בית משפט השלום בהרצלייה
תאד"מ 29844-04-22 הופטמן נ' עיריית תל-אביב-יפו
תיק חיצוני:
לפני כבוד הרשמת הבכירה סבין אוחנה
התובע
יורם הופטמן ת"ז xxxxxxxxx
בעצמו
נגד
הנתבעת עיריית תל-אביב-יפו רשות מקומית 500250006
ע"י ב"כ עוה"ד שרון המר
פסק דין
1. לפניי תביעה כספית על סך 75,000 ₪ בעילה נזיקית, כספית, רשלנות, לשון הרע, הטרדה, פגיעה בפרטיות ועשיית עושר, כך על פי כותרתה.
2. התביעה הוגשה על ידי תושב העיר תל אביב נגד עיריית תל אביב בשל הטלת עיקולים על כספיו.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת וטענות הצדדים
3. התובע הוא בנה של הגב' לאה הופטמן ז"ל, אשר הלכה לבית עולמה ביום 21.09.2018 (להלן "המנוחה"). ערב פטירתה, הייתה המנוחה בעלת נכס ברחוב ברודצקי 10 בתל אביב (להלן "הנכס").
4. התובע ואחיו, מר זאב הופטמן, נרשמו כמחזיקים בנכס החל מיום 22.9.2018 ונדרשו על ידי הנתבעת, לשלם ארנונה בהתאם.
5. דרישות התשלום ששלחה הנתבעת אל התובע ואחיו לא נענו ומשום כך, הנתבעת פעלה, בחודש דצמבר 2020, לגביית החוב באמצעות עיקולים בידי צדדי ג'- בנקים, חברות ביטוח וחברות אשראי-. בתגובה, שלח התובע ביום 24.12.2020, באמצעות ב"כ, עו"ד אוליביה דולב, מכתב דרישה להסרת עיקול שהוטל בניגוד לדין כאשר נטען כי הטלתו מהווה פרסום לשון הרע נגד התובע.
6. הנתבעת השיבה למכתב זה במכתב מיום 13.1.2021, בו ציינה כי מתייחסת למכתב ב"כ התובע כמכתב השגה ודחתה את טענותיו. הנתבעת ציינה בשולי המכתב כי באפשרות התובע להגיש ערר על החלטת הדחייה בתוך 30 יום.
טענות התובע
7. לטענת התובע, הנתבעת פעלה בחוסר תום לב ופגעה בשמו הטוב שעה שהטילה עיקולים שלא כדין. הנתבעת עוד גרמה להשחתת זמנו והוא נאלץ להתמודד עם הליכים לא חוקיים שנקטה נגדו הנתבעת.
8. לשיטת התובע, היות וטרם נקבע עיזבון המנוחה, החלטת הנתבעת לרשומו כמחזיק בנכס התקבלה שלא כדין ובשל כך, לא חב בתשלום הארנונה על נכס. משכך, כל העיקולים שהוטלו על כספיו הוטלו שלא כדין תוך הוצאת דיבתו רעה. התובע הפנה להוראות סעיף 126 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 לפיהן "עד לחלוקת העיזבון אין היורשים אחראים לחובות העיזבון אלא בנכסי העיזבון".
9. דברים אלה פורטו במכתב התראה ששלחה, ביום 24.12.2020, עוה"ד אוליביה דולב מטעמו. אמנם הנתבעת ביטלה חלק מהעיקולים, דבר המוכיח את צדקתו, אך היא לא שעתה לכל דרישותיו, לא החזירה את הכספים שנתפסו ולא שינתה את זהות המחזיקים בנכס ולמעשה המשיכה בגביית חובות הארנונה לנכס מול התובע.
10. בשל האמור, עתר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בסך של 60,000 ₪ בגין הוצאת דיבתו רעה ופגיעה בשמו הטוב, הטרדה ופגיעה בפרטיותו, התנהלות בלתי חוקית ורשלנית של הנתבעת, פיצוי בסך 17,550 ₪, המהווים 30 שעות עבודה בסך 500 ₪ לשעה בתוספת מע"מ, בגין הזמן שנאלץ להשקיע בטיפול בעיקולים הבלתי חוקיים שהטילה הנתבעת על כספיו וכן השבת סכומים שנתפסו בעקבות העיקולים הלא חוקיים שהוטלו - 5,762 ₪ ו- 546 ₪ מבנק דיסקונט וכן 1,300 ₪ מבנק לאומי. בסה"כ עמד סכום התביעה על סך 85,158 ₪ אך מטעמי סמכות ביהמ"ש בהליך המתברר בסדר דין מהיר, הועמד על סך 75,000 ₪.
11. בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 29.02.2024, שב התובע על טענותיו וציין כי פעולות הנתבעת היוו הטרדה, פגיעה בפרטיות ואף פעולה בחוסר תום לב. התובע הלין על כך שהנתבעת פעלה בשיטתיות והטילה עיקולים על כספו בעוד אינו מחזיק בנכס, וטען כי ערכאות שונות כבר אישרו את טענותיו. התובע טען כי, מאז פטירת המנוחה, הנכס עומד נטוש, הוא אינו מתגורר ולא מחזיק אותו.
12. התובע הבהיר כי התנהלות הנתבעת גרמה לו לבזבוז זמן העולה על 30 השעות שפורטו בכתב התביעה וכי המחיר שצוין לשווי שעת עבודה שלו- כחוקר פרטי- תואם למחירי השוק.
13. בסיכומיו, ביקש התובע לקבל את תביעתו במלואה בשל העדר התייצבות המצהירה מטעם הנתבעת. לגופו של עניין, שב וטען כי היות והנכס נטוש וטרם ניתן צו ירושה או צו קיום צוואה, הנתבעת מנועה מלפעול לגביית ארנונה. משכך, כל פעולה שנקטה נגדו לשם גביית ארנונה בנכס, ננקטה שלא כדין. התובע סבר כי משהנתבעת היא זו שטעתה בהגדרת המחזיק בנכס, עליה בלבד לפעול לתיקון המחזיק ומצדו, אינו נדרש לפעול בכל דרך. יחד עם זאת, התובע לא שלל פניה עתידית לבית המשפט המחוזי למען ייקבע כי רישומו כמחזיק בנכס נעשה שלא כדין.
טענות הנתבעת
14. הנתבעת הכחישה כל פרסום לשון הרע או הטרדה וטענה כי כל פעולותיה ננקטו בהתאם לדין.
15. לשיטת הנתבעת, פעולות הגביה אשר ננקטו נבעו מרישום התובע כמחזיק בנכס בהיותו בעל הזיקה הקרובה ביותר אליו. הנתבעת אישרה כי לאחר שביום 8.3.2020 שלחה לתובע הודעה על היותו מחזיק בנכס, ולאחר שלא התקבלה עליה השגה בחלוף המועד הקבוע בחוק, החלה בגביית הארנונה באמצעות עיקולים ממוכנים שכן, התובע ואחיו נמנעו מתשלום החוב.
16. הנתבעת הדגישה כי ענייננו בחוב של התובע עצמו כמחזיק בנכס ולא של העיזבון או של המנוחה כך שאין מזור בהוראות חוק הירושה. הנתבעת הפנתה לסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על תביעת ארנונה כללית), תשל"ו – 1976 (להלן גם: "חוק הערר") לפיו נישום רשאי להשיג על הודעת חיוב הארנונה בתוך 90 יום, וככל שהשגתו נדחית, רשאי להגיש ערר לוועדת ערר בתוך 30 ימים נוספים.
17. ביום 8.3.2020 הודיעה הנתבעת לתובע ואחיו שהם נרשמו כמחזיקים בנכס ממחרת פטירת אימם (22.09.2018), וכי באפשרותם להגיש השגה על החלטה זו בתוך 90 יום. לא הוגשה השגה בחלוף המועד וביום 25.07.2020 נשלחה אל התובע, דרישת תשלום. הימנעות התובע מהגשת השגה בטענת "איני מחזיק" לאחר שקיבל את מכתב הנתבעת מיום 8.3.2020, הפכה את חוב הארנונה לחוב חלוט.
18. אמנם נכונה הייתה הנתבעת להתייחס למכתב ב"כ התובע מיום 24.12.2020 כמכתב השגה חרף חלוף 90 הימים מכבר, אך היות וטענות התובע נדחו והיות ולא הגיש ערר או עתירה מנהלית בחלוף המועדים הקבועים לכך, המדובר בחוב חלוט שיש לשלם. הנתבעת הפנתה למכתב התשובה ששלחה לב"כ התובע ביום 13.01.2021 בו צוינה במפורש זכותו של התובע להגיש ערר בתוך 30 יום. התובע נמנע מהגשת ערר ומשכך החוב הפך לחלוט וכל פעולת גביה ננקטה כחוק.
