך הדבר לא עלה בידו, ולכן הוא הגיע יום לאחר מכן והביא עמו מתנות לתינוק.
457. בהתייחס לשיחה אחרת בה שאל אותה הנאשם מתי הוא יקבל תשלום על ה''סידור'', וכיצד היא תפצה אותו (שיחה מס' 2331 מיום 2.03.16 - ת/119), ציינה מ' כי היו ביניהם שיחות שהנאשם "זרק" משפטים כגון אלו, אך היא התעלמה מהם. אשר לשאלה מתי תשלם לו על "הסידור", היא הסבירה שהנאשם התכוון לסיוע שלו לארגן בר המצווה לבנה. לדבריה, היו ביניהם גם שיחות שנעשה במהלכן שימוש בביטויים גסים מצד הנאשם, שלא היו ערבים לאזנה, והיא התעלמה מדבריו. גם אחותה אמרה לה כי לאחר שתשוב לאתיופיה היא תנתק את קשריה עם הנאשם, ועל כן מוטב שתתעלם מהערותיו.
458. מ' השיבה בחיוב לשאלה אם הרגישה שבמידה ותפסיק את השיחות עם הנאשם, יוביל הדבר להפסקת הסיוע בהבאת אחותה מאתיופיה. היא ציינה כי "עד קבלת הויזה של אחותי פחדתי שאם אני לא אזרום בשיחות אתו הוא יוכל להשפיע, ואחרי שאחותי הגיעה לארץ פשוט לא הפסקתי אותו" (שורה 135). לצד זאת, היא שללה כי היה כל מגע מיני ביניהם. היא סיפרה גם כי הזמינה אליה את הנאשם לקפה כשאחותה כבר הייתה בארץ, ושללה כי הוא הציע לה לשכור חדר במלון. בהמשך שבה וציינה כי לא סיפרה פרטים אלו בהתחלת החקירה בשל חששה לסבך את הנאשם, שכן הדבר היה נראה כאילו הוא ניצל את המעמד שלו כנגדה. ואולם, לצד כל זאת, היא הדגישה כי הנאשם לא אמר לה מעולם שהדבר מצוי תחת סמכותו, אלא שכך הבינה בעצמה בלשכה בעפולה וממכר עמו שוחחה.
459. בחקירתה בלוד (ת/9) חזרה מ' על הרקע להיכרותה עם הנאשם, אך בשינוי גרסה בנוגע לחלק מהשנים. היא ציינה כי הייתה בקשר עם הנאשם בשנת 2008 כשביקשה את עזרתו בהבאת אמה לישראל. באותה תקופה היא שוחחה רבות עם הנאשם וציינה כי היא בטוחה שהנאשם סייע בהארכת האשרה של אמה. היא הוסיפה "אני הרגשתי שהוא היה הערב שלי במשרד הפנים אני שיתפתי אותו" (שורה 24).
460. אודות תוכן שיחותיה עם הנאשם, היא שבה על גרסתה כי השיחות לא היו נעימות לה, שכן הנאשם הרבה לספר בדיחות בעלות אופי מיני, אך כיוון שהייתה זקוקה לעזרת הנאשם, היא נתנה לזה "לזרום" (שורה 31).
גרסת הנאשם
461. הנאשם סיפר, כי מ' הגישה בקשה לאשרת כניסה עבור אמה בשנת 2008. הוא לא זכר לומר בוודאות כי הוא היה זה שטיפל בבקשה, אך אישר כי ייתכן וכך היה. בהמשך התחדש הקשר ביניהם בשנת 2013, לאחר שמ' חזרה לישראל והתקשרה אליו. הם ניהלו מספר שיחות אודות בני משפחתה, ומאז הם שמרו על קשר, כשמ' הייתה מתקשרת אליו מדי פעם. בתחילת שנת 2015, מ' ביקשה לפגוש אותו. היא הציעה לו להיפגש בביתה, והוא סרב. בהמשך, באחד הימים שהוא נסע לצפון הוא קבע אתה בבית קפה ביקנעם. בפגישה היא שיתפה אותו בענייניה האישיים ושאלה בעצתו. מאז נוצר ביניהם קשר חזק והם ראו עצמם כידידים. באותה עת, מ' הייתה בהריון והיא התייעצה איתו גם בעניין זה. הוא ייעץ לה שלא להפיל ולהמשיך את ההיריון.
