לזאת יש להוסיף כי אירוע זה התרחש כחצי שנה עובר לפיטורי התובע. ככל שהנתבעת סברה כי מדובר באירוע חמור הגובל בפגיעה באמונה, הרי שהיה עליה לפעול בסמוך לכך ולפטר את התובע כמתבקש. חלוף הזמן מהאירוע עד לפיטורי התובע מצביע על כך שאין מדובר בסיבה בעטייה פוטר התובע מעבודתו. יתרה מזאת, נושא זה כלל לא עלה בשיחת הפיטורים מיום 8.1.12 והתובע לא עומת עם הנושא בסמוך לפיטוריו כך שגם מן הטעם הזה יש לדחות טענה זו.
מר רוזנפלד טען כי נושא הפרת האמון לא עלה בשיחת הפיטורים מאחר שהוא ביקש "למזער נזקים". טענה זו אינה מקובלת עלינו שכן, על מעסיק המבקש לפטר עובד לעמת את העובד עם הנושא ולאפשר לו לטעון טענותיו כנדרש, במיוחד כשבפיו טענות חמורות שעניינן הפרת אמון. דבר שלא נעשה בענייננו, ואף מטיל ספק באשר לקשר שבין האירוע הנטען לפיטורי התובע.
19. מר רוזנפלד טען כי התובע חתר תחתיו, בין אם במודע ובין אם בהיסח הדעת, ולא ביצע את הוראותיו (ר' סעיפים44, 166, 282, לתצהיר רוזנפלד). בראות עינינו, גם אם נכונה הטענה לפיה התובע לא ביצע הוראות הממונה עליו אין פירוש הדבר כי "חתר" תחת מנהלו.
יש לציין כי התובע לא עומת עם אירוע זה במסגרת שיחת הפיטורים.
--- סוף עמוד 9 ---
כמו כן טען מר רוזנפלד כי התובע חילק הוראות לעובדים שכלל לא היו תחת פיקוחו ותחומי אחריותו (ר' סעיפים 226-227 לתצהיר רוזנפלד, עמוד 16 לפרוטוקול שורה 4), טענה זו מתיישבת כאמור עם עדותה של גב' בלאס, פקידת הנהלת חשבונות בנתבעת, ועם דברי התובע עצמו בשיחת הפיטורים כנזכר לעיל. עם זאת, טענה זו לא הוצגה בפני התובע במסגרת שיחת הפיטורים כסיבה לפיטוריו.
20. הנתבעת טענה כי התובע גרם לחוסרים במחסן ולמעשה גם מן הפן המקצועי נפל פגם בהתנהלותו. יש לציין כי נושא זה לא עלה במסגרת שיחת הפיטורים, נהפוך הוא, באותה שיחה ציין מנכ"ל הנתבעת כי מצב המחסן הוא שפיר (ראו עמוד 2 לתמליל שורות 8-10). ערים אנו לכך שמר קפרי, שהבהיר כי דעתו על התובע היא חיובית, העיד כי היו חוסרים במחסן בתקופת עבודתו של התובע (עמוד 20 לפרוטוקול שורה 28) אולם כפי שנפרט בהמשך, לא מצאנו לקבל גרסת הנתבעת באשר לחסרים במחסן ומכל מקום כאמור, בנסיבות בהן התובע לא עומת עם טענות אלו, אין להידרש אליהן.
21. התובע טען עוד כי פוטר עקב התנכלות מצידו של מר משה סולומונוב, שהיה מקורב לבעלי הנתבעת. טענה זו נטענה בעלמה, כך התובע לא הצביע על סיבה סבירה להתנכלות מצידו של סולומונוב ונוכח כל האמור לעיל, מצאנו כי הנתבעת לא היתה שבעת רצון מתפקודו החברתי ומהתנהלותו הכוחנית.
22. לסיכום, הנתבעת לא היתה שבעת רצון מתפקודו של התובע, לאור העובדה שנקט דרך כוחנית כלפי עובדים, התערב בתחומים שאינם בגדר אחריותו ויחסיו עם חלק מעמיתיו לעבודה היו עכורים. טענות אלו היו ידועות לתובע ונטענו במסגרת שיחת הפיטורים. כמו כן, התרשמנו כי נערכו עם התובע שיחות מקדימות שעניינן יחסיו עם עמיתיו לעבודה ובמועד שיחת הפיטורים הבין התובע כי מדובר בשיחה בעלת השלכות מכריעות ובחר להקליטה מתחילתה.