19. הנתבעת גרסה כי פעלה בתום לב כאשר איתרה את התובע ואת אחיו כבעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכס ואין בהיעדר מתן צו קיום צוואה או צו ירושה כדי למנוע ממנה לגבות חוב הקשור לנכס.
20. הנתבעת הוסיפה כי התובע פנה אליה ביום 1.9.2020 לשם קבלת הנחיות כיצד לפעול על מנת לערער על קביעתה בעניין הגדרתו כמחזיק בנכס, אך חרף מתן ההסברים, נמנע התובע מכל פעולה מלבד משלוח מכתב ב"כ מיום 24.12.2020.
21. צוין כי, נכון ליום 01.06.2022 עמד חוב הארנונה בגין הנכס על סך 4,759 ₪ ממועד פטירתה של המנוחה.
22. לדיון ההוכחות התייצבה ב"כ הנתבעת אך לא התייצב כל עד מטעמה.
23. בסיכומיה, עתרה הנתבעת לדחיית התביעה על כל רכיביה.
24. לעניין החבות, נטען כי הנתבעת פעלה כדין לשם גביית חוב חלוט עליו לא הוגשה השגה, ערר או עתירה מנהלית. הנתבעת ציינה כי בהליך זה כמו בכל הליך אזרחי אחר, על התובע, המוציא מחברו, נטל הראיה וכי התובע לא עמד בנטל זה.
25. באשר לנזקים הנטענים, הטעימה הנתבעת כי אלה לא הוכחו.
דיון והכרעה
26. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ולאחר ששמעתי את התובע ושקלתי את טיעוני הצדדים אלה מול אלה, מצאתי כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי בתמצית, בהתאם לתקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018:
נטל ההוכחה על התובע
27. בעקבות בקשת הנתבעת אשר הוגשה כשלושה ימים לפני מועד הדיון, פטר בית המשפט את המצהירה מטעם הנתבעת, הגב' דנה קדוש, מהתייצבות לדיון תוך דרישה שמטעם הנתבעת יגיע לדיון נציג אחר הבקיא בפרטי הפרשה.
28. חרף האמור, בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 29.2.2024, לא התייצב כל נציג מטעם הנתבעת כך שלמעשה, כתב ההגנה לא נתמך בדבר.
29. התובע עמד על קיום הדיון במועדו, לא הסכים לדחייה ועתר לקבלת מלוא תביעתו בשל העדר התייצבות מצהיר מטעם הנתבעת.
30. לאחר ששקלתי את הדברים, מצאתי לדרוש מהתובע, כמי שמוציא מחברו, להוכיח את תביעתו, הכל בהתאם לתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 הקובעות " נתבע שלא הגיש כתב הגנה בתוך המועד שנקבע לכך או שכתב ההגנה נמחק, רשאי בית המשפט לדרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה, או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד".[ ההדגשה אינה במקור ס.א.].
לשון הרע
המסגרת הנורמטיבית
31. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") קובע כי לשון הרע הינו דבר אשר פרסומו עלול:
“)1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם מדובר במשרה ציבורית ואם מדובר במשרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, בשל מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו".
32. המבחן לקיומו של לשון הרע הוא מבחן אובייקטיבי כאשר בית המשפט הבא לדון בתביעת לשון הרע חייב לבחון את המשמעות שמייחס אדם סביר לפרסום שנעשה. ככל שהפרסום עשוי להביא למי מהתוצאות שפורטו לעיל אזי, ניתן לקבוע כי הנתבעת הפרה את הוראות חוק איסור לשון הרע.