462. בהמשך, היא ביקשה לאשר לאחותה להיכנס לישראל לתמוך בה בעת לידתה. היא הגישה בקשה בלשכה, הלשכה התייעצה עמו ובעקבות זאת אישרו את כניסת האחות. לדבריו, הוא לא חשב שמדובר בקשר שפוסל אותו מלטפל בעניינה. הנאשם הוסיף, כי בזמן שהותה של האחות בישראל, התברר כי גם האחות בהיריון, אך בהמשך היא הפילה את עוברה. נוצר צורך רפואי להאריך את שהותה בישראל, והוגשה על ידי מ' ואחותה בקשה ללשכה בעניין זה. הלשכה התייעצה אתו טלפונית, והוא סבר כי בנסיבות שנוצרו והצורך הרפואי ניתן להאריך את האשרה.
463. כשנתבקש בחקירתו הנגדית להתייחס לכך שאמר למ', שעה שהיה בדרכו אליה ימים ספורים לאחר שאישר את המשך שהותה של אחותה בארץ וזו מסרה לו את מספר דירתה, כי זה מספר הפעמים שהם "יעשו את זה", הוא ציין כי אינו זוכר שאמר דברים אלו. כשנתבקש להתייחס לשיחות לאחר ביקורו הנזכר, בהן אמר לה שעליה לפצות אותו (שיחה מס' 2331 מיום 2.03.16 – ת/119) השיב כי מדובר היה ב"שיחות סתם".
דיון והכרעה
464. כאמור, הטענה באישום זה הייתה כי הנאשם טיפל בענייניה של מ', בשנת 2015, תוך שהוא מנהל עמה מערכת יחסים ידידותית ואף מחזר אחריה ומשוחח עמה שיחות בעלות גוון מיני. בד בבד, הנאשם ייעץ למ' כיצד לפעול לצורך אישור כניסת אמה וכניסת אחותה לישראל והוא עצמו פעל לאישור הבקשות.
465. אכן, מצב דברים זה בו הנאשם היה בקשר ידידותי עם מ' ובמסגרת זו ייעץ לה כיצד לנסח את בקשותיה לרשות, ולאחר מכן הוא עצמו החליט באותן בקשות, אינו תקין. ברי, כי הנאשם היה צריך להימנע מלדון בבקשות אלו. אך גם בעניין זה, איני סבור כי מדובר במעשים ש"ברף המחמיר" הבאים בגדרי העבירה הפלילית, נוכח תוכן ההחלטה, העובדה כי מדובר בהחלטה שהנאשם נתן רבות מאוד כמותה, תוצאותיה, ומכלול הנסיבות.
אני מזכה אפוא, את הנאשם מעבירה של מרמה והפרת אמונים שיוחסה לו באישום זה.
"תזת הצבירה"
466. הנה כן בארבעת האישומים הנזכרים (הראשון, הרביעי, השישי והשביעי) הנאשם פעל שלא כדין ותוך ניגוד עניינים. בכולם הגעתי למסקנה כי אין מדובר במעשים הבאים בגדרי העבירה הפלילית. המאשימה טענה בסיכומיה כי גם אם בית המשפט לא ירשיע את הנאשם בגין כל אחד מהמעשים המיוחסים לו באישומים האמורים, הרי שיש בצבירת המעשים כדי להוות עבירה של הפרת אמונים.
467. בעניין זה נסמכה המאשימה על פסק הדין בעניין שחם (דנ"פ 8227/21 שחם נ' מדינת ישראל (16.01.22)) שם נקבע כי "ביצוע חוזר ונמשך של מעשה פסול, גם אם בביצועו הבודד אין משום עבירה, יכול לגבש פן מחמיר נוסף שיהיה בו כדי לקיים את יסודותיה של עבירת הפרת האמונים". תזת הצבירה מבוססת על הרעיון שעצם הישנותו של המעשה שוב ושוב מהווה פן מחמיר נוסף, שכן החזרה על הפעולות האסורות וביצוען לאורך זמן הן אלו שמביאות לפגיעה מהותית בערכים המוגנים על ידי העבירה (רע"פ 6477/20 בעניין שחם). שלושת מבחני העזר לעניין זה הם: מבחן חומרת המעשה הבודד, מבחן כמות המעשים הפסולים שבוצעו, ומבחן פריסת המעשים בזמן.
