6. דיון והכרעה
על החופש לצוות ניתן ללמוד מסעיפים 2 ו-27 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") ומחופש זה נגזרת החובה למלא אחר הציווי.
יפים לעניין זה דברי כב' השופט חיים כהן בע"א 869/75 בריל נ' היועמ"ש, פ"ד לב(1) 98, 102, כדלקמן: " 'קו היסוד' של המחוקק בדיני צוואות אינו אלא מצווה לקיים דברי המת".
קו יסוד זה מעוגן כיום בסעיפים 1, 2 ו-3 חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כחלק מזכות הקניין של האדם וכזכותו לכבוד בחייו ובמותו.
היטיב לבטא עניין זה כב' השופט יעקב מלץ, בע"א 724/87 כלפה (גולד) נ' גולד, פ"ד מח (1) 22, 28-29 כדלקמן:
"כל מאבק סביב צוואתו של אדם מעלה בצידו את שאלת 'כבוד המת', השלוב בעיקרון הכללי של 'כבוד האדם', אשר היה לעקרון-על במשפטנו עם קבלת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בפסיקת בית המשפט זה לכל אורכה, לפני קבלת חוק היסוד ולאחריה, שזורה כחוט השני העמדה, שלפיה בכל הנוגע לצוואות מוענקת חשיבות מיוחדת לרצונו של הנפטר. זאת על פי הכלל הגדול הנקוט בידינו כי 'מצווה לקיים דברי המת' ".
7. בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי על היושב בדין להימנע ככל האפשר מלפגוע בחופש הציווי תוך שמירה על האיזון העדין שבין כבוד המת לבין כבודתם של החיים. על האיזון האמור יש לשמור מקום בו מתקיים מאבק בין המבקשים לקיים את דברי המת כפי שבוטאו בצוואתו, לבין אלה המתנגדים לקיומה של הצוואה בנימוק כי איננה משקפת את רצונו האמיתי של המת (דברי כב' השופט מלץ, שם בעמ' 28-29).
8. השאלות שבמחלוקת
א. האם המסמך שכותרתו 'זיכרון דברים' מיום 15/04/2019 ונחתם על ידי המשיב 2 והעד ד.א (להלן: "ד") הוא צוואת שכיב מרע.
ב. ככל שאקבע כי אין מדובר בצוואה, האם המשיבה 4 הינה בת זוגו וידועה בציבור של המנוח בהתאם להוראות סעיף 55 לחוק הירושה.
ג. ביחס לתביעה הכספית שמספרה 3367-09-20 אדרש לאחר הכרעה בסוגיות לעיל.
ד. בסיכומיהם טענו המשיבים 2-3 כי סוגיה נוספת שעל בית משפט לדון בה, הינה יצירת מנגנון שיבטיח כי כספי המנוח ישמשו את בנו ר' (להלן: "המשיב 1" ו/או "ר"). אף לכך אדרש בתום ההכרעה בהליכים שבפניי.
9. האם המסמך שכותרתו 'זכרון דברים' הוא צוואת שכיב מרע?
כאמור לעיל, לטענת המתנגד לקיום צו הירושה, המשיב 3, אחיו הבכור של המנוח, המנוח ערך צוואה בעל פה.
בתגובתו לבקשה לקיום צו ירושה שהוגשה לרשם הירושות, טען כי ביום 14/04/2019 בעת ששהה המנוח בבית חולים ברזילי, עקב תאונת דרכים קשה, חש כי חייו ספורים, ציווה את כל רכושו ונכסיו בצוואה בעל פה בפני שני עדים, האחד, אח נוסף של המנוח והשני, חברו הטוב ד'.
העדים רשמו את דברי המנוח בזיכרון דברים אך לאור חג הפסח והמצב הביטחוני שהיה ערב פטירתו, היא לא הופקדה.
הצוואה עומדת בהוראות החוק על אף שלא הופקדה והיא רצון המנוח חרף הפגמים שנפלו בה.
מפאת חשיבותו אצטט זיכרון הדברים:
"אתמול יום ראשון 14/04/20219 ביקרנו את המנוח, בביה"ח ברזילי באשקלון שם אושפז עקב תאונת דרכים ומצבו היה רע מאוד. המנוח בכה, היה נסער מאד ולא הפסיק להגיד לנו שהוא מרגיש רע וחושש לחייו ומרגיש שעומד לסיימם, וגם ציין שזו הפעם השלישית שהוא מעורב בתאונת דרכים והוא מרגיש שהפעם לא יצא מזה. המנוח לא הפסיק לבכות ואמר שאין מי שיירש אותו, והוא חושש מהעובדה שימות אז בנו, ר' יירש אותו ובשל העובדה הרפואית גרושתו בהיותה אפוטרופסית עליו תיקח את כל רכושו, הוא חזר ואמר יותר מפעם אחת שהוא מרגיש שסופו קרב והוא עומד למות ולפני שהוא נפרד הוא ביקש מאיתנו להיות עדים לצוואה שלו תוך שהוא מדגיש שאינו רוצה שאמו של המשיב 1 (גרושתו- הערה שלי- ע.ג) תירש אותו בפועל ולכן הוא מבקש לעשות צוואה בפנינו ולפיה מי שיירש אותו זה אחיו הבכור, המשיב 3 שידע לדאוג...במחסורו של ר' כל ימי חייו מבלי שגרושתו תקבל שקל, המנוח ציווה שהמשיב 3 ידאג לידועה בציבור, המשיבה 4, מה שמגיע לה ולבנה. המנוח אמר יותר מפעם אחת שלאור הנתק הארוך עם בתו, המתבקשת, הוא אינו מעונין שהיא תירש אותו.
המנוח פרט בפנינו את רכושו שהוא מצווה להוריש לאחיו, המשיב 3, שכולל דירה במרינה באשקלון, הון בבנק הפועלים, פוליסת מנהלים במנורה ופוליסת חיסכון בהכשרה.
המנוח אמר לנו שזה רצונו והוא מבקש מאיתנו להיות עדים לצוואה".
הוראות סעיף 23 לחוק הירושה קובעות ביחס לצוואה בעל פה כי:
(א) שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל פה בפני שני עדים השומעים לשונו.
(ב) דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזכרון דברים שייחתם בפני שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לענייני ירושה; רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם".
10. שכיב מרע
המונח 'שכיב מרע' נלקח מהמשפט העברי ובע"א 252/70 הפנה כבוד השופט לנדוי לכך שמצבו של המנוח הוגדר בשולחן ערוך, חו"מ, סימן ר"מ, סעיף ח שם נקבע כי שכיב מרע הוא:
"חולה שתשש כח כל הגוף וכשל כוחו מחמת החולי עד שאינו יכול להלך על רגליו בשוק והרי הוא נופל על המיטה"
11. בפסיקה נקבע כי מונח זה מתייחס למצבו האובייקטיבי של האדם. ראו לעניין זה, ע"א 631/88 חנה קהא נ' שלום לוי, פ"ד מד (3)324 , 327 שם חזר בית המשפט על עמדת השופט לנדוי וקבע כי "קיומו של מצב של שכיב מרע הינו אובייקטיבי ומתמקד במצבו הגופני". על עמדה זו אף חזר כבוד השופט שוחט בספרו פגמים בצוואות, מהדורה שלישית מורחבת ומעודכנת, התשע"ו- 2016, עמוד 123 (להלן: פגמים בצוואות). דהיינו, מערכת הנסיבות צריכה להיות כזו שמסגרתה יוכל המנוח באורח סביר לאמץ את הדעה, כי הוא עומד אל פני המוות.
12. בסיכומיהם טענו המשיבים 2-3 כי העובדה שהמנוח נפטר 18 יום לאחר צאתו מבית החולים, יש בה בכדי לבסס אובייקטיבית שהמנוח היה 'שכיב מרע'
13. אין בידי לקבל הטענה. עיון במסמכים הרפואי במועד אשפוזו שכותרתו 'סיכום אישפוז' מלמד. כי המנוח הגיע לבית החולים לאחר שבזמן נהיגה חש סחרחורת וחולשה כללית, התעלף, איבד הכרה ועבר תאונת דרכים. בקבלתו למחלקה ביום 14/4/2019 בשעה 12:17, נמצא במצב כללי טוב, יציב נשימתית, קולות לב סדירים ללא איוושות, בטן רכה ללא רגישות וגפיים ללא בצקות או סימני פקקת. עוד צוין בדו"ח שהמנוח מציין ששתה אלכוהול בדרך לבית החולים ולא לפני האירוע.
14. גם ביום 15/04/2019 נרשם כי מצבו הכללי של המנוח טוב ובעת שחרורו נרשם כי מדובר בהתעלפות, סי.טי ראש לא הראה ממצאים חריגים. בקבלתו לבית החולים נצפתה רמת אתנול של 139 ועוד מספר ערכים גבוהים ככל הנראה על רקע שתיה מופרזת. במהלך אשפוזו עבר בדיקות מעמיקות ובסופו של יום שוחרר למעקב רופא הקהילה והומלצה הפסקת שתיית אלכוהול וכן הפסקת עישון ועוד מספר המלצות נוספות.
