מצבו של העשוק/התובעת.
43. בחקירתה סיפרה הנתבעת הכיצד אימה, אשר הייתה ניצולת שואה, הייתה אישה חרדתית אשר חששה לישון לבד. הנתבעת אישרה כי היא הציבה לאימה תנאי לפיו אם היא רוצה לגור יחד עם הבת, עליה להעביר על שמה את שתי הדירות החדשות אשר נרכשו מהקבלן, כאשר אימה השקיעה את החלק הארי ברכישה וכן נשאה בתשלומי המשכנתא, ואילו הנתבעת הביאה הון ראשוני בסך 200,000 ₪ בלבד:
"ש: את מספרת מהרגע הראשון שאמך היתה אישה חרדה מאוד שלא יכולה היתה לישון לבד בלילה?
ת: נכון.
ש: אמא שלך מאוד מאוד חששה לישון בלילה וגם כשהיתה לה דירה שלה, לפי גרסתך, ב******, היא היתה מבלה כמעט כל לילה, בדירתך?
ת: נכון.
ש. זאת אומרת שידעת שהיא חרדה והסכמת שהיא תישן איתך קבוע, כך לטענתך, בתנאי שהדירות הן שלך?
ת. זה רשום בתצהיר, זה היה ברגע שהוחלט לקנות את שתי הדירות ולגור במגורים משותפים. זו לא היתה התניה כמו שזה היה סוג של הגנה, להגן על עצמי, על ילדיי וקורת ביתי.
ש. את ביקשת את זה בתמורה לכך שהיא תגור אתך? הלילות שלה לבד הסתיימו ביום שהיא רוכשת שתי דירות והיא מבטיחה את הנושא בהעברת הדירות על שמך? האם זה נכון שעמדת על כך, שזה התנאי שאת עוברת לגור איתה בדירות שהיא רוכשת.
ת. זו היתה הגנה עצמית, על ילדיי, עלי ועל וקורת ביתי. רשמתי זאת בתצהיר, שאף פעם לא חלמתי לגור עם אמא שלי. רציתי שהיא תהיה מאוד קרובה אלי ואדאג לה. ידעתי שהמגורים המשותפים יעירו שדים.
...
ש. את אומרת לה שתסכימי לגור איתה מגורי קבע בדירות שהיא רוכשת, בתנאי שהדירות רק שלך?
ת. נכון" (עמ' 35, שורות 1-17, 26-28 לפרו').
44. אמור מעתה: גרסת הנתבעת בתצהיר עדותה הראשית, לפיה הבטיחה לה המנוחה, כי בית המגורים המשותף שיירכש, יעבור לאחר אריכות ימיה, לנתבעת כאות הוקרה והערכה לה ולילדיה אשר עמדו לצידה לאורך כל השנים בשעות מצוקה, הוכחה כשקרית.
45. הסיבה האמתית להעברת הדירות לנתבעת אינה אלא התנאי אותו הציבה הנתבעת בפני אמה לעצם המגורים המשותפים, כאשר היא מודעת למצבה הקשה והמוחלש של אימה התובעת.