עם זאת, מצופה היה כי הנתבעת תזמן את התובע לשיחת שימוע כנדרש ותפרט בפניו מראש הטענות בעטיין היא מבקשת לסיים את עבודתו.
23. כמו כן ומעבר לפגם זה, מצאנו כי נפל פגם בהתנהלות הנתבעת בכל הנוגע לתוכנה של שיחת הפיטורים אשר ניתן לראות בה למעשה כשיחת שימוע-
--- סוף עמוד 10 ---
במסגרת שיחת הפיטורים, בה נמנעה הנתבעת מלפרט בפני התובע את מלוא טענותיה. מנכ"ל הנתבעת, מר רוזנפלד, העיד כי הדברים שמסר לתובע במסגרת שיחת הפיטורים לא היו מדוייקים ו"מרוככים", על מנת "למזער נזקים" ולמנוע פגיעה אפשרית בנתבעת וכפי שהעיד:
"ש.בשיחה שלך איתו אמרת לו את האמת , בשיחה שהוקלטה?
ת. לא. אני רציתי למזער נזקים, ידעתי את הנזק שהוא יכול לעשות לי במערכת, רציתי לשחרר אותו בצורה אלגנטית.
ש. שיקרת לו כל השיחה.
ת. ניסיתי לרכך את הדברים. במידה והייתי נותן לו את הזמן הרגיל, הוא היה עושה לי נזקים.
ש. איך הוא היה יכול לעשות נזקים אם פיטרת אותו באותו היום.
ת. אם הייתי עושה לו שימוע ונותן לו זמן הוא היה עושה לי נזקים, באותו יום לקחתי פיקוד בחזרה על כל ה...
ש. אז איזה נזק הוא יכול לעשות?
ת. להוציא מחירונים ועוד כל מיני דברים.
ש. בגלל שלא בטחת בו?
ת. כן.
ש. איפה אמרת לו בשיחה שאתה לא בוטח בו?
ת. השיחה משקפת שני דברים, צמצום נזקים שהוא יכול לעשות לחברה..." (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 1-14)
כאמור, חובת השימוע נועדה לאפשר לעובד לטעון טענותיו ביחס להליך הפיטורים בפניו הוא עומד תוך שיינתן לו זמן להתכונן לכך מראש. במקרה שלפנינו מודה הנתבעת כי לא פרסה בפני התובע מלוא הנימוקים להפסקת עבודתו משיקולים תועלתניים. בראות עינינו התנהגות זו היא פגומה ואינה כזו
המצופה ממעסיק סביר.
לאור כל האמור, ובשים לב לנסיבות המקרה שלפנינו, מצאנו לפסוק לזכות התובע פיצוי בסך כולל של 16,000 ש"ח.
גמול בגין עבודה בשעות נוספות
--- סוף עמוד 11 ---
24. התובע טען כי עבד שעות נוספות מבלי ששולם לו תגמול מתאים. לטענת התובע הוא עבד בימים א'-ה' בשעות 7:00-17:00 ובימי שישי בשעות 7:30-12:30 (סעיף 8 לתצהיר התובע).
הנתבעת מצידה טענה כי התובע לא הורשה ולא התבקש לעבוד מעבר לשעות העבודה הרגילות. עוד נטען כי בפועל שהה במחסן עקב קשר אישי שניהל עם אחת העובדות ולא עבד במחסן בפועל לאורך כל שהותו במקום. כמו כן נטען כי שולם לידיו "בונוס" כנגד גמול עבודה בשעות נוספות.
25. בנקודה זו טענות הנתבעת אינן מתיישבות זו עם זו. ככל שלא הותר לתובע לעבוד בשעות נוספות וכן ככל שנכונה הטענה בדבר עיסוקיו האישיים במקום העבודה, הרי שלא היה מקום לשלם לו גמול בגין שעות עבודה אלו.
כמו כן טענות הנתבעת בדבר פעילות אישית בה עסק התובע במהלך עבודתו שהן מכפישות, נטענו ללא שהוכחו ונסמכות על טענת מר רוזנפלד לפיה הוא "יודע באופן וודאי" אף שהבהיר כי לא היה עד למעשים הנטענים. לזאת יש להוסיף כי אף לא אחד מהמצהירים מטעם הנתבעת, להוציא מר רוזנפלד, טען דבר בנושא, הגם שלגרסת רוזנפלד "גם אחרים ידעו את זה. הרבה" (עמוד 18 לפרוטוקול שורות 10-19, בשורה 19). התנהלות הנתבעת בנדון ראויה לגינוי
וטענות אלו מוטב שלא היו מועלות במסגרת ההליך.