15. אם כן, נרשם במסמכי האשפוז כי המנוח צלול, נמצא במצב כללי טוב, הוא שוחרר עם המלצות להמשך בירור, המלצות לשינוי אורחות חייו ומעקב רופא בקהילה. משכך, אני קובעת כי לא הונחה בפניי תשתית ראייתית ולו בדוחק לפיה בעודו שוהה בבית החולים, בעת שמצבו הרפואי טוב, יכול היה לאמץ באורח סביר את הדעה כי הוא עומד בפני המוות ואני קובעת כי לא התקיים היסוד האובייקטיבי לכך. אומנם המשיבים 2-3 מנסים לקשור את עובדת פטירתו 18 ימים לאחר שחרורו מבית החולים, אלא שאין בכך בכדי לסייע להם, שכן לא הוצגו בפניי ראיות לפיהן היה חשש כלשהו כי הוא עלול למות בקרוב כתוצאה ממצבו. במסמך הפטירה מיום 06/05/2019 בשעה 12:45 עולה כי סיבת המוות הינה דום לב ובעיות לב.
בנסיבות אלו לא הונחה כל תשתית ראייתית לפיה המנוח יכול היה לסבור באופן אובייקטיבי כי הוא נוטה למות בעת עריכת מסמך ה'זכרון דברים'.
16. מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, אל מול פני המוות
בפסיקה נקבע כי כדי שאדם יראה עצמו אל מול המוות יש צורך בקיומם של שני אלמנטים, האובייקטיבי והסובייקטיבי.
ביחס לאובייקטיבי, ציין ש. שוחט בספרו כי האלמנט האובייקטיבי נדרש ביחס לתחושתו של האדם ולא ביחס לסכנה עצמה. דהיינו המבחן הינו: "האם האדם הסביר באותן נסיבות ובאותו מצב שבו היה שרוי המצווה היה חש ומרגיש כי הוא עומד אל פני המוות" (פגמים בצוואות, עמוד 125).
דהיינו, אין צורך בתחושת מוות אמיתית אלא די בתחושתו של האדם הסביר. האם אדם אחר במצבו של המנוח ובאותן נסיבות, היה חש כי הוא עומד אל פני המוות. עוד יש לבחון את התחושה הסובייקטיבית, מה חש המנוח באותה העת, האם הרגיש שהוא עומד אל מול המוות.
בעניין הנדון, אין כל תימוכין לכך, שאדם סביר לאחר התעלפות ברכב תאונת דרכים ממנה ניצל ויצא במצב כללי טוב, רואה עצמו בפני המוות. כלומר, הגיוני לחשוב שבעת התאונה או בסמוך אליה בעודו מתעלף יכול והמנוח ראה עצמו אל מול המוות וכך גם כל אדם סביר בנסיבות אלו. אולם, לאחר שניצל מתאונת הדרכים, מצבו הכללי טוב והוא מטופל על ידי רופאים ולא צוין כי נפגע באופן משמעותי בתאונת דרכים, לא התרשמתי כי אדם סביר היה חושב עוד כי הוא עומד אל מול המוות, אלא כאדם שזה עתה ניצל ממוות.
זאת ועוד, עולות תהיות רבות ביחס למסמך זיכרון הדברים ותוקפו. מעדות העד ד' עולה כי המסמך נכתב בעת שהמנוח שהה בחדרו לאחר שאושפז במחלקה בה אושפז ביום הראשון בסביבות השעה 17:00 (עמוד 23 לפרוטוקול מיום 06/09/2022, שורות 21-26). מנגד, המשיב 1, אחיו של המנוח ועד נוסף והיוזם של זיכרון הדברים העיד כי האירוע היה במיון ולא בחדרו של המנוח. יצוין כי מעיון בדו"ח סיכום רפואי, עולה כי המנוח הגיע למחלקה בה אושפז רק בשעות 21:53 ומשכך, אין לקבלת את טענת העד ד' כי הצוואה נערכה במחלקה.
כמו כן, מדברי האח, המשיב 1, עולה כי המנוח היה שתוי בעת הגיעו לבית החולים: "מה אתה רוצה שאגיד? רוב הסיכויים שהיה שתוי..." (עמוד 30, שורה 14).
אם כן, התמונה המצטיירת בפניי היא כי המנוח היה נסער לאחר התאונה, שתוי לאחר שציין ששתה אלכוהול לאחר התאונה ולא מצאתי כל תימוכין לכך שאכן התכוון לאמירותיו ככל שאלו נאמרו בפועל.
בנוסף, אף אם הייתי מקבלת את גרסת המשיב 2 שהעיד כי למחרת ערך את זיכרון הדברים יחד עם העד בקפיטריה בשעות הבוקר בעודם מבקרים את המנוח וממתינים לו לפני שנכנסו לחדרו לאור ביקור הרופאים שהיה באותה העת, לא מצאתי כל סיבה הגיונית לפיה ככל שאכן מדובר בצוואת המנוח, הוא לא יוחתם עליה מיד לאחר עריכת המסמך.
המשיב 2 העיד כי:
"ציינת שהיית בקפיטריה, אתה כתבת וחתמתם, לאחר מכן עליתם למנוח, הצגת לו את זיכרון הדברים?
ת. לא, הוא היה אצלי בכיס. חזרתי לעבודה.
ש. יש סיבה שאתה עולה למנוח ולא אומר לו זה מה שרצית ותחתום שזה מה שאתה רוצה?
ת. אתה שואל אם יש סיבה שאני אגיד לו לחתום על הצוואה שלו? לא ראיתי סיבה . הוא היה במצב...עשינו את זה , משם יצאתי החוצה והמשכתי.
ש. הגעת אליו עוד פעם?
ת. הגעתי אליו עוד פעם פעמיים"
(עמוד 30 לפרוטוקול, שורות 17-30.
17. כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים, מצבו של המנוח היה טוב ולא צוין כי היה נסער. כמו כן, מעדות המשיב 2 התרשמתי כי לו אכן הייתה נמסרת צוואה בעל פה מצד המנוח, היה המשיב 2 ממהר להחתימו כמו שטען כי ידע בחר להעלותה על הכתב ולהכתירה בכותרת 'זיכרון דברים'. איני מוצאת כל הסבר הגיוני לכך שאדם שאינו משפטן, יבחר יום לאחר ששמע את הצוואה בעל פה כביכול, להעלות אותה על הכתב ולהכתירה כזיכרון דברים, בעודו נמצא בסמוך למנוח, בקפיטריה בעוד המנוח נמצא בחדרו בבית החולים ומיד לאחר רישום זיכרון הדברים ללכת לחדרו של המנוח ולא לספר לו על כך ולא שמעתי מפי המשיב 2 כל הסבר הגיוני לכך.
18. בנסיבות אלו וחרף עדויות העד ד והמשיב 2, איני מקבלת הטענה לפיה נערך זיכרון הדברים בבית החולים בקפיטריה, יום לאחר אמירתה, בעת אשפוזו של המנוח בבית החולים.
19. זאת ועוד, המשיב 2 העיד כי התייעץ עם בא כוחו אודות הצוואה לאחר פטירת המנוח (ראו עמוד 31, שורות 13-15. ברם, גם אז בחר שלא להפקיד זיכרון הדברים, אלא זה הוצג לראשונה בעת הגשת ההתנגדות לקיום צו הירושה ביום 17/06/2019. בעניין הנדון אין מחלוקת כי זיכרון הדברים מעולם לא הופקד אצל רשם הירושה. זיכרון הדברים צץ לראשונה בפני רשות ביום 17/06/2019, עת הוגשה התנגדות המשיב 3 לבקשה לצו ירושה שהגישה המבקשת 1. כך גם עולה מתצהירו מאותו מועד שהוגש בו ביום לרשם הירושה.
20. יודגש, למנוח היו חברים עורכי דין. העד ד' העיד כי המנוח התייעץ עם חברו הטוב, עו"ד ס' שאף העיד בהליך. לכן, תמוה בעיני כיצד ידע המשיב 2 כי עליו לערוך זיכרון דברים מייד לאחר מתן הצוואה בעל פה של המנוח, אולם בחר שלא להפקיד מיד את זיכרון הדברים אצל רשם הירושה.
21. אם כן, מכל האמור לעיל עולה כי דין הטענה לפיה המנוח ערך צוואת בעל פה להידחות. המנוח לא היה שכיב מרע, לא ראה עצמו אל מול פני המוות. זאת ועוד, המסמך שכותרתו זיכרון דברים מעורר תהיות רבות אודות נסיבות ומועד עריכתו ולא התרשמתי כי נערך בסמוך למועד שלאחר תאונת הדרכים שקרתה למנוח. המסמך שהוצג בפניי אינו עומד הן בדרישות המהותיות להכרה בצוואה בעל פה והן בדרישות הפרוצדוריאליות. אשר על כן, המסמך שכותרתו זיכרון דברים, אינו צוואה ודין הבקשה לקיום צוואת המנוח להידחות וכך הנני מורה.