46. ראה גם הדברים אותם אמרה הנתבעת במסגרת הדיון המקדים, שם עלה כי היא ניווטה את עריכת הצוואה ואת עריכת הסכמי המתנה מאחר והרגישה "שהקרקע בוערת לה מתחת לרגליים", וכי היא צריכה להגן על עצמה בקשר עם הדירות, אשר נטען שהובטחו לה כנגד כך שהיא הסכימה לעבור ולהתגורר בשותפות עם אימה אשר לא הייתה מסוגלת לישון לבדה:
"היא כמעט לא ישנה בדירה שלה, אלא ישנה אצלי, יש לה בעיה לאמא שלי, היא לא מסוגלת לישון לבד. היא ישנה אצלי...היא כל הזמן היתה אצלי ואז נוצרה סיטואציה שאם אני מוכרת את הדירה ואלך לשכירות, לא יהיה לה מקום ואז עלה לה רעיון שנקנה שתי דירות כי גם ככה היא אצלי כל הזמן ונהפוך את הדירות לבית אחד. זו היתה סיטואציה שמכל הבחינות הסתדרה...כשעלה הרעיון, אמרתי לאמא שלי שאני עושה את הצעד הזה בתנאי אחד, שאני רוצה שהבית יהיה בית שלי. אמרתי לה שאדאג לה ואמרתי לה שאני רוצה לא להתעסק עם האחים שלי. אמרתי לה שאני לא רוצה שתהיה להם נגיעה ויגידו לי מחר לצאת מהבית. אמרתי לה שהכסף בבנק שתחלק איך שהיא רוצה ושאני לא רוצה שיגעו לי בבית, שיש לי שלושה ילדים ורציתי לדעת שאני מובטחת בעניין הזה....ביום שחתמנו על ההסכמים, הלכנו לעורכת הדין ז' ק' בשנת 2008 והיא רשמה את הצוואה הראשונה שהיא מורישה לי את הדירות ולגבי הכסף לא זוכרת...בשנת 2014 מערכת היחסים של אמא שלי עם אחי הגדול זה כל הזמן למטה למעלה, טענות, תקופות של סכסוכים...ב- 2014 היתה עוד סיטואציה שהוא מאוד לחץ עליה בכל מיני דיבורים מה עם הבית והרגשתי שהקרקע בוערת לי מתחת לרגליים. אמרתי לה שגם ככה היא הורישה לי את הדירות ונעשה את זה מסודר, נעביר את הדירות על שמי והדברים יהיו מסודרים ויהיה לי שקט והגענו לעורכת הדין ש' ס'...האמירה של אמא שלי כל הזמן היתה "אוי ואבוי אם ב' ישמע את זה...." (עמ' 4, שורות 1-7, 8-12, 13-14, 15-19, 21-22 לפרו').
47. ויודגש שוב, שליטת התובעת בשפה העברית היתה מוגבלת: היא לא ידעה לקרוא ו/או להבין טקסטים בעברית, לא כל שכן מסמכים משפטיים, כגון הסכמי המתנה, שבמוקד ההליך.
עמדה על כך גם הנתבעת בעדותה:
"ש: הגרסה שהיא מסרה בשל יכולת הקריאה שלה המאוד מצומצמת בעברית, נכונה?
ת: כן, הקריאה שלה לא מצומצמת, היא קוראת קצת" (עמ' 34, שורות 1-2 לפרו').
התנהגותו של העושק (ניצול מצבו של המתקשר).
48. כפי שיודגם להלן, עריכת הסכמי המתנה וכן הצוואות, לא נבעו מרצון התובעת, אלא אך מאינטרס הנתבעת להבטיח כי הדירות יישארו בבעלותה ולא יעברו לאחיה.
לשיטת הנתבעת, הטיפול המסור באימה שנים רבות, מקנה לה את הזכות לרשת את שתי דירותיה באופן בלעדי. מדבריה עולה, כי בעיניה מדובר בתחושת הצדק הטבעי. עם זאת, מהראיות אשר יוצגו בהמשך ומההתרשמות הבלתי אמצעית מעדות התובעת ז"ל ומהימנות עדותה, עולה כי התובעת אכן נווטה על-ידי הנתבעת לחתימה על המסמכים, ללא יכולת להתנגד ואף ללא ידיעה ברורה על מה היא חותמת.
49. מעדויות הצדדים עלה בבירור, כי הנתבעת הפעילה על אימה לחץ של ממש בעת החתימה על הסכמי המתנה.
50. הנתבעת הודתה בחקירתה כי התובעת לא פנתה באופן עצמאי לעוה"ד לצורך עריכת צוואות או הסכמי מתנה, אלא הייתה זו הנתבעת אשר יצרה קשר עם עוה"ד, שכרה את שירותיה, ואף הסיעה את אמה למשרד עו"ד לצורך החתמתה על המסמכים המשפטיים.
זאת ועוד: הנתבעת הייתה זו אשר נשאה בשכר טרחת עו"ד אשר ערכה את הסכמי המתנה. נוכח טענת התובעת על כי לא ידעה כלל על מה היא חותמת, ונוכח כל הנתונים הנ"ל בדבר חלקה הדומיננטי והמוביל של הנתבעת בהקשר של הסכמי המתנה, המסקנה המתבקשת היא כי הנתבעת היא זו אשר קבעה ומסרה בלעדית לעוה"ד בדבר תוכנם ומטרתם של הסכמי המתנה.
