38. מבחן הקשר האישי –
המערערים נדרשו לבצע את עבודתם באופן אישי, ולא העסיקו עובדים מטעמם בפעילותם עבור החברה.
39. משך ההתקשרות –
המערערים עבדו בחברה תקופה משמעותית (פרץ – כשנתיים; סובל – שנה ועשרה חודשים), בקביעות, בהיקף מלא, ובתמורה מלאה שאינה תלוית הישגים, נסיעות, ימים בחוץ לארץ או כל מדד אחר; אופן העסקה זה מאפיין יחסי עבודה קבועים ונמשכים, בשונה משירות זמני ומשתנה הניתן על ידי קבלן עצמאי.
40. תשלום התמורה כנגד חשבונית -
40.1. החברה היא שהכתיבה את מתכונת ההתקשרות - תשלום תמורה כנגד חשבונית, ובשיטה זו היא העסיקה למעלה מ- 100 יועצים, וכך החברה חסכה בעלויות מעסיק מידי שנה. למערערים לא הייתה יכולת מיקוח בנוגע למתכונת העסקתם.
40.2. על כן, לא היה מקום לייחס חשיבות יתרה לכך שהתמורה שולמה כנגד חשבונית, ולא שולמו למערערים תנאים סוציאליים, שכן, בהתאם לפסיקה לא ניתן לוותר בהסכם על סטטוס של "עובד", ככל שעל פי המבחנים המהותיים המועסק הוא בגדר "עובד", ואופן התשלום נגזר ממתכונת ההעסקה שהחברה בחרה. בהקשר זה הפנו המערערים לע"ע (ארצי) 34362-11-14 שלמי – רשות הדואר בע"מ (26.9.2016) (להלן – עניין שלמי).
40.3. אשר לגובה התמורה נטען כי מדובר בשכר שהיה בינוני ומטה, ועלות יועצים בסך של $10,000 היא בינונית ומטה בהתחשב ברמת ההשכלה של המערערים וכן בכך שהם ברמה של מומחים, שמבצעים את עבודתם בחו"ל, במקומות בהם המערערים הועסקו (סין והודו), ובעצם שהו מחוץ לביתם 15 יום בחודש. עוד נטען כי לא היו בפני בית הדין ראיות של ממש בדבר שיעור השכר ליועצים שכירים, אלא מדובר בעדות שמועה, שכן החברה לא זימנה לעדות מי מהחברות שעל הנתונים של עובדיהן ביקשה להסתמך. בהקשר זה יש לזכור גם שנאסר על המערערים לעבוד בעבודה נוספת.
41. עדויות וראיות -
אי זימון דינור לעדות, שהוא עד בשליטת החברה, פועל לחובת החברה ולא לחובת המערערים. כך, כל אימת שגולדרט ורום התקשו במתן תשובות לשאלות בחקירה נגדית, הם בחרו לנקוב בשמו של דינור. בהקשר זה נטען גם כי החברה נמנעה מלזמן את דינור לעדות, לנוכח עדותו בהליך בעניינו של יובל בפני ועדת התעסוקה. בהקשר זה צוטטו בהרחבה קטעים מעדותו של דינור לפני ועדת התעסוקה, ונטען כי בית הדין התעלם מהם. זאת, בניגוד להסכמה שלפיה עדותו של דינור בוועדת התעסוקה (שעדין עבד בחברה בעת שהעיד בדיון לפני ועדת התעסוקה) היא חלק מחומר הראיות בהליכים אלה. יש ליתן משקל גבוה לעדותו של דינור בוועדת התעסוקה, עדות אותנטית שניתנה "טרם זוהמה עדותו בהליכים משפטיים אחרים ובניסיונות לשכתב את ההיסטוריה".
42. בכל הנוגע לפרץ נטען כי –
לא היה מקום לייחס חשיבות לכך שבמועד מתן פסק הדין לפרץ הייתה השכלה משפטית והוא העסיק עובדים בעצמו. עובדה זו אינה יכולה לבסס קביעה באשר לניסיונו וידיעותיו של פרץ במועד חתימת הסכם ההתקשרות, ואינה סותרת את הטענה כי חתימה על ההסכם נכפתה עליו; הטענה שהחשבוניות לא רצופות לא הועלתה בבית הדין האזורי. מכל מקום, בתקופת עבודתו בחברה לא היה לו עיסוק אחר, ואפשר שמדובר בגבייה על שירותים שנתן במועד מוקדם להתקשרות.
43. בכל הנוגע לסובל נטען כי –
על פי הסכם ההעסקה סובל נשכר לתפקיד מנהל פרויקט. בפועל, לאור יכולות פיתוח עסקי בינלאומי וניסיון במדינות אסיה, בפועל נדרש סובל לנהל תהליכי מכירות ואיתור לקוחות חדשים, אספקת שירותי ניהול וייעוץ מקצועיים לשיפור תוצאות החברה, ארגון כנסים מסוג "כן ובעתיד", הדרכות במשרדי החברה, וכתיבת ניירות עמדה, עת במהלך השהות במשרדי החברה נמשכה התמיכה והמענה ללקוחות מחוץ לארץ, בשעות העבודה של הלקוח; בתקופת עבודתו נוצרו לו מספר הזדמנויות לעיסוק שנוסף שאינו מהווה תחרות לחברה, אולם הוא נאלץ לוותר עליהן מהטעם שאוים כי יפוטר מיידית, ולא הייתה לו אפשרות להעניק ייעוץ לגורם אחר; העובדה שסובל פוטר מעידה על קיום יחסי עבודה, שכן ככל שמדובר בהתקשרות בין מזמין קבלן עצמאי אין צורך לפטרו ודי בכך שמפסיקים לספק לו עבודה.