22. עוד מצאתי מקום להוסיף, כי גם תוכנה של הצוואה בעל פה כביכול, תמוה עד מאד. טענת המשיבים 2-3, מתחילת ההליך, היתה כי המנוח ביקש להדיר את בתו, המבקשת, אשר התנכרה לו ובקשה למחוק אותו מחייה. ברם, טענה זו אינה מתיישבת עם העולה מההליכים שהתקיימו. המנוח אהב את בתו, עד מאד והגם שהיו להם חיכוכים לא מעטים, לא התרשמתי כי ביקש לנשל אותה.
23. תמוהה בעניין זה, עמדתו של המשיב 3 בסיכומיו, לפיהם אינו מבקש להדיר את המבקשת, בתו של המנוח. ראו לעניין זה סעיף 9 לסיכומיו, עת טען כי הוא "מכיר בזכויות הצדדים הנוגעים לירושת אחיו, ש', ר', וס" (המבקשת, המשיב 1 והמשיבה 4- הערה שלי, ע.ג). הכרה שכזו, וודאי שאינה מתיישבת עם תוכנה של הצוואה כביכול ועם טענות המשיבים 2-3 לכל אורך ההליך, עת נטען כאמור כי המנוח ביקש להדיר בתו.
בשים לב להחלטתי לעיל, איני נדרשת ליתר טענות המבקשת והמשיב 1, באשר לתוקפה של הצוואה כביכול, כלרבות מעורבות פסולה בעריכת הצוואה, שעה שממילא קבעתי כי המסמך שכותרתו 'זיכרון דברים' אינו צוואה שעה שאינו עומד בדרישות לכך הקבועות בחקיקה ובפסיקה.
24. האם המשיבה מספר 4 הייתה ידועה בציבור של המנוח?
כאמור לעיל, המשיבה 4 טענה כי היתה ידועה בציבור של המנוח שנים רבות עת החל קשר בינה לבין המנוח החל משלהי שנת 2011. קשר שכלל חיי שיתוף מלאים, הכוללים חיי אישות כבעל ואישה וניהול משק בית משותף, המורכב מחיים אינטימיים, כמו בין בעל לאשתו, המושתתים על יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות המראים כי היא והוא קשרו גורלם זה בזו, למצד ניהול משק בית משותף. לטענתה, המדובר בקשר שנמשך כשמונה שנים עת חיה לצד המנוח.
ייאמר כבר עתה, כי בגרסה זו תמכו אחיי המנוח, המשיבים 2-3) שפעלו מאחורי הקלעים להגשת התנגדותה לבקשת צו הירושה, אם באמצעות מימון שכר באי כוחה, אם באמצעות ייצוגה על ידי עורך דינם בחלק מהדיונים שהתקיימו בפניי וחברי המנוח, שהעידו על הקשר שהיה קיים בינה לבינו.
25. המסגרת הנורמטיבית
הוראות סעיף 55 לחוק הירושה קובעות לעניין ידועים בציבור כי:
"איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינן נשואים זה לזה, ומת אחד מהם ובשעת מותו אף אחד מהם לא היה נשוי לאדם אחר, רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשאר בחיים היה מקבל בירושה על פי דין אילו היו נשואים זה לזה, והוא כשאין הוראה אחרת, מפורשת או משתמעת, בצוואה שהשאיר המוריש".
26. משכך, כעולה מהסעיף לעיל, נדרשים שלושה תנאים מצטברים לצורך הכרה בבן זוג של אדם שנפטר כידוע בציבור:
קיום חיי משפחה
משק בית משותף
היעדר קשר נישואין עם אדם אחר לשני בני הזוג.
בפסיקה נקבע כי תנאי הסף של 'חיי משפחה' ו'ניהול משק בית משותף' הם תנאים מהותיים (ראו ע"א 6434/00 דנינו נ' מנע, פ"ד נו (3), 683.
בהתייחס לתנאי הראשון, קיום חיי משפחה, נקבע בפסיקה כי התנאי הראשון מורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל לאשתו המושתתים על אותו יחס של קרבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה (ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, פ"ד כד (1)עמוד 619.
אשר לתנאי השני, נקבע בפסיקה כי ניהול משק בית משותף, אינו סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, קשר מקובל בין איש ואישה הדבקים זה בזה בקשר של גורל חיים (ע"א 79/83 היועץ המשפטי לממשלה נ' שוקרן, פ"ד לט, עמודים 692-693).
עוד נקבע בפסיקה כי "המבחן שמציב סעיף 55, הוא מבחן גמיש; אין לקבוע לו כללים נוקשים, ויציקת תוכן תעשה בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה" (ראו ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, פ"ד מג (1) 431).
27. קיום חיי משפחה
בעניין הנדון, הוכח די הצורך כי בין המנוח למשיבה 4 היה קשר משמעותי רב שנים. אומנם המבקשת התכחשה כל השנים לקשר הזה ואף על רקע זה היו מחלוקות קשות בינה לבין אביה. עם זאת, מהראיות שהוצגו בפניי, על רקע התמונות והסרטונים שהוצגו, הוכח כאמור קשר רב שנים. כך גם העדים שהעידו, חברים רבים של המנוח מהעיר קריית גת, אשר העידו כי שהה רבות בביתה. העדים גם העידו כי התגוררו יחדיו בעיר קריית גת ולא בדירתו שבמרינה שבאשקלון.
28. אציין כי מקום מגורי המנוח, היה שנוי במחלוקת לאורך כל ההליך, כאשר המשיבה 4 טענה כי המנוח התגורר עמה שנים רבות ובגרסתה כאמור, תמכו המשיבים 2-3, אחיי המנוח וכן חברי המנוח הרבים שהעידו בפניי. מנגד, טענו ילדיו המנוח כי התגורר בדירתו במרינה באשקלון.
29. כראיות נוספות לתמיכה בגרסתה, לפיה המנוח התגורר עמה במהלך כל השנים הוגשו לתיק דוחו"ת איכון של רכבו. המדובר בדוחו"ת איכון של הרכב לתקופה שבין 01/01/2019 ועד ליום 12/06/2019, הגם שנטען כי מדובר בדוחות לתקופה של שנתיים.
המשיבה 4 טענה כי ניתן לראות בחניית רכבו של המנוח בקרית גת על פי דוחות האיכון כי התגורר עמה. אומר כבר עתה כי לא מצאתי מקום לקבל גרסה זו, מעדות העד ד.א עולה כי שימש כנהג בין השנים 2014-2019 למנוח, אשר סבל מבעיות שתייה. אומר כבר עתה כי לא מצאתי מקום ליתן משקל רב לעדות העד, אשר מכיר את המשיבה 4 מגיל 12, אף הגיע איתה יחד לדיון לאחר שאספה אותו מביתו ועל אף שניסה לגמד זאת, נראה כי קיים ביניהם קשר משמעותי. משכך, איני נוטה לקבל את דברי העד לפיהם הסיע את המנוח כל לילה לביתה של המשיבה 4. מנגד, מתברר כי העד היה אוסף את המנוח מביתו והרכב היה בחזקתו הבלעדית של העד.
במצב דברים זה, לא מצאתי מקום ליתן משקל רב לעובדה שרכבו של המנוח חנה בארבעת החודשים טרם פטירתו בעיר קרית גת.
זאת ועוד, מכלל ההן אתה שומע את הלאו. אין ספק כי צירוף דוחות איכון הוא פעולה חריגה שלא נעשית לעיתים רבות במסגרת תיקים מסוג זה. בעניין הנדון, הגם שנטען כי המנוח התגורר עם המשיבה 4 בעיר קריית גת מזה כשמונה שנים, וצורפו דוחו"ת איכון לתקופה של שנתיים, הרי שכאמור לעיל, בפועל צורפו דוחו"ת איכון לתקופה של ארבעה חודשים בלבד. נראה כי לו היה רכבו של המנוח שוהה בקרית גת כל ערב במהלך שמונה השנים האחרונות, הרי שהיה מצורף דו"ח איכון לכל התקופה ולא רק לתקופה בה שכן של המשיבה 4 מהעיר קרית גת, שימש כנהג של המנוח והרכב היה בחזקתו גם לאחר שהסיע המנוח.
המדובר בראיות שלו היו מונחות בפניי, סביר שהיו פועלות לרעת המשיבה 4. לא מצאתי כי היתה כל מניעה לצרף דוחות איכון לכל התקופה, שעה שהמשיבה 4 עמלה על צירוף הדוחות לארבעת החודשים דווקא ומדובר בראיות שחסרונן פועל דווקא לרעת המשיבה 4.
זאת ועוד, עיון בראיות חיצוניות שצורפו מלמד כי אכן המנוח התגורר בדירתו במרינה באשקלון. מעיון בתדפיסי האשראי של המנוח, מתברר כי למנוח היה מנוי לעיתון ידיעות אחרונות ואני מניחה כי לו היה המנוי לדירתה של המשיבה 4, הייתה מציגה זאת בפניי או מבקשת צו לגילוי המסמכים. משלא עשתה זאת, אין לי אלא להניח כי המנוי היה לדירתו באשקלון.
