תום הלב של הצדדים והשלכותיו:
85. החברה טענה כי התנהלות המערערים נגועה בחוסר תום לב משווע, שכן הם היו מודעים למעמדם כקבלנים עצמאיים, נהנו מיתרונות המעמד ולא הלינו עליו, וכעת מנסים לאחוז את החבל בשני קצותיו – ליהנות הן מהתמורה הגבוהה ששולמה להם ביחס למקובל בתחום ומהטבות המוקנות לעצמאיים (על חשבון הציבור) והן מזכויות קוגנטיות כעובדים. על פי הנפסק בעניין כותה, התנהלות המערערים הנגועה בחוסר תום לב שוללת מהם את הזכאות לפיצוי ממוני (לנוכח התמורה הגבוהה ששולמה להם) ואת הזכאות לפיצוי לא ממוני. כמו כן, על פי הגישה בחוות דעתה של הנשיאה בעניין כותה, התוצאה היא כי אין להכיר במערערים כעובדים.
86. המערערים טענו כי על פי הקווים המנחים שנקבעו בעניין כותה ועל פי כל הגישות להשלכות תום הלב על שאלת ההכרה ביחסי עבודה בעניין כותה, יש להכיר ביחסי עבודה. יש לקבוע כי המערערים לא פעלו בחוסר תום לב, שכן עצם הגשת תביעה להכרה בדיעבד ביחסי עבודה ובזכויות הנובעות מכך אינו חוסר תום לב, במיוחד עת המעסיק הוא זה שהכתיב את מתכונת ההתקשרות, כבמקרה הנדון. בהקשר זה טענו כי יש לדחות את טענת החברה כי שולמה להם תמורה גבוהה ביחס לתמורה שהייתה משולמת להם אילו הועסקו כעובדים, שכן התמורה ששולמה להם הייתה על הצד הבינוני הנמוך.
87. דין טענות החברה להידחות. כעולה מטיעוני החברה, חוסר תום הלב המיוחס למערערים הוא הגשת תביעה להכרה במעמדם כעובדים, לאחר שבמהלך תקופת העסקתם היו מודעים למעמדם כעצמאים ונהנו מהיתרונות שהקנה להם מעמד זה. כפי שנפסק בעניין כותה, על פי כל הגישות, עצם הגשת התביעה להכרה ביחסי עובד מעסיק בדיעבד אינה מהווה כשלעצמה, חוסר תום לב. ובלשונה של הנשיאה בעניין כותה (סעיף 59 לחוות דעתה של הנשיאה):
"למען הסר כל ספק נבהיר כי אין בכוונתנו לומר כי עצם הגשת תביעה להכרה ביחסי עובד ומעסיק מהווה כשלעצמה חוסר תום לב, וחוסר תום הלב הוא מכלל נסיבות העניין, כאשר הנטל להוכיח זאת מוטל כאמור לעיל על המעסיק".
וראו גם: סעיף 32 לחוות דעתה של השופטת דוידוב – מוטולה בעניין כותה.
88. לאמור יש להוסיף כי מהעדויות עולה כי מתכונת ההתקשרות היחידה שהוצעה למערערים על ידי החברה היתה העסקה ביחסי מזמין – קבלן עצמאי, שכן על פי עדותו של גולדרט מדיניות החברה הייתה להעסיק את כל היועצים (לרבות יועצים מנהלים) כקבלנים עצמאיים, ולא הייתה למערערים אפשרות לבחור בין העסקה כקבלן עצמאי לבין העסקה כעובד שכיר.
89. כללו של דבר: בנסיבות המקרה, אין מקום לבחון אם יש לשלול את ההכרה במערערים כעובדי החברה בשל התנהלות הנגועה בחוסר תום לב.
זכויות המערערים:
90. לנוכח המסקנה אליה הגיע, בית הדין האזורי לא דן ולא הכריע בשאלות הטעונות הכרעה ובכלל זאת נסיבות סיום ההתקשרות בין המערערים לבין החברה, מהן נגזרות זכויותיהם לפיצויי פיטורים וזכויות נוספות; מהות התשלום בסך של $15,000 ששולם לסובל עם סיום ההתקשרות והאם קיימת לו מניעה מהעלאת תביעות נוספות. כמו כן בית הדין לא הכריע בטענת החברה כי התמורה ששולמה למערערים כעצמאים הייתה גבוהה מהתמורה שהייתה משולמת להם כשכירים (ונזכיר כי הנטל להוכיח את השכר החלופי שהיה משולם למועסק כשכיר מוטל על המעסיק) ולא קבע מה השכר החלופי שהיה משולם למערערים כעובדים. לפיכך, אין מנוס מלהחזיר את עניינם של המערערים לבית הדין האזורי לבחינת זכויותיהם של המערערים.
91. למותר לציין, כי יש לבחון את זכויות המערערים בהתאם להלכה שנפסקה בעניין כותה, ולא בהתאם למצב המשפטי עובר למתן פסק דין כותה.
92. נוסיף, בכל הנוגע לבחינת התמורה ששולמה למערערים – טענת החברה מבוססת בחלקה על כך שהמערערים עבדו 10 ימים בחודש בלבד. משנדחתה טענה זו בפסק דין זה, יש לבחון את התמורה ששולמה למערערים על פי היקף עבודתם בפועל. מבלי לקבוע מסמרות, ספק רב אם ניתן ללמוד על שכר עובדים בענף מכתבה בעיתון או מנתוני שכר של חברה עלומה, שלא הובאו כל ראיות לעניין מהות פעילותה וכישורי העובדים שבה, עת רום העיד כי אינו יודע דבר על חברה עלומה זו ואפילו לא בדק את הנתונים (עדות רום, ע' 93 ש' 23 – 33, ע' 94 ש' 1 – 6). מכל מקום, עניין זה יתברר בבית הדין האזורי.
סוף דבר:
93. הערעור מתקבל ואנו קובעים כי התקיימו יחסי עבודה בין המערערים לבין החברה. אשר לזכויות המגיעות למערערים כתוצאה מכך – עניינם של המערערים יושב לבית הדין האזורי לצורך הכרעה בזכויות המגיעות להם, על יסוד מכלול השיקולים הרלוונטיים. בית הדין האזורי יקבע את סדרי הדין, וככל שיוגשו בקשות מהצדדים לתיקון כתבי טענות ו/או להבאת ראיות נוספות – יכריע בהן כחכמתו.
94. החיוב בהוצאות שהוטל על המערערים בפסקי הדין של בית הדין האזורי מבוטל. החברה תשלם לכל מערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪. זאת, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום, כ"ט חשוון תשפ"ד (13 נובמבר 2023), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.
ורדה וירט-ליבנה,
נשיאה, אב"ד לאה גליקסמן,
שופטת חני אופק גנדלר,
שופטת
מר יוסי רחמים,
נציג ציבור (עובדים)
מר דן חן,
נציג ציבור (מעסיקים)