אם לא דיי בכך, עלה מעדות ההגנה רושם חזק לפיו הנתבעת נכחה גם במעמד החתימה של התובעת על המסמכים (בין אם על הסכמי המתנה ובין אם על הצוואות הראשונות), על כל ההשפעה הבלתי הוגנת המשתמעת מכך.
"ש: אחרי רכישת הדירות אתם מגיעים לעו"ד ק' ואמא חותמת על צוואה שבמסגרתה היא מורישה לך את שתי הדירות?
ת: כן.
ש: היית שם?
ת: לא, הבאתי אותה עד המשרד של עו"ד ק'. היא נכנסה לבד...
...ש: מאיפה אמא מכירה את עו"ד ק'?
ת: אני לא חושבת שאמא שלי הכירה, בדקנו מי יכול לעשות צוואה וככה הגענו אליה. אין לי היכרות איתה..."
....
ש. מי קבעה את הפגישה עם עו"ד ס'?
ת. אני כנראה.
ש. מי העביר לה את המסמכים על הדירות מראש?
ת. אני.
ש. האם עורכת הדין ס' שוחחה עם אמא שלך לבד?
ת. כן.
ש. איפה?
ת. במשרד, אצלה.
ש. לא נכחת בחדר?
ת. לא נכחתי כשהיא הסבירה לה את הדברים.
ש. איפה זה כתוב בתצהיר?
ת. כנראה לא כתוב
....
ש. מי שילם לעורכת הדין ק' עבור הצוואות?
ת. אמא שלי.
ש. מי שילם לעורכת הדין ס'?
ת. אני" (עמ' 34 שורות 11-15 21-22, עמ' 37 שורות 7-18 עמ' 39 שורות 15-20 לפרו').
51. יתר על כן, הנתבעת הודתה למעשה כי היא לחצה על התובעת ללכת ולערוך הסכמתי מתנה, על אף האמור בצוואה הראשונה (בה האם ביקשה להוריש את כל רכושה לשלושת ילדיה בחלקים שווים) וזאת מאחר והנתבעת חששה מההתנגדויות אותן יעלו אחיה אשר יובילו להתדיינויות בפני בית המשפט:
"ש. מה היה כל כך דחוף וחשוב לסחוב את אמא שלך בשנת 2014 לעו"ד ס' כדי לחתום על הסכמי מתנה, מה היה כל כך בהול?
ת. היה בהול מבחינת אמא שלי לסדר את העניינים.
ש. אמא שלך זכרה טוב מאוד שחתמה על צוואה בשנת 2008, אבל ב- 2014 היה לה חשוב ללכת מיד - אם היתה צוואה, למה היה צריך להסדיר את העניינים?
ת. רשמתי גם. היחסים בין אמא שלי לב', היו יחסים של ירידה ועליה. הוא לחץ עליה כל הזמן, מה עשתה עם הכסף, מה עשית עם הדירות. היא סיפרה לי. לא יודעת מה היה, כי היו הרבה אירועים, היתה התנגשות קשה, והיא אמרה שהוא מאוד לוחץ עליה, מה היא עושה עם הדירות ואמרתי לה שגם ככה יש צוואה שהיא מורישה לי את הדירות ונעשה את הדברים האלה מסודר. הוסבר לה שהסכמי מתנה שהדירות עוברות לבעלותי, הבית ממשיך להיות שלה וממשיך להתקיים כמו שהיה מאז ומעולם. כל העניין היה פורמלי בלבד. היא השתכנעה והלכנו. כל התהליך הזה של הסכמי המתנה לקחת כמעט שנה מהרגע שחתמנו והיא הסכימה. היו כמה מפגשים אצל ש', לחתום על כל מיני מסמכים, והעברת בעלות. זה לא היה משהו של יום אחד או חד פעמי.
ש. ממה חששת, מזה שבבוא היום אם לא ייתם הסכם המתנה, ב' ו-א' יתנגדו לצוואה מ- 2008?
ת. כן.
ש. אם הצוואה נערכה כדין, מרצונה החופשי והטוב של אמא, מה זה משנה מה ב' ו- א' אומרים?
ת. מזה, ממה שאנו נמצאים פה היום" (עמ' 36, שורות 14-27, עמ' 39 שורות 4-9 לפרו').