יתרה מזאת, מעיון בכרטיסי האשראי של המנוח, מתברר כי המנוח שילם את חשבונות דירתו בעיר אשקלון באופן קבוע לרבות תשלומי חשמל המעידים על צריכה, תשלומי ארנונה, תשלומי אינטרנט ולווין באמצעות הוראות קבע ובעיר אשקלון.
כמו כן, עיון בדו"ח סיכום אישפוז בבית חולים ברזילי מיום 18/04/2019 מלמד כי כתובתו העדכנית של המנוח היתה בעיר אשקלון. אין מחלוקת שהמנוח הגיע לבית החולים כשהוא בהכרה ובתלונה הנוכחית שנגבתה מפיו נרשם כי: "בן 54, צלול ועצמאי, ג+2, עובד כאיש מכירות , גר באשקלון לבד".
המדובר בהצהרה שנגבתה מפי המנוח על ידי גורם בלתי אמצעי בבית החולים כשלושה שבועות לפני פטירתו ושם נרשם באופן מפורש כי מתגורר לבד.
אף מבקשה שהוגשה בתיק על ידי מנהל העיזבון דאז, ביום 01/04/2020, אשר הגיע לדירת המנוח, עת ביקשה המבקשת לשכור אותה, נרשם בסעיף 7 לבקשה כי:
"ברור למבקשת כי הדירה מושכרת כשהיא מרוהטת וכאשר חפציו האישיים של המנוח נמצאים בדירה ועליה לשים את אלו במקום אחד מרוכז".
אם כן, לאחר פטירתו היו בדירתו באשקלון חפציו האישיים של המנוח.
יצוין כי המשיבים טענו כי המנוח בחר להשאיר את דירתו באשקלון כשהיא אינה מושכרת והגיע אליה לעיתים רחוקות בעודו מתגורר עם המשיבה 4 (ראו למשל עדות העד ד.א שציין כי לקח את המנוח לדירתו שבמרינה באשקלון לעיתים רחוקות בלבד, עמוד 62 לפרוטוקול, שורות 19-20). כך גם טענו העדים שהגיעו מטעם המשיבה 4. עם זאת, גרסה זו אינה מתיישבת עם טענות מנהלת העיזבון שמונתה עת ציינה במעמד הדיון מיום 06/09/20222 כי:
"נכון לעכשיו בתו של המנוח מתגוררת בנכס. הנכס נמצא במקום מאוד בעייתי, לפני שהיא נכנסה לבית חסרי בית פקדו את הנכס. במידת הצורך יהיה צורך לשים סורגים בכניסה למרפסת, כי אם זה לא יקרה אנחנו חוזרים לשגרה שיש אנשים שמתגוררים בנכס. ככל ותהיה הוצאה להתקנת סורגים לקחת זאת בחשבון. היא אמורה לצאת מהבית בחודש הבא".
על עמדה זו חזר עו"ד גבאי במעמד אותו דיון באומרו כי:
"צריך להכניס שוכר. חסרי דיור באים כשהמקום ריק."
במצב דברים זה, ברי כי לא ייתכן שבמשך שמונה שנים המנוח התגורר בקריית גת יחד עם המשיבה 4 בעוד דירתו עומדת ריקה במרינה כאשר כל הזמן נכנסים אליה פולשים.
אומנם מטעם המשיבים העידו עדים רבים שפרטו אודות הקשר בין המשיבה 4 והמנוח וטענו כי התגורר אצלה במהלך כל השנים, אלא שכל העדויות הרבות הללו של חברי ילדות של המשיבה 4 והמשיבים 2-3 אינן מתיישבות עם הראיות האובייקטיביות שהוצגו בפניי.
עוד אוסיף כי העדים לא היו אחידים באשר למשך תקופת החיים המשותפת של המנוח עם המשיבה 4. כך לדוגמא המשיב מספר3 טען כי התגוררו יחד בדירתה בקריית גת כשלוש שנים (עמוד 22, שורות 25-26). מעדות העד ד' עולה כי כבר בשנת 2013 עבר להתגורר עם המשיבה 4 (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 27-28). בתצהירה של המשיבה 4 סעיף 3 טענה כי היא והמנוח עברו להתגורר יחד כבר בשנת 2011.
אף עדויות יתר העדים הרבים מצד המשיבה 4 והמשיבים 2-3 אינן אחידות ויש בהן בכדי לדחות הגרסה באשר לחיים המשותפים של המשיבה 4 והמנוח.
אם כן, מבקשת מנהל העיזבון דאז שהוגשה לתיק, מתברר כי בניגוד לנטען על ידי המשיבה, חפציו האישיים של המנוח נותרו בדירתו בעיר אשקלון בעת פטירתו. המנוח הצהיר כשלושה שבועות טרם פטירתו כי מתגורר לבד. המנוח לא העביר כתובתו לעיר קריית גת. המנוח שילם את כל חשבונות דירתו בעיר אשקלון באמצעות הוראות קבע, לרבות תשלומים עבור כבלים ועיתון. לו היה מותיר את דירתו ריקה לילות שלמים כטענת המשיבה 4 והמשיבים 2-3 ועדיהם, הרי שפולשים היו נכנסים אליה. מכל האמור לעיל, הרי שחרף כל עדויות המשיבים 2-4, לרבות עדויות עדיהם, בחרתי להעדיף העדויות החיצוניות והבלתי תלויות, התומכות בגרסת המבקשת והמשיב 1 ולקבוע כי המנוח לא התגורר עם המשיבה 4.
התרשמתי כי המנוח והמשיבה 4 היו בני זוג, המנוח שהה אצלה לא מעט, תמך בה כספית, בילה איתה ועם בנה בזמנו הפנוי. אולם הגם שהיו בני זוג, לא התרשמתי כי התגוררו יחד באותה דירה. אומנם המשיבה 4 צרפה ראיות רבות אודות הקשר שלה עם המנוח וגם חברי המנוח העידו כי היתה בת זוגו לכל דבר וכך אכן התרשמתי. אולם מכאן ועד לקבוע מגורים משותפים הדרך ארוכה.
כאמור לעיל, המשיבה 4 בקשה להוכיח גרסתה אודות החיים המשותפים בכך שהמנוח שילם חשבונותיה. אכן, התרשמתי כי המנוח שילם חלק מחשבונות דירתה, עת שהה לא מעט בביתה. עם זאת, אין מחלוקת כי את חשבונות דירתו באשקלון שילם בהוראות קבע ואילו חשבונות דירתה ששולמו, שולמו באופן ספורדי. אומנם המשיבה צרפה דוחות מחברת החשמל מהם עולה כי שולמו תשלומים רבים לחברת החשמל מכרטיס האשראי של המנוח, אלא שלא הוכח כי שילם דווקא את חשבונות דירתה כאשר לא הובהר לאיזה מספר מונה מקושר כל תשלום. מה גם ששעה שצורף הדו"ח מחברת החשמל, מתברר כי שולמו ממנו מספר חשבונות חשמל. בנסיבות אלו, אין לי אלא להניח כי המנוח שילם חשבון דירתו וייתכן שסייע למשיבה 4 מדי פעם בתשלום חשבון דירתה, אלא שאין בכך בתדפיס התשלומים מחברת החשמל שצורף בכדי לתמוך בגרסת המשיבה 4.
זאת ועוד, גרסתה של המשיבה היא גרסה מתפתחת. בדיון הראשון שהתקיים בפניי טענה כי המנוח שילם חשבונות החשמל דרך הכרטיס אשראי (עמוד 3, שורה 20). בחקירתה הנגדית טענה כי שילם חשבון החשמל פעם או פעמיים במשך 8 שנים (עמוד 39, שורות 7-9) ואף מטעם זה, אין ליתן משקל לתדפיס חברת החשמל.
30. המשיבה 4 בקשה לתמוך גרסתה בכך שהיא והמנוח בקשו להביא ילד משותף לעולם ואף פנו לייעוץ בעניין זה. בגרסתה תמכו העדים מטעמה שציינו כי בקשו להביא ילד משותף לעולם. עם זאת, תמוהה בעיני העובדה שעל אף חשיבות המהלך והשפעתו על פני החיים המשותפים של בני הזוג, המנוח לא נכח בביקור במרפאת הפוריות מיום 30/12/2014, שם נרשם כי בן הזוג אינו נוכח (מסמך 16 לתצהירה של המשיבה 4). מה גם שצורף מסמך אחד בודד ממנו עולה כי ניסו להביא לעולם ילד במשך שנתיים, אין המשך לכך ואין בכך בכדי להעיד על רצינות המהלך. בחקירת המשיבה 4 התברר כי המנוח לא יכול היה להביא ילד לעולם בדרך טבעית, עובדה שלא צוינה במסמך, פרט לציון לפיו עבר בנישואין הפרייה.