468. איני רואה צורך להידרש לטענת ב"כ הנאשם, כי ככל שהמאשימה ביקשה לייחס לנאשם עבירה של הפרת אמונים על יסוד הצטברות מעשים שונים בהתאם ל"תזת הצבירה" היה עליה לציין זאת במפורש בכתב האישום כדי שהנאשם יוכל להתגונן כראוי, ולא אך להעלות זאת בשולי הסיכומים, שכן אני סבור כי במקרה זה גם הצטברות המעשים אינה מקימה את העבירה האמורה.
469. כאמור, המאשימה הסתמכה בעניין זה על פסק הדין בעניין שחם. באותו עניין מדובר היה בשמונה פרשות, שבשש מתוכן נטען כי הנאשם טיפל מתוקף תפקידו בבקשות שונות של שוטרות שהיו כפופות אליו, במישרין או בעקיפין, בקשות הנוגעות למעבר ליחידה אחרת, איוש תפקידים ויציאות ללימודים ומימונם. זאת עשה חרף ניגוד עניינים מובהק בו היה מצוי בשים לב לכך כי הוא ניהל עם אותן שוטרות קשרים אינטימיים.
470. ראשית יצוין, כי בצדק נטען, שדווקא אותה פרשייה מלמדת כי חרף ניגוד העניינים החמור באותו מקרה, לא היה בכל אחד מהמקרים לבדו כדי להרשיע בעבירה של הפרת אמונים, והרשעת הנאשם באותו עניין הייתה אך בשל הצטברות המעשים.
471. שנית. באשר להצטברות הנטענת, הרי שגם על מנת לקבוע כי צבר מעשים עולה כדי ה"פן המחמיר" הנדרש לשם הרשעה בעבירה של הפרת אמונים, יש לבחון ולהעריך את עצמת הפגיעה בערכים המוגנים. במקרה זה, הנאשם אמנם היה מצוי בניגוד עניינים בארבעת האישומים הנזכרים (ושמא אף בכל השבעה), אך למצער בחלק מהמקרים עצמת ניגוד העניינים הייתה חלשה. בנוסף, כאמור, מעדויות עובדי הרשות לא עלה כי פעילותו של הנאשם הייתה תוך כדי סטייה מהשורה ומהאופן בו התנהלו עובדי הלשכה בדרך כלל. גם באותם מקרים בהם אפשר שהייתה סטייה כלשהי, מדובר בסטייה שמשמעותה שולית מבחינת היקף השפעתה על הציבור. מדובר במספר אירועים זניח ביחס להחלטות רבות, רבות מאוד, שהנאשם קיבל במהלך שנות פעילותו ברשות. ולא הוכח, כי החלטות במקרים אחרים התקבלו באופן אחר ועל בסיס מסד עובדתי שונה. בשל כך, איני סבור כי יש מקום להרשעת הנאשם על יסוד "תזת הצבירה".
מכאן לדיון בעבירה של קבלת דבר במרמה שיוחסה לנאשם באישום השלישי.
קבלת דבר במרמה (אישום שלישי)
472. באישום השלישי נטען כי במסגרת הפעולות שנקט הנאשם עבור ו', הוא טען בפני טדי, עובד הקונסוליה באדיס אבבה, כי לאחר התייעצות עם פנינה, הוחלט להנפיק לבני משפחתה של ו' אשרות, ללא צורך בהצגת תעודות מקוריות, כפי שנקבע על ידי פנינה בתחילה. נטען, כי מצג זה לא היה נכון, ובכך פעל הנאשם לקבל דבר במרמה.