33. כפי שקבע בית המשפט העליון בע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין אורבך, ניתן ביום 8.2.2012:
"תרשים הזרימה בתביעות לשון הרע הוא כלהלן: בשלב הראשון נבחנת השאלה אם הביטוי מהווה לשון הרע על פי אחת מארבע החלופות בהגדרה שבסעיף 1 לחוק, והאם מתקיים יסוד הפרסום כמשמעותו בסעיף 2 לחוק. רק אם התשובה חיובית עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הביטוי נהנה מאחת החסינויות המוחלטות (פרסומים מותרים) הקבועות בסעיף 13 לחוק. אם נכנס הפרסום לד' אמות אחת החסינויות - דין התביעה להידחות. אם לא כן, אנו עוברים לשלב הבא ובוחנים אם הפרסום מוגן על פי אמת המידה הקבועה בסעיף 14 לחוק על שתי רגליה - אמת בפרסום ועניין ציבורי. אם הפרסום אינו נהנה מהגנה זו, יש להמשיך ולבחון אם הפרסום מוגן בתום ליבו של המפרסם, בגדר אחת מהחלופות הקבועות בסעיף 15 לחוק במשולב עם חזקות תום הלב בסעיף 16. היה ונתברר כי הפרסום אינו נהנה מהגנת סעיף 14 או מהגנת סעיף 15, או-אז עוברים לשלב הרביעי של הסעדים (לתיאור שונה במקצת של השלבים ראו בע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי בפסקה 7 ([פורסם בנבו], 4.8.2008)). "
34. הטלת עיקול עשויה להתפרש כפרסום לשון הרע. ראה בעניין זה, ע"א (מח' י-ם) 45661-12-10 גסלר נ' עיריית ירושלים, ניתן ביום 24.3.2011:
"באופן עקרוני הטלת עיקול על חשבונות בנק יכולה להוות פרסום לשון הרע... בעצם הצגתו של המערער כמי שמתחמק, לכאורה, מלשלם את חובותיו, יש כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב... ללא כל קשר לגובה העיקול".
מן הכלל אל הפרט
35. היות וסבורני כי הטלת העיקולים היוותה פרסום לשון הרע, יש לבחון האם לנתבעת עמדה הגנה בחוק. אקדים אחרית לראשית וכבר אומר שלנתבעת עומדות ההגנות הקבועות בסעיפים 14 ו-15 לחוק איסור לשון הרע- הגנת אמת בפרסום ותום הלב.
36. מהנספחים שצורפו לכתב ההגנה, שוכנעתי שהנתבעת פעלה בתחום הסביר בנסיבות העניין ופעלה בתום לב. הנתבעת שלחה הודעה על שינוי מחזיק, אפשרה לתובע להשיג עליה ואף אפשרה לו להגיש ערר על החלטתה לדחות את ההשגה שהוגשה באיחור על ידי באת כוחו.
37. לשם קביעה אם הטלת העיקול בוצע כדין, יש לבחון את הגדרת התובע כמחזיק בנכס- וזאת בזהירות הנדרשת שעה שבית המשפט אינו יושב כערכאה מנהלית אלא, דן בתביעה אזרחית.
38. סעיף 3 לחוק הערר קובע:
“)א) מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך 90 ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה...
...
(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריה".
39. כפי שנקבע בתע"ק (פ"ת) 64199-01-15 רינה אלון סינגר נ' עיריית פתח תקווה, ניתן ביום 21.6.2016, "החייב בתשלומי ארנונה הוא בעל הזיקה הקרוב ביותר לנכס... היכולת להעלות טענות בדבר אי החזקה בנכס במסגרת תביעה לתשלום ארנונה היא מוגבלת ביותר. מי שחויב בתשלום ארנונה רשאי, תוך 90 יום מיום קבלת הודעת התשלום, להשיג עליה בפני מנהל הארנונה. מקום שהמחוקק קבע דרך מיוחדת להשגה וזכות ערר יש ללכת בדרך זו ולא לאפשר עקיפתה".
40. בע"א (י-ם) 14833-10-13 מחמוד חמדאן נ' עיריית ירושלים ואח', ניתן ביום 8.3.2016, הוזכר כי "פרשנות המונח מחזיק, הקבוע בפקודת העיריות (נוסח חדש) לצורך חיוב בארנונה... הוא מי שמחזיק בנכס פיזית כבעלים או כשוכר או בכל אופן אחר, כי הפסיקה הרחיבה את הפרשנות למונח והחילה אותו גם על מי שהוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס; כי הזיקה הקרובה ביותר לנכס מתקיימת גם אם המחזיק אינו עושה שימוש בפועל בנכס... וכי על יורש חלה חובת הדיווח לעיריה בדבר פטירת המנוח שהחזיק בנכס, וכן למסור הודעה כדין על העברת החזקה בנכס למחזיק בפועל".
41. כאשר, כמו בענייננו, מנוח הולך לעולמו ולא מונה מנהל עיזבון או שלא ניתן צו ירושה, חובת תשלום הארנונה על הנכס עוברת לבעלי הזיקה הקרובה ביותר, הם היורשים על פי דין. באפשרות יורשים על פי דין לסתור את החזקה האמורה בנקיטת צעד פשוט של פירוט מחזיקי או בעלי הנכס בפני העיריה.