31. אומנם העדים הרבים מטעם המשיבה 4 והמשיבים 2-3 תמכו בגרסת המשיבה 4 וציינו כי כשחיפשו את המנוח, חיפשו אותו קודם כל אצלה. מעדות המשיב 2 עולה כי המנוח אהב את בנה של המשיבה 4 כמו בן וכי היה מבקר אותו שם , הם היו יחד באירועים. גם העד ד' העיד כי המשיבה 4 טיפלה, פינקה וטיפחה את המנוח גם כשהיה בשפל ההתמכרות לאלכוהול, היא לא עזבה אותו, ליוותה אותו לא מעט לבדיקות והיתה מבקשת את עזרתו כאשר היה מקיא ומאבד הכרה (סעיפים 42-43 לתצהיר העד). עם זאת, בחקירתו, טען העד כי "בשנת 2014 הוא התגורר באשקלון והיה ישן סופי שבוע באשקלון. כל שבת הוא היה עושה אצלי לבד (עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 20-21).
32. גם העד עו"ד ס' העיד על הקשר החם והקרוב בין המנוח למשיבה 4 שהיתה זוגתו. עם זאת, ובהתאם לעדותו, הם נסעו יחד לחו"ל ללא המשיבה. העד אף העיד שפעם ב... "היינו ישובים במרפסת בבית באשקלון" (עמוד 50, שורה 16). העד ס' גם העיד שביום הולדתו הוא חגג עם המנוח את יום ההולדת. מעדות העד י.פ עולה כי גם את החגים בחר המנוח לחגוג עם הוריו ולא עם המשיבה 4.
33. כל העדים העידו על הקשר המורכב של המנוח עם בתו והגם שניסתה המבקשת לתאר קשר טוב, התרשמתי כי הקשר ביניהם היה מורכב עד מאד על רקע הקשר ההולך ומתהדק עם בת הזוג, המשיבה 4 ועל רקע שתייה מוגברת של אלכוהול מצד המנוח.
34. על אף האמור, התרשמתי כי המנוח והמשיבה 4, היו בני זוג, יצאו לחופשות יחד לרבות חופשות באילת ועוד. המשיבה 4 דאגה למנוח שהיה ככל הנראה במשבר גדול נוכח ההתמכרות לאלכוהול והקשר הבעייתי עם בתו. המנוח דאג למשיבה 4, שילם מפעם לפעם חשבונות בביתה וככל הנראה אף ביצע רכישות לבית. עם זאת, לא ניתן כאמור להתעלם מכך שהמנוח הצהיר שהתגורר בגפו, בדירתו באשקלון. בעת פטירתו דירתו היתה מלאה בחפציו האישיים ולא ניתן היה להשאיר הדירה ריקה נוכח מיקומה וחרף עדויות העדים הרבים שהובאו מצד השיבה 4. המנוח שילם חשבונות דירתו באשקלון, לא העביר כתובת מגוריו לבית המשיבה 4. במהלך תקופת הקשר הנטען בין בני הזוג, בחר המנוח לנסוע עם אשה אחרת לחו"ל, הגב' ס', שאף היא העידה בפניי.
35. עוד מצאתי מקום לציין כי את סוף השבוע שלפני פטירתו, ביכר המנוח לבלות עם בני משפחתו הגרעינית, ילדיו ועם גרושתו.
36. אם כן, הגם שמדובר בבני זוג וחרף עדויות חברי המנוח, לא התרשמתי מדובר בזוג שניהל חיי שניהלו חיי משפחה משותפים ומלאים לאורך כל השנים, אם על רקע התמכרותו של המנוח לאלכוהול ואם על רקע התנגדותה הרבה של בתו לקשר עם המשיבה 4 ואני מתרשמת שהמנוח, הגם ששמר על קשר הדוק עם המשיבה 4 והיה בן זוג שלה, התקשה לנהל עמה חיי משפחה באופן קבוע, הגם שהשתכנעתי כי בילה עמה תדיר בדירתה. יחד עם זאת, יש לזכור כי גם הוריו של המנוח ואחיו התגוררו בקרית גת וכך גם מרבית חבריו ואך טבעי שהגיע אליה בכל עת שביקר להיפגש עמם.
37. ניהול משק בית משותף
אף אם אקבע כי בני הזוג ניהלו חיי משפחה, הגם שבנסיבות הקיימות אני סבורה כי עובדה זו לא הוכחה כלל וכלל וכל שהוכח היה כי הם בני זוג התומכים זה בזה. לא התרשמתי כלל וכלל כי בני הזוג ניהלו משק בית משותף חרף ניסיונותיה הרבים של המשיבה 4 לטעון לכך.
המשיבה העידה כי היא שלמה בעצמה את שכר הדירה בדירה בה התגוררה. אומנם טענה כי החזיקה בידה כרטיס אשראי של המנוח ועשתה בו שימוש. עם זאת, הצהירה כי מעולם לא השתתפה באחזקת הדירה באשקלון. עוד הוסיפה בחקירתה כי המנוח סייע לה בתשלום חשבונות "לפי מה שהוא רצה" (עמוד 39 לפרוטוקול, שורה 13). עוד העידה המשיבה 4 כי המנוח לא שילם חשבונותיה באמצעות הוראת קבע. יוער כי דווקא עובדה זו, שהמנוח לא שילם חשבונות דירתה בהוראת קבע, בניגוד לאופן תשלום החשבונות בדירתו בעיר אשקלון, יש בה בכדי להעיד על כך שהמנוח לא ראה בזוגיות עם המשיבה 4 כניהול משק בית משותף. המנוח שילם על פי רצונו ועל פי יכולתו ולא כחלק מהתחייבות משותפת הכוללת נשיאה במחויבות לאחזקת הבית במסגרת החיים המשותפים.
זאת ועוד, למשיבה 4 ולמנוח לא היה חשבון בנק משותף. הדואר שלו הגיע לדירתו באשקלון וככל הנראה גם לבית הוריו, לא הוכח כי לבני הזוג היו ביטוחים משותפים ולא הוכחה קופה משותפת. זאת ועוד, כאמור לעיל, המשיבה 4 הצהירה בפני הרשויות שהיא אם חד הורית, המתגוררת בגפה ואף קבלה הטבות רבות על רקע הצהרות אלו. גם תדפיסי החשמל שצורפו, אין בהם בכדי להעיד על תשלום קבוע המעיד על מחויבותו של המנוח באופן שיש בו בכדי להעיד על ניהול משק בית משותף של בני הזוג.
המשיבה 4 הציגה בפניי אישור על העברת 70,000 ₪ ממנה למנוח והעברת סך של 8,000 ₪ מהמנוח אליה וטענה כי יש בכך בכדי להעיד על שיתוף כספים וחיי משפחה. עם זאת במהלך חקירתה של המשיבה 4 התברר כי מדובר בהעברה שמטרתה אחת, להונות את המוסד לביטוח לאומי. בעניין זה הצהירה המשיבה 4 כי:
"צירפת לתצהיר שלך אישור העברה של 70,000 ₪ באותה עת היית נתמכת ביטוח לאומי, מה מקור הכסף?
ת. ביטוח חיים של אבא של א'.
ש. מדוע העברת את הכספים לא'?
ת. כי אסור לי שיהיה בחשבון שלי בגלל ביטוח לאומי סכום כזה. רימיתי את ביטוח לאומי, הצהרתי שאני גרה לבד ואז הם דורשים מדי פעם תדפיסי חשבון. אמנון החזיר לי 50,000 ₪ במזומן ואחר כך עוד העברה".
(עמוד 36, שורות 12-18).
אם כן, בניגוד לאמור בתצהירה, אין מדובר בהעברות של בני זוג שנועדו להוכיח חיים משותפים, אלא בהעברות שנעשו אך למטרה אחת, כפי שהצהירה המשיבה 4, לרמות את ביטוח לאומי ובוודאי שאין לראות בסכומים הללו כהעברות בין בני זוג שניהלו משק בית משותף. הכספים הועברו למנוח על מנת להסתירם מהמוסד לביטוח לאומי ולאחר מכן, הושבו במלואם למשיבה 4. אציין כי מעשים אלו דווקא מחזקים הטענה לפיה אין מדובר בזוג שניהל משק בית משותף.
אוסיף כי גם חברי המנוח שהעידו בפניי, אמרו כי המנוח היה אדם נדיב שסייע לאנשים בתמיכה כלכלית.
אשר על כן, לא השתכנעתי כי המדובר בניהול משק בית משותף, אלא בהעברות כספים וסיוע שנעשו מפעם לפעם על ידי המנוח למשיבה 4 על רקע הקשר הזוגי ביניהם אולם אין לראות בכך כל מחויבות כלפי תא משפחתי כפי שבקשה המשיבה 4 לטעון.
אם כן, הגם שהוכח כי המנוח בילה רבות עם המשיבה 4, הם היו בני זוג מספר שנים, הוא סייע לה מדי פעם, לא הוכח כי הוא או המשיבה 4 ראו עצמם כידועים בציבור ולא הוכח כי ניהלו משק בית משותף.
בנסיבות אלו, אני דוחה הטענה לפיה המשיבה 4 היתה ידועה בציבור של המנוח ודין טענתה זו להידחות.
38. השתק שיפוטי
אף אם הייתי מקבלת את מלוא טענותיה של המשיבה 4 וקובעת כי עסקינן בבני זוג ידועים בציבור העומדות בדרישות סעיף 55 לחוק הירושה, הרי שמדובר בתביעה שדינה דחייה מחמת השתק שיפוטי ואפרט להלן.