52. לסיכום, עינינו הרואות כי הנתבעת נטלה חלק פעיל ומרכזי להחתמת אימה על מסמכים עוקבים בסדר עולה:
ראשית, הצוואה הראשונה, שנית, הסכמי המתנה, ושלישית, הצוואה הנוטריונית – כל אלו על מנת להוציא לפועל את תכניתה במסגרת ה"צדק החלוקתי" בעיניה שלה, לקבלת הדירות של התובעת במלואן.
הנתבעת לקחה/הובילה את התובעת באופן אקטיבי לעו"ד, נשאה בחלק מהפעמים בשכר טרחת עורכי המסמכים המשפטיים, ולמעשה עשתה הכל(!) על מנת להבטיח כי הזכויות בדירות ירשמו על שמה בלבד, כפי רצונה.
53. יתר על כן, ניתן לראות כי עם חלוף הזמן, מצבה של הנתבעת הלך ו"השתבח": בעוד שבצוואה הראשונה הדירות של המנוחה הונחלו לתובעת ואילו הכספים הונחלו לאחיה של הנתבעת שווה בשווה. בהמשך ובגדרי הצוואה הנוטריונית, שתי דירותיה של המנוחה עדיין הונחלו לנתבעת, אך הכספים הנזילים הונחלו לפתע בצורה שווה לנתבעת ושני אחיה.
הלוואת המשכנתא:
54. על הלוואת המשכנתא אשר נחתמה מול בנק ***** ******* בע"מ חתומות אומנם גם התובעת וגם הנתבעת (כפי שצוין בפרק ההקדמה). עם זאת, אין מחלוקת כי ממועד חתימת ההסכם ביום 8.2.2008 ועד לחתימת התובעת על הסכמי המתנה, שולמו החזרי הלוואת המשכנתא באופן בלעדי מחשבונה של התובעת.
55. ממועד חתימתם של הסכמי המתנה ביום 27.10.2014, טענה הנתבעת כי היא העבירה את הלוואת המשכנתא על שמה ונשאה בהחזריה (ראה סעיף 28 לתצהיר הנתבעת).
56. על אף האמור, לא ניתן להתעלם מכך, שאף אם החזרי המשכנתא שולמו פורמלית מחשבון הנתבעת, הועבר סכום חודשי קבוע, באמצעות הוראת קבע, מחשבונה של האם לחשבונה של הנתבעת, הזהה לשיעור החזר המשכנתא (סך של 1,700 ₪).
57. בצד ההעברה הנ"ל, צוין כי התשלום משקף "שכר דירה". לטענת הנתבעת, הדבר נעשה למראית עין על מנת לזכות בהנחה בארנונה. ברם, לא הובהר מדוע היה צורך להעמיד את "דמי השכירות" על סכום נקוב ודיי משמעותי, בגובה 1,700 ₪ לחודש, בייחוד כאשר התובעת היא אשר נשאה במרבית ההון העצמי לרכישת הדירות, ומדוע לא היה דיי בחתימת התובעת על הצהרה, לפיה היא ממשיכה להתגורר בדירות אשר הבעלות בהן רשומה על שם הנתבעת, זאת לצורך קבלת הנחה בארנונה.
58. מעבר לכך שחוזה למראית עין, לו טענה הנתבעת, פסול מעיקרו. לא שוכנעתי כי הסכום החודשי אשר הועבר לנתבעת, היה על מנת להפיס את דעת הרשויות, לצורך הנחה משמעותית בארנונה. הרושם הוא, כי מדובר בחיובה של התובעת בתשלומי המשכנתא החודשיים עבור הדירות, הא ותו לא.
59. בהמשך טענה הנתבעת כי היא ערכה ביום 30.6.2015 "מיחזור של הלוואת המשכנתא" על מנת לקבל תנאים אטרקטיביים יותר ולקצר את תקופת תשלום המשכנתא, כך שההחזרים החודשיים עלו לסך של 3,500 ₪.
60. בסעיף 34 לתצהיר הנתבעת נטען, כי כל כספי המשכנתא ירדו מחשבון הנתבעת, כאשר 1,700 ₪ הועברו מחשבון התובעת לחשבון הנתבעת בהוראת קבע, כסכום המשקף גם מחצית מהחזרי המשכנתא וגם את הוצאות הבית:
"לאחר מיחזור המשכנתא עמד ההחזר החודשי ע"ס 3500 ₪. המשכנתא שולמה כאמור מחשבוני!! צ' סירבה להשתתף ביותר מהסכום שבו עמד גובה המשכנתא הישנה (1700 ₪) ועל כן השתתפה צ' בכמחצית ההחזר החודשי של המשכנתא, כלומר ניתן לראות בהחזר הזה השתתפות בהוצאות הבית כאמור לעיל...".