473. אכן, ביטול ההתניה לא זכה לתיעוד כלשהו, לא במערכת אביב ולא בכל מקום אחר. הנאשם אך שלח הודעת דוא"ל לטדי מבלי לתעד זאת במקום כלשהו. שליחת הודעת דוא"ל זו גם לא נזכרה על ידי הנאשם בחקירותיו במשטרה, עד אשר החוקרים הטיחו את דבר קיומה של ההודעה בפניו. עלה גם, כי הנאשם כלל לא עיין בתיק ולא ראה מעולם את התעודות המקוריות. טענתו, כי התעודות המקוריות היו בתיק, נטענו בעלמא, מתוך סברה כי לא היו מאשרים את הבקשה מלכתחילה ללא הצגת תעודות מקוריות. גם טענותיו של הנאשם כי עובר להסרת ההתניה הוא ביצע בדיקות נדרשות, נטענו לראשונה בבית המשפט (עמ' 392 לפרוטוקול מיום 23.01.22 ואילך), ולא זכו לתיעוד כלשהו.
474. ואולם, בניגוד לטענת פנינה בעדותה בבית המשפט, כמו גם בהודעותיה במשטרה (ת/39 ו-ת/40), עיון בשיחת הטלפון בין הנאשם ופנינה בזמן אמת, מלמד אחרת.
475. כאמור, לאחר שבני המשפחה המוזמנים הגיעו לקונסוליה באדיס אבבה ולא קיבלו אשרה בהעדר תעודות מקוריות, הגיעו בני המשפחה המזמינים, ביום 16.02.16, ללשכה אל פנינה. אז, התקשרה פנינה אל הנאשם (שיחה מס' 902 – ת/165), וסיפרה לו כי המזמינים נמצאים אצלה בלשכה, והיא שאלה אותו מה לעשות. המשך הדברים הוא כדלהלן:
נאשם: התקשרתי לטדי.
פנינה: כן.
...
נאשם: הוא אמר לי תתייעץ עם הא... תכתוב לי שאם אני אאשר לו שניתן לאשר כי
המשפחה מוכרת בעיר בהתייעצות איתך הוא מוכן לתת להם.
פנינה: אין לי בעייה. אני אשרתי את זה. מה הוא עוד צריך להתייעץ אז שיאשר להם.
נאשם: אז תשלחי לי את זה, את הזה שלהם ואני אאשר... אני אשלח לו.
פנינה: את האשרות כניסה, את הצילום?
נאשם: כן, תשלחי לי.
פנינה: בסדר.
ובהמשך השיחה:
פנינה: יופי, אז תגיד לו שיטפל בזה הם פה הביאו את התעודות כל מה שהם כתבו
ו....
נאשם: הא – או קיי.
פנינה: טוב.
נאשם: תודה רבה.
פנינה: בקשה, אז הם לא צריכים לשלוח כלום לקונסוליה. נכון? אתה תדבר עם
טדי?
נאשם: אני דברתי איתו.
פנינה: אוקי, אז תגיד לו שדברת איתי ואם יש לו בעייה, שיתקשר אלי או שישלח לי
אימייל.
מכאן ברור, כי הדבר נעשה על דעתה של פנינה, ולא הייתה כל מרמה בהצגת הדברים בפני טדי.
אני מזכה אפוא את הנאשם מהעבירה של קבלת דבר במרמה שיוחסה לו בכתב האישום.
מכאן לדיון באישום השמיני.
האישום השמיני
476. באישום זה נטען כי הנאשם עבר עבירה של פגיעה בפרטיות, בשל כך, שהוא נכנס למאגרי המידע של הרשות, על מנת לדלות פרטים אישיים של בת זוגו לשעבר של חברו אבבה, לפי בקשתו. הנאשם שלח לאבבה את כתובתה של בת הזוג כפי שהופיעה במאגר המידע.
477. הנאשם לא כפר בעובדות אלו, ואף טען כי טעה במעשהו זה, אך טען כי מידע אודות טלפון או כתובת אינו נופל בגדרי "ענייניו הפרטיים" של אדם כהגדרתם בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות. כן טען לאפלייתו אל מול חברו השוטר אבבה שתר בעצמו אחר פרטיה של בת הזוג במערכת "שירת הסירנה" של המשטרה, ולא הועמד לדין ועניינו הסתיים בשיחת נזיפה בלבד.
478. סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות קובע:
לא יגלה אדם מידע שהגיע אליו בתוקף תפקידו כעובד, כמנהל או כמחזיק של מאגר מידע, אלא לצורך ביצוע עבודתו או לביצוע חוק זה או על פי צו בית משפט בקשר להליך משפטי; אם הוגשה הבקשה לפני תחילת ההליך תידון הבקשה בבית משפט השלום. המפר הוראות סעיף זה, דינו – מאסר 5 שנים.
סעיף 2 לאותו חוק קובע כי פגיעה בפרטיות היא גם:
(7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם;
...
(9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;
479. במקרה זה מדובר במאגר מידע הכולל פרטים שונים, ולא יכולה להיות מחלוקת כי הנאשם עשה בו שימוש בניגוד לדין.
480. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט אליקים רובינשטיין בעש"מ 7797/07 בעניין מימון:
"מאגר מידע, כל מאגר מידע, הוא תחום רגיש, שההגנה על פרטיותם של הנכללים בו נחקקה בסעיף 7 לחוק הגנת הפרטיות, הכולל מגבלות שונות בכגון דא.... במובן הנורמטיבי, הציפיות מעובד בגדרי עבודתו – בכלל ובהקשר דנא – הן כי יעשה אותה כמשרת הציבור, בלא עירוב של מניעים אחרים...
תקופתנו מתאפיינת – ואין צורך בחוש נבואי כדי להניח כי דבר זה יגבר – בריבוי לא שערוהו אבותינו של מאגרי מידע, הכוללים פרטים מרובים ובהם מידע אישי, לעתים רגיש, על בני אדם במספרים גדולים. הדבר עשוי להתבטא בבתי החולים ובמרפאות, במשטרה ובשירותי הבטחון, במינהל האוכלוסין, בשלטונות המס, בבתי המשפט ובבתי הדין, בבנקים ובחברות הביטוח, ועוד ועוד. בידי עובדים רבים ניתנו מפתחות למאגרים, סיסמאות כניסה, "כרטיסים חכמים" והם הפכו שותפים לפרטים שונים, מהם אינטימיים, של הזולת. חיוני שיוקפד תדיר שלא לערב בהקשרים אלה בין צרכי העבודה לבין אינטרס אישי, כדי שלא יתקיים "איש הישר בעיניו יעשה" (שופטים כ"א, כ"ה). נאמנות עובד הציבור מתבטאת לא רק בהגבלות חוק הגנת הפרטיות, אלא אף בנורמות המשפט הציבורי. עובד הציבור שבידו מפתח למאגרים מוזהר איפוא בדין אזהרה חמורה שלא לחרוג מכללי השימוש בהם, כעולה מן הסעיפים הרלבנטיים בחוק הגנת הפרטיות..."
481. באשר לטענה האכיפה הבררנית יצוין כי נהיר שאין לגזור גזירה שווה בין הנאשם למהרט. ייתכן בהחלט כי לו העבירה היחידה שהייתה מיוחסת לנאשם הייתה העבירה שבאישום זה, היה עניינו מסתיים כפי שהסתיים עניינו של מהרט. דא עקא, כי כלפי הנאשם עמדה תשתית ראייתית רחבה הרבה יותר, הנוגעת למעשים שעשה במסגרת תפקידו כעבוד ציבור, ואשר על פיה, הוא גם הורשע כאמור בעבירות חמורות של שוחד, ואף עלה כי הוא פעל בניגוד עניינים אף שאלו לא עלו לכדי הרשעה פלילית.
אשר על כן, אני מרשיע אפוא את הנאשם בעבירה של פגיעה בפרטיות שיוחסה לו באישום השמיני.
סיכום
סופו של יום אני מרשיע את הנאשם בעבירות שוחד שיוחסו לו באישומים השני, השלישי והחמישי. כמו כן אני מרשיע אותו בעבירה של פגיעה בפרטיות שיוחסה לו באישום השמיני.
לצד זאת, אני מזכה אותו מעבירות השוחד שיוחסו לו באישום הראשון, מעבירת שוחד נוספת שיוחסה לו באישום השני, ומעבירות השוחד שיוחסו לו באישומים הרביעי והשישי.
אני גם מזכה אותו מכלל עבירות המרמה והפרת האמונים שיוחסו לו בכתב האישום.
ניתנה היום, כ"ג חשוון תשפ"ג, 17 נובמבר 2022, במעמד המתייצבים.