המשיב 1 טען כי המשיבה 4 מושתקת מלתבוע תביעתה נוכח הצהרתה בפני הרשויות כי היא חד הורית, ללא בן זוג, המתגוררת לבדה. כך התגלה כי במהלך השנים בין היתר בשנים 2011-2019 הצהירה כי גרה לבד, אין לה בן זוג. על רקע זה, קבלה כספים רבים, קצבאות והטבות מהרשויות כשרמתה אותן.
לא מצאתי כי המשיבה 4 התמודדה עם הטענות הללו.
39. בפסיקה נקבע כי עקרון ההשתק השיפוטי, המבוסס על עקרונות ההגינות בהליך השיפוטי ותום הלב, משתיק בעל דין מהעלאת טענות סותרות בהליכים שונים ובעניין זה ראו ברע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד נט (6) 625, 633:
" הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים . . . התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט . . . מכך אף נובע שתחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למצב דברים בו מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר . . . זאת ועוד, טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה לעלות בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק''.
עוד נקבע בפסיקה כי טענת ההשתק השיפוטי נועדה בין היתר למנוע מצב בו אדם מבקש לאחר שקיבל טובת הנאה בהליך הראשון, לקבל טובת הנאה גם בהליך השני באמצעות העלאת טענה עובדתית סותרת (ראו בר"מ 8689/14 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מגדל העמק נ' מבני תעשייה בע"מ, פורסם במאגרים משפטיים ביום 04.05.2015).
בנוסף, נקבע בפסק הדין לעיל כי:
"אין מניעה להרחיב את דוקטרינת ההשתק השיפוטי גם להליכים מחוץ לבית המשפט (כגון דיווח לרשויות המס או בהליך מינהלי)".
אם כן, בית משפט אינו יכול לעצום עיניו ולהתעלם מטענות עובדתיות סותרות המקנות טובת הנאה לצד, כאשר לאחר מכן ועל מנת להביא ליתרון בהליך שיפוטי אחר, הוא יטען טענה עובדתית סותרת. מדובר בטענות סותרות הפוגעות בהליך השיפוטי וקבלת הטענה מאפשרת הגנה על טוהר ההליך השיפוטי ואמון הציבור בו.
40. בעניין הנדון, צרפה המבקשת ראיות רבות שיש בהן בכדי להראות שהמשיבה 4 טענה טענות הפוכות בפני הרשויות לאלו שטענה בהליך שבפניי, לפיהן אין לה ידוע בציבור ואינה מתגוררת עם אדם אחר. המדובר בטענות עובדתיות סותרות מאלו שהועלו בהליך שבפניי לעומת אלו שנטענו בהצהרות בפני המוסד לביטוח לאומי ומשרד הבינוי והשיכון.
41. ממכלול הראיות שצורפו לתיק מתברר כי המשיבה 4 הצהירה בפני המוסד לביטוח לאומי, בבקשתה ל'מעקב זכאות לגימלה להבטחת הכנסה- יחיד/ה וילדים, שנה אחר שנה כי לא חל שינוי במצבה המשפחתי, היא אינה מתגוררת עם בן זוג או חבר לחיים. כך הצהירה בשנים 2012; 2013; 2015; שנת 2016 ועוד.
כן הוצגו בפניי אישורים מהמוסד לביטוח לאומי כי בין השנים 2013-2019 קיבלה גמלת אבטחת הכנסה, כיחיד פלוס ילד ואף קבלה מענק חינוך בין השנים 2013-2020. עוד קבלה בין השנים 2013-2020 סיוע חודשי בשכר דירה בגובה של 1,170 ₪ לחודש. יצוין כי מתעודת עובד ציבור של משרד הבינוי והשיכון, עולה כי כצורפו לתיק הצהרותיה של המשיבה 4 למשרד השיכון לצורך קבלת הסיוע בדיור.
עוד התברר כי המשיבה 4 חתומה על הצהרות לפיהן:
"אני...מצהיר בזאת כי הינני מתגורר/ת עם ילדיי ללא ידוע/ה בציבור. אין איש המתגורר עמי בדירה אחת או מנהל משק בית משותף. ידוע לי שמשרד הבינוי והשיכון מבצע בדיקות וחקירות לאימות הצהרות בדבר מגורים ללא ידוע/ה בציבור...ידוע לי כי מגורים משותפים עם ידוע/ה בציבור, פוסלים אותי על פי החוק לסיוע כמשפחה חד הורית..." (ראו המסמך מיום 29/01/2014.
כך גם הוצגו בפניי מסמכים רבים ממשרד הבינוי והשיכון מהם חוזרות ועולות הצהרותיה של המשיבה 4, לפיהן אינה חיה עם ידוע בציבור ואינה מנהלת משק בית משותף עם אדם אחר. כאמור על רקע זה, קבלה המשיבה 4 סיוע רב מהמדינה במהלך השנים בהן טענה כי המשיב היה ידוע בציבור שלה.
מדובר בהתנהלות חמורה עד מאד של המשיבה 4, אשר אף במעמד הדיון הצהירה כי רמתה את המוסד לביטוח לאומי וציינה כלאחר יד: "טעיתי בזה שרימיתי את ביטוח לאומי ולא דיווחתי שכן היה לי מישהו"
(עמוד 37, שורה 1)
עוד ראו עמוד 36, שורה 16 עת ציינה כי "רימיתי את ביטוח לאומי, הצהרתי שאני גרה לבד".
כאמור לעיל, לא מצאתי כל התייחסות לטענות בדבר השתק שיפוטי מצד המשיבה 4 בסיכומיה. מכאן שיש לראותה כמודה בהן.
ויודגש, טענות המשיבה 4 שהוצגו בהליך שבפני אף נדחות מכוח כללי תום הלב בניהול הליך משפטי וכפי שצוין בבג"צ 10172/09 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי תל אביב ואח' (פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]): 'אציין מבלי לחדש, כי ככלל, על צד העותר לסעד מבית המשפט מוטלת חובה של תום לב דיוני ושל טוהר ההליך השיפוטי".
עוד אציין כי המשיבה 4 קבלה טובות הנאה מהרשויות השונות על רקע הצהרותיה בדבר העובדה שאין לה ידוע בציבור והיא מתגוררת לבדה. המדובר בטובות המגיעות לכדי עשרות אם לא מאות אלפי שקלים.
במצב דברים זה, ועל רקע ההשתק השיפוטי ותום לב דיוני ולאור הצהרותיה הסותרות של המשיבה 4 בדבר מערכת היחסים שלה עם המנוח, אני דוחה את בקשתה של המשיבה מספר 4 להכיר בה כידועה בציבור של המנוח.
(ראו לעניין זה גם ת"ע 53441-09-16, פורסם במאגרים משפטיים ביום 02/01/2020 ותמ"ש 60158-03-18 פורסם אף הוא במאגרים משפטיים ביום 08/08/2022).
42. סוף דבר
אני דוחה את התנגדותה של המשיבה מספר 4. עוד יצוין כפי שציינתי לעיל כי אני דוחה גם את בקשתו של המשיב מספר 3 לקיום המסמך שכותרתו 'זיכרון דברים' כצוואה בעל פה של המנוח ומקבלת את התנגדות המבקשת ועמדת המשיב 1 לעניין זה.
על רקע האמור לעיל, אני קובעת כי ניתן בזאת צו ירושה לעיזבון המנוח ואני קובעת כי המבקשת והמשיב 1, זכאים לקבלת עיזבון המנוח בחלקים שווים.
ב"כ המבקשת יגיש תוך שבעה ימים פסיקתא לחתימתי.
בשולי הדברים מצאתי מקום להביע ביקורתי על התנהגותם של אחיי המנוח, המשיבים 2-3. למנוח יש שני ילדים, המבקשת ובן נוסף סיעודי, המטופל באופן מלא על ידי אמו. אכן וכפי שביקשו המשיבים 2-3 לטעון, בין המנוח לגרושתו שררה מערכת יחסים לא פשוטה ככל הנראה על רקע הטיפול בבנם הסיעודי של הצדדים והקשר עם בת זוגו. עם זאת, הגם שנטען כי המנוח ביקש בחייו שלא ליתן לגרושה האפשרות לשלוט ברכושו של הבן מהטעם שתדאג לעצמה ולבת בלבד, לא התרשמתי שכך הם פני הדברים והצוואת 'שכיב מרע' כביכול, אין בה בכדי לשקף רצון המנוח טרם פטירתו.
למנוח היו חברים רבים, חלקם עורכי דין שאף נתנו לו סיוע משפטי. כך גם המנוח שאולי ביקש בחייו בפני מכריו וחבריו, שלא להעביר את חלקו של הבן לגרושתו, בחר בסופו של יום שלא לערוך צוואה ולהעמיד מנהל עיזבון לצורך סיפוק צרכי בנו הסיעודי, אם מהטעם שהיה 'דחיין' כנטען על ידי האחים והחברים ואם מהטעם, שידע שמי שידאג בסופו של יום לבנו, היא מי שדאגה לו בפועל כל ימי חייו, גרושתו.