61. דווקא בנקודה זו מעניין לראות כי גם מתצהיר הנתבעת עולה כי היא פעלה ביחס להלוואת המשכנתא אשר הייתה רשומה בתחילה על שם התובעת בלבד, שלא בהסכמת האחרונה, ועל אף סירובה החד משמעי.
ראה לעניין זה סעיף 34 לתצהיר הנתבעת:
"לאחר מחזור המשכנתא עמד ההחזר החודשי ע"ס 3500 ₪...צ' סירבה להשתתף ביותר מהסכום שבו עמד גובה המשכנתא הישנה (1700 ₪) ועל כן השתתפה צ' בכמחצית מההחזר החודשי של המשכנתא".
62. זאת ועוד: קיימת סתירה בתצהיר הנתבעת, אשר טענה תחילה, כי הוראת הקבע בסך של 1,700 ₪, נועדה לכיסוי חלקה של התובעת בהוצאות אחזקת הבית, אולם בהמשך נטען, כי יש לראות בכך תשלום בגין מחצית מהמשכנתא שכן הנתבעת לא ביקשה תשלום מהתובעת עבור הוצאות הבית, מתוך כבוד אותו רכשה לאימה.
ואם בשתי גרסאות הנ"ל לא דיי, הרי שקיימת גרסה עובדתית שלישית של הנתבעת ביחס לאותם 1,700 ₪ והיא כי התובעת שילמה לנתבעת את הסך האמור לצורך קבלת זכאות להנחה בארנונה. איזו משלוש הגרסאות היא הנכונה, לנתבעת הפתרונים.
תנאי החוזה שנוצר כתוצאה מהניצול, גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל
63. התובעת אשר אינה קוראת עברית, ואינה מסוגלת להבין מסמכים פורמליים, לא כל שכן מסמכים משפטיים, הסבירה, כי היא סברה לתומה, בעת חתימתה על הסכמי המתנה, כי היא חותמת על צוואה אשר מעניקה לנתבעת את ה-200,000 ₪ אותם הנתבעת השקיעה בעת רכישת הדירות, ונוכח חששותיה כי הנתבעת לא תפוצה על השקעותיה, לאחר אריכות ימיה של התובעת.
64. כאמור, עדותה המוקדמת של התובעת הייתה אמינה, אותנטית, ומהימנה עד מאוד בעיניי. שוכנעתי שהתובעת לא גמרה בדעתה להעביר את הדירות לנתבעת, וכי היא חשה מרומה, מאחר ונעשו מעשים מאחורי גבה, בלא הסכמתה ולא בידיעתה.
התובעת דיברה באופן ברור וקוהרנטי. עם זאת, עלה באופן מובהק מעדותה, כי התובעת נתונה להשפעות של מי מילדיה, אותו היא מעוניינת לרצות באותה עת והיא מתקשה לעמוד על דעתה מולו.
65. ראה לעניין זה עדותה המוקדמת טרם פטירתה:
"כל דבר אני מבקשת שתשמע אותי, הכל היה שקר. את שתי הדירות שהיא העבירה מהשם שלי לשלה, איפה, למה, מי חתם לה, מי עשה משהו? למה אני היום בחוץ בלי בית? למה הבת שלי שגידלתי אותה, היא רופאה, נתתי לה הכל. חייתי רק בשביל הילדים. למה היא עשתה לי את זה. היא גנבה לי שתי דירות" (עמ' 9 שורות 27-30 לפרו').
66. למעשה, הנחת היסוד אשר הודגשה על ידי התובעת, אולם לא מצאה את ביטויה בהסכמי המתנה או בצוואות היא, כי התובעת חפצה להנחיל את רכושה שווה בשווה לשלושת ילדיה, תוך שהנתבעת תזכה בהשבת הסכום אותו השקיעה ברכישת הדירות בסך של 200,000 ₪.