נוסיף כי במסגרת עדותו טען מנכ"ל הנתבעת, מר רוזנפלד, טענה חדשה שזכרה לא בא קודם לכן, כי העבודה במחסן, השוכן בעיר אילת, היא עונתית וכי היקף העבודה בימות החורף הוא מצומצם ונופל מזה הנוהג בקיץ (בימי החורף נסגר המחסן בשעה 15:30) (ראו עמוד 16 לפרוטוקול שורות 22-24). מדובר בטענה חדשה שלא בא זכרה קודם, רוזנפלד לא הבהיר מדוע נטענה לראשונה בעדותו
ובנסיבות אלו מצאנו לדחותה.
26. כאמור, התובע שב באופן עקבי על גרסתו וכפי שהעיד:
"לא, כולם הולכים בשעה 17:00, ברוב המקרים. אני הייתי נשאר עם שמוליק המון. לשאלת בית הדין האם ברוב המקרים הייתי הולך ב17:00 אני משיב שאני הייתי מתחיל ב 07:00, נדיר אם הייתי הולך ב 16:00. הייתי הולך לא לפני 17:00 ב- 90 אחוז מהמקרים. לא היה דבר כזה. לשאלת בית
--- סוף עמוד 12 ---
הדין אם הייתי מגיע לאחר השעה 07:00 אני משיב שזה נדיר שהייתי מגיע אחרי השעה7 כי המפתח של המחסן היה אצלי. (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 24-28, ראו גם עדותו בעמוד 9 לפרוטוקול שורות 1-3; ראו גם עדותו בעניין העבודה שביצע בעמוד 8 לפרוטוקול שורות 8-22)
ערים אנו לכך שרק משנת עבודתו השנייה של התובע ואילך החזיק התובע בידיו את מפתחות המחסן וכי עובדים נוספים החזיקו במפתח זה, כך שהתובע לא היה הגורם היחיד שפתח את המחסן (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 29-31; עמוד 9 לפרוטוקול שורות 1-3), עם זאת נוכח עקביות גרסתו ומשזו נתמכת גם בעדותו של עד הנתבעת, מר רונן טולדנו , שעבד בעבר בנתבעת (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 7-11) (ראו גם עדותו של מר ראובן קפרי שהעיד מטעם הנתבעת, בעמוד 21 לפרוטוקול שורות 1-7) מצאנו שיש לקבלה.
הדברים מקבלים משנה תוקף משהנתבעת לא הציגה גרסה נגדית באשר לשעות העבודה שביצע התובע בפועל, מה גם שלא ניהלה רישומי נוכחות כנדרש ממנה על פי דין (ראו תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958-ס"ח 2162, ג' בתמוז התשס"ח, 6.7.08 ; ע"ע(ארצי) עע (ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אפרים, 12.11.08; ע"ע(ארצי) 35727-11-12 ביטחון לאומי 1992 ע.נ. בע"מ – פודולסקי, 25.1.15). בכל מקרה, תביעת התובע (שעתר לגמול בגין 53 שעות נוספות חודשיות) נכנסת בגדר 60 שעות העבודה הנוספות להן זכאי עובד במקרה בו השתמט המעביד מחובתו החוקית לנהל רישומי נוכחות כמפורט בסעיף 26 ב'(ב) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958. תביעה זו הינה פחותה ממה שהתובע הראה כי עבד מ 7:00 עד 17:00 שהן 12 שעות ביום ולפחות שלוש שעות נוספות כל יום.