משכך, אין לקבל הטענה כי רצון עלום שלא התקבע לכדי צוואה מצדיק מינוי מי מאן דהוא, כמפקח על חלקו של הבן בעיזבון המנוח. לא התרשמתי כי מאז פטירת המנוח, דאג מי מאחיו לבנו הסיעודי ונראה כי הנטל נופל במלואו על אמו.
אשר על כן, אני דוחה אף הטענה שעלתה לראשונה בסיכומי המשיב 2 לקבוע מנגנון לפיקוח על כספי הבן. למעלה מן הצורך, אציין כי שעה שמדובר בבן סיעודי שככל הנראה יזקק למינוי אפוטרופוס, הרי שקיים פיקוח מצד האפוטרופוס הכללי על רכושו ולא מצאתי מקום ליתן כל הוראה נוספת לעניין זה.
לא מצאתי כל הסבר הגיוני לעובדה שהמשיבים 2-3 סייעו במימון הגנתה של המשיבה 4 דווקא, על רקע קיפוח זכויות ילדיו ומתוך רצון לדאוג לבן ואיני מקבלת הטענה לפיה זה רצון המנוח ובמיוחד כאשר בסיכומים נטען לראשונה ובניגוד לאמור בכל ההליך עד עתה, כי המנוח ביקש לדאוג לכלל ילדיו, לרבות לבתו המבקשת.
כך גם הטענה לפיה הבן, המשיב 1, היה נפקד מההליכים, דינה דחייה. עיון בבקשה למתן צו ירושה עולה כי זכויות הבן לא נפקדו והמבקשת בקשה לחלק את רכוש המנוח בחלוקה שווה בין שני ילדיו. הבן גם היה מיוצג במהלך ההליך ואני דוחה כל טענה בדבר ניסיון לקפח זכויותיו.
43. הוצאות
בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, אני קובעת כי המשיבים 3-4, יישאו במלוא שכר טרחת מנהלת העיזבון ובשכר טרחת מנהל העיזבון הקודם שהוחלף ושולם לו שכרו. מנהלת העיזבון תגיש דו"ח לתיק תוך 30 יום לרבות בקשה לקביעת שכר טרחתה. שכר הטרחה ישולם תחילה מתוך כספי העיזבון ויוחזר על ידי המשיבים 3-4 לעיזבון תוך 30 יום ביחד ולחוד.
בשים לב לכך, שלעת הזו, אין למשיב 1 אפוטרופוס ושעה שאין מחלוקת כי עסקינן באדם שזקוק למינוי אפוטרופוס, אני מורה כי כל עוד לא ימונה אפוטרופוס למשיב 1, או לא תינתן החלטה אחרת על ידי בית משפט, לא יועבר לו חלקו בעיזבון.
עוד אני קובעת שהמשיבים 3-4 יישאו בהוצאות המבקשת ובשכר טרחת בא כוחה ביחד ולחוד בסך כולל של 70,000 ₪. בעניין זה נתתי דעתי בין היתר להיקף ניהול ההליך, לעובדה שהמבקשת, אשר אינה מתגוררת בארץ, נדרשה להגיע מעת לעת ארצה, לצורך ניהול ההליכים. עוד נדרשתי לעניין זה, לבקשת המשיבה 4 בסיכומיה, לפסיקת שכר טרחת באי כוחה, אותו העמידה על סך של 70,000 ₪, בגין ניהול ההליכים (ראו סעיף 65 לסיכומיה).
כן יישאו המשיבים בסך נוסף של 30,000 ₪ ביחד ולחוד כשכר טרחת המשיב 1 כאשר שכר הטרחה ישולם לסיוע המשפטי, שעה שהיה מיוצג על ידו.
הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.
44. התביעה הכספית כנגד משיבים 2-3 בתיק 3367-09-20
כאמור לעיל, המבקשת הגישה בנוסף לבקשתה למתן צו ירושה והתנגדות לצוואת המנוח, תביעה כספית כנגד המשיבים 2-3 במסגרתה עתרה לחייב המשיבים 2-3 להשיב לידיה סך כולל של 818,447 ₪.
לטענתה, המשיב 2, אחי המנוח וסוכן הביטוח, החל לשמש בשנת 2015 כסוכן הביטוח שלו.
ביום 17/12/2016 התקבלה בחברת הביטוח הכשרה הצעת ביטוח על שם המנוח. עם זאת, הצעת הביטוח לא נחתמה על ידי המנוח, אלא על ידי המשיב 2, שזייף חתימתו ורשם את המשיב 3 כמוטב לקבלת הכספים בעת פטירת המנוח.
המדובר בזיוף חתימת המנוח, שימוש שלא כדין בסמכותו כסוכן ביטוח ומרמה אשר הוביל לכך שהמשיב 3 יקבל כספי פוליסת הביטוח על שם המנוח בסך של 318,447 ₪.
עוד טענה כי המנוח העביר למשיב 2 סך של 500,000 ₪ בחייו לצורכי השקעה באפיקים שונים ועל המשיב 2 להשיב הכספים שנמסרו לו בשליחות שפקעה עם פטירת המנוח.
45. מנגד טענו המשיבים 2-3 כי דין התביעה להידחות.
46. ביחס לחתימה על הפוליסה, הודה המשיב 2 כי חתם עליה אולם ציין כי מילא פרטיה, לרבות שם המוטב בהתאם להנחיית אחיו המנוח, שאמר לו לחתום על גבי הפוליסה בנוכחות עד נוסף שהיה במקום.
47. בכל הנוגע להשבת סך של 500,000 ₪, הודה המשיב 2 כי הסכום אכן הועבר אליו, אולם טען כי סך של 200,000 ₪ הינו החזר הלוואה שנתן למנוח וסך נוסף של 300,000 ₪ עבר לצורך השקעת כספי המנוח בחיסכון.
48. בדיון שהתקיים בתיק בנוכחות מנהל העיזבון דאז ביום 26/10/2021 הבהיר האחרון כי מבדיקות שערך, התברר כי סך של 300,000 ש"ח הועבר לפוליסת הביטוח של המנוח בגינה תובעת המבקשת ומדובר בחפיפה. משכך, תוקן סכום התביעה והועמד על סך של 518,447 ₪.
49. בהודעה נוספת שהוגשה לתיק מיום 01/12/2021, הודיעה המבקשת שלאחר שהתברר כי אביה המנוח הוא שחתם על העברת סך של 200,000 ₪ למשיב 1 ביום 12/01/2017 כעולה מהודעת מנהל העיזבון דאז, כי אינה עומדת עוד על התביעה להשבת סך של 200,000 ₪ והעמידה את יתרת התביעה על סך של 318,447 ₪, כספי פוליסת המנוח שהועברו למשיב 3 בלבד מתוקף היותו 'מוטב' המנוח בפוליסה.
50. בסיכומיה הוסיפה וטענה כי הטענה לפיה המשיב 2 לא זייף חתימת המנוח, שיקרית, שעה שהוכח שהמנוח היה שתוי באותה העת והמשיב 2 חתם בשמו וללא ידיעתו מינה את אחיו המשיב 3 למוטב בפוליסה.
51. העדים שיקרו לבית משפט והמנוח כלל לא ידע כי אחיו, המשיב 3, מונה כמוטב בפוליסה. לאור הצהרת המשיב 3, לפיה המנוח לא ביקש להוריש לו כספו, אלא לנהלו בלבד, ברי כי לא היה רשאי לקבלו ועל רקע זה, הורה בית משפט ביום 26/10/2021 למשיב 3 להעביר הכספים שקיבל לעיזבון המנוח.
52. בסיכומיהם טענו הנתבעים כי מדובר בפוליסת חיסכון על שם המנוח. המדובר בהליך שכולו נעשה על דעת המנוח, שברגע האחרון קם וביקש מאחיו כי יחתום בשמו וזאת בנוכחות עו"ד סמילה.
53. אין מדובר בפוליסת ביטוח חיים אלא בפוליסת חיסכון אליה הופקדו כספי המנוח מחשבונו ודי בכך בכדי להוכיח כי נעשתה על פי דעתו המלאה.
54. הטענה כי המנוח היה שתוי דינה דחייה והוא שתה לאחר שהמשיב 2 סיים את הליך פוליסת החיסכון ועזב את המקום.
55. אין מדובר בזיוף, אלא בפעולה שנעשתה על דעת ובהרשאת המנוח.
56. המשיב 2 לא קיבל את כספי הפוליסה והם הועברו למשיב 3 ולא צמחה לו שום טובת הנאה מכך ובנסיבות אלו, דין התביעה להידחות.
57. דיון והכרעה
אין מחלוקת כי המדובר בפוליסת חסכון שהייתה שייכת למנוח ובה נרשם המשיב 3 כמוטב, כאשר מי שמילא את פרטי הפוליסה היה המשיב 2. המשיב 2 לא הכחיש כי מילא פרטי המוטב בפוליסה וחתם עליה, אולם טען כי הדבר נעשה על דעת המנוח.