42. כפי שנקבע ברע"א 7037/00 עיריית ראשון לציון נ' עו"ד ישראל וינבים, ניתן ביום 19.6.2002, המחוקק ביקש להדגיש, כי בנקטו את הביטוי "מחזיק" אין הוא מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הזכויות המשפטיות המקיפות ביותר לגבי הנכס אלא מי שהוא יחסית כמובן – בעל הזיקה הקרובה ביותר אל הנכס.
43. משלא נמצא כל פגם בהליכי העיקול אני דוחה את טענות התובע לעניין הפרת חוק איסור לשון הרע. כמו כן, אינני סבורה כי ביטול העיקולים כפי שבוצע ע"י הנתבעת מצביע על פגם כלשהו בעיקולים או מלמד על פעולות בניגוד לדין או בכוונה לפגוע בתובע. הנתבעת הייתה מוסמכת להטיל את העיקולים וכן להסירם ולהפסיק את הליך הגביה לאחר שהחל ונגבו די כספיו לעומת סכום החוב.
44. כפי שנקבע בת"ק (חיפה) 31452-06-19 ברוך נ' עיריית רמת גן ואח', ניתן ביום 11.12.2019 "אין בעיקול שהוטל בבנק או כל עיקול או פעולה לגבייתו, כדי להוות לשון הרע, הואיל והעיריות פעלו כחוק בגביית חוב פסוק שהוא בבחינת מס המגיע להן כחוק".
45. התובע אישר בישיבת ההוכחות שבמות אמו המנוחה, לא הגיש כל הודעה לנתבעת והוא נמנע מהשגה על החלטת העיריה להגדירו כמחזיק בנכס. משכך, אין בהחלטת העיריה כל פסול וחוב הארנונה מהווה חוב חלוט שניתן לגבות לפי פקודת העיריה.
46. ויוזכר, ענייננו בחוב של התובע עצמו כמי שרשום כמחזיק בספרי העיריה ולא בחוב של העיזבון כך שהוראות חוק הירושה אליהן הפנה התובע אינן רלוונטיות.
47. שעה שטרם ניתן צו קיום צוואה ומתנהלים הליכים בבית משפט לענייני משפחה, סבורני שלא נפל כל פגם בהחלטת העיריה לקבוע כי היורשים על פי דין, התובע ואחיו, הינם בעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכס ועל כן רשמה אותם כמחזיקים.
48. הרי סעיף 325 לפקודת העיריה קובע כי "חדל אדם... להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בניין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, למסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים...".
49. מטרות הסעיף הנ"ל להקל על העיריה בגביית הארנונה כך שלא תצטרך לערוך מעקב אחרי החזקה והבעלות בנכסים שבתחומה בכל עת ועת. אי לכך, אין בשאלת התובע אל ב"כ הנתבעת "אתם, עיריית תל אביב לא הוכחתם שמישהו מתגורר בדירה" [בפרו', עמ' 6 שו' 7] כל מזור שכן על התובע רבץ הנטל להוכיח כי אינו בעל הזיקה הקרובה.
50. התובע אישר שלא מסר הודעה כזו לנתבעת. כך בפרו', עמ' 6 שו' 1:
"ש. מתי אימך נפטרה?
ת. 21.09.2018.
ש. האם מישהו מטעמכם שלח הודעה כלשהי ביחס לזה לעיריית תל אביב?
ת. אני לא שלחתי."
51. מעבר לכך, על הטוען כנגד פנקסי העיריה לסתור את האמור בהם. התובע לא הביא כל ראיה כדי לסתור את היותו מחזיק/ בעל הזיקה הקרובה בנכס.
52. לאור האמור, אני מוצאת כי הנתבעת פעלה כדין והטלת עיקולים על כספי התובע חוסה תחת הגנת תום הלב כפי שמוגדרת בחוק איסור לשון הרע.
53. ויודגש- פסקי הדין אשר צוטטו על ידי התובע ניתנו בערכאות מנהליות ולא במסגרת הליכים אזרחיים כגון דא, כך שאין להקיש מהם דבר שעה שהתובע נמנע מנקיטת הליכים מנהליים.
54. כפי שנפסק בעע"מ 8832/12 עיריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ, ניתן ביום 15.4.2015:
"אם הנישום לא נקט את אחד מהליכי הנ"ל, הופך החוב לסופי ופסוק... גם מקום שנמנע אדם מלערער על דרישת המנהל, והזמן להגשת ערעור עבר, אין זה לא כלום אחר מעשה המנהל; מעשה המנהל כמוהו כמעשה בי-דין".