67. ראה לעניין זה חקירת התובעת:
"ש: אמרת שאת הולכת לעשות צוואה.
ת: כן, 200,000 שהיא הביאה, היא רצתה את הכסף ואמרתי שכשאני אמות, היא תיקח את ה- 200,000 ₪, זה שלך.
ש: את יושבת במשרד של עורכת הדין ש' ואת אומרת לה "אני באתי לעשות צוואה לטובת ר'", נכון?
ת: כן, בשביל ה- 200,000 ₪ (עמ' 8 שורות 20-25 לפרו').
...
ש: נכנסתם למשרדה של עורכת הדין ש', ישבתן שתיכן וחתמת על הצוואה לטובת ר' כשר' לידכם.
ת: כן . (עמ' 8 שורות 30-32 לפרו').
....
ש: את אומרת שישבת עם ר' אצל עורכת הדין ש' ואמרת לה שאת עושה צוואה על 200,000 ₪ לטובת ר', היא עשתה צוואה ואת חותמת וזהו?
ת: כן... (עמ' 9 שורות 10-12 לפרו').
...
ש: ראית את הצוואה שצירפתי לתצהיר?
ת: לא. כל הניירות שקיבלנו הביתה, ר' לא נתנה לי שום דבר. אף פעם לא ראיתי שום דבר" (עמ' 9 שורות 17-18 לפרו').
68. במילים אחרות, על אף שתיק זה אינו דן באופן ישיר בצוואות אותן ערכה המנוחה, אלא אך בהסכמי המתנה, הסכמי המתנה והצוואות שלובים אלה באלה ומהווים שלם אחד שאינו ניתן להפרדה. הסכם המתנה נתמך בצוואה הראשונה ובצוואה הנוטריונית (אשר נערכו בעת מגורי המנוחה עם הנתבעת), ואילו הצוואה המאוחרת והאחרונה נערכה עם פרוץ הסכסוך ובעת מגורי המנוחה עם בנה התובע. דבר אחד עובר כחוט השני בין כל המסמכים הללו: קיים קשר ברור בין תוכן המסמך (הסכם מתנה או צוואה) לבין הילד/ה אצלו/ה התגוררה התובעת בעת החתימה עליו.
69. בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב(2) 813 [פורסם במאגרים המקוונים] (22.6.1998) נקבעו ארבע אבני בוחן אשר עשויות לסייע לבית המשפט בהכרעה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת, ואלו הן: מבחן העצמאות, מבחן הסיוע, מבחן הקשר עם בני אדם אחרים, מבחן נסיבות עריכת הצוואה.
70. מבחן העצמאות והסיוע: התרשמתי מעדות התובעת כי היא הייתה צלולה מבחינה פיזית ושכלית. נראה בבירור כי התובעת הייתה נתונה כאמור להשפעה חזקה מצד הצאצא עמו היא גרה וזאת בשל חששה להתגורר לבד, חשש שניתן להבנה בשל היות התובעת ניצולת שואה. המנוחה שינתה את דעתה כ"מריונטה על חוט" בהתאם לגורמים סביבתיים וזהותו של הצאצא שהיה הכי קרוב אליה ואשר עימו התגוררה בעת עריכת המסמך המשפטי.
התובעת כאמור לא שלטה בשפה העברית ולא הייתה יכולה להבין את הכתוב במסמכים המשפטיים, בייחוד בקריאה. השפה הדומיננטית בה שלטה התובעת הייתה השפה הגרמנית.
הנתבעת טענה כי עו"ד אשר ערכה את הסכמי המתנה העניקה לתובעת הסברים גם בשפה הגרמנית. היות והגורמים אשר ערכו את המסמכים המשפטיים ובייחוד את הסכמי לא הוזמנו עדות מטעם ההגנה, והיות והתובעת העידה כי לא הבינה על מה חתמה, ספק אם ניתן לתת אמון בטענה בדבר תרגום ההסכם לשפה הגרמנית קודם לחתימתו.
מעדות התובעת שוכנעתי מעל לכל ספק כי רצונה האמיתי היה לערוך הסכם אשר ישקף אך ורק את ה-200,000 ₪ אשר הושקעו על-ידי הנתבעת בעת רכישת הדירות, הא ותו לא.