27. הנתבעת טענה כי התובע ניצל שעת הפסקה במהלך יום עבודה, עתרה לקזזה מכל סכום שיפסק כנגדו ובמסגרת התביעה שכנגד, ואף עתרה להחזר התמורה ששולמה לתובע בגין זמן ההפסקה (סעיף 140 לתצהיר רוזנפלד). התובע הכחיש כי ניצל זמן הפסקה, בעדותו אישר כי לעיתים ניצל זמן הפסקה לצורך אכילה אולם מדובר בפרק זמן קצר יחסית – של כעשרים דקות:
"לא נחת (צ"ל- נחתי- א.ס.), אוכל בין לבין, לא הייתי מעשן בתקופה זאת. בין לבין הייתי אוכל סנדוויץ או ארוחה חמה שהיינו מזמינים לכולם. מגיע
--- סוף עמוד 13 ---
משלוח ואנשים יושבים לאכול, היו כאלה שאוכלים אחר כך וכאלה שלפני. היו ימים שהייתי אוכל, אולי 20 דקות או רבע שעה. לפעמים הייתי אוכל בגט במשרד ועובד. (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 5-8) התובע הוסיף כי ביום שאינו עמוס היה מנצל חמש דקות נוספות להפסקה (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 17-18).
גם אם התובע ניצל בין 20-25 דקות להפסקה הרי שלא הוכח כי באותו פרק זמן רשאי היה לעזוב את מקום העבודה ובנסיבות אלו לא מצאנו כי יש לנכות את זמן ההפסקה כטענת הנתבעת (ראו ע"ע (ארצי) 131/07 גולדברג - אורטל שירותי כח אדם בע"מ, 13.5.09) .
28. באשר לטענת הנתבעת לפיה רכיב הבונוס שולם לתובע על חשבון גמול בגין עבודה בשעות נוספות, כבר ציינו כי טענה זו אינה מתיישבת עם יתר טענותיה העובדתיות של הנתבעת שכן ככל שהתובע לא הורשה לעבוד בשעות נוספות וקיים פעילות אישית במקום העבודה, ברי כי הנתבעת לא היתה משלמת לו גמול מתאים. כמו כן, תלושי שכר מהווים ראייה לכאורה לאמיתות תוכנם לרבות מהות רכיבי השכר ששולמו לעובד ועל הנתבעת הטוענת אחרת, להוכיח טענתה (ראו ע"ע(ארצי) 42463-09-11 גולן- נגריית שירן בע"מ, פסקה 50 לפסק הדין, 18.3.13). בנסיבות שלפנינו, להוציא טענה כללית שאינה מתיישבת עם יתר טענותיה העובדתיות של הנתבעת בנושא, הנתבעת לא הוכיחה כי רכיב
ה"בונוס" שולם לתובע על חשבון שעות נוספות.
נציין כי במסגרת עדותו השלים מר רוזנפלד, את גרסתו וטען לראשונה כי מדובר בטעות הקלדה בהנהלת החשבונות (עמוד 16 לפרוטוקול שורות 26-29), טענה חדשה שלא בא זכרה קודם וככל שהיה בה ממש, מצופה היה כי נציג הנהלת החשבונות יזומן להעיד בפנינו.
נציין כי רכיב הבונוס ששולם לתובע השתנה מעת לעת, עניין שאינו מתיישב עם כך ששעות עבודתו לא השתנו לאורך תקופת עבודתו ובשים לב לגרסתו של מנכ"ל הנתבעת, לפיה הבונוס היווה גמול "שעות נוספות גלובלי" (ר' סעיף 91 לתצהיר רוזנפלד) ולכך לא ניתן כל הסבר מצד הנתבעת.
--- סוף עמוד 14 ---
לסיכום, התובע הוכיח את מתכונת עבודתו והראה כי לא שולם לו גמול בגין עבודה בשעות נוספות. בנסיבות אלו ומשלא נסתרו חישובי התובע, אנו מקבלים תביעתו במלואה ופוסקים
לזכותו סך של 124,497 ש"ח.
הפרת התחייבות
29. התובע טוען כי הנתבעת התחייבה להעניק לו מספר הטבות- רכב צמוד, מימון לימודים אקדמיים ופתיחת קרן השתלמות, אולם לא עמדה בהתחייבויותיה ומשכך עתר לפיצוי כדלקמן- בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות פיצוי בשווי 7.5% משכרו, לימודים אקדמיים- עלות תואר ראשון- 45,000 ש"ח ושווי רכב- 15,000 ש"ח (סעיף 8 לתצהיר התובע). נציין כי התובע טען כי עם קבלתו לעבודה הובטח לו כי לאחר שנת עבודתו הראשונה יקבל העלאה בשכרו וזה יעמוד על 8,500 ש"ח, אולם לא עתר לסעד כלשהוא מכוח טענה זו.