55. בענייננו, לכתב התביעה צורפה הודעת הנתבעת מיום 08.03.2020 בה מודיעה הנתבעת לתובע כי רשמה, כמחזיקים חדשים בנכס, את התובע ואת אחיו. צוין כי תוקף השינוי מיום 22.09.2018. הודעה זו נשלחה לכתובת התובע בת.ד 17550 בתל אביב והתובע אישר בדיון (פרוטוקול עמוד 10, שורה 30) כי כתובת זו מהווה כתובת לקבל דואר: "הכתובת שעליה את מדברת יש עליה הפניה לתיבת דואר 17550 תל אביב".
56. התובע יצר קשר טלפוני עם הנתבעת על מנת לוודא כיצד להשיג על קביעה זו אך, עד הטלת העיקולים לא עשה דבר. רק בעקבות הטלת העיקולים שלח כאמור, באמצעות ב"כ עוה"ד אוליביה דולב, ביום 24.12.2020, מכתב התראה לפיו התובע אינו מתגורר ואינו מחזיק בנכס. הנתבעת השיבה לה, ביום 13.1.2021, כי חילופי המחזיקים בוצעו בהסתמך על החוק החל ולנוכח היותו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס ביחד עם מר הופטמן זאב, אחיו.
57. אין חולק כי התובע ידע על החוב ואף שכר עו"ד כדי שתפנה בשמו לנתבעת אך הוא נמנע מהגשת ערר למרות הסברי הנתבעת בכתב ובעל פה על הדרכים לשינוי קביעה זו.
58. ערר כאמור לא הוגש והליך מנהלי לא ננקט. התובע אישר שלא שלח הודעת עדכון לנתבעת לפי סעיף 325 לפקודת העיריות, לא הגיש ערר על הגדרתו כמחזיק בנכס ולא פעל במסגרת הליך מנהלי.
59. יוצא אם כן כי, חרף העדר התייצבות מצהיר מטעם הנתבעת לישיבת ההוכחות, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו.
ממצאי מהימנות
60. בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, מצאתי לציין כי עדותו של התובע לא הותירה בי רושם מהימן.
61. בהזדמנויות שונות, התובע מסר תשובות מתחמקות לשאלות פשוטות אשר הופנו אליו. כך סירב התובע למסור את כתובתו הפעילה, התחמק ממתן תשובה והתחכם. כך למשל בפרו' עמ' 6, ש' 21:
"ש. זאת אומרת סעיף 17 לכתב התביעה מתייחס למעשה למכתב מבאת כוחך?
ת. אני לא מעיין בסעיף 17.
ש. תעיין בבקשה בסעיף 17 לכתב התביעה?
ת. אני לא מבין, זו חקירה או שאת נותנת לי הוראות? "
62. התובע מסר כי נמנע מהגשת ערר בשל "הטרחה הפרוצדורלית" אך באותה נשימה מצא להגיש תביעה זו, ללא ייצוג משפטי, על סך 75,000 ₪ בשל פרסום לשון הרע ע"י בנתבעת כפי הנטען. גם בישיבת קדם המשפט השיב התובע לשאלת בית המשפט על היותו בעל הזיקה הקרובה לנכס כי אין דבר כזה ולא קיים דבר כזה בשום קונסטרוקציה, וכי המדובר "בהמצאה".
63. כל אלה יש לזקוף לחובת התובע.
64. היות והעיקולים הוטלו כדין, אין מקום להידרש לטענות התובע לעניין הטרדה, ביטול זמנו ופגיעה בפרטיותו אך למעלה מהצורך אציין כי הנזקים שנטענו כלל לא הוכחו.
65. טרם חתימה, מוצאת אני לשוב ולהדגיש כי ענינה של תביעה זו עניין אזרחית בשל לשון הרע, הטרדה, רשלנות ופגיעה בפרטיות ואין בית המשפט שם את עצמו כערכאה מנהלית אליה לא מצא התובע לפנות במועדים הקבועים בחוק.
סוף דבר
66. לאור כל המקובץ התביעה נדחית.
67. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 8,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו תוספת ריבית והצמדה כחוק החל מהיום.
68. בהתאם לכך, האמור בסעיף 22 סיפא להחלטת הביניים מיום 26.07.2022 מבוטל.