71. מבחן הקשר עם בני אדם אחרים: לא מצאתי כי לתובעת היו קשרים חברתיים ערים, וכי שוכנעתי כי מלוא הכובד של יחסיה החברתיים של המנוחה נשען על הנתבעת.
72. מבחן נסיבות עריכת הצוואה: מהעדויות שוכנעתי כי הנתבעת, היתה דומיננטית בהוצאתה לפועל של תכנית הכנת המסמכים וחתימת אימה עליהם: התובעת יצרה קשר עם עו"ד אשר ערכו את המסמכים המשפטיים ואף נשאה בשכר הטרחה של חלק מהם, הסיעה את אימה לפגישה במשרדם ואף הייתה נוכחת בעת עריכת המסמכים.
מעיון באותם המסמכים עולה כי בכל אחד מהמסמכים המשפטיים, בין אם ביחס להסכם המתנה ובין אם ביחס לצוואות, צאצאי המנוחה אשר לא היו קרובים לאם פיסית באותה עת והאם לא התגוררה בביתם, נושלו מנכסים משמעותיים ברכושה או בעיזבונה של האם לאחר אריכות ימיה, ואילו הצאצא אשר עימו התגוררה האם באותה את- זכה במרבית הקופה.
כך, המנוחה העניקה בצוואתה הראשונה, בהסכמי המתנה ובצוואה הנוטריונית את שתי דירותיה לנתבעת ואת כספי חשבון הבנק לשני בניה, ואילו בצוואה המאוחרת, לאחר שהיא עברה להתגורר אצל בנה א' ב', היא הנחילה את מרבית רכושה לא' ב' ולאחיו ב', תוך שהיא מותירה זכויות מצומצמות בלבד לנתבעת.
בכל הנוגע למעורבות הנתבעת בעריכת הסכמי המתנה ובשתי הצוואות, כפי שנקבע לעיל, לנתבעת היתה מעורבות ממשית וברורה בעצם הרעיון לערוך את מסמכי המתנה, בקביעת תוכנם, במלאכת השכנוע של האם לחתום עליהם ואף בהבאתה פיסית למשרדה של עוה"ד, עורכת ההסכמים, לצורך החתימה.
הרושם העולה הוא כי הנתבעת בנתה את אותם ההסכמים כ"רבדים על רבדים", כאשר מבחינתה כל מסמך תומך בשני ומחזק אותו – הסכמי המתנה מחזקים את הצוואה הראשונה והצוואה הנוטריונית מחזקת את השניים האחרים.
כך גם העידה הנתבעת בעמ' 4 לעדותה הראשונית מיום 26.4.2022:
"ב-2014 היתה עוד סיטואציה שהוא (אחיה הגדול של הנתבעת מ.ל.) מאוד לחץ עליה (על התובעת מ.ל.) בכל מיני דיבורים מה עם הבית והרגשתי שהקרקע בוערת לי מתחת לרגליים. אמרתי לה שגם ככה היא הורישה לי את הדירות ונעשה את זה מסודר, נעביר את הדירות על שמי והדברים יהיו מסודרים ויהיה לי שקט והגענו לעורכת הדין ש' ס'..."
73. כב' השופט הנדל בבע"מ 4459/14 פלונית נ. פלוני [פורסם במאגרים המשפטיים] (6.5.2015) קבע כך בהקשר האמור:
"חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה." (הלכת "החוטים השזורים" אוזכרה לאחרונה בפסק דינה של סגנית הנשיאה כב' השופטת שירי היימן (ת"ע (קריות) 56416-09-20 א.ד. נ' א.ס [פורסם במאגרים המקוונים] (1.4.2024)). נדמה כי עקרונות הלכה זו יפים גם לענייננו.
74. החוטים כולם אשר פורטו לעיל, השזורים האחד בשני והיוצרים את המארג הראייתי, מובילים למסקנה הברורה והמוחלטת לפיה הסכמי המתנה נחתמו תחת עושק והשפעה בלתי הוגנת ודינם בטלות. יוער, באמרת אגב, כי יש להניח כי מסקנה דומה תחול על שלוש הצוואות, ככל שעניינן יגיע לכדי הכרעה שיפוטית בעתיד.