30. הנתבעת הכחישה כי הבטיחה לתובע הטבות אלו (ראו סעיפים 197-206 לתצהיר רוזנפלד). נציין כי בשיחת הפיטורים אישר מר רוזנפלד כי הבטיח לתובע רכב ומימון לימודים אלא שלטענתו מר סלטי, שהוא מבעלי הנתבעת, לא אישר זאת (עמוד 12 לתמליל שורות 24-28, עמוד 13 שורות 1-13). רוזנפלד העיד כי דבריו נאמרו על מנת "למזער נזקים" וכי בפועל, לא הבטיח לתובע הטבות אלו, אף שהתובע שב וביקש לקבלן:
"ש. אמרת לו בשיחה שהבטחת לו קרן השתלמות ולימודים אקדמיים, נכון?
ת. נכון שאמרתי אך זה לא הובטח לפני כן. כל מה שעשיתי באותו רגע זה למזער נזקים שהוא עלול לעשות.
ש. שיקרת לו בשיחה?
ת. לא, ניסיתי עוד פעם למזער נזקים. מבחינתי ידעתי שהוא רוצה את כל הדברים שהוא אומר.
ש. אמרת לו 'הבטחתי לך קרן השתלמות לא קיבלת'.
ת. ידעתי שהוא מבקש ולא מקבל. לא תכננתי לתת לו והוא לא קיבל. אני מנסה באותו רגע מצמצם את הנזקים. לתת לו מה שמגיע בדין.
ש. הבטחת לו כל מיני דברים בשיחה לימודים רכב וכל זה לא נכון.
ת. זה לא נכון." (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 19-28)
--- סוף עמוד 15 ---
בראות עינינו, התנהלותו של מר רוזנפלד בהקשר זה אינה מקובלת, ורצונו לסיים את יחסים בין הצדדים בצורה "אלגנטית" אינה מצדיקה אמירת דברים שאינם אמת. מצופה ממנהל כי ימסור לעבוד גם דברים שאינם נוחים לו ובמידת הצורך יתעמת עימו. חרף זאת, לא מצאנו כי התובע הוכיח שאכן הובטחו לו הטבות אלו, להבדיל מדרישות שהעלה במהלך עבודתו, אשר נשקלו ולא נענו.
31. ראשית נציין טענת התובע בעניין התחייבות למימון לימודים היתה בלתי עקבית. כך במסגרת תצהירו טען כי מר חיים סלטי, מבעלי הנתבעת, הוא שהבטיח לו הטבה זו כשבהמשך טען כי מר רוזנפלד הוא שמסר לו ההתחייבות הנדונה (ראו סעיפים 8, 17 לתצהיר התובע).
מעבר לכך, להוציא טענה כללית בדבר התחייבות נטענת, אין בפי התובע ראיה כלשהיא לתמיכה בטענה זו ויודגש, מדובר בהטבות בשווי כספי גבוה.
כמו כן, ככל שאכן הובטחו לתובע הטבות אלו ולא קוימו, סביר היה כי יפנה לנתבעת ויקבול על כך באופן רשמי וברור, ואין כל אינדיקציה לכך בענייננו.
כמו כן, העובדה שהתובע המשיך לעבוד במשך שנתיים על אף "הפרת ההתחייבות" הנטענת מצביעה על כך שלא ראה בכך התחייבות מחייבת ולכל הפחות השלים עימה (ראו דב"ע נד/ 3-86 גולן – אי אל די בע"מ, פד"ע כז 270, 276 (1994) וע"ע (ארצי) 498/09 אקי"ם ישראל (ע"ר) – טלקר, 29.12.11).
32. גם לגופו של עניין, יש לדחות טענות התובע.
כעולה מעדות התובע, אף לא אחד ממנהלי החברה קיבל רכב צמוד, להבדיל משימוש ברכבים מסחריים שהיו זמינים לצרכי עבודה, גם לאחר שעות העבודה (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 11-14).
"ש. אתה אומר שהבטיחו לך רכב צמוד, ואני רוצה לשאול אותך האם אתה יודע על איזה רכב נסע המנכ"ל, האם על רכב המשלוחים?
ת. על רכב מסחרי, לא משלוחים, כאשר היה המון סחורה היינו משתמשים גם ברכב המסחרי. הסגן מנהל שלו נסע בפורד." (ראו סעיף 200 לתצהיר מר רוזנפלד).
--- סוף עמוד 16 ---