בדיון שהתקיים בפניי ביום 26/09/2021 ציין המשיב 2, כי המנוח דיבר איתו אודות השקעת כספים שקיבל וביקש לחסוך אותם. לטענתו, נפגש עם המנוח ביחד, עבר על פרטי ההצעה בפוליסה ואף ירד עמו לפרטים, לרבות פרטי המוטבים. (ראו פרוטוקול מיום 28/10/2021, שורות 22-26).
בעדותו מיום 06/09/20222 טען המשיב 2, כי הפוליסה נערכה בקיוסק, בשעות הבוקר, כאשר הוא ישב עם המנוח ועבר עמו על כל שאלה בפוליסה והמנוח השיב על שאלותיו. עוד העיד המשיב 2, כי יחד התקשרו למשיב 3 לשאול אותו לפרטי תעודת הזהות שלו. (ראו עמוד 33 לפרוטוקול, שורות 3-11).
בתצהירו טען עו"ד ס' כי היה עד לבקשת המנוח למשיב 1 שיכין לו את טפסי הפוליסה ושהה עמם בעת שהמשיב 2 הציג לו את פרטי הפוליסה והסביר לו את מהותה. עוד ציין בתצהירו שכאשר המשיב 2 ביקש מהמנוח לחתום על הפוליסה, אמר לו האחרון "תחתום, תחתום...זה בסדר".
מנגד, בחקירתו הנגדית טען העד, כי המשיב 2 הגיע למקום בו ישבו העד והמנוח בשעת צהריים ואמר למנוח כי עליו לחתום על המסמכים והוא ביקש שהמשיב 2 יחתום במקומו (עמוד 49 לפרוטוקול, שורות 8-10).
עוד העיד כי המשיב 2 היה מספר דקות והוא והמנוח המשיכו לשבת במקום עוד כחצי שעה כאשר בזמן ישיבתם המנוח שתה אלכוהול. כן ציין שהמשיב 2 הלך אחרי מספר דקות וכי הוא חושב שהמסמכים שהיו בידי המשיב 2, היו ערוכים (עמוד 49 לפרוטוקול)
58. כאמור לעיל, הגם שהמשיב 2 הוא אחי המנוח, הרי ששימש גם כסוכן הביטוח שלו. היחסים בין הסוכן לבין המבוטח מוסדרים בסע' 33-35 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981. בסע' 36 לחוק חוזה הביטוח קבועה תחולת חוק השליחות, תשכ"ה - 1965 (להלן : "חוק השליחות") על היחסים בין הסוכן למבוטח, בשינויים המחויבים
בעניין הנדון, התרשמתי די הצורך כי אכן המשיב 2 חתם בהרשאת המנוח והתרשמתי כי התקיימו הוראות סעיף 3 לחוק השליחות עת ביקש ממנו המנוח לחתום בשמו בעל פה על גבי טופס הצעת הביטוח.
עם זאת ובניגוד לנטען, לא שוכנעתי כי המנוח ביקש שאחיו המשיב 3 יירשם כמוטב על גבי הפוליסה. בעניין הנדון ושעה שאין מחלוקת כי המשיב 2 חתם על גבי הפוליסה במקום המנוח, הרי שהנטל להוכיח כי פרטי המוטב נרשמו בהתאם לרצון המנוח, מוטל על הנתבעים.
59. מעדויות העד ס', עולה כי בניגוד לנטען על ידי המשיב 2, המשיב 2 הגיע ככל הנראה עם מסמכים ערוכים, שהה מספר דקות והחתים את המנוח. בנסיבות אלו, לא מצאתי מקום לקבל את גרסת המשיב 2 לפיה ישב עם המנוח וערך לו את הפוליסה לאחר שעבר עמו על כל שאלה ועובדה זו אף אינה עולה מעדות העד ס'. עוד אוסיף כי אומנם העד ציין כי הוזכר שהמנוח ביקש כי הכספים יירשמו על שם אחיו הגדול, אלא שלא מצאתי מקום לקבל גרסה זו, שעה שלא עלה מעדותו שבמהלך השיחה בין המשיב 2 לבין המנוח, התקשר המשיב 2 למשיב 3 וביקש את פרטי תעודת הזהות שלו לצורך הוספתו כמוטב.
60. במצב דברים זה, הגם ששוכנעתי כי החתימה בשם המנוח על גבי הפוליסה מולאה בהרשאה, לא הוכח כי טפסי הפוליסה לא מולאו קודם לכן או כי תוך כדי השיחה עם המשיב 2, שערכה מספר דקות, התקשר המשיב 2 לקבל את פרטי המשיב 3, מה גם שבניגוד לנטען על ידי המשיבים 2-3 בסיכומיהם, בזמן זה המנוח שסבל מבעיית שתייה, שתה אלכוהול.
משכך, לא הוכח כי פרטי המוטב בפוליסה, לא מולאו בחריגה מההרשאה שניתנה למשיב , מה גם שלא ברור לי כיצד יכול המשיב לעבור עם המנוח להסביר לו את פרטי הפוליסה, לשאול אותו שאלות עליה ולהתקשר תוך כדי פרק הזמן הזה למשיב 3 ולבקש את פרטי תעודת הזהות שלו וזאת תוך מספר דקות, בעוד המנוח שותה אלכוהול וזאת במשך מספר דקות.
זאת ועוד, המשיב 3 העיד כי המשיב 2 ידע את מספר תעודת הזהות שלו ובנסיבות אלו, אין לקבל הטענה לפיה המשיב 2 והמנוח התקשרו אליו לקבלת מידע זה, מה גם שעובדה זו אינה עולה מעדות העד ס'.
זאת ועוד, לאור כל המאמצים שנעשו בתיק להציג בפניי ראיות לרבות דוחות איכון של הרכב, אני מאמינה כי לו אכן היתה נערכת השיחה זמן החתימה על הפוליסה, הרי שהיה מוצג בפניי תדפיס שיחות לעת הרלוונטית. משלא הוצג בפניי תדפיס שיחות כאמור, אני דוחה הטענה לפיה נערכה שיחה עם המשיב 3, לצורך קבלת פרטיו.
61. אשר על כן, אני קובעת כי פרטי המשיב 3 בפוליסת החיסכון, מולאו על ידי המשיב 2 תוך כדי חריגה מההרשאה שניתנה למשיב 2, שעה שמדובר בפוליסה של המנוח ובמצב דברים זה, אין רלוונטיות להוראות סעיף 147 לחוק הירושה לפיה זהות ה'מוטב' גוברת על יורשי המנוח.
עוד אוסיף, כי גם לגרסת המשיבים 2-3, המנוח לא ביקש להוריש למשיב 3 את כספי הפוליסה, אלא לכל היותר ביקש שיחלקם בהתאם לשיקול דעתו. הגם שהעדים הרבים עמדו על דעתם כי המנוח ביקש שאחיו, המשיב 3, ידאג לחלוקת כספיו, לא מצאתי כל עדות לכך שבמהלך חייו סמך דווקא עליו באופן שהפקיד כספים בידיו. המשיב 3 העיד כי מעולם לא היה שותף לחשבון הבנק של המנוח או במשהו אחר שלו (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 1-11).
במצב דברים זה, איני מקבלת את הטענה לפיה בחייו סמך המנוח על אחיו, המשיב 2 בענייני כספים, ניהל עמו חשבון בנק משותף, סמך עליו שיחתום בשמו ואילו במותו, העדיף דווקא כי אחיו המשיב 3 ינהל ענייניו הכספיים וידאג ליורשיו.
62. משכך ושעה שקבעתי כי פרטי המוטב בפוליסת החיסכון נרשמו בחריגה מההרשאה שניתנה, אני קובעת כי עסקינן בכספי העיזבון. הואיל והכספים הללו נמצאים בקופת העיזבון, אני קובעת כי הם יועברו ליורשיו החוקיים של המנוח.
63. בשים לב לכך שהתביעה צומצמה מסך של 818,447 ₪ לסך של 318,447 ₪ והכספים הועברו על פי החלטה לקופת העיזבון, אני קובעת כי המשיבים 2-3 יישאו בהוצאות המבקשת בגין ניהול ההליך בסך כולל של 10,000 ₪ ביחד ולחוד. הסכומים ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו ריבית והצמדה כחוק.
64. בכל הנוגע לתביעות למתן צו ירושה; התנגדות לקיומה; תביעה למתן צו קיום צוואה והתנגדות לה, אני קובעת כאמור בסעיף 42 והמשיבים 3-4, יישאו בהוצאות כאמור בסעיפים 42 לפסק הדין.
65. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ולמנהלת העיזבון. כן יועבר העתק פסק הדין לעיון האפוטרופוס הכללי וכן לב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה נוכח מצבו של המשיב 1 ושעה שלעת הזו, אין לו אפוטרופוס, חרף מצבו הרפואי.
66. תשומת לב מנהלת העיזבון להוראות כאמור בסעיף 43 לפסק הדין.
67. המזכירות תסרוק העתק פסק הדין לתיקים הקשורים ותסגור התיקים שבכותרת.
68. פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים ובשינויי הגהה ונוסח בלבד.
ניתן היום, כ"א תמוז תשפ"ג, 10 יולי 2023, בהעדר הצדדים.