75. על מנת שלא ייטען כי בית המשפט התעלם, יודגש במפורש כי לא שוכנעתי לקבל את טענת ההגנה לפיה התובעת העלתה טענות עובדתיות סותרות, עת טענה כי היא לא ידעה על מה היא חותמת, ומנגד טענה כי הנתבעת קשרה קשר עם עו"ד ס' כדי להונות אותה. מעיון מדוקדק ולא ממעוף הציפור בטענות התובעת עולה כי התובעת לא טענה שהיא לא ידעה על מה היא חותמת, אלא טענה שהיא כלל לא חתמה על מסמכי הסכם המתנה. התובעת טענה כי היה בכוונתה לערוך צוואה אשר תשקף את ה-200,000 ₪ העודפים אותם הביאה הנתבעת לעסקת רכישת הדירות, אולם במקום חתימה על צוואה אשר תורה על חלוקה שוויונית ותשקף רק את ה-200,000 ₪ העודפים של הנתבעת, היא חתמה על מסמכים אחרים, כאשר היא מתכחשת לחתימתה על הסכמי המתנה והיא טוענת כי הצוואות אינן משקפות את רצונה האמיתי.
76. הנתבעת חפצה להסתמך בסיכומיה על המשקל הראייתי של הצוואות ובייחוד של הצוואה הנוטריונית. ברם, הצוואות אינן עומדות לדיון ישיר בתיק זה וממילא, כל עוד היתה התובעת בחיים (כפי שהיה בראשית ההליכים בתיק) היה באפשרותה לשנות את צוואותיה עד יומה האחרון, והיא אכן ערכה צוואה נוספת, לאחר פרוץ הסכסוך עם הנתבעת, צוואה המבטלת את צוואותיה הקודמות.
אם כן, אין באפשרות הנתבעת להיבנות מהצוואות אשר נערכו בזמנים הרלוונטיים לתובענה ובסמיכות להסכם המתנה.
77. כעת, מעבר לנדרש בהליך זה, אך למניעת הליכים עתידיים בין הצדדים, יצוין כך: הצוואות עליהן חתמה המנוחה אינן חלק מהליך זה. עם זאת, ולאור תוצאות ההליך הנוכחי, עדותה המהימנה של התובעת ומתוך רצון לכבד את רצונה המקורי, (לפני שכוחה נחלש ורצונה היה רצון ילדיה, כפי הוברר לעיל), טוב יעשו הצדדים אם ימנעו מניהול הליכים משפטיים נוספים ויסכימו לחלוקה שווה של כלל עזבון המנוחה, תוך מתן פיצוי לנתבעת על פי חלקה בעלות רכישת הדירות או כל הסדר מוסכם אחר. בהעדר הסכמות, מוצע לצדדים לשקול הליך של גישור מקצועי, אשר יחסוך משאבי ממון וזמן וגם ימנע הסלמה ביחסים.
78. ועוד: למניעת טענות בעתיד, יובהר במפורש כי אין מקום לפסוק לתובעת סכום נוסף בגין כספים, לגביהם נטען כי נמשכו במרמה מחשבון הבנק של התובעת או בשל שינוי בסכומי הלוואת המשכנתא. בהקשר זה, טענו בניה של התובעת לסכומי כסף אשר נמשכו כביכול במרמה מחשבון הבנק של התובעת, ואילו הנתבעת טענה, כי היו אלה דווקא אחיה (התובעים) אשר משכו כספים לטובתם. כמו כן, טענה הנתבעת כי היא מיחזרה את הלוואת המשכנתא לטובת התובעת, על מנת לקצר את תקופת ההחזר ולחסוך בריביות גבוהות.
משלא עלה בידי מי מהצדדים להוכיח את גרסתו באופן הנדרש במשפט האזרחי, אני דוחה טענות אלה באופן הדדי.
79. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אופן ניהול ההליך וכלל נסיבותיו, הנני מחייבת את הנתבעת בתשלום הוצאות בסך של 50,000 ₪, מתוך זה 30,000 ₪ ישולמו לטובת העיזבון ו- 20,000 ₪ נוספים, לטובת שני בניה של התובעת, בחלקים שווים (10,000 ₪ לכל אחד מהם).
80. ההוצאות לטובת הבנים (אחיה של הנתבעת) ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ההוצאות לטובת העיזבון ישולמו, בהעדר הסדר מוסכם אחר, תוך 30 ימים ממועד מתן צו קיום צוואה/צו ירושה.